תחמן את הסוכן: שבע שיטות ההונאה החביבות על המבוטחים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחמן את הסוכן: שבע שיטות ההונאה החביבות על המבוטחים

חברות הביטוח הרוויחו ביושר את שנאתם של הישראלים - הן יודעות לגבות פרמיות, אבל לא תמיד מסייעות ברגעים הקשים ■ המבוטחים למדו להשיב מלחמה: עם שקרים, הונאות והפרזות הם משיגים פיצויים גבוהים יותר ■ המחיר שמשלמות החברות מגיע ל-2 מיליארד שקל

>> קשה לומר שהישראלים אוהבים את חברות הביטוח שלהם. הרי יש להם אינספור סיבות טובות שלא לחבב אותן: החברות, שמציגות דו"חות כספיים מנקרי עיניים, מערימות קשיים על המבוטחים ברגעים הכי קשים בחייהם, ומעניקות תחושה שהן גובות כסף עבור מוצר לא ממשי. אולי בגלל זה הונאות הביטוח בישראל משגשגות והולכות ומגיעות כבר להיקפים של מיליארדי שקלים בשנה.

ההונאות יכולות להיות פשוטות ולא מתוחכמות. למשל, אדם שעבר תאונת דרכים ויצא ללא פגע, אך מחליט שזה הזמן להוציא מתוק מעז וטוען לכאבים ונזקים שונים שקשה להוכיח אותם רפואית. מישהו אחר שפרצו לו לבית ומגלה לשמחתו כי הפורצים לא הגיעו אל מגירת התכשיטים, ולמרות זאת מחליט לרוקן את המגירה ולדווח לחברת הביטוח כי התכשיטים נגנבו. עם הזמן, הטכנולוגיה והתאבון משתכללות ההונאות ורמות היצירתיות והתחכום שלהן עולה. כך למשל, נפוצים יותר ויותר פברוקי מוות וכנופיות בינלאומיות שמתמחות בהעלמת אנשים בשביל לזכות במיליוני השקלים מביטוחי החיים שעשה "המנוח". ישנם מבוטחים שלא בוחלים אף להשתמש בילדיהם כדי לזכות בעוד כמה אלפי שקלים בחודש, כפי שעולה מהסיפור על הורים שטענו כי ילדם התעוור בתאונה והערימו על הרופא בכך שלפני כל בדיקה אצלו טיפטפו לעיניים של הילד טיפות להרחבת אישונים.

"המשטרה לא משתפת פעולה"

ההיקף הכספי שמשלמות חברות הביטוח מדי שנה בגין הונאות ביטוחיות של בתי האב בישראל הוא כ-1.7-2.5 מיליארד שקל - כך מעריך אשר ויצמן, מבעלי משרד החקירות ויצמן-יער שעובד עם כל חברות הביטוח בישראל. "כל אירוע ביטוחי הוא מתכון לתביעה ולהונאות כאשר שיעורי ההונאות בבתי אב גבוהים יותר מאשר בבתי עסק", הוא קובע. הבעיה היא שמי שמרמה את החברות עושה זאת על חשבון כל המבוטחים - ההונאות מייקרות בעקיפין ב-1,000 שקל את הפרמיה הממוצעת השנתית שמשלמת משפחה בביטוחים השונים.

ההונאות מתחלקות לשניים: פברוקים מלאים שבהם מביימים המבוטחים אירוע שלם מאפס, והגזמות בדיווח על אירועים שקרו. על פי הערכות, 75% מההונאות נעשות באמצעות הגזמה וניפוח נזק באירוע שדווקא כן התרחש. "לפי החוק, אדם שמנפח תביעה לא זכאי גם למה שכן מגיע לו", מציין עו"ד ערן יעקובוביץ', המתמחה בפגיעות גוף בתביעות ביטוח.

"חברות הביטוח נמצאות בנחיתות של מידע, יש להן כלים מוגבלים מאוד להתמודד עם ההונאות. חברת ביטוח לא יכולה להיכנס לחשבונות בנקים של המבוטחים או לבצע דו"חות איכון לסלולרי שלהם - ואין להם סמכויות אחרות שיש למשטרה", אומר עו"ד מרדכי תגר, המתמחה בייצוג חברות ביטוח בתביעות רכוש גדולות זה 34 שנה. "המשטרה לא בדיוק משתפת פעולה ועבירות רכוש לא מעניינות אותה", הוא אומר.

תגר מציין כי שיטת המשפט בישראל שונה לגמרי משיטת המשפט בבריטניה - המדינה שבה נולד תחום הביטוח במאה ה-17 - ומחמירה יותר עם חברות הביטוח. "כדי להוכיח הונאות דורשות חברות הביטוח בישראל יותר ראיות גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות והמשקל שלהן". עם זאת, הוא מציין כי ישראל נמצאת אי שם באמצע הסקלה, כאשר המחמירה ביותר עם חברות הביטוח היא ארה"ב, שבה חברת ביטוח שהפסידה בבית משפט נדרשת לשלם ריבית על כספי התביעות שעיכבה.

בחברות הביטוח קובלים גם על מציאות בעייתית, שבה משיקולים של צנעת הפרט והגבלים עסקיים לא מתאפשר להם להקים מאגר משותף, שבו תרוכז היסטוריית התביעות של המבוטחים, כך שיהיה ניתן בעתיד להשתמש בו ולהצליב מידע כדי לזהות טוב יותר הונאות.

אילו שיטות הונאה אהובות על הישראלים? ליקטנו שבע הונאות, חלקן שכיחות במיוחד וחלקן מעניינות רק בשל התחכום שבהן.

אני הכי בריא בעולם

הפוליסה: ביטוחי רכב חובה וביטוחי חיים.

התרגיל: השגת מחיר נמוך לביטוח על ידי הסתרת מידע רלוונטי.

ההונאה: אנשים שרוצים לעשות לעצמם ביטוח חיים צריכים למלא הצהרה מקיפה על מצב בריאותם. כשמדובר באנשים הסובלים ממחלות מסוימות, או שחוו בעבר פגיעות פיסיות שונות, עולה הסיכון לחייהם - דבר שמייקר את הפרמיה שאותה הם נדרשים לשלם. לפעמים חברות הביטוח יחששו וכלל לא ימכרו להם פוליסה. במצב כזה יש מבוטחים שמסתירים חלק מהמידע ו"משפצים" את ההצהרות הבריאותיות. לפעמים, כשנדרש אישור מרופא, זוכים המבוטחים להעלמת עין ועיגולי פינות של הרופא שלהם. גם בביטוחי חובה לרכב נוהגים חלק מהמבוטחים להעלים עבירות תנועה שהיו להם בעבר כדי לשלם פרמיה הנמוכה ב-20%-30%. מבוטחים שרוצים להוזיל את תעריפי החובה לרכב יכולים לטעון שברכב נוהגים רק נהגים מבוגרים, כשבפועל נוהגים בו גם צעירים.

הנורות האדומות: מבוטח שהצהיר שאינו חולה במחלה כרונית ומעולם לא חווה התקף לב, ותקופה קצרה לאחר שעשה את ביטוח החיים מת מהתקף לב - מעורר חשד כי בעת רכישת הפוליסה הוא הסתיר מידע. בנוסף, ביקור אצל רופא זמן קצר לאחר פגישה עם סוכן הביטוח עלול לעורר חשד שהסיבה לביקור אצל הרופא נעוצה בשיחות עם סוכן הביטוח לגבי עשיית ביטוח חיים והדרישות להתקבל אליו.

התפיסה: אם חברות הביטוח מצליחות להוכיח שבהצהרה השקרית שנתן המבוטח היתה כוונת מרמה, הם יכולים לבטל את הביטוח רטרואקטיבית גם אם עברו שנים רבות מאז נעשה הביטוח. ביטול כזה לא מחזיר את כספי הפרמיה למבוטח. עם זאת, אם אין הוכחה לכוונת מרמה ועברו יותר משלוש שנים, אי אפשר לבטל רטרואקטיבית את הביטוח. כלומר לחברות הביטוח יש שלוש שנים להצליח לעלות על הבעיות בהצהרת המבוטח, אלא שבדרך כלל לאחר ביצוע הביטוח, דברים כאלה לא נבדקים ועולים שוב רק לאחר אירוע ביטוחי. בביטוחי רכב חובה עשוי להתרחש שינוי בקרוב: באחרונה הוכנסה מערכת חדשה כלל-ארצית לטיפול בהונאות חיתום בביטוח רכב חובה. כך יוכלו חברות הביטוח לקבל מידע על אודות המבוטח הקשור לביטוח רכב חובה שלא היה זמין עבורם קודם.

עוד משהו: עו"ד ערן יעקובוביץ', המתמחה בפגיעות גוף ועובד עם כמה מחברות הביטוח, מציין כי מדובר בהונאה בעלת היקף גדול יחסית. לדבריו, ב-70%-80% מהתיקים שהגיעו אליו בתחום ביטוחי החיים נמצא חוסר התאמה גדול בין הצהרת הבריאות של המבוטח לתיק הרפואי שלו.

נשברה לי הרגל בתאונה

הפוליסה: ביטוח חובה לרכב וביטוחי פגיעות גוף אחרות.

התרגיל: טענה כי פגיעות גוף קודמות נגרמו באירוע שהיה מבוטח.

ההונאה: לפגיעות גוף שנגרמות בתאונות דרכים תמיד אפשר למצוא מבטח - ביטוח רכב חובה מכסה תמיד פגיעות גופניות. מנגד, תאונה שמתרחשת בביתו של אדם או בעת שעשה ספורט אינן מבוטחות תמיד. לפעמים מחליט מבוטח, שעבר תאונה שאין לו עליה כיסוי, לשקר לחברת הביטוח ולספר לה כי נפגע בתאונת דרכים. לעתים הסיפור מלווה גם בהוכחות, כמו ביום תאונת דרכים, כך שהסיפור ייראה אותנטי.

הנורות האדומות: מרווח זמן גדול בין אירוע התאונה שעליו מדווח המבוטח לפנייה שלו לרופא או לחדר מיון עלול להדליק נורה אדומה. פער זמנים כזה מעלה חשד כי הפגיעה הגופנית לא נגרמה מהתאונה שעליה דיווח המבוטח, ולכן לא אצה לו הדרך לראות רופא מיד לאחר התאונה.

התפיסה: חברות הביטוח נעזרות בחקירה של תביעות כאלה גם ברופאים מקצועיים הבודקים אם סוג הפגיעות תואם את הנסיבות, כפי שסופרו על ידי המבוטח. הרבה פעמים מצליחים חוקרים של חברות הביטוח לעלות על גרסאות סותרות של האירוע מחברים, רופאים או קרובים של המבוטח. בנוסף, בשונה מתחומי ביטוח אחרים, כאן נהנות חברות הביטוח משימוש במאגר ISO, שמאפשר להן לאתר הונאות בנושא טיפול בתביעות גוף בביטוחי רכב חובה. המאגר מאפשר להצליב אינפורמציות לגבי המעורבים באירוע, כלי רכב ונפגעים, ולראות שאין תבניות אירועים שחוזרות על עצמן.

עוד משהו: בחברות הביטוח מספרים כי שיעורי ההצלחה של הרמאים בסוג ההונאות הזה הם גדולים במיוחד יחסית לסוגי הונאות אחרים.

נשרף לי העסק

הפוליסה: רכוש לבתי עסק.

התרגיל: ביום שריפה בעסק שנקלע לקשיים.

ההונאה: בעלים של עסק שנקלע לקשיים, או כאלה שמעוניינים לצאת ממנו ולא מצליחים למכור אותו, מחליטים לפעמים להיפטר מהעסק ויהי מה; הם מביימים שריפה שלא תשאיר ממנו כלום. לאחר מכן הם מדווחים לחברת הביטוח על הנזק ודורשים פיצוי בהתאם להיקף הביטוח שהיה לעסק.

