מתקרב לקו האדום: מה יעלה בגורל העסקים של דודי ויסמן? - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתקרב לקו האדום: מה יעלה בגורל העסקים של דודי ויסמן?

ויסמן נחשב לאיש עסקים עקשן, שלא חושש מעימותים וגם לא חושש לקחת סיכונים ■ כל זה סייע לו ליהפך לבעלים של אימפריית דלק, קימעונות ונדל"ן בינלאומית ■ התכונות האלה גם גרמו לו לקבל החלטות שגויות שסדקו את איתנות העסקים שבנה ■ האם יצליח בזכות אותן תכונות בדיוק לצאת עכשיו מהבוץ?

17תגובות

הרחק מעיני התקשורת מתרחש בימים אלה אחד המשאים ומתנים המרתקים ביותר בזירת העסקים הישראלית, משא ומתן המפגיש שניים מאנשי העסקים החזקים והבלתי מתפשרים בישראל: מצד אחד עומד דודי ויסמן, איש העסקים המוביל קבוצה של רשתות קמעוניות, תחנות דלק ובתי זיקוק, ומצד שני ישי דוידי, מנהל פימי, חברת קרנות ההשקעה הפרטיות הגדולה בישראל. מדובר באיש שאחראי על כספים שלו ושל משקיעים בהיקף של יותר ממיליארד דולר, העומד לגייס מיליארד דולר נוספים בשנה הקרובה.

השניים מידיינים על התנאים האפשריים שבהם תשקיע פימי סכום של כ-30 מיליון דולר בחברת תחנות הדלק האמריקאית של ויסמן - אלון בראנדס, כחלק מגיוס של 100 מיליון דולר שתנסה החברה להשלים. ההשקעה הגדולה נדרשת בגלל המצב שאליו נקלעה בשנים האחרונות החברה האם של אלון בראנדס, אלון USA, שביצעה סדרת רכישות של בתי זיקוק בכמיליארד דולר בתקופת גיאות בענף שכמותה כנראה לא תחזור, מינפה את עצמה והגיעה לתקופת המשבר בענף הזיקוק בארה"ב כשהיא לא מוכנה. חומרת המשבר מתבטאת כיום בכך שאלוןUSA נאלצת לשלם ריבית אפקטיבית אכזרית של קרוב ל-15% על הלוואה של 200 מיליון דולר.

דוידי השיג את התשואה למשקיעים שלו וגם את המוניטין שלו מהשקעה בחברות שנסחרות בנקודת זמן מסוימת מתחת לשוויין האמיתי: במקרים רבים מדובר באיתור חברות במצוקה, השקעה בהן בתנאים הטובים ביותר שאפשר להשיג, תוך ניצול ההזדמנות שהתגלמה בנקודת השפל שלהן - ומימוש פיננסי ברגע הנכון. בהתאם לזה יכולים המגעים של קבוצת אלון עם קרן פימי להעיד על רמת המצוקה שאליה הגיעה הקבוצה.

מי שמעדיף להביט על חצי הכוס המלאה, מדגיש כי פימי לא מעוניינת בהשגת השליטה באלון, ותופש את ההשקעה של פימי בחברה כהבעת אמון מצדו של משקיע מתוחכם, המשוכנע שאלון USA תצא מהבור שבו שקעה. כך או כך, ברור שמצבה של אלון USA הידרדר משמעותית בשנתיים האחרונות והיא נמצאת כיום בקשיים כלכליים. בזאת לא מסתיימות הצרות של ויסמן. למעשה, בימים אלה הוא ניצב באחת מנקודות השפל הגדולות שלו מאז יצא למסע להקמת האימפריה שלו לפני 25 שנה.

אזרחי ישראל וארה"ב מתדלקים בתחנות דור אלון, מצטיידים במזון בסופרים של מגה, הרבוע הכחול ו-AM:PM, רוכשים כלי מיטה וכלים לבית בחנויות נעמן, ורדינון וששת שבבעלותו, ואפילו מזמינים אצלו פיצות (קבוצת "אלון" מחזיקה גם בזיכיונות של פיצה האט ו-KFC). אבל נכון להיום, כשוויסמן מסתכל על המעצמה שבנה מאפס, הוא רואה אתגרים לא פשוטים. אלה מתבטאים - מלבד הקשיים ברשת בתי הזיקוק בארה"ב, שהפסידה 200 מיליון דולר בשנתיים האחרונות - גם ברשת הקמעונות רבוע כחול, שמתקשה לעמוד בתחרות מול הרשתות הפרטיות כמו שופרסל ומציגה בימים אלה קיפאון בהכנסות ורווחיות נמוכה מהמתחרות. כמו כן שוררים קשיים בהשקעות הנדל"ן באירופה ובארה"ב דרך חברת רוזבאד, שאליה נאלצו בירן וויסמן להזרים 70 מיליון שקל באחרונה - קשיים שגם השותפות הנוספת שיש להם בתגליות הגז בישראל (באמצעות אלון גז) לא יכולה בהכרח לאזן.

