לשבור את הכוח האדיר של הבנקים: האנשים שיכולים לעשות היסטוריה

הבנקים פוגעים בתחרות. הם מגדילים את האי־שוויון באמצעות גביית עמלות וריביות גבוהות מחלשים, והענקת תנאים נוחים ואשראי זול לבעלי הון. לוועדת החקירה הפרלמנטרית שמתחילה הבוקר את עבודתה בכנסת, יש הזדמנות גדולה לטפל בכוח ההרסני הזה

איתן אבריאל
מימין למעלה בכיוון השעון: מנכ"לית לאומי רקפת רוסק עמינח, מנכ"ל מזרחי אלדד פרשר, מנכ"לית דיסקונט לילך אשר-טופיליסקי ומנכ"ל פועלים אריק פינטו
מימין למעלה בכיוון השעון: מנכ"לית לאומי רקפת רוסק עמינח, מנכ"ל מזרחי אלדד פרשר, מנכ"לית דיסקונט לילך אשר-טופיליסקי ומנכ"ל פועלים אריק פינטוצילום: עופר וקנין ותומר אפלבאום

"הוועדה תחקור את התנהלותם של הבנקים והגופים המוסדיים בעניין הקצאות אשראי ללווים עסקיים גדולים מ–2003 ואילך, ובין יתר עניינים אלה תהליכי קבלת ההחלטות והשיקולים שנשקלו במתן האשראי, לרבות דרישת הביטחונות" — כך מתוארת באתר כנסת ישראל המשימה של ועדת החקירה הפרלמנטרית שתתחיל הבוקר (א') את עבודתה באיחור של יותר מחצי שנה. זו ועדה חשובה ביותר, ועיתון זה תמך בהקמתה, אך השם של הוועדה והגדרת מטרותיה שגויים לחלוטין.

אם חברי הכנסת שמרכיבים את הוועדה — ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) המשמש יו"ר; יואב קיש (הליכוד), נחמיאס־ורבין; יו"ר ועדת הכספים, משה גפני (יהדות התורה); רועי פולקמן (כולנו); בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי); יצחק וקנין (ש"ס); רוברט אילטוב (ישראל ביתנו); דב חנין (הרשימה המשותפת); חיים ילין (יש עתיד); ועיסאווי פריג' (מרצ) — יבחרו להתמקד בדיון על תספורות, חובות מסופקים והלוואות לטייקונים, סיכוי גדול שהוועדה תיכשל, עבודתה תתמוסס והיא לא תוביל לשינוי. תוך זמן קצר איש לא יזכור שהיא הוקמה. לעומת זאת, אם היא תחדד את מטרותיה, ותעסוק בסיבות היסודיות שהביאו להקמתה — שמיד נסביר מהן — היא יכולה להשאיר חותם היסטורי על עולם הבנקאות ועל המשק כולו.

מדוע שם הוועדה מוטעה? הוועדה נוסדה על רקע פרשת פישמן, פשיטת הרגל האישית הגדולה בהיסטוריה של ישראל, בהיקף של כמה מיליארדי שקלים. הפרשה התפוצצה ב–2017, לאחר שהציבור וחברי הכנסת למדו שאליעזר פישמן, על פי התצהירים של המנהל המיוחד שבית המשפט מינה, חדל פירעון זה 16 שנה — ובכל התקופה הזאת הבנקים המשיכו לגלגל את חובותיו, ואיפשרו לו לנהל את עסקיו כרגיל, תוך שהם בוחרים לא לנקוט הליכים המבוצעים דרך קבע מול מאות אלפי חייבים קטנים ובינוניים.

המנהל המיוחד, עו"ד יוסי בנקל, גולל דיווחים מצמררים על היעדר ביקורת ומשטר תאגידי בעסקי פישמן, על חשדות להברחת נכסים והעברתם לילדי המשפחה, ועל מתן כספים לעורך "גלובס" דאז ולדיילת במטוס הפרטי של החברות. לאור המידע שהתגלה, חברי הכנסת ביקשו לחקור כיצד ניתנו הכספים לפישמן, היכן היו מנגנוני הביקורת של הבנקים ושל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ולהרחיב את הדיון גם לפרשיות מתן אשראי לטייקונים אחרים — למשל נוחי דנקנר, ששלט בקבוצת אי.די.בי יותר מעשר שנים.

אליעזר פישמן בבית המשפט
אליעזר פישמן בבית המשפטצילום: עופר וקנין

אלא שאם הדיונים הללו יתמקדו בסוגיות האשראי, הבנקאים והמפקחים שיוזמנו לתת עדות ולענות על השאלות, לא יתקשו לספק הסברים. הבנקאים, שמתכוננים לשימועים הללו בשקדנות זה כחצי שנה בליווי צבא של מומחים פיננסיים ומשפטיים שנשכרו במיוחד, יראו שאמנם נוצרו לבנקים הפסדים — אך זו מהותם של עסקי הבנקאות.

הם יראו שהאשראים הללו הועמדו בהתאם לנהלים ולפרוטוקולים. הם יראו שההחלטות היו סבירות לשעתן ויציגו עדויות שכך נעשה תמיד ובכל מקום. הם יראו שסך המחיקות בגין חובות הטייקונים לא חרג מהיקפי החובות האבודים בעבר, ושבשום שלב חובות הטייקונים — כל אחד וכולם יחד — לא סיכנו את היציבות של אף אחד מהבנקים.

מכיוון שהבנקאים מתכוננים לעדויות זמן רב, סביר להניח שהן יהיו משכנעות ביותר. תוך כדי העדויות, הבנקאים והמפקחים יראו שגם אם נעשו בדיעבד טעויות, כולן כבר נלמדו ותוקנו. הבנקאים יספרו שנהלים ותקנות חדשות ימנעו חזרה של מקרים כאלה בעתיד וכי המנהלים שקיבלו את ההחלטות המפוקפקות כבר פרשו ממזמן.

ערב פתיחת הדיונים בקרב המוחות שבין בנקאים מנוסים ומוכנים לבין 11 חברי הוועדה, שכיום מוטרדים בעיקר מהבחירות שאולי מתקרבות ומהפריימריז במפלגותיהם, אפשר כבר עתה לסמן מי יהיו המנצחים ובאיזו תוצאה. כמו שאומרים בשכונה: "זה לא כוחות", והחשש הוא שעבודת הוועדה תהיה לריק.

יואב קיש
ח"כ יואב קישצילום: עופר וקנין

ריכוז הכוח שבידי הבנקים

אלא ששאלת האשראי לטייקונים, חשובה ככל שתהיה, אינה הסוגיה היסודית, העמוקה, העומדת בלב הפרשיות הללו — האשראי לפישמן ודנקנר הוא הסימפטום לסוגיה היסודית שיש עכשיו לחקור: הכוח הכלכלי העצום שיש לבנקים, או במלים אחרות: כיצד ומדוע מרוכז כל כך הרבה כוח כלכלי בידי קבוצה כה קטנה של בנקאים, וכיצד קומץ האנשים הללו יכול להקצות מיליארדים למי וכפי שנראה לו, ולאחר מכן להזניח את המאמצים לגבות אותם בחזרה.

מרגע שכך תוגדר משימת הוועדה, עולה מיד שאלה נוספת וחשובה לא פחות: מיהם שומרי הסף, "כלבי השמירה", שצריכים לבקר את החלטות הבנקאים ואת השפעותיהם על הכלכלה ועל הדמוקרטיה, ומדוע הם נכשלים פעם אחר פעם?

עם העובדות האלה לבנקאים כבר יהיה קשה יותר להתמודד. בבנק הפועלים, המנכ"ל לשעבר ציון קינן, והיו"ר לשעבר דני דנקנר, היו אחראים על גלגול החובות והאשראי בהיקף של מיליארדים לדנקנר, פישמן ואחרים. הפסדים אלה, למרות גודלם, אמנם לא סיכנו את יציבות הבנק, אך הוכיחו שבנקאים בודדים יכולים לחלק את כספי הציבור כרצונם מבלי ששומרי הסף — בנק ישראל, העיתונות, הדירקטוריון — יבדקו או יבקרו את מעשיהם.

