"יש אנשים שקונים כרטיס לוטו, אני מאמין בקידוחים של נפט וגז" - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יש אנשים שקונים כרטיס לוטו, אני מאמין בקידוחים של נפט וגז"

משקיעי הגז הקטנים בטוחים שמגיעה להם תודה ■ הרי בזכותם נהפכת ישראל לאימפריית גז ■ עם הנחישות והחלומות שלהם יש סיכוי טוב שנהיה גם אימפריית נפט ■ נכון, הם מהמרים והם פה כדי להרוויח, אבל מה זה לעומת הרווח שלכם ■ האנשים שגילו כבר מזמן את הגז - במסר לאומה ■ ירון צ'צ'יק: "אדם רגיל לא יודע לנתח את טבע, מה לו ולקופקסון? בתחום הזה הוא מבין - יש נפט או אין נפט"

108תגובות

"אני אדם פשוט. סיימתי 12 שנות לימוד ואני עובד בבית דפוס. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שלא אוכל להגיע לבית משלי או לרווחה כלכלית. אז התחלתי לחפש את קיצור הדרך, לנסות לטפס. יש אנשים שקונים כרטיס לוטו, אני מאמין בקידוחים של נפט וגז". כך מספר דוד חי, 41, שב-20 השנים האחרונות השקיע מאות אלפי שקלים במניות של חברות המחפשות נפט וגז, והוא ימשיך לעשות כך גם אחרי שברביעי שעבר הפסיד בבת אחת 60 אלף שקל מכספו, כשמניית השותפות של גבעות עולם, המחפשת נפט ליד ראש העין, צנחה ב-60% בקירוב.

חי נכנס להשקעה במניות של חברות לחיפושי נפט וגז כשהיה בן 21 בלבד, מיד לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי. חבר סיפר לו על מיזם בשם "ים 2" של חברת ישראמקו לחיפוש נפט מול חופי אשדוד. חי, שעבד באותה עת כמתקין רדיו-טייפ במכוניות, החליט להשקיע במיזם 70 אלף שקל - כל חסכונותיו ועוד קצת כסף שגייס מההורים. כעבור ארבע שנים השקיע חי 140 אלף שקל בקידוח אחר של ישרמאקו, אחרי שכבר התברר שהמיזם הראשון שבו השקיע, מול אשדוד, היה קידוח סרק. אחרי שגם ההשקעה השנייה ירדה לטמיון, הוא ביקש מאביו הלוואה כדי להשקיע פעם נוספת, אך נדחה. "אבא שלי גילגל אותי מכל המדרגות - קרא לי מהמר ואמר שהוא שמח שהפסדתי את כל הכסף שלי", משחזר חי, שהחליט לא לוותר.

לפני כשלוש שנים, לאחר שעזב את מקום עבודתו, הוא הוציא את כספי הפיצויים שלו, היוון את הפנסיה והשיג כספים ממקורות אחרים. כך הוא אסף לידיו 250 אלף שקל שהושקעו בישרמאקו. לאחר הגילוי של קידוח תמר בינואר 2009 - בו שותפה גם חברת דלק קידוחים שבשליטת יצחק תשובה - זינקה מניית ישראמקו לשחקים. חי השקיע חלק מהרווחים של עליית המניות בקידוח לווייתן, שהתגלה ביוני 2010, והקפיץ את שווי תיק המניות שלו ל-900 אלף שקל. לדברי חי, אלה הם כל חסכונותיו, כולל הפנסיה שלו, ואת כולם הוא החליט להעביר להשקעה בישראמקו, בשל אמונו בקידוח תמר. "רציתי גם למשכן את הדירה כדי להוסיף עוד כסף אחרי שמניית ישראמקו צנחה, אבל אשתי אמרה 'עד כאן. אל תשאיר אותנו בלי בית'".

