הנאיביות מנצחת את מומחי ההשקעות

קרנות הנאמנות - כבר לא היהלום שבכתר של בתי ההשקעות

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

קרנות נאמנות גמישות הן היהלום שבכתר של בתי ההשקעות. מדיניות ההשקעה של קרנות אלו משוחררת ממגבלות, ולכן התוצאות שהן משיגות אמורות לשקף באופן מובהק את יכולתם המקצועית של בתי ההשקעות.

בבורסה של תל אביב נסחרות 17 קרנות שמסווגות כגמישות ושהיו קיימות לפני שש שנים. לחלק מבתי ההשקעות יש כמה קרנות כאלה. לכלל יש שלוש קרנות גמישות. לאנליסט, פסגות ואקסלנס יש שתיים.

התשואה החציונית של 17 הקרנות הגמישות בשש השנים האחרונות היתה 6.9% (נכון ל-31 באוגוסט), אולם טווח התשואות שלהן בתקופה זו היה גבוה מאוד. בראש הטבלה עומדות שלוש קרנות של כלל עם תשואות שנתיות של 11.7% (כלל השקעות), 11.3% (כלל יעד) ו-9.5% (כלל גמישה). בתחתית הטבלה נמצאות שתי קרנות של אקסלנס עם תשואות שנתיות של 0.5% ו--0.3%, וקרן של כוון עם תשואה שנתית של -4.1%.

התשואות של הקרנות הגמישות חושבו גם לשתי תקופות של שלוש שנים. בתקופה שבין 1 בספטמבר 2004 ל-31 באוגוסט 2007 היתה לקרנות אלה תשואה שנתית חציונית של 18.1%. לעומת זאת, בתקופה שבין 1 בספטמבר 2007 ל-31 באוגוסט 2010 היתה התשואה השנתית החציונית -2.9%.

בחינת התשואות בשתי התקופות ממחישה בבירור כי הצטיינות בתקופה אחת לא בהכרח מעידה על התקופה שבאה אחריה. כך, שבע הקרנות הגמישות שהניבו תשואות שנתיות של 20% ויותר בשלוש השנים הראשונות הניבו תשואות שליליות בשלוש השנים שלאחר מכן. בולטת במיוחד קרן כוון גמישה, שהניבה תשואה שנתית של 20.5% בשלוש השנים הראשונות אך הידרדרה ל--23.6% בשלוש השנים שלאחר מכן.

למעשה, היו רק שלוש קרנות גמישות שהניבו תשואות חיוביות בשתי התקופות: כלל השקעות וכלל יעד - שנמצאות בראש טבלת התשואות - ורמקו גמישה. מתברר שהתשואות של שלוש אלה בתקופה הראשונה היו נמוכות באופן יחסי, ולא הצביעו על כך שבתקופה הבאה הן יצליחו יותר מהאחרות.

הקרנות הגמישות אינן נמכרות לציבור המשקיעים בזול. דמי הניהול החציוניים של 17 הקרנות הם 2.8%, ורוב הקרנות (15 מתוך 17) גובות יותר מ-2%. הקרן היקרה ביותר היא למשקיע, עם דמי ניהול של 5%, ומנגד בולטת לטובה קרן כלל יעד, שדמי הניהול בה הם 0.5% בלבד.

האם הצליחו הקרנות הגמישות להצדיק את דמי הניהול הגבוהים שהן גובות? כדי לענות על שאלה זו יש להשוות את ביצועי הקרנות לאמת מידה (Benchmark) שמשקפת אסטרטגיית השקעה דומה. ואולם כיצד אפשר לדמות אסטרטגיה של קרן שמדיניות ההשקעה שלה משוחררת מכל מגבלה? בחרתי לעשות זאת באמצעות תיק "נאיבי" בעל פיזור רחב מאוד, שבו יש ייצוג שווה לכל אחד מאפיקי ההשקעה העיקריים.

בניית התיק נעשתה בכמה שלבים: ראשית חולק התיק למניות ולאג"ח במשקלים שווים. לאחר מכן חולק מרכיב האג"ח לאפיק צמוד (אג"ח גליל) ולאפיק לא צמוד (אג"ח שחר) - גם הם במשקלים שווים. לבסוף חולק מרכיב המניות לשלושה אפיקי משנה, גם הם במשקלים שווים: שווקים מפותחים - באמצעות חלוקה שווה בין מדד 500 S&P, שמייצג את שוק המניות האמריקאי, למדד MSCI EAFA, שמייצג את שוקי המניות בשאר המדינות המפותחות; שווקים מתפתחים באמצעות מדד MSCI לשווקים המתעוררים; וישראל באמצעות מדד ת"א 100.

תיק כזה מכונה "נאיבי" מכיוון שהוא חסר יומרות, והנחת היסוד שמגולמת בו היא שאין לדעת מה יקרה בעתיד. איננו יודעים לקבוע במדויק את רמת הסיכון שמתאימה לנו, ולכן התיק מחולק בחלקים שווים בין מניות לאג"ח. איננו יודעים את הכיוון העתידי של הריבית, ולכן מרכיב האג"ח מחולק בחלקים שווים בין האפיק הצמוד לאפיק הלא צמוד. כמו כן איננו יודעים לבחור מניות או לתזמן את השוק, ולכן ההשקעה מפוזרת בין מדדי מניות רחבים שמייצגים את שוקי המניות בעולם ואת השוק הישראלי.

התיק הנאיבי נרכש ב-31 באוגוסט 2004 והוחזק עד 31 באוגוסט 2010, והפעולה היחידה שנדרשה להחזקתו היתה השקעה חוזרת של תשלומי הריבית והדיווידנדים. בתום התקופה הושוותה התשואה של התיק הנאיבי לתשואותיהן של הקרנות הגמישות.

בשש השנים האחרונות הניב התיק הנאיבי תשואה שנתית של 7.3%, שעלתה על תשואותיהן של רוב הקרנות הגמישות. עשר קרנות הניבו תשואה נמוכה יותר משל התיק הנאיבי. שלוש קרנות - רמקו, אנליסט ושהם - הניבו תשואות כמעט זהות לתיק הנאיבי. רק ארבע קרנות מתוך ה-17 - שלוש הקרנות של כלל והקרן של למשקיע - הניבו תשואות גבוהות באופן משמעותי משל התיק הנאיבי.

מתברר שבמבחן שהציב התיק הנאיבי למנהלי הקרנות הגמישות המנהלים לא הצטיינו במיוחד. למרות החופש המוחלט בבחירת השקעות שממנו הם נהנים, רובם הגדול לא הצליח לתת למשקיעים תשואות גבוהות יותר משל תיק נאיבי שמבוסס על שכל ישר בלבד, ללא יומרה לידע ולמקצוענות.

המסקנה: עדיף להיות נאיבי

השקעה בקרנות גמישות מבטאת הבעת אמון מלאה ביכולתו המקצועית של מנהל הקרן. השונות הגבוהה בתשואות הקרנות ממחישה את הסיכון שכרוך בגישה זו. משקיעים עלולים לספוג הפסדים ניכרים כתוצאה מטעויות בשיקול הדעת של מנהל ההשקעות.

יתרה מזו, ביצועי העבר לא בהכרח מצביעים על יכולתם העתידית של מנהלי הקרנות. דווקא הקרנות שהניבו תשואות מאכזבות בשלוש השנים הראשונות שנבחנו הצליחו להניב תשואות גבוהות בשלוש השנים שלאחר מכן, ולשמור על תשואה גבוהה במשך כל התקופה.

על אף שהמשקיעים בקרנות גמישות מעדיפים שלא להיות מעורבים בניהול ההשקעות שלהם ולהשאיר את ההחלטות לאנשי המקצוע, עומדת בפניהם החלטה לא פשוטה - לבחור את הקרן שבה ישקיעו. התוצאות של החלטה שגויה עלולות להיות כואבות וליצור הפסדים ניכרים.

חשוב לדעת שיש אלטרנטיבה פשוטה שמתבססת על קנייה והחזקה של תיק נאיבי חסר יומרות. הניתוח שהוצג כאן ממחיש את יכולתו של התיק הנאיבי להתמודד בהצלחה עם מרבית הקרנות הגמישות.

הכותב הוא יועץ כלכלי ועורך האתר INBEST. אין לראות בכתוב המלצה לרכישה של ני"ע או ייעוץ השקעות

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker