"הדאו ג'ונס מתרסק! לא, הוא עולה!" - התקף העווית של טראמפ ומחלת הים שהוא גורם למשקיעים

השווקים שונאים את הרעיון של מלחמת סחר ויודעים שטראמפ לא ישיג את מבוקשו; אז הוא משנה את דעתו תדירות וגורם למשקיעים לאבד את הצפון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דונלד טראמפ מופיע על מסך טלוויזיה בוול סטריט
דונלד טראמפ מופיע על מסך טלוויזיה בוול סטריט צילום: Richard Drew/אי־פי

אם אתם עוקבים אחר שוק המניות, בטח יש לכם כבר מחלת ים. ה דאו ג'ונס מתרסק! לא, הוא עולה! רגע, הוא מתרסק שוב! הניסיון להסביר את תנודות השווקים הוא משחק של שוטים. ואולם במקרה הזה ברור מה קורה. כשהמשקיעים חוששים שטראמפ ינסה לממש את איומיו להעלות מכסים, וסין תגיב לכך במכסים משלה, המניות נופלות. בכל פעם שהמשקיעים חושבים שטראמפ רק עושה הצגה, המניות מתאוששות. השווקים אינם אוהבים כלל את הרעיון של מלחמת סחר.

אף אחד לא יודע אם תהיה מלחמת סחר, כולל טראמפ - ואולי במיוחד הוא. סחר הוא אמנם אחד משני נושאי המפתח שלו, לצד עוינות לאנשים עם עור כהה, אך בפועל הנשיא וחבר מרעיו לא באמת יודעים מה הם רוצים, או שהם רוצים דברים ששותפי הסחר שלהם לא יכולים לספק. לא שהם לא רוצים - הם לא יכולים.

כתוצאה מכך, הבלגן שולט במדיניות: הממשל משתלח, ואז מנסה להרגיע את השווקים באומרו כי לא יוציא לפועל את איומיו, ואז יוצא בסבב חדש של איומים.

ומה בדבר האיומים על סין? במובנים מסוימים, סין היא באמת האיש הרע של הכלכלה העולמית. היא זילזלה בחוק הבינלאומי בנוגע לקניין רוחני, וחטפה טכנולוגיה זרה בלי לשלם עליה. נציגי טראמפ מזכירים את העניין הזה כצידוק לגישה הקשוחה כלפי סין. אם המטרה היא שסין תשלם על קניין רוחני - צריך לדרוש זאת במפורש. ואולם בפועל ארה"ב לא עשתה כמעט דבר בנדון, כמו להקים בריתות עם כלכלות מפותחות אחרות במטרה ללחוץ על הסינים. במקום זאת, ארה"ב מסתכסכת עם כל בעלת ברית אפשרית.

דאו ג'ונס בחודש האחרון
דאו ג'ונס בחודש האחרון

מה שמטריד את טראמפ הוא לא הפשעים של סין, אלא עודף הסחר שלה עם ארה"ב, שלדברי טראמפ הוא 500 מיליארד דולר (בפועל 340 מיליארד דולר, אבל מי סופר?) העודף הזה משמעו שסין מנצחת וגוזלת מארה"ב 500 מיליאר דולר . לדעת רבים, הטיעון הזה הוא שטות מוחלטת. גירעון סחר, מלבד בזמן תקופה של אבטלת ענק, אינו גורע מהכלכלה שבגירעון, כמו שעודף אינו מוסיף לכלכלה שבצד השני. בסך הכל, גירעון הסחר של ארה"ב הוא הצד השני של המטבע שבו ארה"ב מושכת הרבה יותר השקעות מזרים מאשר אמריקאים משקיעים בחו"ל. אין לזה שום קשר למדיניות סחר.

נראה שאף אחד בממשל טראמפ לא שם לעובדה שלסין כבר אין עודף סחר גדול. לפני עשור, העודף בחשבון השוטף שכולל את מאזן הסחר במוצרים, שירותים והשקעות היה יותר מ–9% מהתמ"ג. ב–2017 הוא הצטמצם ל–1.4% מהתמ"ג בלבד. לארה"ב יש גירעון של 2.4% בחשבון השוטף, קטן בהרבה משהיה באמצע שנות ה-2000.

אז מהו חוסר האיזון בין ארה"ב לסין? יש כאן אשליה סטטיסטית. במפעלים בסין מרכיבים מוצרים המבוססים על רכיבים ממדינות רבות אחרות, כמו יפן ודרום קוריאה, ומוכרים אותם לצרכנים בארה"ב. הרבה ממה שהאמריקאים מייבאים מסין מיוצר בעצם במקום אחר. לא ברור למה עלינו לדרוש שסין תפסיק לשחק את תפקיד מפעל ההרכבה הגדול של העולם. היא צריכה להפוך לכלכלה שונה בתכלית. וזה לא יקרה, אלא אם תהיה מלחמת סחר מלאה שתשבית חלק גדול מהכלכלה הגלובלית.

טראמפ מעוניין לפגוע בגלובליזציה, אך שוק המניות החביב עליו שונא את הרעיון הזה, ומסיבה טובה: חברות עסקיות השקיעו המון על בסיס ההנחה שהכלכלה הגלובלית לא תיעלם. מלחמת סחר תפגע קשות בהשקעות האלה. מלחמת סחר תפגע קשות גם במדינות החקלאיות של ארה"ב, שתמכו בטראמפ בבחירות, מאחר שנתח גדול מהתפוקה החקלאית, כולל שני שליש מהתבואות - מיוצא.

לכן המדיניות של טראמפ נראית כל כך לא עקבית. יום אחד טראמפ מדבר בקשיחות על סחר, ואז המניות נופלות והיועצים שלו ממהרים לומר שלא תהיה מלחמת סחר. בהמשך הוא חושש שהוא ייראה חלש, ואז הוא מצייץ עוד איומים, וכך הלאה. ממש התקף עווית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker