דאבוס: 10 סיבות מדוע כלכלנים תמיד טועים - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דאבוס: 10 סיבות מדוע כלכלנים תמיד טועים

כלכלנים עורכים חשבון נפש: האמון בתחזיות ירד לשפל

תגובות

כלכלנים, פעם הכוכבים הטבעיים של כנס כלכלי כמו זה שבדאבוס, איבדו בשנתיים האחרונות חלק גדול מהמוניטין שלהם: הם לא חזו את המפולת הפיננסית, הם לא צפו את קריסת שוק הנדל"ן, ולאחר שזו כבר קרתה - כמעט אף אחד מהם לא חזה את ההתאוששות המהירה של חלק מהכלכלות ואת העלייה המטאורית של שוקי המניות, שבינתיים כבר מחקו את כל הירידות שנרשמו בימי המשבר.

התוצאות עבורם היו מרחיקות לכת. האמון בתחזיות כלכליות ירד לשפל, ואילו בקרב הכלכלנים עצמם החל תהליך של חשבון נפש וקריאה כוללת להמציא את מדע הכלכלה מחדש - הפעם בצורה שתצליח לחזות, ואולי למנוע, את האירועים הדרמטיים שכמעט החריבו את המערכת הפיננסית והביאו לפיטורים של עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם.

אבל מדוע הם טועים? בארוחת ערב סגורה שבה השתתפו פרופסורים לכלכלה - כמו רוברט שילר, ג'וזף סטייגליץ, סימון ג'ונסון וראג'אן רגורם - ניסו מקצועני הכלכלה לענות על השאלה וגם, כמה אירוני, לספק תחזית על עתידם של תחזיות כלכליות. התוצאה: הנה עשר סיבות מדוע כלכלנים טועים, ומדוע לא כדאי לצפות שהרקורד שלהם ישתפר בקרוב.

1. ממילא אין הרבה סיכוי לפגוע. לרוברט שילר היה הסבר אחד מובן מאליו: תחזיות לא עובדות, והן אף פעם לא עבדו - כי העסק מורכב מדי. שילר הדגיש שאפילו תחזיות מזג האוויר, שבהן הגורמים המשפיעים הם פיסיקליים בלבד, לא עובדות לטווח של יותר מכמה ימים - כך שתחזיות שכוללות גם החלטות והתנהגויות של בני אדם בוודאי שלא יצליחו.

לטענתו, כלכלנים ומדענים התאהבו יתר על המידע בנוסחאות המתמטיות שלהם, ובני אדם - שהכלכלה משקללת את המעשים שלהם - לא מתנהלים על פי נוסחאות כאלה. שילר גם חושב שבכלכלה המודרנית פועלים מנגנוני האצה נסתרים - שאותם איש עדיין לא מבין ויש צורך לחקור - היוצרים התפתחויות שליליות קיצוניות.

ועוד דוגמא, הפעם מפרופסור רגוראם: כלכלה היא גם המדע של כל שאר ההתנהגות האנושית, כמו מלחמה. "בכל פעם שקרן המטבע העולמית ניסתה לתת תחזית לאפריקה - זו היתה טעות. הסיבה היא שבכל פעם מדינה אחרת נכנסה למלחמה פנימית או חיצונית, והתוצר הכלכלי שלה התרסק וקילקל את הממוצע של כל היבשת". פשוט אין טעם לתת תחזיות לרבעון, וכלכלנים רבים באמת הפסיקו.

2. אי אפשר לזהות את נקודות השינוי. כרמן ריינהארט - שיחד עם פרופסור קנט רוגוף כתבה לאחרונה את הספר "הפעם זה שונה", שהפך לאחד הספרים המוערכים בעקבות המפולת - טוענת שאפשר לדעת מתי מדינה או כלכלה נקלעת לצרות שיביאו בסופו של דבר למשבר אבל אין סיכוי לזהות עת המועד המדויק של המשבר עצמו. ג'וזף סייגליץ, עוד כלכלן ידוע, הסכים ואף הוסיף בצער שכל העניין הוא לזהות את רגע המשבר, מכיוון שבתחזיות שהן עדכון קל והמשך לתחזיות הקודמות, כמעט ואין ערך מוסף עבור קובעי המדיניות.

3. מודלים מניחים שהכלכלה יציבה - וזה לא נכון. המודלים הכלכליים המסורתיים - אלה המבוססים על אקונומטריקה - מניחים שהכלכלה והנתונים שנכנסים לנוסחאות הם יציבים, וזה פשוט אינו נכון. לדוגמא: חברות הדירוג שהעניקו ציונים ודירוגים לאיגרות חוב ומבני חוב מורכבים השתמשו בנוסחאות לא רלוונטיות.

4. התחזיות והכלכלנים לא מתייחסים לדברים החשובים. לכלכנים יש נטייה להתמקד במשתנים וביחסים הכלכלים המקובלים, ולהתעלם מאזהרות ומאורות אדומים - אם הם לא מתחת לפנס.

5. הכלכלנים חוששים להביע דעה שאינה בקונצנזוס. כלכלנים בכירים - וביניהם גם כלכלנים ראשיים של קרן המטבע העולמית - הסבירו שכלכלן מן המניין לא יסתכן בתחזית שהיא שונה מהקונצנזוס, פשוט כי תחזית כזו, אם תתבדה, יכולה להרוס קריירה בין לילה. זו דינמיקה אנושית: אם כולם אומרים אותו דבר, מי יעיז לצאת נגדם? והתוצאה: הקונצנזוס מתחזק - ועוד יותר קשה לצאת נגדו. ובמילים אחרות: לכלכלנים יש את החולשות של כל בני האדם, והחולשות הללו מכשילות אותם.

6. תחזיות כלכליות משפיעות על הכלכלה. איך אפשר לנפק תחזית מדויקת, אם התחזית עצמה תשפיע על ההתנהגות של אנשים ולכן על הכלכלה כולה? כאשר נגיד של בנק מרכזי מצהיר שהוא מאמין שהכלכלה יכולה להתגבר על בועת נדל"ן, הוא גורם לבועה להתנפח - והופ, התחזית שלו הופכת לבלתי רלוונטית. כך היה בארה"ב, ובמידה מסוימת זה מה שקורה עם כל תחזית שאנשים מאמינים לה.

7. תחזיות משפיעות על פוליטיקאים - ואי אפשר לדעת איך הם יגיבו. פוליטיקאים, בעיקר אלה שקובעים מדיניות כלכלית, מושפעים כמובן מתחזיות ומגיבים עליהן. אבל אין היום תורה כלכלית שיכולה לנבא איך פוליטקאי יגיב. אפשר ללכת עם זה צעד קדימה: יש מודלים התנהגותיים שמנסים לחזות מה פוליטקאי רציונלי יעשה במצב נתון, אלא שהפוליטקאים לא תמיד עושים את מה שהנוסחאות מכתיבות.

הרי פוליטקאי שנמצא סמוך לבחירות חדשות יגיב אחרת מאשר אותו פוליטיקאי שיש לפניו 4 או 5 שנים בתפקיד. התחזית משפיעה על הפוליטיקאי, וקשה לדעת איך הוא יגיב. לכן, הסיכוי של התחזית לפגוע במדויק - נמוכה. הדוגמא שעליה כולם מדברים עתה בדאבוס היא החובות של אירופה: כל תחזית תלויה במה תהיה הדרך של גרמניה לטפל במשבר, ולחזות את ההחלטה הזו בוודאות גבוהה היא משימה בלתי אפשרית.

8. אנשים מחפשים קיצורי דרך - אבל אין כאלה. הרבה אנשים לא מוכנים להיכנס לעומק של מחקרים כלכליים. הם מעדיפים לסרוק את הנתונים החשובים המסורתיים: תוצר, צמיחה, יחס חוב לתוצר או חשבון שוטף לתוצר - אבל אין להם את השקדנות והסבלנות לחפש ולקרוא מחקרים נוספים ודעות אלטרנטיביות. פרופסור רוברט שילר סיפר שחלק גדול מהכשלים שצצו במשבר האחרון נכתבו בספרות הכלכלית קודם לכן, אבל כמעט שאף אחד לא שם לב אליהם. בעיה דומה היא הנטיה לבחון את כל המדינות באותה דרך, ולהניח שכולן מתנהגות שונה. לדוגמא: הנתונים של ספרד הציגו בשנים האחרונות כלכלה בריאה, ורק כניסה לפרטים היתה מגלה את הכשלים.

9. כלכלנים מאמינים לסיפורים של עצמם. בכל ההיסטוריה הכלכלית - וגם במשבר האחרון - צצה הטענה ש"הפעם המצב שונה" או ש"אצלנו המצב שונה". כלכלנים יודעים שחוב גבוה מביא לצרות, אבל הם ייחסו את הבעיה רק למדינות מתפתחות - ולא לעולם המערבי. כלכלנים חשבו שפעולה טכנית כמו איגו"ח ונגזרים פיננסים ישנו את העולם, ושהוא כבר לא יתנהג כפי שכלכלות מתנהגות מזה מאות שנים. הם טעו, כמובן.

10. בתקופה של גאות וביטחון עצמי, מנגוני הבקרה קורסים. הכלכלנית ריינהארד דיווחה כיצד בתקופות של גאות, למשל בשנים שבהם גוש היורו צמח מהר, מערכות של בקרה ואיזון חוזר - קורסות. הכל טוב, כולם מוצלחים, התחזיות ורודות - ודווקא אז מדינות עושות שגיאות מדיניות קשות. במקרה של גוש היורו, היה זה צירוף מדינות שבהן ברור לכולם שנתוני הכלכלה מעוותים לטובה באופן מלאכותי. התוצאה: בתוך תקופה לא ארוכה הפכה התחזית לשגויה, כי היא עצמה שיחררה את הבלמים הכלכליים. על רקע התחזיות והתוצאות הוורודות של המשק הישראלי בשנה האחרונה, תגליות הגז, והזחיחות של פוליטיקאים ומנהלים - יש לקוות שישראל לא תהיה הבאה שתיפול בדיוק למלכודת הזו. או כמו שמסכם פרופסור רוברט שילר: כדי שלתחזיות יהיו ערך - צריך יותר מנהיגות.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#