חי הוא אחד מאותם "משקיעים קטנים" בחברות לחיפושי נפט וגז, כפי שהם מכנים את עצמם. אלה אנשים שחיים ונושמים את התחום 24 שעות ביממה. הם יושבים שעות מול המחשב, עוקבים אחרי עליית שער המניה בבורסה ומדברים זה עם זה בפורומים השונים שהקימו לעצמם באינטרנט. לכולם אותו חלום - להתעשר, לעשות את המכה, להגיע למנוחה ולנחלה באבחה אחת, ואז להמשיך למכה הבאה. אצל חלקם מדובר בחלום של 30 שנה, שקיבל חיזוק משמעותי עם הגילויים של תמר ולווייתן.

"מניות הגז והנפט, קורצות יותר לאנשים הפשוטים", מסביר ירון צ'צ'יק, 32, מהנדס תעשייה וניהול שלפני קצת יותר משנתיים החליט להשקיע עשרות אלפי שקלים במניות כאלה, "אדם רגיל לא יודע לנתח את מניית טבע, מה לו ולתרופה בשם קופקסון? בתחום הזה הוא מבין - יש נפט, או אין נפט. אם יש, הוא אומר לעצמו 'אני אהיה מיליונר, אחסל את המשכנתא, אסדר את הילדים עם דירות, לימודים, מה צריך יותר מזה?'".

קשה לאמוד את מספרם המדויק של המשקיעים הקטנים, אך נראה כי הוא לא עולה על כמה עשרות אלפים. לא כולם בעלי צווארון כחול. יש ביניהם אנשים אמידים, אמידים מאוד אפילו, שהחליטו להשקיע את כספם במניות הגז והנפט, מתוך תפישה עסקית קרה שזו השקעה שתניב את התשואה הגבוהה ביותר, למרות הסיכון הכרוך בה. יורם טורבוביץ', לדוגמה, הוא אמנם יו"ר חברת דלק אנרגיה, אבל הוא גם משקיע קטן, בהיותו בעל מניות בחברות אבנר ודלק קידוחים, בשווי של כ-140 מיליון שקל, שאת חלקן קנה עוד בתחילת העשור הקודם.

"אלה לא סתם אנשים שמתקשרים לפקיד בבנק ואומרים לו 'קנה לי מניה'. הם הולכים על רעיון, ויודעים מה מצליח ומה לא. חלק מהם הולכים לשטח ולומדים גיאולוגיה. מבחינתם הם משקיעים בסיכון גבוה, כדי להשיג תשואה גבוהה. אני מכיר 10-15 איש שמחזיקים ביחד 100 מיליון שקל במניות נפט וגז", אומר חיים דוידיאן, 56, הבעלים של חברה לייצור חומרים לפיזור הפגנות, המושקע בכמה מיליוני שקלים במניות שונות של חיפושי גז ונפט, מאז סוף שנות ה-90.

המשקיעים נגד התקשורת

כשמניית גבעות עולם צנחה בשבוע שעבר, שודרו בטלוויזיה מראות של משקיעים המניחים תפילין על הגבעות המקיפות את אתר הקידוח. בחודשים האחרונים נהפכו תמונות של אנשים עם משקפות, הממתינים לפריצת הנפט מהאדמה הסמוכה לראש העין, למראה מוכר. המראות הזכירו לחי תקופה אחרת בראשית שנות ה-90, שבה כותרות העיתונים דיווחו על אנשים שיוצאים מדעתם בגלל המניה המשוגעת של ישראמקו, שעולה ויורדת לנוכח שמועות על מציאת הזהב השחור או על אובדנו בקידוח ים 2, שבו גם הוא היה מושקע. "אנשים יצאו עם סירות ומשקפות, לחכות שהנפט ייצא מהאסדה בים. זה אותו טירוף", הוא אומר.

אמנם הטירוף תודלק בעיקר על ידי קידוח ים 2, אבל גם קידוחים אחרים שצצו באותה תקופה הניעו את המוני ישראל לבורסה, בדמיינם את הסצנה המפורסמת מהסרט "גבעת חלפון אינה עונה", שבה פורץ נפט מפיסת האדמה ששייכת להם. עד לאחרונה, הסצינה נותרה בגדר חלום בלבד, בעוד שהמכות שחטפו המשקיעים היו רבות וכואבות. כך למשל, אברהם יצחק, 50, מובטל מחיפה, הפסיד יותר ממיליון שקל בהשקעות שונות בנפט ובגז ב-30 השנים האחרונות, אך הצליח לכסות על ההפסדים בזכות העליות של השנתיים האחרונות. "כל החיים נפלתי. חמש שנים הייתי שקוע בחובות, לא היה לי מה לאכול וטיפסתי על הקירות בלילות. אני מכיר סיפורים דומים אצל משקיעים אחרים, שהובילו לגירושים ולהתקפי לב".

עד סוף שנות ה-80 התבצעו כמעט כל חיפושי הנפט והגז הטבעי על ידי חברות ממשלתיות. בתקופה זו החליטה המדינה לצאת מהחיפושים בהדרגה, ובמקביל הופרטו החברות הממשלתיות לחיפוש הנפט. ב-1995 החליטה המדינה להפסיק לגמרי את החיפושים, לאחר שנים שבהן הושקעו במאמצי החיפוש מיליארדי דולרים מכספי משלמי המסים. כמה שנים לפני כן החלה ההתארגנות שעודדה אנשים פרטיים להשקיע במיזמי חיפושים, לאחר שנוצר מודל ה"שותפויות".

לפי מודל זה מוקמת שותפות, שלה ניתנות הקלות במסים - להבדיל מחברה רגילה (כך היה המצב עד ועדת ששינסקי). בשותפות קיימים שני גופים עיקריים: שותף כללי ושותף מוגבל. השותף הכללי הוא החברה הגדולה, דוגמת דלק שבשליטת יצחק תשובה או ישראמקו בשליטת קובי מימון, שאחראית על ניהול הפרויקט. השותף המוגבל, מנגד, מורכב מאלפי משקיעים בבורסה, שקונים תעודות השתתפות במיזם, המקנות להם אפשרות לקבל דיווידנדים מדי שנה, כשהשותפות תמכור את הנפט או את הגז שאמור להימצא במעמקי הים. כך לדוגמה, בתחילת שנות ה-2000 נמכר גז טבעי, שנמצא בקידוח "ים תטיס" שמול אשקלון, לחברת חשמל, ומחזיקי תעודות ההשתתפות קיבלו דיווידנדים מהעסקה. באופן פורמלי, אלפי המשקיעים מיוצגים על ידי נאמן, אך אין להם קשר זה לזה.

הניסיון הראשון לשווק לציבור הישראלי מהלך כזה בשוק ההון נערך בסוף 1988 על ידי עו"ד חיים אינדיג. "הכנו טיוטה של תשקיף לקידוח ים 2 ואף אחד לא רצה לגעת בזה", הוא מספר. "שלושה חודשים לאחר מכן זו היתה הצלחה מסחררת. ההבדל היה בשיווק: בפעם הראשונה שיווקנו את הרעיון כמכשיר שנועד להיות הטבת מיסוי, אבל הוא לא עניין אף אחד. ברגע ששיווקו זאת כאמצעי לחיפוש נפט, ההצלחה הייתה מסחררת". במהלך השנים שחלפו היה אינדיג פעיל בהקמת כמה שותפויות נפט, וכיום הוא מייעץ לגבעות עולם. לדברי אינדיג, בקידוח ים 2 ידעו המשקיעים בדיוק בפני מה הם עומדים. "הקפדנו לשים בריבוע קטן את הסעיף הבא: 'ההשקעה בניירות ערך כרוכה בסיכון ממשי של איבוד כספי ההשקעה תוך זמן קצר יחסית'. מי שקנה את המניה ידע שהוא לא יקבל תשואה של אג"ח רגילה. המשקיעים הלכו על משהו מסוכן כדי להרוויח הרבה".

