העיתון החופשי ביותר במדינות ערב - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיתון החופשי ביותר במדינות ערב

מייסדי "אל אח'באר" הלבנוני התעקשו למצוא מקור מימון נקי מאינטרסים, וכעת הם יכולים לתמוך במקביל בחיזבאללה, אבל גם בזכויות להומוסקסואלים ובפמיניזם

2תגובות

ניו יורק טיימס

<<כשאברהים אל אמינה, היו"ר והעורך של "אל אח'באר", ייסד את העיתון הלבנוני היתה לו שאיפה אחת: "שהשגריר האמריקאי יתעורר בבוקר, יקרא ויתעצבן". שלוש וחצי שנים לאחר שהגיליון הראשון ראה אור, נראה כי אל אמינה עמד במטרה שהציב לעצמו.

בתחילת דצמבר נהפך "אל אח'באר" לעיתון הערבי היחידי שהשיג מקבץ מסמכים בלעדי מאתר ההדלפות ויקיליקס ותיעד פרשיות מביכות של מלכים, נסיכים ופוליטיקאים באזור. זמן קצר לאחר מכן, אתר האינטרנט הפופולרי של העיתון כבר היה נתון תחת מתקפת האקרים, מה שנהפך לסיפור בפני עצמו וסיפק לו פרסום חינם.

כיום נחשב העיתון לדינמי ולנועז ביותר בלבנון, ואולי בעולם הערבי כולו. באזור שבו המדיה החדשותית עדיין מלאה בתעמולה כנועה, "אל אח'באר" הוא עיתון שחובה לקרוא, אפילו אם מתעבים פוליטיקה.

העיתון תומך בשוויון זכויות להומוסקסואלים, בפמיניזם ובמטרות אחרות שנחשבות שמאלניות, אך תומך גם באופן מלא בחיזבאללה. הגישה שלו לחיזבאללה מאפשרת לו לעקוף עיתונים אחרים בסיקור הארגון, אבל הוא מפרסם גם מאמרים שחושפים שחיתויות, פגיעה בעובדים, צפיפות בבתי הסוהר ונושאים רגישים אחרים. הוסיפו לכך תצלומים גדולים וצבעוניים וכותרות שנונות בנוסח צהוב, וקיבלתם מוצר מושך.

מעטפות כסף לעיתונאים

"הפרויקט שלנו הוא אנטי-אימפריאליסטי בבסיסו", מסביר ח'אלד סע'יה, העורך בפועל של "אל אח'באר", שנטש לימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט, כדי לעזור בהקמת העיתון. הנימה המתקוממת, לדברי סע'יה, היא שמקשרת בין ההתנגדות של העיתון למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית לבין תמיכתו במאבק של החיזבאללה נגד ישראל. ישנם חילוקי דעות רבים עם החיזבאללה, שחבריו מתקשרים באופן קבוע להתלונן על מאמרים - אם כי לא באופן רשמי, אך נראה כי מנהיגי הארגון מכירים בחשיבות של שמירה על בריתות בנוף הפוליטי והחילוני המורכב של לבנון.

"אל אח'באר" מתח כמה פעמים ביקורת על חיזבאללה, וסע'יה עצמו, שהוא בעל טור קבוע, כתב כמה מאמרי ביקורת על בת הברית הנוצרית של הארגון, מפלגתו של הגנרל לשעבר מישל אנון. עם זאת, העיתון סובל מאותן המגרעות שמהן סובלת העיתונות הערבית מהזרם המרכזי: תלות גדולה מדי במקורות בודדים, ועמודי חדשות שמשלבים בחופשיות עובדות, שמועות ודעות.

ובכל זאת, העיתון נקי מהידיעות הכנועות שכל כך נפוצות במדינות ערב, בזירה שבה אפילו חופש הביטוי של העיתונות הפן-ערבית, שנשלטת בעיקר על ידי סעודיה, הוא מוגבל מאוד.

לבנון נהנית מתעשיית התקשורת החופשית ביותר במדינות ערב, אך כלי התקשורת משמשים לעתים כשופר של בעליהם, בעיקר מנהיגים פוליטיים או אנשי עסקים שנתונים במאבק. העיתונאים משמשים לפעמים כפיקדון במשחק הזה: רפיק חרירי, המיליארדר וראש הממשלה לשעבר שנרצח ב-2005, נהג לשלוח מעטפות כסף לכותבים המועדפים עליו.

"אל אח'באר" רצה להשתחרר מהנוסחה הזאת. העורך המייסד, עיתונאי שמאלני נערץ בשם ג'וזף סמאחה, מצא בנקאי השקעות מלונדון לעזור במימון המיזם ב-2006, שהתחייב לא להתערב בתוכני העיתון. סמאחה דימיין בעיני רוחו עיתון עם מחויבות פוליטית חזקה אך ללא קשר לאף מפלגה.

"אנחנו נראה לכולם שאפשר להוציא עיתון רווחי מבלי להשתחוות בפני אף ממשלה", אומר הבנקאי חסן ח'ליל, בעל השליטה בעיתון. "רצינו לעשות משהו חדש: עיתון עצמאי באמת".בין הבעלים הנוספים של העיתון נמצאים חברי מערכת. העיתון לא מקבל תמיכה מאיראן, סוריה או חיזבאללה, אומר ח'ליל, למרות האשמות כאלה מצד יריבים אידיאולוגיים שהחלו עוד לפני שהעיתון הראשון הודפס. לדברי ח'ליל, העיתון הגיע לאיזון תקציבי בשנה שעברה.

בקרוב גם באנגלית

התפוצה היומית הממוצעת של "אל אח'באר" היא נמוכה למדי, בין 10,000 ל-15 אלף עותקים, בדומה לתפוצה של עיתונים מובילים אחרים בלבנון. התעשייה בלבנון דועכת, כמו בכל מקום בעולם. ואולם, אתר האינטרנט של "אל אח'באר" הוא אחד הפופולריים ביותר של עיתונים בלבנון, ועורכיו נהנים מקהל רחב למוצר שלהם. כעת הם שוקדים על גרסה אנגלית, שתושק בקרוב.

מבקרי העיתון אומרים כי טענתו לחופש היא חלולה, בהתחשב בכך שהוא פועל תחת ההגנה של חיזבאללה, הכוח המיליטנטי החזק ביותר בלבנון. לבנונים רבים טוענים כי דווקא עיתונאים מצדה השני של הקשת הפוליטית, שנטלו סיכונים גדולים יותר בשנים האחרונות בשל דעותיהם, הם ששילמו את המחיר. סמיר קסיר וג'בראן טואני, מתנגדים של סוריה וחיזבאללה, שעבדו בעבור העיתון הפרו-אמריקאי הוותיק יותר "א-נהאר", נהרגו במכוניות תופת ב-2005.

ואולם ב"אל אח'באר" יש רוח נעורים ואמונה שחסרות בעיתונים רבים אחרים. במשרדים, בקומה השישית של בניין במערב ביירות, ישנה תחושה של עיתון אוניברסיטאי יותר משל עיתון יומי גדול. חברי המערכת הם בעיקר בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, והם רואים את המקום כסוג של משפחה אלטרנטיבית. במשרדים תלויות תמונות של סמאחה, שמותו מהתקף לב ב-2007 - פחות משישה חודשים לאחר שהעיתון נוסד - היתה מכה קשה לעיתון.

במשרדו של אמינה תלוי על הקיר דיוקנו של עימאד מורנייה, בכיר חיזבאללה שחוסל ב-2008. "הצ'ה שלנו", אומר אמינה. לאחר שמורנייה נהרג בדמשק, "אל אח'באר" פירסם סקופ מדהים: ראיון עם מורנייה, שנערך כמה חודשים קודם ונכתב על ידי אמינה, חברו הקרוב.

אם סע'יה ועומר נשאבה, עורך המדור המשפטי של העיתון, מייצגים את הפן הידידותי למערב בעיתון, הרי שאמינה הוא בולדוג, מרקסיסט שטוריו האישיים נראים בעיני רבים כמברקים מהנהגת חיזבאללה. בעוד שהוא מציע לאורחיו תה, הוא מספר על התקוות הגדולות ביותר שלו: להחליף את הממשלות העריצות של העולם הערבי, לשרטט מחדש את הגבולות הקולוניאליים, להוריד את ישראל מהמפה ולשלוח את היהודים בחזרה לאירופה - אחרי הכל, הוא טוען, יהיה להם נוח יותר שם, באווירה קפיטליסטית.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#