הנורות האדומות: עסק שנשרף בזמן שידוע שהוא בקשיים - מדליק נורה אדומה. את המצב של העסק אפשר לגלות בעיון בדו"חות ובתשאול ודיבוב של המקורבים לבעל העסק, הבנקים והספקים שאתם עבד. גם ניסיונות קודמים של בעל העסק למכור אותו מהווים תזמון מחשיד. בנוסף, גילוי מספר גדול של מוקדי שריפה נחשב אצל החוקרים הוכחה כמעט ודאית שמדובר בהצתה מכוונת.

התפיסה: בחקירת אירוע כזה נעזרות חברות הביטוח במשטרה ובמשרדי חקירות משוכללים. צילומים שנמצאים במצלמה תמימה ולא קשורה מבית עסק אחר באזור יכולים לפעמים להוות קצה חוט באירוע כזה. בנוסף, מי ששורף את העסק שלו סביר שיוציא ממנו קודם לכן חפצים יקרים במיוחד או נוסטלגיים. אם חפצים כאלה לא התכלו בשריפה, זו דרך לחזק את ההערכה כי השריפה היתה מתוכננת.

עוד משהו: עו"ד מרדכי תגר, המתמחה בייצוג של חברות ביטוח בתביעות רכוש גדולות, מציין כי בהונאת ביטוח הכוללת הצתה של דירה או בית עסק בדרך כלל גם המשטרה משתתפת בחקירה. זאת אף שלרוב לא נוטה המשטרה להפוך מעשי הונאה של מבוטחים לאירוע פלילי ומשאירה את החקירה בהם לחברות הביטוח.

בעלי מת

הפוליסה: ביטוח חיים.

התרגיל: פברוק מוות של קרוב משפחה לצורך תביעת כספי הביטוח.

ההונאה: אדם מגיע לישראל לתקופה קצרה שבמהלכה הוא מבטח את עצמו בביטוח חיים, המאפשר לאחד מקרובי המשפחה שלו לקבל מחברת הביטוח מיליוני שקלים במקרה שהוא ימות. לאחר מכן הוא נוסע לחו"ל, הרחק מאזור הפעולה של חברות הביטוח. שם הוא משיג בשוק השחור תעודת פטירה מזויפת. קרוב המשפחה, שרשום בביטוח החיים כמוטב של אותו "נפטר", שולח לחברת הביטוח את תעודת הפטירה ותובע ממנה מילוני שקלים.

הנורות האדומות: משום מה, מתים מפוברקים נוטים בדרך כלל למות בחו"ל. כך הם מרחיקים את המקרה מחברות הביטוח ומהרשויות בישראל. לכן, תעודת פטירה שמגיעה מחו"ל תמיד מדליקה נורות אדומות ומעלה חשד להונאה. בנוסף, הסמיכות בין מועד רכישת פוליסת הביטוח או הגדלתה לזמן הפטירה מעוררת חשד שהיא אינה מקרית.

התפיסה: עלות ביטוחי חיים היא מיליוני שקלים, וחברות הביטוח לא יירתעו - במקרים שעולה בהם חשד - לשלוח חוקרים גם למדינה נידחת. בדיקה בסיסית באותה מדינה עשויה לגלות כי לאדם שנפטר אין קבר וכי אף גוף לא קיבל דיווח על מותו. חקירה מעמיקה יותר יכולה לגלות כי זמן קצר לאחר הדיווח על הפטירה עזב ה"נפטר" את גבולות אותה מדינה. נפטרים מפוברקים יכולים בבוא היום להשאיר גם עקבות במצלמות אבטחה או באינטרנט. אם ההונאה תתגלה, צפוי בן המשפחה לאבד גם את הזכאות שהיתה לו בביטוח לאומי לקצבת שארים חודשית ולהידרש להשבת הסכומים שנגבו עד כה, בתוספת ריבית והצמדה.

עוד משהו: סיפור מפורסם כזה הוא פרשת ה"אלמנה" ילנה פיליפנקו. ב-2002, לאחר שפיליפנקו דיווחה לחברת הראל על מות בעלה ברוסיה לצורך בקשת כספי ביטוח החיים שעשה שם, שמו לב בהראל כי כמה חודשים לפני ה"פטירה" הגדיל בעלה של ילנה את הפוליסה פי 20 - מ-100 אלף ל-2 מיליון שקל. הראל שלחה לרוסיה צוות חוקרים שגילה כי תמונות שהוצגו משריפת הגופה של בעלה של ילנה היו תמונות של נפטר אחר, ומאחורי הסיפור עומדת רשת נוכלים שמתמחה בהונאה של חברות ביטוח. לאחר שהשניים פיספסו את המיליונים שעליהם חלמו, הם נאלצו גם להתמודד עם תשלום הוצאות של מאות אלפי שקלים, שדרשה החקירה המורכבת בישראל ובחו"ל.

כואב לי הגב, אני צריך חופש

הפוליסה: ביטוח אובדן כושר עבודה, נזקי גוף וביטוחי רכוש.

התרגיל: דיווח על נזקי גוף ורכוש מוגזמים ממה שאירע בפועל כדי למקסם את התשלום.

ההונאה: בכל שקר יש קצת אמת. בהונאה הזאת יש אמת, אבל היא משמשת טריגר למבוטח להתחיל לשקר. מבוטחים הזכאים לתשלום מסוים מחברת הביטוח, מחליטים שזה הזמן לעשות קופה. הם מנפחים את הנזק - למשל, באמצעות הצהרות על רכוש נוסף שנגנב בעת פריצה לבית, או הערמה על הבדיקות הרפואיות וטענה כי הנזק שנגרם להם גדול יותר ממה שנראה במבט ראשון. מבוטחים אחרים יכולים לקבל כדין מספר ימי מחלה, אך לאחר שסיימו את המכסה שקיבלו הם ינסו להאריך כמה שאפשר את תקופת החופש באמצעות שכנוע הרופאים כי הם עדיין לא כשירים לשוב לעבודה.

הנורות האדומות: בחברות הביטוח מציינים כי יש הבדל גדול בין שכירים לעצמאים במהירות שבה הם חוזרים לעבודה לאחר אירוע ביטוחי. עצמאים שהעסק שלהם תלוי בהם יחזרו מהר יותר לעבודה, ואילו השכירים ימנפו את האירוע לחופש קטן.

התפיסה: ניפוחים בדיווח הם לרוב לא דבר המתוכנן בקפידה, והמגזימים נוטים לסמוך על האמת שבדברים, שתכסה על השקר. לכן תשאול של המבוטח עשוי להניב גרסאות סותרות של האירוע ולפעמים גם סיפורים מוזרים ולא הגיוניים שלא הושקעה בהם מחשבה. כך למשל, מבוטח שטוען שבפריצה שאירעה דרך חלון הדירה יצאו הפורצים גם עם הטלוויזיה, אלא שהטלוויזיה גדולה מדי מלעבור דרך החלון. על פי חוק, אדם שמנפח תביעה מאבד גם את החלק בתביעה שכן היה זכאי לו. אלא שזהו סעיף שבתי משפט מפעילים לעתים נדירות. לפי חברות הביטוח, המנפחים נהנים כאן מ"שיטת מצליח".

עוד משהו: סטטיסטיקת הניפוחים, לפי חברות הביטוח, היא 1:2 - כלומר בכל תביעה שנייה אפשר למצוא משהו שנופח מעבר למה שהתרחש באמת. לפי אחד הסיפורים, עובד שחש כאבים בגבו החליט ללכת על כל הקופה וטען לפריצת דיסק. לאחר שנשלח לצילום סי-טי, חזר העובד לרופא עם תצלום שמראה שאכן יש לו פריצת דיסק. בדיעבד התברר כי תצלום הסי-טי אמיתי, אך לא שלו. במצב כזה, גם לרופא קשה לשים לב לתרמית והעובד זוכה בעוד תקופה ארוכה של ימי מחלה.

הסחורה שלי נגנבה

הפוליסה: רכוש לבתי עסק.

התרגיל: מכירת מלאי של עסק בשחור - ודיווח על גניבה.

ההונאה: ביום של פריצה בעסק ודיווח לחברת הביטוח על גניבת מוצרים. כך מצפים העסקים להרוויח פעמיים - ממכירת הסחורה בשחור ללא תשלום מס, וממימוש פוליסת הרכוש.

הנורות האדומות: אירועי פריצה וגניבה בסמוך למועד של ספירת מלאי או הכנת דו"חות כספיים מעוררים חשד - בעונה זו מתגברת תופעת ההונאה בשל חשש של בעלי עסקים מגילוי עסקות שהם ביצעו בשחור. בנוסף, אם לבית העסק היה אמצעי מיגון כמו מצלמה, קריסה של המחשב האחראי על המצלמה או השבתה של המצלמה בזמן האירוע מעוררים חשד להונאה.

התפיסה: חוקרים של חברות הביטוח מתחקרים אירועים כאלה ולפעמים מרחיבים את החקירה גם למעגלים הרחוקים יותר, שיכולים לגעת בעסקות השחורות של העסק, ולסבך את הבעלים עם רשויות המס.

עוד משהו: בחברות הביטוח מציינים כי מבחינה סטטיסטית, מספר האירועים הביטוחיים בתחומי הרכוש לעסקים עולה לקראת סוף השנה ולקראת מועדים של ספירת מלאי.

הלכה לי אצבע

הפוליסה: ביטוח נכות מתאונות.

התרגיל: רוכשים פוליסת ביטוח נכות בסכום גדול, ועוברים תאונה ברמת נכות נמוכה.

ההונאה: בביטוחי נכות מתאונות מקבל המבוטח, במקרה של תאונה, פיצוי השווה לשיעור הנכות שנגרם לו, כפול סכום הביטוח שאותו רכש. כך למשל, קטיעת רגל מזכה בשיעור נכות של 50%-70% (תלוי אם זו רגל ימין או שמאל ואם המבוטח ימני או שמאלי), ועיוורון מזכה ב-100% נכות. כמובן שאף רמאי לא מוכן לביים תאונה ולאבד בה את הרגל או את מאור עיניו כדי לזכות בסכום ביטוח, גבוה ככל שיהיה. מנגד, חלק מהנוכלים מוכנים לסבול איבוד של גליל באצבע (אחד משלושה שיש לנו בכל אצבע ושניים באגודל) תמורת 6% נכות. כדי להגדיל משמעותית את הסכום, משנים הרמאים את הפוליסה בסמוך לתאונה.

הנורות האדומות: שינוי הסכום שאותו מבטיחה הפוליסה זמן קצר לפני התאונה, מחשיד כי מדובר במהלך מתוכנן ולא בתאונה טבעית. בנוסף, פגיעה בגוף עד כדי קבלת זכאות לאחוזי נכות היא עדיין לא עסק כלכלי, והשימוש בה נעשה בדרך כלל כמפלט כמעט אחרון למצוקה כלכלית. לכן, דיווח על תאונה של אדם שידוע כי שרוי במצב כלכלי קשה יכול לעלות חשד כי מדובר בתאונה מבוימת.

התפיסה: מבוטח שייתפס בהונאה עלול למצוא את עצמו מבלה את שארית חייו עם הנכות שהסב לעצמו, וללא כל תמורה או פיצוי לכך. במהלך חקירת אירועים כאלה נוטות חברות הביטוח להרחיב את החקירה מעבר לאירוע התאונה ולהתמקד בצדדים אחרים בחיי המבוטח, כמו תשאול חברים ומכרים ובדיקת מצבו הכלכלי של המבוטח, זאת כדי לנסות למצוא מניע אפשרי לפברוק התאונה.

עוד משהו: בשל הצורך לדייק בנזק הגופני, כך שהוא לא יהיה גדול מהמתוכנן, מוצאים את עצמם חלק מהנוכלים עם מקרי תאונות מוזרים שמעוררים תהייה כיצד ייתכן שאירעו. כך למשל, באחת מחברות הביטוח דחו לאחרונה תביעה של מבוטח שעבד באטליז במשך 20 שנה ודיווח על תאונת עבודה שבה איבד שתי אצבעות לאחר שהן נתפסו במטחנת הבשר. לחוקרים היה קשה להבין כיצד אצבעותיו של עובד אטליז ותיק ומנוסה הגיעו לסכין הפנימית של מטחנת הבשר בזמן שהיא פעלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#