הניווט המסוכן באוויר הדחוס של השווקים - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הניווט המסוכן באוויר הדחוס של השווקים

השונות בין המדדים מלמדת על ההכחשה בשווקים באירופה

5תגובות

לצד ההתאוששות, לכאורה, של המשק האמריקאי ממשיכות לצוץ להן התהיות לגבי חוסנו של המשק בארה"ב בכלל ושל שוק המניות בפרט. מדוע לכאורה ולמה השתמשנו במילה חוסנו? הרי המציאות העכשווית מתארת עולם ורוד ושווקים פיננסיים ירוקים.

לכאורה, אם בנקים של מדינות מפותחות לא היו שופכים טריליונים של כסף חינם לשווקים, סביר להניח שהאינפלאציה העולמית היתה נשארת בשליטה. אבל הם כן שפכו כסף חינם, ולכן האינפלאציה הגבוהה, שדיברנו עליה לפני שנתיים כשרק החלו כל ההרחבות הכמותיות, מתחילה לתת את הטון.

כששוקי המניות עולים ב-30% בחצי השנה האחרונה ומכפילי הרווח של חברות לא סחירות מזכירים את ימי בועת ההיי-טק של ראשית האלף - קשה שלא להיות אופטימיים. אבל רגע - זה מזכיר את התקופה ההיא (רק הפוך כמובן) של שיא המשבר הפיננסי האחרון, כשהכל היה שחור, והאחרון כמעט סגר את האור על הכלכלה העולמית, כך שקשה היה שלא להיות פסימיים.

תשואת הדיווידנד המשוקללת במדד ה-S&P500 ממשיכה לרדת, וזאת במקביל לעליית שערי המניות. תשואת הדיווידנד הנוכחית עומדת על 1.71% (אל מול 3.7% באג"ח הממשלתי ל-10 שנים). תשואת דיווידנד שכזו נמוכה בהרבה מהממוצע הרב שנתי של המדד שעומד על 4.3%, ורק מעט מתשואת הדיווידנד הנמוכה אי פעם שנרשמה ערב המפולת ההיא של אוגוסט שנת 2000.

מודל גורדון הידוע מניח כי ככל שתשואת הדיווידנד נמוכה יותר, כך שיעור הצמיחה בחברות הוא גבוה יותר. לכן הן גם ישלמו יותר דיווידנדים, או במילים אחרות - המשקיעים צופים צמיחה חזקה ברווחים בעת הקרובה ולכן הם קונים מניות.

לא נבקש בסקירה זו לבטל את המודל, כמובן, אבל כן היינו רוצים לבדוק כיצד שיעור האינפלציה משפיע על המודל. אין זה סוד שהצמיחה בהודו למשל היא בקצב שנתי של קרוב ל-10% (או אפילו מעל זה), אבל כל זה בסביבת אינפלציה של 6.8%. המצב בסין דומה לשל הודו. גוש היורו אולי יצמח בשיעור נאה של 4%, אבל האינפלציה החזויה בגוש תתקרב גם היא ל-4% בשנתיים הקרובות. בארה"ב הצמיחה הריאלית (בניכוי האינפלאציה) צפויה לעמוד על 1.9%-1.5% בשנה הקרובה.

האם למספרים האלו פיללנו? לדעתנו לא. לבטח לא שנתיים לאחר ההתערבות החסרת תקדים שחוו השווקים הפיננסים. קיים יחס הפוך בין תשואת הדיווידנד למכפיל הרווח. מאחר שהמשקיעים מוכנים לקנות היום מניות מתוך ציפייה לעליה ברווחיות העתידית של החברות, הרי שמכפיל הרווח הנוכחי יעלה בוודאות מתוך ציפייה שבעתיד, לאור הרווחיות הצפויה של החברות, הוא יחזור וירד.

במילים אחרות - משקיעים קונים היום את הצמיחה של מחר ועל זה נאמר - "הבורסה תמיד מקדימה את המציאות". מי שקונה היום מניות, במכפיל 24, בונה על רווחים עתידיים משמעותיים כי מכפיל של 24 הוא גבוה משמעותי מהממוצע הרב שנתי של מדד ה-S&P500.

גרף מכפיל הרווח של המדד הנראה כאן למעלה, הוא למעשה תמונה הפוכה של הגרף הקודם (תשואת הדיווידנד). מה שאומר שבחודשים האחרונים רמת הסיכון של המשקיעים עולה כל הזמן. כל זאת בלי לקחת בחשבון את האינפלציה שאולי לא משפיעה על המשקיע הקטן, שרואה רק את שוק המניות לנגד עיניו, אבל היא לבטח משפיעה על המדיניות המקרו כלכלית.

מדד הסחורות של גולדמן סאקס, הנראה כאן למעלה, עלה מאז השפל של 2009 ביותר מ-120%. סחורות רבות נסחרות במחירי שיא כל הזמנים, אבל האם יש העלאת ריבית בפתח? בנקודת הזמן הנוכחית לא רואים העלאת ריבית, לא בארה"ב ולא באירופה. ולא בגלל שלא רוצים, אלא בגלל שלא יכולים - שיעור האבטלה בארה"ב עדיין גבוה וטרם עומד בציפיות, בספרד יש 20% מובטלים, בצרפת 10% ואם נוסיף לכל זה את החוב הריבוני העולמי, אז אין ספק כי קיים פלונטר בכל הקשור למשולש הריבית-אינפלציה-צמיחה.

ובכל זאת - שוקי המניות בעולם חוזרים, גם אם לאיטם, לרמות טרום המשבר האחרון. יחד עם זאת קשה להתעלם מהשונות השוררת בחלק מן השווקים המרכזיים - בעוד המדד הגרמני (ה-DAX) רחוק משיאו רק בכ-10%, הרי שהמדד הצרפתי רחוק ממנו בכ-50%. בשיעור דומה רחוק היורסטוק 50 משיאו וכמוהו גם המדד בשוויץ. S&P500 רחוק משיאו בכ-20%. תחת אווירת האופוריה השוררת בשווקים שאלנו את עצמנו כיצד תתקיים שונות שכזו בין שווקים שהקשר ביניהם הוא הדוק ביותר?

אנליסטים מעבר לים שאיתם אנו נמצאים בקשר יודעים לומר שמקור השונות היא בין אלו שחיים בהכחשה לבין אלו שנמצאים במוות קליני. לטענתם הגרמנים חיים בהכחשה ודווקא הם היו צריכים להיות מודאגים במיוחד כי כל התעטשות שלהם תעביר את השפעת לכל היבשת. במוות קליני נמצאים השווקים במדינות שסובלות כבר חודשים רבים - ספרד, פורטוגל, איטליה וצרפת.

ומה לגבי ארה"ב? מי זוכר את העובדה שב-2010 נסגרו 157 בנקים אזוריים? האתרים הפיננסיים כבר לא עוקבים, כי מסתבר שזה לא ממש מזיז למישהו, אבל בפרק זמן של 45 ימים ב-2011 נסגרו לא פחות מ-18 בנקים אזוריים נוספים עם סך נכסים של 8 מיליארד דולר והפסד ממשלתי של 1.5 מיליארד דולר. הקצב זהה לקצב סגירת הבנקים ב-2009, כאשר לא פחות מ-900 בנקים נמצאו במעקב של הממשל הפדרלי.

תחת המטריה של הפדרל ריזרב והממשל, שככל הנראה לא יתנו לשום דבר ליפול, לא פלא שכולם שם חיים בהכחשה למרות ואף על פי שהאוויר דחוס וגם מסריח.

הכותב הוא מנהל ההשקעות הראשי בחברת ההשקעות שקדי שוקי הון. הכותב עשוי להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#