ויסמן לא הגיע ממשפחה עשירה, והוא רחוק מלהיות אדם שחושש ממלחמות. עם מתיו ברונפמן, בעל השליטה בבנק דיסקונט, שיתף פעולה בעבר ונפרד ממנו בצלילים צורמים; מול נוחי דנקנר, בעל הבית של הרשת המתחרה שופרסל, הוא מנהל קרב קמעוני קשה במשך שנים; מיצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, הוא חטף את חברת דור אנרגיה מתחת לאף לפני יותר מעשור; ואילו טייקון הנדל"ן נתן חץ הגיש בעבר תצהיר לבית המשפט שבו גרס כי ויסמן אמר לו את המשפט "מי שתוקע לי סכין בגב, אני תוקע לו סכין בבטן", בתגובה לרצונה של אלוני חץ להשכיר שטחים למתחרה שופרסל. אלא שאל המפגש עם דוידי הוא עשוי להגיע מעמדה אחרת מזו שאליה התרגל, כפי שמעיד אדם שעבד בעבר עם ויסמן: "בקרן פימי אין חבר'ה נחמדים. הפעם ויסמן פוגש אנשים מהסוג שלו. הם לא ייכנסו לעסקה במחיר שהוא היה רוצה".

ויסמן משמש בתפקידים ניהוליים במרבית החברות בקבוצה והוא הדמות הדומיננטית שעומדת מאחורי מהלכיה. אבל הוא לא מחזיק לבד בקבוצת אלון. למעשה, הוא מחזיק ב-20% מחברת ביילסול, המחזיקה בתורה ב-53% מאלון, ובנוסף לכך יש לו אחזקות ישירות בשיעורים נמוכים יותר בחברות הקבוצה. משפחת בירן בראשות שרגא בירן, דוד מדרגה שנייה של ויסמן, מחזיקה ב-80% בביילסול. שאר קבוצת אלון (47%) נמצאת בבעלות ארגוני הקניות של הקיבוצים, שלאורך השנים נתנו לוויסמן גיבוי למהלכיו, אך גם היוו גורם שהחלטות צריכות לעבור דרכו. ויסמן ובירן מחזיקים ישירות בחלק מהחברות, כמו רוזבאד.

הצד החזק של ויסמן הוא אסטרטגיה, היכולת לראות קדימה את מה שאתה לא רואה", אומר איש העסקים אבי כץ, שמכר לרבוע כחול של ויסמן חלק מרשת כפר השעשועים ב-2005, היה שותפו בשלוש השנים הבאות, ובהמשך מכר לו את שארית חלקו. "קרה שציירתי לו על פתק קטן את המהלכים האסטרטגיים שחשבתי עליהם, והוא לא היה צריך יותר מזה. הוא ראה אותם אפילו יותר בבירור ממני. מרגע שהוא מזדהה עם מהלך, הוא לא נסוג ממנו. כשמדובר בתכנון אסטרטגי לטווח הרחוק, היו מקרים שבהם הוא היה נביא ממש.

"כך זה היה במיזוג של ורדינון, ששת ונעמן (בתחילת 2007 רכשה רשת כפר השעשועים מקבוצת אלון את חברת ורדינון, שצורפה אל ששת ונעמן ויצרה את זרוע BEE שריכזה את הפעילות הקמעונית שלא בתחום המזון של הקבוצה, ח"ע), שהוא היחיד שהבין אותו מיד ונתן לו גב של מאות מיליוני שקלים. וכשהוא נותן גב, הוא לא נסוג מקשיים. את ויסמן אסור לבחון כשהוא מצוי בתוך מהלך, אלא בסופו של מהלך".

לא ציית לחוקי התעשייה

מי שהגיע במהלך 2008 לבית הזיקוק ביג ספרינג שבטקסס, נחשף לחוויה סוריאליסטית. מתחם בתי הזיקוק עשוי היה להזכיר לצופה השולט באמנות המודרנית ציור של סלוודור דאלי. השריפה שאירעה בפברואר 2008 בבית הזיקוק המשתרע על עשרות דונמים החריבה את מרבית המבנים והותירה את מכלי האחסון הענקיים, המוכרים לאזרח הישראלי ממתחם פי גלילות, מומסים בחציים. התמונות שצולמו במהלך השריפה חשפו פטריית עשן ענקית, ולאחריה ענן של עשן שחור שאפף את המתחם ונראה למרחק של עשרות ק"מ. ביג ספרינג הוא בית הזיקוק הראשון שרכשה חברת אלון USA בארה"ב, לפני עשר שנים. לחברה לא היו נפגעים בנפש ובאלון USA כבר בנו מאז את בית הזיקוק מחדש, אבל ברמה העסקית ענן העשן השחור שגרם הפיצוץ במשאבה תת קרקעית שהוקמה לפני יותר מ-20 שנה - עדיין לא התפזר.

מוקד המשבר נמצא בישימון של ארה"ב, הזירה שבה צולמו המערבונים הגדולים של הוליווד. לשריפה בביג ספרינג היה אמנם כיסוי ביטוחי של 385 מיליון דולר, ואלון השתמשה במלואו, אבל הנזק היה גדול הרבה יותר מכך, כפי שהעידו הפסדי החברה. בית הזיקוק היה אחראי במועד הפיצוץ ל-60% מהרווח הגולמי של החברה והציג רווח נקי של יותר מ-100 מיליון דולר בשנה. הוא הושבת למשך חודשיים וחזר לפעילות מלאה רק לאחר יותר מחצי שנה. החברה נאלצה לספק ללקוחותיה דלק גם במחירי הפסד ממקורות אחרים כדי לשמור עליהם.

ביג ספרינג היה בית הזיקוק הראשון של אלון USA, זה שבו נפתח מסע הרכישות של החברה. במשרדו של ויסמן תלויה על הקיר תמונה גדולה שלו יחד עם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש הבן. התמונה של ויסמן יחד עם הטקסני הגדול מכולם - האיש ששורשי משפחתו טמונים עמוק בתעשיית הנפט - לצד מפת האנרגיה העולמית המציגה כמה רזרבות נפט וגז נותרו בכל מקום בעולם, משקפת את היקף שאיפותיו של ויסמן בארה"ב. סדרת ההשקעות של אלון USA בארה"ב, שנערכה בממלכות הנפט של המדינה - בטקסס, בניו מקסיקו, באריזונה, בלואיזיאנה ובארקנסו - הציגה איש עסקים ישראלי שרוצה לנצח את האמריקאים במגרש הביתי ביותר שלהם. לאחר שבנה את עצמו מאפס בתחום תחנות הדלק בישראל, הוא הסתער על הענף בחו"ל.

ביג ספרינג נרכש ב-2000 במסגרת חברת FINA, יחד עם טרמינלים, מערכות צנרת ושיווק בדרום- מערב ארה"ב, בעסקה בהיקף של 400 מיליון דולר (העסקה כללה נטילת הלוואות והתחייבויות ונעשתה יחד עם אפריקה ישראל). שנה לאחר מכן השלימה אלון את העסקה ורכשה גם את הזכיין הגדול ביותר בדרום-מערב ארה"ב של מותג חנויות הנוחות Seven Eleven, וכך סיפחה לעצמה 170 חנויות נוחות.

באוגוסט 2006 השלים ויסמן את רכישתו של מפעל אספלט וכן של בית זיקוק נוסף, פאראמונט פטרוליום מקליפורניה, ב-314 מיליון דולר במזומן. היתה זו רכישה שחברה לרכישת 40 חנויות נוחות באותה שנה, תמורת 26 מיליון דולר. במארס 2007 הוא רכש 103 תחנות דלק נוספות בטקסס ב-70 מיליון דולר, וב-2008 נרכשה חברת ולארו המחזיקה בבית זיקוק בקרוץ ספרינגס, לואיזיאנה, ב-400 מיליון דולר.

גם לאחר הפיצוץ בביג ספרינג לא עצר ויסמן את מסע הרכישות, על אף שבמארס 2009 דיווחה חברת הדירוג האמריקאית מודי'ס כי אלון USA נמצאת בסכנה לפשיטת רגל. וכך, ביוני 2010 רכשה אלון בית זיקוק בבייקרספילד, קליפורניה, באמצעות רכישת נכסי חברת ביג ווסט קליפורניה תמורת כ-60 מיליון דולר.

עד 2008 נראתה המדיניות הזו מוצלחת. ב-2005-2008 הציגה החברה רווח נקי מצטבר של כ-400 מיליון דולר. אלא שב-2009 ו-2010 הפסידה החברה כ-200 מיליון דולר. הסיבה לכך לא היתה רק הפיצוץ בביג ספרינג ולא רק פיצוץ נוסף שאירע בבית הזיקוק של החברה בפאראמונט באפריל 2009. חברו אליה סגירתו של בית הזיקוק קרוץ ספרינגס במהלך 2009, תקופה קצרה אחרי שנרכש, לצורכי שיפוצים ושיפורים, כמו גם העובדה שענף הזיקוק האמריקאי סובל כיום מתקנות מחמירות הנוגעות לאיכות הסביבה. מעל הכל היה זה בעיקר אופיו של ענף הזיקוק שבו פעילה אלון.

תעשיית הזיקוק היא תעשייה תנודתית. בתי הזיקוק תלויים הן במחיר שבו הם רוכשים נפט גולמי והן במחיר שבו הם מוכרים הלאה נפט מזוקק. המרווח בין השניים הוא הרווח של בתי הזיקוק. תוצרי הזיקוק הם דלקים ברמות שונות, כמו גם מוצרים נוספים דוגמת אספלט. בית זיקוק טוב הוא כזה הנוטל דלק מהסוג הגולמי ה"גרוע" ביותר והופך אותו לדלק הטוב ביותר.

בין ינואר 2005 ליוני 2010 נע מחיר הנפט הגולמי בטווח לא יאומן: 31-145 דולר לחבית. ואולם תנודתיות מחירי הדלק המזוקק נעה הרחק מהשינויים האלה, שכן כשמחירה של חבית מזנק פי חמישה, מחיר ליטר לצרכן לא עולה באותה רמה. אבל בעולם תנודתי כזה הניסיון לשמור על רווחיות יציבה הוא בלתי אפשרי כמעט. לא רק אלון התקשתה להתמודד עם השינויים במחירי הזיקוק, אלא תעשיית הזיקוק האמריקאית כולה. כאן נכנס לתמונה גם בולמוס הרכישות של החברה בשנות הגיאות של הענף, בעונה שבה מחירי בתי הזיקוק לא היו בהכרח נמוכים. לא רק מרווחי הזיקוק הם תנודתיים - גם מחירי בתי הזיקוק הם כאלה. הקמת מתקני זיקוק היא מבצע שיכול להימשך חמש שנים.

הגיאות בענף ב-2005-2007 נבעה מהמשבר של תחילת שנות ה-2000, אז לא הוקמו בתי זיקוק חדשים. כשזינקו הביקושים בשנים שלאחר מכן, היה חוסר בבתי זיקוק בארה"ב ורווחיהם גאו. יש לשער כי בשנים הקרובות נראה את תוצאות הקשיים הנוכחיים בתעשייה האמריקאית, המונה כ-140 בתי זיקוק. "בית זיקוק אחד יכול לעלות כיום 200 מיליון דולר, ופעם הוא עלה מיליארד דולר", מעיד מנהל בתי זיקוק אמריקאי המתמודד עם המשבר. "עוד שנתיים מרווחי הזיקוק יקפצו. אבל כדי לשרוד את התנודתיות בתעשייה הזו, לא לווים על הברזלים, לווים על המלאי, אחרת המחזוריות גומרת אותך. בתעשייה שלנו לא ממנפים, מכיוון שהמינוף יכול להרים אותך לשמים - וגם לקבור אותך. בכל מקרה, המרווחים עכשיו טובים מאוד. הם כבר מגיעים ל-10 דולרים לחבית. אלה מספרים טובים והם משתפרים כל הזמן".

כשמשתמשים בביטוי "ללוות על הברזלים", הכוונה היא לנטילת הלוואות שלטובתן אתה משעבד את אחרון נכסיך. אם חוקי התעשייה הם לא ללוות על הברזלים - כפי שטוען המנהל - הרי שוויסמן לא ציית להם. ואם לא די בכך שאת ההשקעות שלו עשה ויסמן בתקופת הגיאות (למעט המתקן בבייקרספילד), הרי שלצורך ביצוען הוא מינף עצמו בהלוואות. למצב לא תרמה העובדה שהחברה חילקה בשנות הגיאות דיווידנדים בהיקף של יותר מ-400 מיליון דולר בתקופה.

התחייבויות אלון USA מסתכמות כיום ב950- מיליון דולר, שכ-630 מיליון דולר מתוכם הם התחייבויות בגין הרכישות שבוצעו, והשאר -התחייבויות לרכישת מלאים. במצב הנוכחי, החברה לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד במשך תקופה ארוכה.

אלא שאנליסטים אמריקאים העריכו השבוע כי אלון USA תמשיך להפסיד ב-2011, וייתכן שגם ב-2012. אנליסטית אמריקאית המסקרת את הענף בארה"ב אומרת כי "מצב התעשייה בארה"ב עלוב. בתי הזיקוק לא עובדים. הסיבות הן המיתון של 2008-2009, שהביא לצניחה בביקוש לדלק וגז, והימצאות מלאים גבוהים בארה"ב, שלוחצים על שולי הרווח של בתי הזיקוק. הביקוש עלה ב-2010, אבל לא לרמה שבה יכולות החברות להשיג תזרים גבוה".

גם בתוך התעשייה פיגרה אלון USA ב-2010. איכותו של בית זיקוק נקבעת על ידי פרמטר המוגדר כ"רמת מורכבות". ככל שבית זיקוק מסוגל להפוך דלק גולמי זול יותר ברמה נמוכה יותר לדלק לצרכן ברמה גבוהה יותר - כך רמת המורכבות גבוהה יותר. מסקירה ענפית של בית השקעות ברקליס עולה כי רמת המורכבות לכל חבית של אלון USA כיום היא 268 דולר לחבית, לעומת רמה חציונית של 425 דולר בכל הענף.

באוקטובר 2010 גייסה אלון 40 USA מיליון דולר בהנפקת מניות בארה"ב. אלון גם נמצאת במגעים לגיוס כספים דרך החברה הבת שלה, אלון בראנדס, שבמסגרתם תשקיע פימי בחברה. פימי בוחרת להשקיע בחברה הבת היציבה יותר, ואת בתי הזיקוק היא משאירה לאלון. ולמרות כל אלה, באלון USA טוענים כי הרכישה של בית הזיקוק בבייקרספילד כללה התקנת אמצעים טכנולוגיים לזיקוק יעיל, שלגרסת החברה נקנו במחיר מציאה. בחברה אף מקווים כי ההשקעות הגדולות בבתי הזיקוק בארה"ב נמצאות מאחוריה. בנוסף, חנויות הנוחות שלה בארה"ב מספקות תזרים יציב, והחברה היא אחת ממוכרות האספלט הגדולות שם. הבעיה העיקרית שלה נעוצה בכך שהיא תלויה ביציבות השוק, ביכולתה להביא את בתי הזיקוק לתפוקה מלאה לאורך זמן ובהשגת מימון - שוויסמן ובירן מקווים שלא יכווץ יותר מדי את אחזקותיהם בחברה.

מרסק את המבנה הישן

ויסמן נולד ב-1954, נכד למייסדי גבעתיים. בנעוריו למד אלקטרוניקה ומחשבים ושיחק כדורגל בקבוצת הפועל רמת גן, ולאחר שירות צבאי בתחום המודיעין בחיל האוויר החל ללמוד כלכלה. כדי לממן את לימודיו, עבד בתחנות דלק. ב-1972 קנה אביו, יוסף ויסמן, יחד עם קרוב משפחה, עו"ד שרגא בירן, את תחנת הדלק של סונול ליד בית החולים בילינסון בפתח תקוה. השניים הקימו ב-1976 חברה משותפת - ביילסול בע"מ - וויסמן עזב את לימודיו באוניברסיטה והחל לנהל את התחנה בפתח תקוה.

ב-1981 החלה ביילסול בהקמת מרכזים מסחריים שבמרכזם תחנת דלק, לרבות מרכזים ביבנה ובכפר סבא. עשור אחר כך כבר היה ויסמן הבן בשל לרכישה הראשונה במסע ארוך של מיזוגים ורכישות.

ב-1992 הוא רכש באמצעות ביילסול 50% מחברת אלון, שהוקמה על ידי התנועה הקיבוצית כדי לספק דלק מוזל להתיישבות העובדת. עם אלון הוא פיתח את המודל של שילוב בין תחנת דלק, מרכז קנייה ונופש, חנייה ומסעדת דרכים, והגדיר מחדש את מפת ענף תחנות הדלק הישראליות, כשהוא מרסק את המבנה הישן של שוק הנשלט בידי שלוש חברות מתואמות ביניהן סונול, דלק ופז.

ב-1999 רכש ויסמן באמצעות אלון 80% ממניות דור אנרגיה, דבר שהביא אותו לשליטה בכ-20% משוק הדלק בישראל; וביוני 2003 רכש באמצעות אלון 78% ממניות רבוע כחול ישראל. אלה סימנו את האות לשרשרת רכישות קמעוניות: רכישת רשת המרכולים בתוך הערים AM:PM, רכישת רשת כפר השעשועים ורכישת חלקם של מתיו ברונפמן ושולם פישר ברבוע כחול.

ב-2007 כבר ניצב ויסמן על גג העולם, כשהיה מועמד לתואר יזם השנה מטעם מדינות דרום-מערב ארה"ב בתחרות הגלובלית של פירמת ארנסט אנד יאנג במדינה. ואז הגיעה 2008. היא נפתחה בפיצוץ בביג ספרינג, אבל בהמשך, במרחק של אלפי ק"מ מטקסס, נוצר סדק נוסף באימפריה.

באזור התעשייה של בני ברק נמצא מוקד האתגר העסקי השני של ויסמן - סניף של שפע שוק, הזרוע החרדית ברבוע כחול. בשישי בצהריים מציג הסניף עומס סביר של אנשים, אך אלה לא התורים הבלתי נגמרים שאפשר למצוא בחלק מהסופרים הישראליים ביום זה ובשעה זו. לצד החרדים נמצאים בו בני העלייה הרוסית של שנות ה-90, וישראלים חילונים שמבקשים לרכוש מוצרים במחיר אטרקטיבי. מי שביקר באותו הסניף לפני שנתיים גילה תמונה מעודדת עוד פחות: הקופות היו כמעט ריקות מאדם ומוכרות פנויות ומשועממות ישבו וחיכו לקונים.

היחסים העכורים עם החרדים החלו בתחילת 2008, אז קיבלו אזרחי ישראל והקהילה העסקית שיעור בכפייה דתית, שכנראה ייחרת בזיכרונם עוד שנים רבות. היה זה שיעור על כוחו של המגזר החרדי כארגון צרכנים מאוגד וממושמע, כשויסמן עשה אז את מה שלא הרבה אנשי עסקים ישראלים עשו לפניו - התייצב מולו.

ב-2006 רכשה חברת אלון את רשת AM:PM, שקנתה את שמה בזכות העובדה שסניפיה פתוחים מסביב לשעון - גם בשבת. ויסמן אמנם הסיר את המוצרים הלא כשרים ממדפי החנויות, אבל לא מיהר להעביר את סניפי הרשת למתכונת שומרת שבת. וכך, במארס 2008 הורתה ועדת הרבנים של גדולי ישראל למען קדושת השבת לציבור החרדי להחרים את כל עסקיו של ויסמן.

"היה לי נפלא לעבוד בחברתו של דודי. הוא היה בעל עסק נפלא, ישר והגון, מדבר בגובה העיניים ויורד לפרטים", אומר אורי קמינסקי, המנכ"ל דאז של שפע שוק, שפרש בעקבות העימות. "בדיעבד, אם הייתי יכול לשוב לעבוד שם, הייתי חוזר. דודי לא יכול היה לחזות את ההשלכות העוצמתיות של המהלך הזה, ולא יכול היה להיכנע. זו הדרך שבה הוא חי, גדל בה ומאמין בה. עד פרשת השבת הוא ידע לקלוע לשוק וקרא אותו נכון. גם את השוק החרדי".

המלחמה בחרדים התבטאה ברווחי החברה ובמניית החברה. מספרם של סניפי שפע שוק - 40 במקור - התכווץ ביותר מחצי. אופיו הלא מתפשר של ויסמן, האיש שאותו מגדירים העובדים עמו כ"איש עקשן עם קווי אופי שלא קל להסתדר עמם ושלא בהכרח מודה בטעויות", בא כאן לידי ביטוי.

"אם הוא היה יוצר אתנו קשר באופן ישיר היינו מבינים אותו טוב יותר. הוא בחר שלא להיפגש אתנו", טוען הרב יצחק גולדנופ, העומד בראש הוועדה לקדושת השבת. ויסמן לא נועד עם הוועדה, אבל נציגי הרבנים הגיעו לביתו. אחד מהרבנים שנכח במקום הגדיר אותו לאחר אותה פגישה כ"קיבוצניק עקשן, שהרצה את עמדתו לרבנים ללא נכונות לפשרות".

שנתיים אחרי המלחמה הזו סניפי AM:PM עדיין פתוחים בשבת, ורשת שפע שוק עדיין קיימת - אבל בתקשורת החרדית אין פרסומות לחנויות של ויסמן. העימות נרגע, בין השאר בזכות העובדה שוויסמן מינה למנכ"ל שפע שוק את ישראל קלרמן, איש מחנהו של הרב יוסף אלישיב, הפוסק הגדול בתחום.

בכל מקרה, ולמרות העובדה שוויסמן לא הפסיד במלחמה זו ברמה האידיאולוגית, הוא ספג פגיעה משמעותית ברמה העסקית: הזרם החסידי עדיין מחרים את חנויותיו ורבוע כחול לא חזרה למצבה קודם לעימות.

אבל זו לא הסיבה היחידה לקיפאון במכירות וברווח הגולמי של אלון רבוע כחול - החברה המאחדת בתוכה את תחנות הדלק של דור אלון עם רשת רבוע כחול - בתשעת החודשים הראשונים של 2010 ולירידה בשולי הרווחיות ברבעון השלישי. סיבה נוספת היא ההתנהלות הקמעונית של קבוצת אלון, שהתאפיינה בסדרה ארוכה של רכישות בתקופת הגיאות, שאת הסינרגיה ביניהן עוד צריך להוכיח. את רבוע כחול רכשה דור אלון באפריל 2003 כשהיא משקיעה 1.34 מיליארד שקל לאחר שרכשה 78% ממניותיה. אלון רבוע כחול שווה כיום 2.2 מיליארד שקל, ומאז ההשתלטות היא הציגה תשואה של פחות מ-5% בשנה.

בתחילת 2005 נרכש חלק מרשת כפר השעשועים תמורת כ-3 מיליון שקל והלוואה של 21 מיליון שקל. בסוף 2006 רכשה דור אלון את AM:PM בכמעט 150 מיליון שקל, ובתחילת 2007 נרכשה רשת ורדינון באמצעות רשת כפר השעשועים לפיו שווי של 43 מיליון שקל. זה לא נגמר בכך: באוגוסט 2007 נרכשה חצי מרשת נעמן לפי שווי של 188 מיליון שקל, ב-2008 הושלמה רכישת יתרת כפר השעשועים ובסוף 2009 הגדילה אלון את חלקה בחברה באמצעות רכישת חלקם של מתיו ברונפמן ושולם פישר לפי שווי חברה של 590 מיליון דולר לרבוע כחול. כשנדרש להחליט אם למכור את חלקו לשותפים או לרכוש את חלקם - ויסמן בחר להישאר עם רבוע כחול. את הפרמיה ששילם החברה סגרה רק בימים אלה, וברונפמן ופישר השקיעו במקום זאת במתחרה שופרסל.

אלון מתקשה בימים אלה, בעיקר לנוכח גורם נוסף המאיים על רבוע כחול - רמי לוי.

התחרות רק מתחילה

הענף התחרותי נהפך לאגרסיבי עוד יותר בשנתיים האחרונות, והרשתות הפרטיות הן שנותנות בו את הטון. נראה כי טעמי הקהל הישראלי, שבנו את רבוע כחול בעבר, עברו תמורות משמעותיות. הקהל בוחן כיום את הרכישה לפי המחיר, ורמי לוי, כמעט חינם וחצי חינם זוכות בסעיף המחיר הנמוך. במקביל, נתח הקהל העירוני המבוסס, זה שמוכן לשלם פרמיה על קנייה נוחה, התכווץ. מי שמרגישות על בשרן את תוצאות התמורות הללו הן שופרסל ורבוע כחול.

התחרות הקשה הזו רחוקה מלהסתיים. ברבוע כחול מסבירים כי נתח חנויות הדיסקאונט מכלל הפעילות שלה הוא נמוך וכולל 40 חנויות בלבד, אבל בתחילת החודש הציגה שופרסל את התוכנית האסטרטגית החדשה שלה, שגילמה בתוכה יעדים אסטרטגיים שגם הם עשויים להדאיג את זאב וורמברנד, מנכ"ל רבוע כחול. מעבר להכרזתה של שופרסל על הגברת התחרות בתחום הדיסקאונט על ידי הפיכת כל סניפי שופרסל ביג שלה לשופרסל דיל, שניים מהיעדים של הרשת עשויים לפגוע בליבת עסקיה של רבוע כחול: שופרסל מתעתדת לפתוח מחלקות רבות של "גרין", תת הרשת האורגנית שלה, שתתחרה בעדן טבע מרקט - הרשת האורגנית של רבוע כחול, שרק השנה הגיעה לאיזון תפעולי אך באלון רואים בה כוח עיקרי של הרשת בשנים הקרובות. במקביל, שופרסל הצהירה כי תעלה את מספר החנויות שלה בתוך העיר, שופרסל אקספרס, מ-13 ל-100 תוך חמש שנים. מיקום החנויות בתוך הערים הוא נקודת החוזק ההיסטורית של רבוע כחול, שנבנתה על שלד רשת הקו-אופ. הכרזת שופרסל מהווה איום ישיר על AM:PM ועל תת הרשת מגה בעיר.

לאחר המיזוג עם דור אלון מוגדרת אלון רבוע כחול כרשת הקמעונית הגדולה בישראל - ובמיזוג זה רואים בקבוצת אלון את העתיד. עוצמתן של 700 נקודות מכירה, 125 מיליון מבקרים בשנה ומועדון הלקוחות שמאוגד בכרטיס YOU ומאחד בתוכו תחנות דלק, חנויות נוחות, סופרים למיניהם וחנויות לדברי בית - הם אלה שיביאו, כך לתפישת הקבוצה, את הצמיחה בשנים הקרובות.

בינתיים היא מתקשה להתמודד בתחרות. מעידה על כך העובדה שהמרווח התפעולי של אלון רבוע כחול הוא פחות מ-3%, בהשוואה ל-4.4% בשופרסל ול-7% ברמי לוי. "החזון של ויסמן היה שנקודות המכירה בישראל יהיו בתוך תחנות דלק, כמו בארה"ב. אבל היעד האסטרטגי הזה לא לגמרי מתיישב עם ההתפתחויות פה", מנסה להסביר אנליסט המסקר את החברה. "בתוך הקבוצה יש הכל: יש חנויות נוחות, יש את AM:PM ויש גם את מגה. אנחנו רואים פה יצור ענק עם הרבה נקודות מכירה, אבל יש תחושה שלא נוצרת סינרגיה אמיתית. בחנויות שאינן חנויות מזון, ורדינון, נעמן וששת, קיימת ירידה במכירות.

"הם הקימו את המרלו"ג (מרכז החלוקה והסדרנות המרכזי של תחום ה"לא מזון" ברשת, המשותף גם לתחנות דור אלון, ח"ע), שיכול להעניק חיסכון של 40-50 מיליון שקל בשנה, אבל הרושם שנוצר הוא שמדובר בארגון ענק עם הרבה חלקים שלא מתכנס לכיוון אחד, ולכן לא מצליחים ליצור אינטגרציה מהותית בין החלקים השונים. המסר הוא לא טוב. כל פעם הם אומרים שאוטוטו, ברבעון הבא, במחצית הבאה המצב ישתפר - וזה לא קורה. גם שינוי הדירוג על ידי מעלות היה מסר לא טוב".

ואכן, בסוף אוקטובר הבהירה חברת הדירוג הישראלית מעלות שהיא מזהה את המגמה השלילית של הקבוצה כשהורידה את דירוג האשראי של אלון רבוע כחול בשתי דרגות, ל-A מינוס. "בשנה האחרונה חלה שחיקה מתמשכת בפרופיל הסיכון הפיננסי של אלון החזקות ברבוע כחול ישראל", הסבירו אז בחברה.

הוצאות המימון נטו של אלון החזקות ברבוע כחול (השם המעודכן לרבוע כחול) הסתכמו ב-107 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה, ובתשעה חודשים התכווץ היקף המזומנים של החברה מ-611 מיליון ל-270 מיליון שקל. במעלות העריכו כי לאלון החזקות יש נזילות מספקת, נכון ליוני 2010, וכי אלון החזקות ברבוע כחול לא תזדקק למיחזור חובות בשנתיים הבאות, אבל הצביעו על כך שתזרים המזומנים הפנוי של החברה נהפך לשלילי.

האנליסטיות של מעלות, תמר שטיין ואסנת יגר, העריכו כי לאור פעילות החברה ומדיניות הדיווידנד, אלון החזקות ברבוע כחול תמשיך להציג תזרים מזומנים פנוי וחופשי שלילי בטווח הקרוב.

ויסמן לא נותר אדיש להורדת הדירוג של מעלות, ובצעד חריג ביטל את התקשרותו עם החברה. אלא שהורדת הדירוג הבהירה את השפעתן של בעיות אלון USA בארה"ב על הקבוצה כולה, או כפי שהגדירו זאת במעלות: "החלטות ברמת החברה האם עלולות להשפיע על המבנה הפיננסי המאוחד של אלון החזקות ברבוע כחול ישראל".

הסיבה המרכזית לתזרים השלילי ולהורדת הדירוג היתה דיווידנד עצום בהיקף של 800 מיליון שקל שחילקה החברה לבעלי הבית שלה במאי 2010. ויסמן ובירן מיזגו אז את תחנות הדלק של דור אלון עם רבוע כחול, וחילקו את ההון שנוצר כדיווידנד. קבוצת אלון נהנית כתוצאה מכך כיום מקופת מזומנים של מיליארד שקל. אבל החברה הבת נענשה בהורדת הדירוג, מה שהעיד על כך שבטווח הקרוב היא לא תחלק דיווידנדים נוספים. מי שייצאו מופסדים מכך הם גם בירן, ויסמן והקיבוצים המחזיקים בקבוצת אלון, שכן זו חילקה במשך השנים דיווידנדים במאות מיליוני שקלים גם להם. הדיווידנדים האלה סייעו לוויסמן ולבירן לתמוך בחברה נוספת, שנמצאת בבעלותם הפרטית. זאת החברה שמרכזת את עסקי הנדל"ן שלהם בגרמניה, ברומניה ובארה"ב - רוזבאד.

האם יעצור את המזחלת?

המלה רוזבאד מסמלת את התעלומה העומדת במרכזו של הסרט "האזרח קיין", המוגדר על ידי רבים כסרט הטוב בהיסטוריה של הקולנוע. רוזבאד היא המלה האחרונה שאומר איל העיתונות קיין לפני מותו, ושאת משמעותה מנסה גיבור הסרט לגלות לכל אורכו. רוזבאד הוא גם שמה של זרוע הנדל"ן של ויסמן ובירן, המנוהלת על ידי בועז בירן, בנו של שרגא, ונסחרת בבורסה של תל אביב, חברה שאותה חילצו השניים באפריל 2010 מהסדר חוב מול בעלי האג"ח באמצעות הזרמה של 74 מיליון שקל והתחייבות להזרמה של 16 מיליון שקל נוספים.

בירן וויסמן רכשו את רוזבאד לפני עשר שנים. בתחילת שנות ה-2000 הם ביצעו אתה רכישות ומימושים של נכסים בארה"ב ובאירופה, וכמו חברות ישראליות רבות רוזבאד ביצעה במהלך 2006 - כשנראה היה שהענף באירופה יודע לעלות בלבד - רכישות במאות מיליוני שקלים בצרפת, בשווייץ, בגרמניה ובמזרח אירופה.

"התוצאה היתה מימוש נכסים בהפסד בארה"ב, החזקה בקרקע ברומניה, העומדת כאבן שאין לה הופכין ובבנייני משרדים בגרמניה, שהחברה נמצאת כרגע במגעים להחזירם אל הבנק שהלווה את הכסף לצורך רכישתם. ברקע נמצאות התחייבויות בהיקף של 170 מיליון שקל. לזכות ויסמן ובירן ניצבת העובדה שהם גיבו את החברה כשהזרימו לה כסף, וכך נמנע הצורך לממש נכסים בהפסד ולהתייצב להסדר חוב בטווח המיידי. אבל היום שבו הכסף שהזרימו לחברה יחזור אליהם - נראה עדיין רחוק.

מלבד האחזקות הבעייתיות, קבוצת אלון שווה מיליארדים וכוללת גם סדרה של נכסים מצוינים. בקבוצת אלון השכילו להשתתף בחגיגת תגליות הגז והנפט הישראלית דרך חברת אלון גז המחזיקה ב-4% מקידוח תמר, ב-4% נוספים מקידוח דלית וב-2.7% מקידוח מד יבנה. שווי מאגרי תמר ודלית הוערך ב-5.7 מיליארד דולר - הגוזר לאלון גז שווי של 760 מיליון שקל. באלון מצפים לתזרים של 30-40 מיליון דולר שיגיע מהחברה בבוא היום. עם זאת, מניית אלון גז איבדה רבע משווייה מאז הונפקה בפברואר 2010, והשוק לא מתמחר את השווי הזה. בנוסף לכך, חברת רבוע כחול נדל"ן, המחזיקה בנכסים שעליהם ניצבים בין היתר סניפי רשת רבוע כחול, נהנית מתזרים קבוע ויציב, ותחנות הדלק של דור אלון הן מכונה מתפקדת, והציגו שיא של רווח נקי עם 81 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה.

רגע לפני סיומו של "האזרח קיין" נעה המצלמה אל חפציו של קיין המושלכים אל האש, ואז מגלה הצופה כי "רוזבאד" היא השם המודפס על מזחלת שעליה גולש קיין כילד בתחילת הסרט. דודי ויסמן, איש עסקים מחוספס שנודע בכך שאינו מקפיד על גינוני נימוס ואינו מפחד מאף גורם עסקי בשוק, התרגל בשנים האחרונות לזנק ממדרגה אחת לבאה בדרכו לדרגת טייקון. אלא שכיום הוא ניצב לראשונה בקריירה שלו במאבק שנועד למנוע מהמזחלת שלו לגלוש במורד המדרון.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#