כך גם בבנק לאומי. המנכ"לית לשעבר גליה מאור, והמנכ"לית הנוכחית רקפת רוסק־עמינח, גילגלו את החובות של הטייקונים, ובמקרה של לאומי (ואולי גם הפועלים), אף איפשרו לבנק לקחת חלק בהונאה של רשויות המס בארה"ב. הבנקאים עשו בכסף כבשלהם, ללא הפרעה מבנק ישראל וכמעט ללא ביקורת מהתקשורת והעיתונות הכלכלית. כיצד הדבר ייתכן? כיצד נוצר מצב כזה? מה צריך לעשות כדי לשנות את המציאות ולבנות מערכת בנקאות שניתן לפקח עליה? אלה חלק מהשאלות המרכזיות שצריכות לעמוד בלב עבודת הוועדה.

ח"כ איתן כבל
ח"כ איתן כבלצילום: אמיל סלמן

בנק ישראל נזכר באיחור של עשר שנים

בוועדת החקירה הפרלמנטרית שתתחיל לעבוד היום, לא רק הבנקאים צריכים לעמוד למבחן: גם הפיקוח על הבנקים שבבנק ישראל צריך לספק דין וחשבון. עד היום טען הפיקוח על הבנקים כי עבודת הפיקוח בוצעה כהלכה, כולל במקרה של הטיפול באשראי של הטייקונים. אלא שהוראת פיקוח קטנה וטכנית שהופצה לבנקים לפני כשבעה חודשים מוכיחה את ההפך.

ביוני 2017 שלח בנק ישראל לבנקים תקנה חדשה על "ניהול סיכון האשראי הטמון בפעילות מסחר של לקוחות במכשירים נגזרים ובניירות ערך". בדברי ההסבר דורש הרגולטור מהסוחרים בחדרי העסקות כי "ניהול הסיכון הטמון בפעילות מסחר בשוק ההון של לקוחות העוסקים בפעילות ספקולטיבית, יהיה מהודק יותר ותכוף יותר, לאור רמת המורכבות והסיכון בפעילות זו. יש לתת תשומת לב מיוחדת ללקוחות בעלי פעילות עסקית ריאלית שעוסקים גם בפעילות ספקולטיבית, שלא כחלק מהצורך לגדר את הפעילות הריאלית שלהם".

הפיקוח דורש גם כי "במקרה זה, הבנק נדרש לנהל במקביל ובנפרד גם את הסיכון העסקי וגם את הסיכון הנובע מתנודות בשוק, תוך הפרדה של בקרה וסמכויות בניהול הסיכונים בין החטיבות השונות בבנק... הבנק ידרוש מלקוחות העוסקים בפעילות ספקולטיבית להעמיד לו ביטחונות נזילים נגד הסיכונים".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפניצילום: אמיל סלמן

ההוראות האלה הן בדיוק התקנות שהיו חסרות בעת שפישמן הימר על הלירה הטורקית והפסיד מיליארדי שקלים — שכמובן הועמדו לרשותו על ידי מערכת הבנקאות, אף שכבר אז היה בסכנה של חדלות פירעון. זו תקנה שנראית כאילו נכתבה באופן אישי עבורו, אלא שהפרשה ההיא התרחשה לפני 11 שנה, ורק עכשיו נזכרו בבנק ישראל שראוי לטפל בה.

למעשה, מי שקורא את התקנות מתקשה שלא לגחך. האם הסוחרים בחדרי עסקות בבנקים הם רפי שכל שאינם מבינים כי ראוי לדרוש ביטחונות ולבדוק את מצבו הכלכלי של מי שעומד לבצע עסקות ספקולטיביות בנגזרים מסוכנים? ולחלופין, האם בכירי הפיקוח על הבנקים כה מנותקים עד שרק עתה, 25 שנה לאחר ששוק הנגזרות והמסחר במטבעות נהפך מודרני, הם הבינו שכדאי לבדוק את ביטחונות הלקוחות?