למרות הסעיף הקטן הזה הופנו לא מעט האשמות כלפי התקשורת, כשהתברר שקידוח ים 2 לא יוביל לשום גילוי. תסריט זה חזר על עצמו כמעט בכל קידוח מאז: המניה עולה בחדות בתחילת דרכה, ספקולנטים מסוימים יודעים לגזור את הקופון ולצאת בזמן, וכשהמיזם נכשל המשקיעים מפנים אצבע מאשימה כלפי אחרים, בעיקר כלפי עיתונאים המסקרים את החברה. דפוס זה נמשך עד היום, כפי שאפשר לקרוא בפורומים של המשקיעים הקטנים, וכפי שהוא בא לידי ביטוי בהאשמות הקשות של משקיעי גבעות עולם כלפי התקשורת. באחד המקרים לפני כחצי שנה, הדברים הגיעו לכדי התגודדות סביב עיתונאי שנכח באסיפת משקיעים של גבעות, באופן שהיה קרוב לאלימות פיסית של ממש כלפיו.

הגישה הזו בולטת גם במיילים נזעמים, חלקם הזויים ממש, שקיבלו בחודשים האחרונים עיתונאים המסקרים את תחום התשתיות. אחד המיילים, שנכתב בהקשר לוועדת ששינסקי, הגיע מכתובת המייל "עובר אנושי", וצורפה אליו תמונת אולטרה סאונד של עובר שאביו, דודיו, וסביו מושקעים במניות הנפט והגז. המייל נפתח במלים: "מי שפרע מאנשי דור המבול, ומאנשי דור הפלגה, ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים שטבעו בים, הוא ייפרע ממי שאינו עומד בדיבורו", ולאחר מכן נמשכו דברי תוכחה קשים כלפי הוועדה, שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, לכאורה בשם העובר.

דברי ביקורת חריפים כלפי ועדת ששינסקי ופוליטיקאים שתמכו בה פורסמו גם במודעות בעיתונים. ההנחה היא שמאחורי המודעות עומדים בעצם הטייקונים הגדולים המנסים להילחם בוועדה, שמסקנותיה אומצו בראשון שעבר על ידי הממשלה. אך השערה זו לא הוכחה עד כה כנכונה, והיא מהווה רק חלק מהפיאסקו הנוגע לקמפיינים התקשורתיים השונים נגד ועדת ששינסקי (ראו מסגרת).

"אנחנו חלוצים, לא פחות"

מלבד הטענות נגד ועדות ששינסקי, חלק גדול מהמשקיעים הקטנים כועסים על התדמית שנוצרה להם כמהמרים חסרי אחריות, כפי שהיטיבה לנסח זאת לפני חודש הח"כית שלי יחימוביץ', שכתבה בבלוג שלה: "מי שמפקיד את הכספים שנועדו לעתיד ילדיו במניות המסוכנות ביותר בבורסה, מניות הגז והנפט, שההשקעה בהן כמוה כהימור בקזינו - נוהג בחוסר אחריות מופקר כלפי ילדיו".

אפשר להבין מהכעס שלהם כיצד גם הם תופשים את עצמם: הם מודים, אמנם, שהרצון לרווח הוא מה שמניע אותם, אבל מבחינתם הם חלוצים שבלעדיהם הגז הישראלי כלל לא היה מתגלה, כמו שקליפורניה לא היתה צומחת באופן מהיר כל כך אלמלא המוני ההרפתקנים שהגיעו אליה במאה ה-19 בתקופת הבהלה לזהב. כך, מלבד הרווח הכספי, המשקיעים הקטנים מחפשים גם את הכרת התודה מהממשלה והציבור, כמי שבזכותם נהפכה ישראל לאימפריית גז ובעתיד אולי אף תיהפך לאימפריית נפט.

גישת המשקיעים הקטנים עשויה לעורר לא מעט ציניות, אבל דומה שלפחות חלק מהם אכן מרגישים כך, גם אם מדובר בסיפור שהם מספרים לעצמם כדי להצדיק את התאווה שלהם לכסף הגדול והמהיר. "להגיד עלינו מהמרים זה כמו להגיד שאנשים שייבשו ביצות בימי המנדט היו מטורפים ומהמרים", טוען יצחק. "כמו שבזכותם יש מדינה, בזכותנו יש גז. אם לא אנחנו, אף אחד אחר לא היה עושה את זה. המדינה והבנקים הרי לא משקיעים בקידוחים".

"אנחנו חלוצים, לא פחות", מכריז דוידיאן. "הכסף שהבאנו מהבית עשה את השינוי הגדול, והביא לתגלית הראשונה של תמר ששינתה את כל התמונה. מבחינתנו, ההמלצות של ששינסקי הן כמו הלאמה. לא העלנו בדעתנו שיקרה דבר כזה".

"יש אנשים שקונים בית ומכונית, אחרים מחליטים לקנות מניות עם פוטנציאל", טוען חיים לוינטל, 69. "מי שהדביקו לנו את התווית של מהמרים הם אינטרסנטים שרצו להצדיק את המס הגבוה שהוטל עלינו. הם בעצם אומרים שאם אנחנו מפסידים, זה מגיע לנו. הם שוכחים שפעלנו כל השנים, כשאף אחד בכלל לא האמין שזה אפשרי, לטובת גז טבעי תוצרת הארץ".

לוינטל, בכיר לשעבר בחברת אפריקה ישראל, הוא אביו של עורך הדין והשדרן רון לוינטל. אין ספק שהוא איש אמיד: ב-2000 הוא פרש מהחברה עם מענק של 1.3 מיליון שקל. שבע שנים קודם לכן החל להשקיע, יחד עם אשתו, במניות נפט וגז. "באותה תקופה היו דיבורים על כמויות הנפט והגז שיש בים התיכון ובמקביל היו גם גילויים במצרים. הכרתי את קובי מרוז, שהראה לנו ממצאים, כתבות ומחקרים, הוא אפילו דיבר על משולש ברמודה שנמצא בין מצרים, לקפריסין ולישראל, המלא בנפט ובגז. הוא היה משכנע, וכך אשתי ואני התחלנו להתעניין".

קובי מרוז הוא יזם בתחום האלקטרוניקה, שב-20 השנים האחרונות עוסק בעיקר בנפט ובגז. באמצע שנות ה-90 הוא אף ניסה לחפש, כשותף כללי, גז ונפט בעצמו, בשטחים שבהם נמצאים כיום קידוחי תמר ולווייתן, אך נכשל בהיעדר טכנולוגיה מתאימה ויכולת פיננסית, וכך השאיר את התגליות העצומות לקובי מימון וליצחק תשובה. עם זאת, כבר מתחילת שנות ה-90 הוא נמצא כמשקיע קטן בלא מעט שותפויות גז ונפט. גם כיום הוא ממליץ, לכל מי שיכול, להשקיע במניות של נפט, והוא נותר עם אותה אמונה שבה אחז בתחילת שנות ה-90 - אז הוא לא רק שיכנע אנשים להצטרף, אלא אף עתר לבג"ץ נגד שר האנרגיה כדי שיורה על קידוחים נוספים, בטענה לאותו משולש ברמודה בים התיכון המלא בנפט, אך עתירתו נדחתה.

"אני אדם עם רעיונות, זה הכל. אני לא משקיע קטן", מעיד על עצמו מרוז. "עשיתי הרבה מאוד כסף מכך שהבנתי, כבר לפני 20 שנה, שיש כאן הרבה מאוד נפט וגז. אני יודע לקרוא סימני נפט לא פחות טוב מגיאולוגים. הגז והנפט הולכים להיות הענפים החשובים ביותר במדינת ישראל. סעודיה לא נהפכה למעצמת נפט תוך שנה. זה תהליך שנמשך 70 שנה. גם כאן אנחנו נמצאים בתהליך של עשרות שנים, שיהפוך אותנו למעצמה. אנשים לא קולטים את זה".

כמו שאר המרואיינים בכתבה, גם לוינטל מתפוצץ מכעס כשהשם ששינסקי עולה על דל שפתיו. הטענה העיקרית נגד ששינסקי היא שמסקנות הוועדה מטילות כפל מס על המשקיעים הקטנים. כבר עתה, הם משלמים 45% מס על הדיווידנד השנתי שהם אמורים לקבל, אך לטענתם מסקנות הוועדה העלו את שיעור המס הזה ל-80%. הדבר השני שמרתיח אותם הוא שקידוח תמר נכלל בהמלצות ועדת ששינסקי, על אף שהוועדה הוקמה לאחר שכבר התגלה הגז והקידוח הוכר כמסחרי. במידה שוועדת הכספים לא תפעל לשינוי ההמלצות, מתכוונים המשקיעים הקטנים לפנות לבג"ץ. חלק מהמשקיעים קוראים להתפקדות המונית למפלגת הליכוד, כדי ללחוץ על הח"כים של המפלגה.

מעבר לכעס ולמחלוקת המקצועית, דומה שלפחות חלק מהמשקיעים מתייחסים בזלזול עמוק למדינה המבקשת להגדיל את חלקם של כלל האזרחים בתגליות, מתוך אמונה יוקדת בזכויות הפרט שלהם. "המדינה רימתה אותנו, חד וחלק, זו ממשלה של שקרנים", אומר דוידיאן. "מסקנות ששינסקי דומות למצב שבו החוק מתיר לזר לפרוץ לביתו הפרטי של אדם ולקחת 60% מרכושו", קובע צ'צ'יק, "הממשלה גורמת לעשרות אלפי אנשים להרגיש שהם דפוקים. אם ההמלצות האלה יעברו לעולם לא אשקיע יותר, לא רק בנפט ובגז, אלא גם בתחומים אחרים שהמדינה לוקחת בהם חלק. פשוט לא יהיה לי אמון במדינה. לפחות לגבי תמר ומגד 5 (גבעות עולם, ש"ש), המדינה חייבת להשאיר את המצב על כנו".

בשנתיים שחלפו מאז גילוי תמר, המשקיעים הקטנים היו יכולים להרוויח הון עתק בבורסה, כפי שחלקם עשו. אם אותם משקיעים שהרוויחו מעריכים כיום שיפסידו בעתיד בגלל תקנות המיסוי החדשות, הם יכולים למכור את חלקם ולצאת, וסביר להניח שאף ירוויחו לא מעט כסף. אבל רבים מהם מעדיפים להישאר ולהיאבק בששינסקי.

"למה אני לא עוזב? כי אני מאמין ומקווה שהחלום הזה יתגשם, בשביל זה השקעתי את זה 20 שנה", מסביר חי. "מבחינתי, זו דרך חיים ואפילו מפעל חיים. אתה משקיע במשך 20 שנה שבמהלכן אתה סופג הפסדים כה גדולים, עד שלפעמים הם גורמים לך לשנות קו מחשבה של שלוש שנים. בשלב מסוים כל הסיפור הזה נהפך לחלק ממך. המשקיעים מתחלקים לשני סוגים - הוותיקים, כמוני, שרצים עם המניות האלה 20 שנה, ואלה שבשבילם זו פשוט השקעה חכמה, בגלל הטבות המס. כולם מרגישים מרומים אבל אני מניח שלאנשים כמוני, שבאים עם המטען הרגשי, קשה הרבה יותר לעזוב".

המשקיעים הקטנים טענו לאפליה

בתחילת נובמבר הגישה ועדת ששינסקי לבחינת הטלת מיסוי על רווחי גז ונפט את מסקנות הביניים שלה לעיון הציבור ולקבלת הערות. במהלך השבועות הבאים, נפגשו חברי הוועדה ושר האוצר עם גורמים שונים, ביניהם טייקוני הגז והנפט וקבוצות משקיעים קטנים. בתחילת ינואר הגישה ועדת ששינסקי את מסקנותיה הסופיות לשר האוצר, שרוככו לעומת המלצות הביניים - גם לטובת חברות הגז, אך גם באופן ספציפי לטובת המשקיעים הקטנים, שטענו כי הם הנפגעים העיקריים מההיטל.

המבנה הייחודי של החברות המחזיקות ברישיונות חיפושים נוצר כדי לעודד קידוחי גז ונפט בישראל באמצעות הטבות מס שהעניקה המדינה לשותפויות בבורסה. שותפות חיפושים מורכבת משותף כללי - החברה המנהלת את השותפות, ומשותף מוגבל - המשקיעים הקטנים. השותף הכללי שולט בשותפות ומנהל אותה, ונהנה מתמלוג על - שיעור קבוע מהכנסות השותפות מהפקת הגז הטבעי או הנפט.

השותף הכללי גובה סכום משתנה מרווחיה של כל שותפות, שיכול לנוע בין אחוזים בודדים (5%-8%) בשותפויות כמו דלק קידוחים, רציו או ישראמקו, ל-20% מהמכירות בגבעות עולם. בנוסף, על פי חוק הנפט משנות ה-50 המדינה מקבלת 12.5% מהכנסות כל קידוח. רק לאחר ניכוי אחוזים אלו מההכנסות למדינה ולשותף הכללי, מנוכות ההוצאות מדו"חות השותפות, והמחזיקים ביחידות ההשתתפות (המשקיעים הקטנים, כמו גם בעלי ההון, לפי אחוזי האחזקה שלהם בשותפויות) מקבלים את חלקם ברווח הנקי. על פי המלצות הביניים של הוועדה, המיסוי שתגבה המדינה אמור לחול רק על הרווח הנקי, ולכן טענו המשקיעים הקטנים לאפליה.

במסקנות הסופיות שונה מצב זה, כך שהמיסוי יתחלק בין מס על תמלוגי העל של השותף הכללי למס על רווחי השותפים המוגבלים. למרות השינוי, המשקיעים הקטנים אינם מרוצים. כיום, לאחר הגשת ההמלצות הסופיות, הם טוענים כי המס שייאלצו לשלם עשוי להגיע עד ל70%--80%. העובדה כי המשקיעים הקטנים מחזיקים יחידות השתתפות ולא מניות רגילות, הופכת אותם לבעלי זכויות ברווחים, המגיעים להם בכל מקרה, בשונה מדיווידנד. מכיוון שכך, יש צורך בתיאום מס שמשקיעים קטנים רבים לא מודעים אליו. ללא תיאום המס, ישלמו המשקיעים, שמשכורתם הרגילה היא כמה אלפי שקלים בחודש, 45% מס על הרווחים שיניבו להם יחידות ההשתתפות עוד לפני המיסוי שמציע ששינסקי - אף על פי שייתכן שלפי הכנסתם השנייה הם צריכים לשלם רק 10% מכל הכנסה שלהן למדינה.\

"זה מאבק שלנו ושל הטייקונים"

אישור מסקנות ועדת ששינסקי על ידי הממשלה בראשון שעבר, מהווה פסק זמן במאבק התקשורתי החריף שמתחולל סביב עבודת הוועדה מאז הקיץ, עת עלו לראשונה מודעות יוצאות דופן בחריפותן נגד העומד בראש הוועדה, פרופ' איתן ששינסקי. תחת הכותרת "הקרן החדשה למען הגז הערבי", פורסמו מודעות חוצות ובהן נרמז על ניגוד עניינים לכאורה של איתן ששינסקי, משום שאשתו היא חברה באחד ממוסדות ההנהלה של הקרן החדשה לישראל, התומכת בהגדלת נתח המדינה בתגליות הגז. המודעות פורסמו על ידי גוף עלום בשם "הפורום למען ארץ ישראל", תא סטודנטים באוניברסיטת בר אילן שביקש לרכוב, ככל הנראה, גם על הקמפיין נגד הקרן החדשה לישראל, שיזמה באותה זמן תנועת הימין "אם תרצו". עם זאת, עד היום מממן המודעות האלה נותר עלום, ומארגן הקמפיין, משה קלוגהפט (המשמש גם כיועצה של ח"כ רונית תירוש), מסרב לענות על כך גם כיום.

לכן עלה החשד שבעצם הטייקונים הם שמימנו את המודעות, גם בשל ההתחמקות של יצחק תשובה וקבוצת דלק ממתן גינוי תקיף, חריף ופומבי לקמפיין המשמיץ והמכוער. יש משקיעים קטנים שבוודאי שמסכימים באופן מלא עם תוכן המודעות מסוג זה. עם זאת, במבט לאחור נראה שהקמפיין רק פגע במטרות שלהם, משום שהוא יצר בלבול בין הגופים השונים הקשורים המאבק. עד היום, לדוגמה, יש הסבורים שקבוצות של משקיעים קטנים אירגנו הלכה למעשה את הקמפיין הזה, דבר שבהחלט מתקבל על הדעת, כל עוד לא נחשפה זהותו של מממן הפרויקט.

כל המרואיינים לכתבה זו גינו את הקמפיין. "אין לנו שום קשר אליו. אנחנו לא מקבלים את הסגנון ואת המסר. זה היה קמפיין שרק הזיק לנו", אומר דוידיאן, שעומד בראש קבוצת המשקיעים שפנתה בדצמבר לאיש יחסי הציבור מוטי מורל, כדי שייצג אותם. במסיבת עיתונאים הציג מורל את אמו של דוד ויינברגר, אחד ממשקיעי גבעות עולם, שסיפרה איך היא, ניצולת שואה, הגיעה לישראל חסרת כל ובהמשך דרכה השקיעה במניות גז ונפט, מהלך שעליו נמתחה ביקורת בשל הקשר לשואה. במקביל, פירסמה הקבוצה של דוידיאן מודעות בעיתונים התוקפות את שר האוצר יובל שטייניץ ואת הח"כית שלי יחימוביץ', והעלו שוב את שאלת המימון. על המודעות היה חתום גוף בשם "המשקיעים הקטנים", ובו פנייה לחשבון נאמנות בניהולו של עו"ד יהודה רסלר, שאותו שכרה הקבוצה כדי שייצג אותה.

באותה תקופה טען מורל שהקבוצה אספה כחצי מיליון שקל בלבד, מכספים של הרבה מאוד משקיעים קטנים. "אנחנו מתעסקים עם פרויקט שיהיה שווה בעתיד מאות מיליארדי שקלים", טוען דוידיאן. "המשקיעים הקטנים הם המונים, וכל אחד יכול לתרום קצת. מלבד זאת, יש בינינו גם כמה אנשים אמידים. אני מכיר כמה שהם מספיק עשירים ועצבנים כדי לספק חצי מיליון שקל כל אחד". עם זאת, דוידיאן מודה שבשלב מסוים הוא חשב לגייס את הטייקונים לטובת המאבק: "דיברתי עם קובי מימון אחרי פרסום מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי. הצעתי שנמצא דרך להוציא כסף מקופת השותפות לטובת המאבק. אמרתי לו שזו מלחמה של כולנו. אבל הוא ואנשיו לא רצו לשתף פעולה כי הם חששו שהעיתונאים יעשו מזה חגיגה גדולה. חבל, המאבק שלהם ושלנו הוא זהה לחלוטין".

מורל כבר אינו מייצג את הקבוצה, מחשש לניגוד עניינים שעלה לאחר פרסום מסקנות ועדת ששינסקי, מכיוון שהוא מייצג את גבעות עולם, שעלולה להיות בניגוד אינטרסים עם המשקיעים הקטנים שבשותפות - כפי שהתברר ממסקנות הוועדה. הייצוג עבר לאיש יחסי הציבור יהודה שוויצר, אך גם הוא כבר לא מייצג את הקבוצה החל בפברואר.

קבוצה אחרת, שבראשה עומד חיים לוינטל, המורכבת ממקימי עמותת "גז ונפט כחול לבן", שכרה את משרד יחסי הציבור קומן סנס. לדברי לוינטל, המימון לפעולות מגיע כרגע מחברי הקבוצה ובעתיד יגיע גם מהעמותה, שהפסיקה את פעולתה ב-2000, אך תתחיל לפעול מחדש בימים הקרובים כדי לקדם את המאבק בוועדת ששינסקי. סביר להניח שכאשר יעברו הדיונים לוועדות הכספים, המשקיעים הקטנים לא יסתפקו במשרדי יחסי ציבור וישכרו גם לוביסטים משלהם, שיצטרפו ללחצים הצפויים על הח"כים מצד הלוביסטים של הטייקונים, לקראת הקרב על מסקנות ועדת ששינסקי בוועדת הכספים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#