סלינגר (שוב) מזעזעת את עולם הביטוח - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סלינגר (שוב) מזעזעת את עולם הביטוח

ההוראות החדשות שפירסמה לפני שבוע המפקחת על הביטוח, שמסדירות את פעילות הדירקטוריונים של חברות הביטוח, הן לא פחות ממהפכה ■ לתפישתה של סלינגר, מדובר בחברות פרטיות עם אחריות ציבורית - והיא אינה חוששת להחריב את המודל העסקי שלהן

65תגובות
הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר
מוטי מילרוד

בקיץ הקרוב תפרוש דורית סלינגר מכהונתה כראש רשות שוק ההון, בתום חמש שנים בתפקיד. היא תשאיר אחריה גוף פיקוח שעבר מהפכה.בתקופתה, אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר נהפך לרשות פיקוח עצמאית (הקרדיט לכך צריך להיזקף לטובת שר האוצר, משה כחלון), וגם שילש את כוחו עם הוספת כל תחומי הפעילות החוץ־בנקאיים — אשראי, השוק האפור, פלטפורמות p2p ואולי בקרוב גם סולקים, מנפיקים, אפליקציות תשלומים וגמ"חים — לפיקוחה של הרשות. ללא ספק, רשות שוק ההון היא כיום הרגולטור הפיננסי המשפיע והגדול ביותר בישראל.

ואולם המהפכה שהובילה סלינגר ברשות שוק ההון אינה נובעת רק מהרחבת תחומי פעילות ושינוי המעמד המשפטי של התחום. במידה רבה, הדבר נובע מסלינגר עצמה ומתפישת העולם הפיקוחית החדשנית שלה. סלינגר תופשת את תפקיד הפיקוח על שוק הביטוח ושוק ההון כמוטה צרכן מעיקרו — ולא מוטה לכיוון הגנה על יציבותן ורווחיותן של חברות הביטוח.

תפישת העולם של סלינגר היא שעולם הביטוח סובל מניגוד עניינים מובנה, מאחר שקיימת התנגשות בין האינטרס של חברת הביטוח להרוויח כמה שיותר, לבין החובה שלה לשלם תביעות ביטוח. ככל שחברת הביטוח תלך לקראת המבוטחים ותשלם יותר תביעות ביטוח, כך היא תרוויח פחות. ניגוד העניינים המובנה הזה מוחרף לנוכח התפקיד הציבורי הרגיש שחברות הביטוח נושאות בו: הן משלמות לציבור את ביטוחי הבריאות והסיעוד שלו, וחשוב עוד יותר, הן מרכזות בידיהן את כל החיסכון הפנסיוני של הציבור בסכום מצטבר של 1.3 טריליון שקל.

בתפקידן האחרון נהנות חברות הביטוח מהחלטות המדינה. המדינה היא זו שקבעה את חובת החיסכון הפנסיוני, ובכך הפכה את הציבור הישראלי ללקוח שבוי של חברות הביטוח. לפיכך, המדינה גם הפכה את חברות הביטוח לענקיות פיננסיות, שעולות בעוצמתן על הבנקים. לגישתה של סלינגר, עם הסמכות באה גם אחריות. לשיטתה, חברות הביטוח הן אמנם חברות פרטיות, אבל כאלה שנהנות מהעטין הציבורי — ולכן נושאות גם באחריות ציבורית.

המבנה המשפחתי של חברות הביטוח ייעלם

בשל התפישה ההיברדית הזאת, סלינגר העזה, פעם אחר פעם, לשנות סדרי עולם ולזעזע את המודל העסקי שעל פיו פועלות חברות הביטוח. ככל הנראה, לא היה מעולם מפקח ענפי שהתנגש בעוצמה כזאת עם המפוקחים שלו. שיאה של ההתנגשות נרשם בימים אלה.

לפני שבוע פירסמה סלינגר הוראות חדשות בדבר מבנה הדירקטוריון של חברות הביטוח. ההוראות נועדו להסדיר את פעילות הדירקטריונים של חברות הביטוח, לרבות שיפור המקצוענות והכשירות של הדירקטורים המכהנים, וטיפול בניגוד העניינים המובנה של ענף הביטוח. על הדרך, קבעה סלינגר כמה תקדימים מהסוג שמזעזע אפילו את תפישות היסוד של זכויות בעלי המניות בחברות פרטיות ושל חוק החברות.

שלושה שינויים מהותיים כלולים בהסדרה של סלינגר. שניים מהם נראים כמכוונים להגבלה מסיבית של כוחם של בעלי השליטה בחברות הביטוח. כך, קובעת סלינגר כי הדירקטורים הבלתי־תלויים בחברות הביטוח ייהפכו בלתי תלויים לחלוטין. משמע, הם ימונו בידי ועדת איתור שתורכב רק מדירקטורים בלתי תלויים, מבלי שלבעל השליטה יש השפעה בוועדה; הם ימונו לכהונה אחת בת שש שנים, כדי לא להיות תלויים בבעל השליטה להארכת הכהונה שלהם; ולא תהיה להם זיקה אישית לבעל השליטה — כולל העובדה שהם לא יוכלו להיות חברים שלו. מאחר שהדירקטורים הבלתי־תלויים מהווים שליש עד מחצית מחברי הדירקטוריון של חברות הביטוח, המשמעות היא שבעל השליטה מאבד את השליטה שהיתה לו על חלק גדול מהרכב הדירקטוריון שלו.

השינוי הנוסף נוגע ישירות לבעל השליטה — הוא לא יוכל לכהן יותר כיו"ר הדירקטוריון של החברה שבבעלותו. מאחר שהדבר יוצר בעיה בחלק גדול מחברות הביטוח וקופות הגמל (הראל, הכשרה, שירביט, ביטוח ישיר, אלטשולר־שחם, הלמן־אלדובי, ילין־לפידות וחברת הביטוח מנורה - שם גם יש בעיה ליו"ר, אבל זאת בשל הנחיה חדשה אחרת של סלינגר) — הרי שההנחיה החדשה של סלינגר תגרור מהפכה בניהול של של הענף, ותזעזע את השליטה בו. אין פלא כי בעלי חברות הביטוח וקופות הגמל זועמים.

בלי תפקיד היו"ר, ובלי שליטה על מרבית הרכב הדירקטוריון, בחברות הביטוח מרגישים שסלינגר מראה להם את הדלת. היא קצה במבנה המשפחתי של חברות הביטוח, ובפועל דוחפת אותם לוותר על השליטה שלהם ולהפוך את חברות הביטוח (כמו הבנקים) לחברות ללא גרעין שליטה.

עוד ועוד גזירות על חברות - הצעדים בהם נקטה דורית סלינגר בתחום הביטוח

יש מי שמסתייגים מהכיוון הזה, ומזכירים שהדיון לגבי מהו מודל הניהול העדיף — בעלי שליטה או שלטון מנהלים - לא הוכרע מעולם. דווקא בחלק מחברות הביטוח וקופות הגמל יש בעלים־מייסדים מוצלחים (הראל, מנורה, אלטשולר שחם, ילין לפידות), שלא בטוח שרצוי להרחיק אותם מהניהול.

העובדה שהמודל הזה נחשף כבעייתי בעקבות הרכישה של חברת הביטוח מגדל בידי משפחת אליהו לאו דווקא מחייבת להסיק מסקנות לגבי כל המשפחות השולטות האחרות בביטוח. גם האפשרות שבעלי השליטה ייצאו רשמית מהדירקטוריונים, אך ימשיכו לשלוט מהם בפועל מאחורי הקלעים — מה שמכונה "דירקטור צללים", ששולט בפועל אבל עושה זאת מתוך הצללים — מדירה שינה מעיני המומחים.

לא זקוקה לאישור חיצוני

ההנחיות מרחיקות הלכת של סלניגר ראויות לדיון מעמיק. עם זאת, אי־אפשר להכחיש כי המבנה של החברות המשפחתיות, השולטות על 1.3 טריליון שקל, מחייב עדכון — מה עוד שבעולם הבנקאות הוויכוח על הגבלת כוחם של גרעיני השליטה, לרבות הוצאת בעלי השליטה מתפקיד היו"ר, הוכרע כבר לפני שנים. הפער בניהול של הבנקים מול חברות הביטוח חייב היה להיסגר, והעובדה שלסלינגר היתה התעוזה לעשות כן מעוררת הערכה.

אלא שהזעזוע במבנה הדירקטריונים מתגמד ביחס לצעד השלישי שבו נקטה סלינגר, שהוא כמעט תקדים עולמי: היא בחרה להתערב בהגדרת חובת הנאמנות של הדירקטוריון כאשר קבעה שהדירקטוריון לא יהיה מחויב רק לרווחי בעלי המניות, אלא גם לטובת המבוטחים. בהגדרת תפקיד הדירקטור בחברות הביטוח נכתב בהוראה החדשה כי "דירקטור בגוף מוסדי: (א) יפעל באמונה ובשקידה לטובת הגוף המוסדי, ויביא בחשבון במסגרת שיקוליו גם את טובת לקוחותיו של הגוף המוסדי; (ב) ינקוט אמצעים ראויים כדי להבטיח שהגוף המוסדי פועל בהוגנות כלפי לקוחותיו, ואינו פועל באופן שיטתי למניעת מיצוי זכויותיהם; נודע לדירקטור כי הגוף המוסדי אינו נוהג כאמור, יפעל באופן מידי להפסקת ההתנהגות האמורה".

זה כבר זעזוע של אמות הספים של עולם החברות בכלל, וחברות הביטוח בפרט. בפעם הראשונה נקבעת הוראה חוקית שלפיה חובת הדירקטור אינה רק להשיא את רווחי החברה שבה הוא מכהן, אלא גם לקבל החלטות שיפגעו ברווחיה באמצעות שירות האינטרס של הלקוחות. תפישתה של סלינגר בדבר ההיברידיות של חברות הביטוח מקבלת כאן את הביטוי המשפטי שלה, ובדרך היא דורסת את תפישת העולם של חוק החברות, שהתמקד כל השנים בחובת נאמנות לבעלי המניות בלבד.

מדובר במהפכה ובהחדרת התפישה החברתית־ציבורית אל תוך העולם של חוק החברות. העובדה שהדבר נעשה דווקא בקצה הקפטיליסטי ביותר של החברות הפיננסיות רק מעצימה את המהפכה. כדאי לשים לב שהמהפכה ההיסטורית הזאת מסתתרת בתוך תקנות שסלינגר מקבלת מכוחה כמפקחת. היא אפילו לא נדרשת לקבל את אישור הכנסת על כך. כבר אמרנו שסלינגר היא המפקח הפיננסי המשפיע ביותר בישראל כיום?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#