היתה צמיחה, או חלמנו חלום? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היתה צמיחה, או חלמנו חלום?

שיינין החליט לשפוך מים על חגיגת הצמיחה

3תגובות

>> ד"ר יעקב שיינין אוהב להיות נביא הזעם של הכלכלה הישראלית. השבוע הוא החליט לשפוך מים צוננים על חגיגת הצמיחה, ואמר שהנתון של 7.8% צמיחה ברבעון האחרון של 2010 הוא "חסר משמעות כלכלית ולא מייצג, אלא מסנוור".

שיינין אומר שצריך להתייחס לשנתיים האחרונות כמיקשה אחת, ואז הצמיחה הממוצעת של המשק היא 3% בלבד, שזה לדעתו גם קצב הצמיחה הנוכחי. הוא אף אומר שהעשור הראשון של המאה ה-21 היה עשור גרוע לכלכלת ישראל, אפילו גרוע יותר מ"העשור האבוד" - כינוי לעשור שהחל מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. בהרבה מקרים שיינין צודק, אך נראה שהפעם הוא הפריז מעט. בכלכלה יש להסתכל על השינוי השולי - ולא על הממוצע. בכלכלה יש להסתכל על המגמה, ופחות על נתוני העבר.

העשור האחרון היה לכאורה גרוע. הצמיחה הממוצעת בו היתה 3.1% בשנה בלבד. אבל זו תוצאה של שני משברים קשים שעברנו. סבלנו מהאינתיפאדה השנייה, שגרמה לצמיחה שלילית ב-2001 וב-2002, ולצמיחה נמוכה של 1.5% ב-2003. סבלנו גם מהמשבר העולמי, שגרם לצמיחה נמוכה מאוד ב-2009 - 0.8% בלבד. לכן, אם מתחשבים בשני משברים אלה, העשור האחרון נראה לגמרי לא רע. הוא דווקא מלמד על חוסנו של המשק הישראלי, שהצליח לצמוח למרות הכל.

עכשיו למצבנו הנוכחי. הנתונים מלמדים שהצלחנו לעבור מצמיחה נמוכה ב-2009 לצמיחה מהירה הרבה יותר ב-2010, וזה הרי מה שחשוב בכלכלה: המגמה. אז נכון שהנתון של הרבעון האחרון עלול להשתנות כאשר הנתונים המלאים יגיעו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אבל הכיוון לא יתהפך.

הצמיחה ברבעון הרביעי נבעה מגידול בצריכה הפרטית של 10% (נתון שאני לא מתלהב ממנו), מעלייה של 16% בהשקעות בנכסים קבועים (נתון חיובי) ומגידול של 1% בלבד ביצוא, ללא יהלומים וחברות הזנק - וכאן טמונה הבעיה, כי האסטרטגיה של המשק חייבת להתמקד בצמיחת היצוא. המשק הישראלי קטן, ורק בעולם יש שווקים גדולים מספיק שמאפשרים ביקושים גבוהים וצמיחה מהירה. לכן הכמעט קיפאון ביצוא מעורר דאגה.

אם רוצים שהיצוא יחזור לצמוח ואתו כל המשק, צריך לדאוג שהמשק הישראלי יהיה פתוח יותר, תחרותי יותר, עם ממשלה רזה, ביורוקרטיה יעילה, ומסים נמוכים. כמובן שצריך גם סדרה של רפורמות והפרטות במגזר הציבורי, כדי לאפשר למגזר הפרטי לפרוח.

כדי להשיג צמיחה של היצוא לאורך זמן צריך גם אוכלוסייה מתאימה. לשם כך צריך לבצע מהפכה בחינוך, באוניברסיטאות, בהכשרה מקצועית ובתשתיות התחבורה, התקשורת, המים ואיכות הסביבה.

ואז נגיע למה שרוצה שיינין: צמיחה של 7.8% כל רבעון, כל השנה, כל השנים. אלא שבשביל זה צריך שלטון אחר. צריך מנהיג שמבצע, לא מי שחושש כל רגע מאובדן כיסאו.

החוק להגנת העסקן

הפוליטיקאים שלנו הם אנשים ישרים מאוד. הם לא רוצים שקציני צבא בכירים וראשי מערכות ביטחון כמו משטרה, שב"כ ומוסד, יפעלו מתוך שיקולים פוליטיים חס וחלילה, ולכן חוקקו ב-2007 חוק שקבע שהבכירים בצמרת הביטחונית יזדקקו לשלוש שנות צינון לפני שיוכלו להיכנס לפוליטיקה.

באחרונה קיימה ועדת השרים לחקיקה דיון בהצעה של ח"כ יואל חסון לקצר את תקופת הצינון (חסון מעוניין לעזור לגבי אשכנזי להיכנס לקדימה). אבל הוועדה, בראשות שר המשפטים יעקב נאמן, דחתה את בקשת חסון.

את חוק הצינון הדרקוני הובילו בזמנו הח"כים יובל שטייניץ (ליכוד) ואבשלום וילן (מרצ), מה שמוכיח שימין ושמאל יכולים להתאחד כאשר מדובר באינטרסים צרים: מניעת תחרות מצד אנשים פופולריים. הכנסת אישרה כמובן את החוק ברוב גדול, ואישרה לנו פעם נוספת שמדובר ב"טרייד-יוניון" קלאסי שמנסה למנוע כניסה של מתחרים מבחוץ.

מדובר בחוק להגנת העסקן, כי בשום מגזר אחר בשירות הציבורי אין תקופת צינון כה ארוכה. מדוע שטייניץ לא מגיש, למשל, חוק צינון לשלוש שנים בין סיום תפקיד השרים והח"כים לבין מעברם למגזר הפרטי? הרי כאן יש ניגוד אינטרסים חמור פי כמה, ואף פתח לשחיתויות.

לכן ברור שתקופת צינון של שלוש שנים היא לא מידתית. היא ראויה לקיצור. חסון מציע שנה וחצי. זה נשמע הגיוני. אפשר גם שנתיים, אך לא יותר.

גם תורה של סין יגיע

אחת הבעיות של כלכלנים היא חוסר הצלחתם בניבוי העתיד. לעומת זאת, הם טובים בהסברים לגבי העבר. הם לא צפו את המפולת ב-2008 ולא את ההתאוששות ב-2009. הם לא צפו את נפילת הגוש הקומוניסטי בסוף שנות ה-80 וגם לא את המהפכות הנוכחיות בתוניסיה, מצרים ובכל העולם הערבי, למרות שמדובר במהפכות על רקע כלכלי.

לכן יש רבים שטועים כיום גם בקשר לסין, הנחשבת בחוגים רבים לסיפור הצלחה גדול וכמי שמאיימת על ההגמוניה האמריקאית. זה לא יקרה אלא אם סין תעבור מהפכה דמוקרטית. רק לאחר מכן היא תהווה תחרות לארה"ב.

בסין יש כיום משטר קומוניסטי מדכא, עם כלכלה מתוכננת על אף איים של כלכלה חופשית. הממסד הקומוניסטי שולט בכל פינה וקשה לעשות שם עסקים. אנשים נעצרים ונעלמים ללא משפט. אין דמוקרטיה, לא חופש ביטוי ולא חופש התארגנות. הפחד שולט באנשים שעוד לא שכחו את הטבח בכיכר טינאנמן ב-1989.

באחרונה, לאור ההתקוממויות בעולם הערבי, ביצעה המפלגה הקומוניסטית כמה צעדים כדי לדכא ניסיון להתקוממות בסין. הדיווחים בעיתונים הוגבלו, והגלישה באינטרנט נחסמה לאתרים רבים, כולל אלה שמזכירים את המלה "יסמין". אזרח סיני נעצר בשבוע שעבר משום ששם עציץ עם פרחי יסמין ברחוב, ברמז ל"מהפכת היסמין" שהחלה בתוניסיה. לא הייתם רוצים לחיות במדינה כזו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#