באוצר שאננים - ולא בצדק - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באוצר שאננים - ולא בצדק

קריסת קונספציה ביטחונית מלווה לרוב בקריסת הכלכלית

11תגובות

במשרד האוצר לא דלקו האורות בלילה בסוף השבוע. שם, בירושלים, לא חשבו שבשלב זה האירועים המדאיגים במצרים צריכים להדיר שינה מעיניהם, או לגרום להם להתחיל ולהכין תרחישים חדשים לתקציב המדינה. ייתכן שבמשרד האוצר צודקים, וזה עוד מוקדם מכדי להכין תרחישים. מצד שני, יכול להיות שבאוצר פשוט שוגים בשאננות. ההיסטוריה המקומית מלמדת כי קריסת קונספציה ביטחונית נוטה להיות מלווה בקריסת קונספציה כלכלית מיד לאחריה.

הקונספציה הביטחונית, כזכור לכולם, קרסה ב-6 באוקטובר 1973. בשנה שלאחר מכן תקציב הביטחון הכפיל את עצמו, ומדינת ישראל נכנסה אל "העשור האבוד". תקציב הביטחון זינק בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ל-47% מסך תקציב המדינה. מסך התוצר הכולל של מדינת ישראל - 37% זרמו לביטחון. הפניית משאבים אדירה כל כך לביטחון גבתה מחיר כבד משאר חלקי המשק - לא רק שהשירותים האזרחיים האחרים הוזנחו, אלא שישראל נאלצה ליטול על עצמה הלוואות כבדות כדי לעמוד בנטל ההוצאה הביטחונית המרקיע לשחקים. התוצאה היתה שנטל תשלומי הריבית על החובות הגיע באמצע שנות ה-80 לסכום גבוה יותר מתקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והדיור גם יחד.

בסוף העשור האבוד עמדה ישראל חמושה עד שיניה, אבל בלי כסף לפרוע את חובותיה. ישראל התגוננה היטב בפני הסיכון של קריסה ביטחונית, אבל זאת במחיר של קריסה כלכלית. במקום ליהפך לחזקים יותר, תהליך ההתחמשות השאיר את ישראל חלשה יותר - מדינה שעמדה על סף פשיטת רגל, והזדקקה לתוכנית היצוב של 1985 כדי לשרוד.

נהוג לציין את סופו של העשור האבוד בתוכנית היצוב של 1985. עם זאת, מה שאיפשר למדינת ישראל להוציא את תוכנית היצוב אל הפועל התחיל בהסכם השלום עם מצרים ב-1979, שהפחית את מפלס החרדות הביטחוניות של ישראל, ואיפשר את התחלת הקיצוץ בתקציבי הביטחון. הנס הכלכלי של ישראל מאז 1985 הוא במידה לא קטנה גם הנס של פירות השלום עם מצרים - ובעקבותיו האפשרות להסיט משאבים מביטחון לצמיחה.

מרכז טאוב, בניהולו של פרופ' דן בן-דוד, ערך ניתוח של פירות השלום עם מצרים בראי תקציב המדינה. זהו הגרף המנתח כיצד חלקו של תקציב הביטחון ירד מ-47% מתקציב המדינה בשנת 1974 לכ-14% מתקציב המדינה ב-2010. הקיצוץ בביטחון זרם בחלקו לתשלומי ריבית והחזר חובות, ואיפשר לישראל להיחלץ ממצוקת החובות הנוראית שלה. חלקו האחר של הקיצוץ זרם לתקציבי החינוך, הבריאות הרווחה והדיור.

אם בכל שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 מרכיב הביטחון היה המרכיב הכבד ביותר בתקציב, הרי שמאז אמצע שנות ה-80 התקציבים האזרחיים הם שתופסים את מרב הנתח של תקציב המדינה. כיום הם מתקרבים ל-40% מהתקציב, לעומת 14% נתח של תקציב הביטחון.

25 שנים מתנהלת ישראל במציאות של תקציבי ביטחון פוחתים, ותקציבים אזרחיים גדלים. ההתאוששות הכלכלית של ישראל ב-25 השנים האחרונות צריכה להיות מיוחסת במידה רבה לתנועת המטוטלת של הקצאת המשאבים של המדינה - גרביים במקום תותחים, השקעה בצמיחה במקום בהגנה.

זאת עד סוף השבוע האחרון, כאשר המהומות במצרים עוררו מרבצם את כל הפחדים הקמאיים, פחדים ביטחוניים וכלכליים יחד. האפשרות שמדינת ישראל צועדת לקראת פתיחה מחדש של החזית הדרומית שלה, וכתוצאה מכך גם המגמות של תקציב המדינה ב-25 השנים האחרונות יתהפכו - היא אפשרות מדירת שינה. בשני ההיבטים גם יחד.

בשלב זה איש אינו יודע כיצד יסתיימו המהומות במצרים - ואם אכן עתיד הסכם השלום עם מצרים נמצא בסכנה. בכל מקרה, הלקחים מ-1973 צריכים להמשיך ולהדהד באוזנינו: אסור שקריסת הקונסצפיה הביטחונית תביא עמה גם קריסת קונספציה כלכלית, כי התוצאה עלולה להיות הרת אסון. המגמות הכלכליות ארוכות הטווח של ישראל הוכיחו את עצמן כנכונות - עמידותה מפני המשבר הפיננסי העולמי האחרון היא ההוכחה לכך - ולכן אסור לסטות מהן.

גם אם תידרש הגדלה של תקציב הביטחון, היא צריכה להיעשות במסגרת היכולות של ישראל לעמוד בכך תוך המשך צמיחה - על חשבון גידול מתון בלבד בחוב, וקיטון מתון בתקציבים מחוללי הצמיחה. רק האיזון בין שלושת הצרכים - ביטחון, חוב וצמיחה - יאפשר לישראל לשרוד.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם