7 טייקונים מול 7 מיליון אזרחים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

7 טייקונים מול 7 מיליון אזרחים

במדינת ישראל יש 20 אנשים ששולטים בטריליון שקל

תגובות

האם שבעה אנשים יכולים לעמוד מול אינטרס של 7 מיליון איש? מתברר שבישראל של 2010 זה אפשרי. הערב ייערך בלשכתו של ראש ממשלה דיון בנושא הכלכלי הכי טעון ומעורר פחד במסדרונות הכלכליים בירושלים מזה שנים ארוכות: הריכוזיות במשק, העוצמה האדירה שריכזו בידיהם בשנים האחרונים קומץ של טייקונים.


הריכוזיות במשק הישראלי - פרויקט מיוחד

בן בסט: לפרק הפירמידות; שטרום: הקונצרנים חונקים יזמות ועסקים קטנים; דנקנר: אין בעיית ריכוזיות

יו"ר ועדת הכספים: "אנשי עסקים קונים בעלות בכלי תקשורת ויש להם השפעה על המידע שהציבור מקבל"

האנשים ששולטים בטריליון שקל של הציבור

ראש הממשלה בנימין נתניהו, היום בישיבת הממשלה
אמיל סלמן

נתניהו יכריע היום: איך לטפל בריכוזיות במשק

התנועה לאיכות השלטון: להקים לאלתר ועדה לצמצום הריכוזיות

7 טייקונים מול 7 מיליון אזרחים / גיא רולניק

הקשר בין דמוקרטיה לריכוזיות / איתן אבריאל

הטייקונים לא סיימו את תפקידם בישראל / סמי פרץ

האם לנתניהו יש בכלל זמן לטפל בנושא הריכוזיות? / צבי זרחיה


הדיון הזה כלל לא היה צריך להתקיים. ברגע שראש הממשלה בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר השתכנעו בשנה שעברה שיש חשש שהריכוזיות במשק פוגעת בתחרות, בפריון, ביציבות הפיננסית או בדמוקרטיה - הם היו צריכים להטיל על צוות מומחים עצמאיים לחקור את הנושא לעומקו ולבוא עם המלצות.

ואולם, מהרגע שבו נתניהו ופישר העלו את הנושא לסדר היום, החל להיחשף בהדרגה פרצופה האמיתי של הריכוזיות בישראל: היא יכולה להגיע לכל מקום, לשתק מפחד את האמיצים ביותר, לקנות כל כלכלן ולהטות כל איש ציבור. עשרות ועדות ציבוריות מוקמות בכל שנה: ועדות שרים, ועדות מנכ"לים, ועדות מומחים, ועדות בין-משרדיות וועדות קטנות וגדולות. אבל מעולם לא היה צורך לקיים חודשים ארוכים של דיונים בשאלה אם צריך להקים ועדה. כה גדול הלחץ, כה גדול הפחד.

המלכים החדשים של ישראל

בואו נניח שיש סיכוי שמומחים שיבדקו לעומק את הנושא יגיעו למסקנה שאין צורך בהתערבות ממשלתית בריכוזיות במשק - שריבוי הקרטלים והמונופולים הוא מצב טבעי, שהשליטה של קומץ אנשים במחצית מהג'ובים הבכירים במשק היא מתבקשת, שכוח ההרתעה שיש להם מול רגולטורים, פקידים ופוליטיקאים הוא מצב עניינים רגיל בכל דמוקרטיה, ש"ככה זה בכל העולם" ושרמת התחרותיות הנמוכה במשק היא גזירת גורל.

אוקי. אז מדוע הפחד? מדוע ההיסוס? מדוע צריך לקיים דיון מיוחד בשאלה "האם צריך להקים ועדה לבחינת הריכוזיות במשק"? מה פשוט יותר מאשר למנות ועדה של מומחים בלתי תלויים, שאינם זקוקים לחסדים ולג'ובים של הטייקונים, שתבדוק את הנושא לעומק ותבוא עם מסקנות? מסקנות אלה יכולות לנוע בין "דרושה מעורבות ממשלתית מאסיווית" לבין "יש בעיה בעיקר בתחומים מסוימים, כמו הפרדה של ריאלי ופיננסי".

הפחד ברור: במדינת ישראל יש קבוצה של 7, 10 או 20 איש - זה לא משנה - ששולטים בטריליון שקלים של משאבי ציבור. 20 איש ששולטים ברוב הכסף של האנשים אחרים. 10 עד 20 איש ששולטים במאות מינויים של בכירים, באלפי ג'ובים בסקטור הפרטי, במיליארדים של עבודות ייעוץ, עריכת דין, ראיית חשבון ופרסום. אלה הם המלכים החדשים של ישראל - הם ולא ראש הממשלה, הם ולא השרים, הם ולא הבוחרים, הם ולא אנשי העסקים, הם ולא היזמים.

לא מדובר בתעשיינים, לא באנשי היי-טק, לא ביבואנים, לא במקימי המפעלים ולא ב"עשירים" - מדובר בעיקר באנשי הפיננסים, הרכישות, המכרזים הממשלתיים, המונופולים והקרטלים. אנשים שהתמחות הגדולה ביותר שלהם היא קנייה, מכירה ורגולציה. האנשים שיודעים לתפעל את שוק ההון, שוק הפוליטיקאים, שוק הרגולטורים, שוק העיתונות, שוק הפרסום והשוק של משאבי הציבור.

כמה פקידים ושרים בממשלה מסבירים בחודש האחרון שהם "לא מבינים עדיין את נושא הריכוזיות לעומקו". הלוואי שהם היו צודקים. דבר אחד הם כולם מבינים היטב: היכן עובדים כל החברים שלהם אחרי שהם עוזבים את המגזר הציבורי. רובם נקלטים בחמש הקבוצות העסקיות הגדולות.

אבל לא כולם ציניים, לא כולם כדאיניקים, לא כולם חושבים רק על הג'וב הבא. לא כולם מוכנים להשתעבד, לפחד או להתרפס. יש כאלה שהם חפצי חיים וחירות. יש כאלה שמאמינים בשוק חופשי - והם צריכים לדבר היום. כי הם רואים שבשנים האחרונות ישראל הולכת ומאמצת את סממניה של אוליגרכיה: הביטוי הבולט ביותר כרגע הוא חולשתה של העיתונות מול השחקנים העסקיים הגדולים.

בשנים הקרובות נרגיש את זה בכל מקום: בהשחתת נורמות הניהול, בשחיקת המריטוקרטיות, בפריחת המקורביזם והנפוטיזם - בכלכלה שכולה "שמור לי ואשמור לך" או "סדר לי ואסדר לך". כלכלה שבה לא חשוב מי יעיל יותר, מי מהיר יותר, מי מוכשר יותר או מי חדשני יותר - אלא רק מה רשת הקשרים והחיבורים שלך.

חובבי הריכוזיות

חובבי הריכוזיות, ומתברר שיש רבים כאלה, אומרים שיש ריכוזיות במדינות רבות נוספות. טענה מוזרה. בארה"ב יש אי שוויון מחריד, באיטליה יש שחיתות נוראית, ברוסיה יש 100 איש שגנבו את רוב נכסי המדינה - אז מה? גם אנחנו רוצים מדינה כזאת? התוצאות הן ברורות: רגולטורים יראים, פקידים רועדים, עיתונאים מתקפלים, שווקים "מסודרים", יזמות נעלמת, חדשנות מתפוגגת ופריון יורד. השווקים המקומיים יהיו ראשונים לשלם את המחיר, אבל בסוף גם היצוא נפגע ויפגע.

פרופ' מייקל פורטר, מהכלכלנים הבולטים ביותר בתחום התחרותיות של מדינות, כבר קבע שאחד התנאים לתחרותיות ביצוא היא תחרותיות בשוק המקומי. פוליטיקאים, מנהלים שכירים בכירים, עורכי דין, כלכלנים, רואי חשבון המועסקים על ידי הטייקונים - כל אלה יצאו בחודש האחרון להילחם את מלחמתם של אדונם. אולי הם פועלים נכון - כנראה שבטווח הקצר, אולי גם הבינוני זה ישתלם להם מאוד. אבל ייתכן שיום אחד יסור חינם והם יוחלפו, ואז הם יגלו איזה משק הם עזרו ליצור כאן.

נתניהו מבין כיום היטב את סכנת הריכוזיות ואת האיום הגובר שלה על הדמוקרטיה. גם נגיד בנק ישראל מבין היטב את הנושא. היום יחליטו השניים אם הם עוצרים את התהליך של הפיכת ישראל מדמוקרטיה לאוליגרכיה. זה רק בידיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#