כל טירון בשווקים הללו יודע שתקנות כאלה אמורות להיות בליבת ניהול הסיכונים של כל חדר עסקות וכל נותן אשראי. עצם כתיבת התקנה באיחור של כמה עשורים מוכיח שהפיקוח בבנק ישראל לא הבין עד היום את הכוח שיש לבנקאים ולטייקונים, המאפשר להם לעשות כמעט ככל העולה על רוחם — ולכן גם לא הפנים את מהות משימת הפיקוח שלו.

התקנה מוכיחה שכשהיה מדובר בלווים עם כוח פוליטי אדיר, כמו פישמן ודנקנר, הבנקים, בנק ישראל והעיתונות לא עשו את עבודתם.

ח"כ איילת נחמיאס-ורבין
ח"כ איילת נחמיאס-ורביןצילום: אוליבייה פיטוסי

מדוע צריך לדאוג מהכוח של הבנקים

מדוע חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית צריכים להתמקד במנגנוני הכוח של הבנקים ושל הבנקאים, ולא בטיב הפרוצדורות של מתן האשראי במקרים ההיסטוריים של פישמן או דנקנר? ווילי סאטון, שודד בנקים ידוע בארה"ב, נשאל לאחר שנתפס מדוע הוא שודד רק בנקים, והתשובה שלו היתה פשוטה אך סמלית: "שם נמצא הכסף". כך גם במשק הישראלי — הבנקים מחזיקים את הכסף הגדול, ומקצים אותו כמעט ככל העולה על רוחם.

אצלנו, הבנקים העמידו אשראי לטייקונים שהיו מקורבים אליהם, כפי שיו"ר הפועלים לשעבר, דני דנקנר, שיתף פעולה עם בן דודו, נוחי. הבנקים מעמידים אשראי לכלי התקשורת בהיקפים גדולים, וכך מבטיחים את שיתוף הפעולה שלהם או רוכשים את שתיקתם — כפי שהתברר מעדויות על טיב היחסים בין העיתון הכלכלי "גלובס", אז בבעלות פישמן, לבין הבנקים.

הבנקים מעמידים אשראי לכל הענפים במשק, ובמיוחד לחברות הגדולות שבכל ענף, ובכך תורמים לחיזוק הריכוזיות וכוחם של החזקים, ופוגעים בתחרות. הבנקים, מתוקף המבנה שלהם, מגדילים את האי־שוויון באמצעות גביית עמלות וריביות גבוהות מחלשים, והענקת תנאים נוחים ואשראי זול לבעלי הון, וזו רק רשימה חלקית.

החובות של הלווים הגדולים התכווצו
היקף האשראי במערכת הבנקאות*, נכון לסוף
ספטמבר 2016 , במיליארדי שקלים
100% 940
סך תיק האשראי
43% 400
אשראי עסקי
2% 22
חברות אחזקה
15% 140
20 קבוצות
הלווים הגדולות
*היתר הם אשראי צרכני, מסחרי ומשכנתאות מקור: בנק ישראל
חובות ברוטו של חברות אחזקה ממונפות, מתוך
20

התוצאות הללו היו יכולות להיות הרסניות פחות לו היתה מתקיימת אצלם ביקורת פנימית, עבודת דירקטוריון תקינה ושלטון תאגידי שמרני. אלא שבעשר השנים האחרונות דירקטוריון הפועלים לא התערב באף אחת מהפרשיות המביכות שבהן הבנק היה מעורב. בלאומי הדירקטוריון לא מנע את ההונאה השיטתית של מס ההכנסה האמריקאי, שעלתה לבעלי המניות שלו (כלומר, הציבור) כ–2 מיליארד שקל. אותו דירקטוריון גם לא דרש דין וחשבון מהאחראים לפרשייה.

אלה הדברים שבהם ועדת החקירה הפרלמנטרית צריכה לעסוק — במהות הכוח הכלכלי של הבנקים, ומדוע הדירקטוריונים, הפיקוח על הבנקים והעיתונות אינם מצליחים להגביל אותם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker