"ילדינו יוכלו להסתדר בעתיד רק אם יעברו דרך אחת מ-5 המשפחות השולטות במשק" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ילדינו יוכלו להסתדר בעתיד רק אם יעברו דרך אחת מ-5 המשפחות השולטות במשק"

דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי: "הכוח הכלכלי של בעלי ההון הוא גם כוח חברתי ופוליטי ■ הם לא נבחרו אבל הם יחליטו מי ישלוט במדינה, איך ניראה ואיפה יעבדו ילדינו"

הקהל שפקד ביום שני את הכנס שערכה המכללה החברתית-כלכלית בבית התנועה הקיבוצית בתל אביב, תחת הכותרת "ריכוזיות ההון בישראל והאיום על הדמוקרטיה", היה שונה לחלוטין מהקהל המגיע בדרך כלל לכנסים כלכליים. לא היה שם ולו אדם אחד מעונב או עוטה ז'קט.

המשתתפים - סטודנטים, פנסיונרים וכל מה שביניהם - הגיעו בסנדלים, והשתוקקו להבין איך השליטה של המשפחות הגדולות במשק נוגעת ישירות לכל אחד מהם, וכיצד הם יכולים לחולל שינוי שיחזיר להם את האמון בדמוקרטיה של המדינה, שכפי שהם מאמינים, צריכה לשרת את כל תושביה.

הם שמעו שהכוח שנמצא בידי המשפחות הגדולות במשק חורג בהרבה מסך נכסיהן ומשבש את ההתפתחות החברתית, הפוליטית והכלכלית במשק. ששליטת המשפחות הגדולות במשק מקעקעת את הדמוקרטיה כבר עכשיו. שהשפעתן של 10-20 המשפחות הגדולות במשק על הממשלה גדולה כיום מהשפעת הציבור הרחב, המגיע לקלפי כל שלוש-ארבע שנים.

video platform video management video solutions video player

בנוסף, הכוח שצברו משפחות ההון מעניק להן השפעה עצומה על המרקם החברתי והכלכלי. הן שולטות בנכסים תעשייתיים ומסחריים אך גם בכלי התקשורת, ומשבשות את יכולת הביקורת עליהן ואת השקיפות החשובה ליצירת חברה תקינה.

"הריכוזיות שיש לטפל בה היא שליטה של אדם אחד בכמה תחומי משק במבנה כלכלי של פירמידה, כי בקצה כל קונצרן גדול עומד בסופו של דבר אדם", אמרה דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. "הכוח הכלכלי שלהן הוא גם כוח חברתי ופוליטי, וזה הופך אותן למוקדי הכוח האמיתיים של ישראל. הן לא נבחרו, אבל הן אלה שיחליטו מי ישלוט במדינה, איך נראה ואיפה יעבדו ילדינו".

לחמן-מסר הוסיפה כי מעבר לכוח הכלכלי שמרוכז בידי אותן משפחות, יש להן אחזקות משותפות בכלי תקשורת, כך שהן יכולות להשפיע על הפרסומים הנוגעים להן, לחסום פרסומים לא נוחים ולקדם פרסום שישרת אותן. בכך הן עשויות לפגוע בתפקיד התקשורת, שאמורה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה". התחומים שבהם המשפחות פועלות באחזקות משותפות מגבירים את הריכוזיות ומעצימים את הבעיה.

"קבוצות עידן עופר ומוזי ורטהיים מחזיקות יחד בבנק מזרחי טפחות ובנוסף יש לורטהיים אחזקה ישירה בקשת ולעופר אחזקה ברשת באמצעות אודי אנג'ל (שהיה נשוי לאחותו, ליאורה עופר; א"ק), ובאחרונה שטראוס מכרה מניות ובתו של תשובה קיבלה מניות בקשת. כל אלה ביחד הם גם המפרסמים הגדולים וגם הבעלים של אמצעי התקשורת. ויש להם שותפים או חברים בעלי אמצעי תקשורת", הוסיפה לחמן-מסר.

לדבריה, המשפחות הגדולות כבר פוגעות בהליך הבסיסי שאמור לאפשר לכל אזרח אותה השפעה בקלפי. "הבעיה היא לא משהו עתידי, היא קיימת ובגדול", אמרה לחמן-מסר. "בסופו של יום, הריכוזיות - שהיא בעצם קיומם של מספר מצומצם של אנשים ששולטים במרבית אמצעי הייצור בכמה תחומים במשק - זו המציאות הישראלית. אני מחכה שזה יפגע בכלכלה כי רק מה שפוגע בכלכלה מזיז את הממשלה.

"נגיד בנק ישראל הבין למה ריכוזיות רעה לכלכלה. היא רעה לדמוקרטיה, כי מספר אנשים מצומצם יכול לקבוע אילו חוקים יעברו, מי המנהיג שייבחר ומי יתרום לאיזו מפלגה. בישראל יש 5 מיליון איש שלא יכולים להתחרות בגיוס תרומות מול הכספים שמקבלת כל מפלגה כתרומות מתאגידים. אני פסימית, אבל צריך להמשיך במאבק. אם הכלכלה תיפגע מהר יש סיכוי שהדמוקרטיה תינצל. כי הדמוקרטיה היא כנראה לא ערך מספיק חשוב אצלנו", אמרה לחמן-מסר.

לשכנע את הציבור

דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, סבור שיש להרחיב את הדיון באיום הריכוזיות מעבר למדורי הכלכלה, מכיוון שמדובר בבעיה חברתית-פוליטית שכבר קיימת - ותתעצם אם לא תטורפד.

"הכלים הקיימים בחוק לא מספיקים לטפל בבעיה", ציין שטרום. "כשאנחנו מדברים על ריכוזיות צריך להבין שמדובר בכמה מעגלים, ודווקא הפחות מעניין בהם הוא המעגל המשפטי. כתיבת הצעת חוק צריכה להיות מלווה בתהליך עמוק יותר של יצירת הבנה ציבורית. מה שקורה היום זה שמרדימים אותנו בשיח על הריכוזיות. אם אשאל את הציבור הרחב מה לדעתו כואב יותר, הפרשייה של המשט או הריכוזיות, הרוב יאמרו המשט. מי מבין מה עושה ריכוזיות למרקם החיים שלנו?"

שטרום הדגיש את החשיבות המכרעת שיש לשכנוע הציבור הרחב בצורך בחקיקה נגד ריכוזיות, שאמורה להיות מהלך דרמטי. לדבריו, ללא גיבוי ציבורי יהיה קשה או בלתי אפשרי לבצע את המהלך העמוק הנדרש. "לא קרה בהיסטוריה שדעה או אמונה שלא מגובה על ידי בני אדם, היא זו שמבשילה לחקיקה וביצוע", אמר שטרום. "בינתיים, בשיח הציבורי בישראל מה שמוביל הוא השיח הביטחוני.

"כדי לשכנע את הציבור שהריכוזיות אינה רק עניין לעיתון כלכלי, אנחנו צריכים לקחת את הנושא ולהעביר אותו לילדים ולנכדים של כולנו. כי המשמעות של הריכוזיות היא שבעוד 20-40 שנה הילדים והנכדים שלנו לא יוכלו להסתדר בחיים אם הם לא יעברו דרך אחת מחמש המשפחות הגדולות. ואנחנו הרי רוצים לפתוח יותר דלתות בפני הילדים שלנו, שיוכלו להתחרות. אם אנחנו באמת רוצים לחולל שיח אמיתי בנושא הריכוזיות, אל לנו להישאר בחקיקה בכנסת או בבית המשפט העליון האפוף בשיש. זה צריך להגיע לאוזניו וללבו של כל אחד מכאן".

להמחשת עוצמת הריכוזיות הכלכלית במשק הביא שטרום את התנהגותם של תאגידים בינלאומיים, שניסו להיכנס לשוק הישראלי. לדבריו, נסטלה נכנסת לכל מדינה באמצעות הקמת מפעלים משלה. בישראל היא נאלצה לחבור לחברה קיימת, אסם. גם יוניליוור נכנסה לישראל באמצעות חבירה לחברה קיימת, שטראוס.

"לדמוקרטיה שני מדדים עיקריים", אמר שטרום. "הראשון הוא כמותי - 'קול אחד לכל אדם'. בנוסף, ניתן למדוד דמוקרטיה גם לפי איכות: עד כמה ציבור אנשים, שיש לו דעה מגובשת, יכול לבצע שינוי, ואם הקבוצות הגדולות משנות דברים יותר מהאזרחים. האם הפוליטיקאים מתחשבים בהן יותר מאשר בקהל גדול של אנשים?

"אפשר לראות את זה גם דרך שאלה נוספת. כמה מכם שכרו לוביסט בשנים האחרונות שיפעל עבורכם בכנסת? ומנגד, כמה חברות גדולות שכרו לוביסטים? במדד הזה, שמשקף אנטי דמוקרטיות, אנחנו מידרדרים והולכים, לא מעט בגלל הכוחות הכלכליים שמשחקים מאחורי הקלעים", אמר שטרום. "יש מדינות שכשהשיח הציבורי נגמר הציבור המתוסכל עובר למקום אחר. אומרים שהמשחק מכור, אך אני לא הייתי רוצה לחיות ביום שבו נתנתק מהאמונה שאפשר לשנות. בינתיים, שלא יגידו לי שאטיל פתק בקלפי כי אוכל להשפיע. אנחנו רחוקים מכך".

העובד אינו נחשב

חנוך ליבנה, יו"ר ועד הפקידים בבנק הבינלאומי, טען כי אצל המשפחות השולטות במשק העובד אינו נחשב, וכי מה שמעניין את אילי ההון זה רק עוד הון. הבנק הבינלאומי נשלט על ידי צדיק בינו, ששולט גם בחברת פז ובבית הזיקוק באשדוד.

"אני עובד אצל אחת המשפחות הריכוזיות האלה, אבל אני סוציאליסט", אמר ליבנה. "בקרב המשפחות, שהן אבי אבות הריכוזיות, רוב העובדים לא מאורגנים. הם מקבלים משכורת מינימום ותנאי עבדות. איפה שבעלי השליטה יכולים הם מנסים לפגוע גם במקומות העבודה המוגנים. אתה עובד במקדש שבו הרווח קדוש, מעל לכל, ואתה צריך לבטל את עצמך בפניו. אתה לא שווה כלום.

"אלה 20 משפחות, אבל הן לא יכולות לשלוט לבד. הן צריכות סוג של מעמד ביניים מיוחד, ולצורך זה בעלי השליטה לוקחים את הרגולטורים. כל חשב כללי הוא כמו טיל שיוט. חושב קדימה, לעשות לביתו. יש יחסי קרבה בין כל אלה, כמו בין ועדים. ענת קליין, שעבדה במחלקה המשפטית ברשות ההגבלים, הגנה בחירוף נפש על פז, שלא תקום חברת דלק גדולה נוספת מהמיזוג בין סונול לדור אלון. ואיפה היא הלכה לעבוד אחרי זה, בלי צינון, כי לא היתה מספיק בכירה? בפז".

ענת קליין סירבה להגיב לדברים, אך מקורבים לפז מסרו כי קליין עברה תקופת צינון של חצי שנה לפני שהצטרפה לחברה.

"היינו צריכים אשראי לעובדים שלנו", המשיך ליבנה. "הלכנו לקבל הצעות טובות יותר אצל המתחרים. מעולם לא ראיתם בנקאים מבוהלים כל כך כמו אלה שהגענו אליהם. בסוף קיבלנו את זה ממישהו, לא מהבינלאומי.

"אי אפשר שמקבלי ונותני אשראי יהיו מחוברים יחד. אי אפשר לערבב את זה, אבל זה מתערבב כל הזמן. אצלי בעל הבית הוגדר כחבר דירקטוריון מן השורה, והוא במקרה גם יו"ר ועדת האשראי בבנק. נניח שיש לך חברת דלק קטנה ואתה רוצה לקבל אשראי בבנק הבינלאומי. איזה מידע יוציאו ממך? הכל יהיה לפי הכללים. הוא (צדיק בינו; א"ק) לא יהיה בישיבה, כי זה ניגוד עניינים".

ליבנה הביא דוגמאות נוספות לניגוד עניינים הנובע מבעיית ריכוזיות, שבה גורם אחד מחזיק בחברות בכמה ענפי משק. "כשהבנק הבינלאומי שוכר נכסים מפז, מי בודק אם זה מתבצע בשווי הנכון ומה ההצעה המתחרה?", תהה ליבנה. "היינו שייכים לספרא. למה קנו אז רק סלקום לעובדים (משפחת ספרא היתה גם בעלת השליטה בסלקום באותו זמן; א"ק), ולמה מציעים לנו עכשיו עסקה עם פז?

"אני יודע שחברת הסלולר היא אותו נוחי דנקנר, והוא גם הטיסה שלי לחו"ל בישראייר וגם חברת הביטוח והפנסיה שלי וגם הבניין שאבנה ורשת המזון שלי. מה אני צריך יותר בשביל להבין את העוצמה של הדברים האלה והפחד ממה שזה מביא?"

ליבנה הוסיף כי הציבור אינו יכול לחכות שלוש-ארבע שנים כדי לנסות להשפיע בקלפי על דמותה של המדינה, ויש למצוא דרכים מיידיות יותר להשפיע על המחוקק ומקבלי ההחלטות. "הדברים הנוראים קורים כל הזמן, ואי אפשר לשבת ולחכות לבחירות", אמר ליבנה. "קשה מאוד להגיע לראש הפירמידה של בעלי השליטה. בעיני כל כלי חוקי כשר, נכון וצודק.

"אדם שמקבל תלוש של 5,000 שקל בחודש מבין למה זה רע שאדם שיושב באותו בניין משתכר 8 מיליון שקל. צריך כל הזמן לעצבן אותו ולכתוב על שכר המיליונים. לעסוק בזה בחקיקה, בתעמולה ובהפגנות. אי אפשר לחכות כמה שנים, הקרקע בוערת".

להקים ועדה ציבורית

חבר הכנסת חיים אורון (מרצ) טען שבנסיבות הנוכחיות של הון שמעורבב עם שלטון, קשה להגן על הציבור מפני השלכות הריכוזיות. לדבריו, דבריו של המשפטן לואיס ברנדייס מלפני 100 שנים בעניין האיום של הריכוזיות על הדמוקרטיה, "רלוונטי לחלוטין בישראל כיום".

אורון הוסיף כי יש קושי פוליטי להיאבק בחיבור בין תהליך חברתי ופוליטי. לדוגמה הזכיר את ביטול מס הבורסה על ידי ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, בלחץ אילי הון. לדבריו, שר האוצר באותה תקופה, אברהם שוחט, טען אז כי הסיפור אינו מדויק, ושהביטול נבע מקושי טכני ליישם את ההחלטה, מכיוון ש"המחשבים בבנקים לא הצליחו לקלוט את השינוי".

כדוגמה לריכוזיות במשק הביא אורון את המונופול של חברת נשר מקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר בשוק המלט. אורון סיפר איך למרות ניסיונות שונים ליצור תחרות מיבוא, החברה מחזיקה כל השנים בשיעור של 90% ויותר מהשוק.

"כשהעליתי את הנושא לדיון ציבורי, אמרו לי 'מה אתה מתערב, תן לשוק החופשי לפתור את העניין'", סיפר אורון.

"אי אפשר לומר שיש צומת שאם תכבוש אותה העניין ייפתר. שאם תחוקק חוק, בעיית הריכוזיות תיעלם. פתאום מתברר לך שיצחק תשובה נמצא בכל מתקני ההתפלה. אתה צריך לשאול עצמך אם שכשהמים לצרכן העירוני יהיה ב-80% מהתפלה, תרצה שרק גורם אחד בלבד ישלוט בזה? אז אתה נאבק שמקורות תקבל מתקן התפלה. אומרים לך 'הם רוצים עוד 30 סנט'. אתה צריך לומר שאתה מוכן לשלם יותר כי אתה רוצה גורם ציבורי בהתפלת המים.

"חשוב להציג את המכלול. המאבקים מתנהלים בשורה ארוכה של נושאים. אם אתה לא מצליח לגבש עמדה ברורה ששיקול הריכוזיות מרכזי בקבלת החלטות - תפסיד. לזה צריך כוח פוליטי. לכן הייתי רוצה, שהשיח הזה ייהפך לשיח פוליטי. הכוחות עליהם אנחנו מדברים (המשפחות השולטות; א"ק) זה הסיפור. זה לא כשל שוק, זה הסיפור כולו".

אורון התייחס גם להצעת החוק שעברה השבוע בממשלה, המעניקה לרשות ההגבלים סמכויות לפעול בתחום של קבוצות ריכוז. ההצעה התקבלה לאחר הפעלת לחץ על הממשלה בדמות איום לקדם הצעת חוק פרטית העוסקת באותו עניין.

"החוק היה מכשיר לאיים על הממשלה, אני מודה, וזה פעל", אמר אורון, שהוסיף כי הטיפול בצמצום הריכוזיות מורכב וצפוי ללחצים. "אני לא חושב שהנושא על מורכבותו והמתח סביבו יעבור במחטף לילי, ושהלוביסטים יירדמו בשמירה.

"מהלך מקביל שעשינו הוא תביעה מהממשלה להקים ועדה ציבורית לטיפול בבעיית הריכוזיות. יש כמה נושאים מרכזיים שצריך לטפל בהם סימולטנית, כמו הפרדת הנכסים הפיננסיים מהתאגידים, חוקים למבנה תאגידי בפירמידות ותוספת סמכויות לרגולטורים. אבל גם אם זה יעבור, לא תבוא מנוחה ליגע באף שלב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#