הטיפול בקשישים הוא באחריות בני המשפחה

ביטוח סיעודי

דורון רז

>> לעתים נשמעים קולות המפקפקים בהיותה של ישראל מדינה הדוגלת ומיישמת את ערכי הרווחה ומעניקה את הסיוע הדרוש לאזרחיה הזקוקים לכך.

ישראל, שחוקקה את חוק הסיעוד לפני כ-20 שנה ומיישמת אותו מאז, עושה את המעשה הנכון עבור הקשישים שמצבם לפני חקיקת החוק היה גרוע הרבה יותר. אלא שקיומו של חוק הסיעוד הוליד תופעה חדשה יחסית, כזו שלפני דור או שניים כלל לא היתה עולה על הפרק: בני משפחותיהם של חלק מהקשישים מתנערים לחלוטין מהטיפול בהם, מתוך ציפייה טריוויאלית מבחינתם כי המדינה תישא במלוא אחריות הטיפול בבני משפחתם.

אם בעבר היו הצעירים מטפלים בהורה הקשיש ואף משכנים אותו בביתם - כיום הדבר הזה נראה לרובם המכריע כמדע בדיוני. לתחושתם והבנתם, ההורה הקשיש הוא הבעיה של המדינה, ודאי לא שלהם. לראיה, כ-70 אלף מטפלים ומטפלות, עובדיהם של חברות הסיעוד, סועדים כ-140 אלף קשישים במסגרת חוק הסיעוד. אף אחד אינו מצפה כי בן משפחה יטפל בקשיש 24 שעות ביממה, תוך שהוא זונח את כל עיסוקיו, אבל האמת צריכה להיות איפשהו מקום באמצע.

מחובתה של המדינה להעניק סיוע וטיפול לקשישים והיא אכן עושה זאת, די בהצלחה, אבל המדינה אינה מסוגלת להוות תחליף לבני המשפחה של הקשישים, שחייבים לגלות מעורבות, אכפתיות ודאגה לבן המשפחה הקשיש. אף אחד לא יעשה זאת במקומם.

אסור למדינה להשלים עם התופעה המסוכנת הזו, הטומנת בחובה מעמסה בלתי אפשרית עליה, שלא תצלח במשימה, כאשר כל עול ההתמודדות עם מצבם של הקשישים יהיה על כתפיה, וחמור מכך - הזנחה של קשישים רבים, שלא יזכו לטיפול הראוי. זו בעיה חמורה העומדת לפתחה של ישראל, ועל המדינה לבצע צעדים משלימים לחיזוק המערך המשפחתי ומעורבות המשפחה בטיפול בקשיש, שאם לא כן - יתמוטט מערך הסיעוד כולו, וקשישים רבים יחד אתו.

הכותב הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker