מחפשים מסתור למזוודה עם מזומנים? אל תבנו על שווייץ

הבנקים בשווייץ סובלים מנטישה המונית של לקוחות

קובי בלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> את ד"ר גיורא קש, איש חביב ואלגנטי כבן 60, פגשתי בחורף 2009. הוא הגיע למשרדי לבוש חליפה כהה, ובידו מזוודה קטנה וחומה מעור משובח.

"באיזה תחום רפואי אתה עוסק?", שאלתי. "אני מנתח פלסטי", השיב. הוא רכן לעברי והוסיף בקול נמוך ובגאווה: "אם קראת את המאמר שפורסם ב'לאשה' והיכה גלים, דע לך שזה אני שהגדלתי את החזה של גילה ושאבתי שומן מירכיה של מירי".

הינהנתי בהתפעלות. מעודד מתגובתי המשיך ד"ר קש ושטח בפני סדרה ארוכה של סיפורי הצלחה - שהסתיימו כולם במנותחות מאושרות. ניסיתי להחזיר בעדינות את נושא השיחה למסלול הפיננסי, אך לשווא - הד"ר לא שיתף פעולה. הוא נהנה לספר על הצלחותיו, ולא ממש התעניין במסלולי השקעה פיננסיים.

לאחר שסיים את סיפורי הניתוחים, אמר קש: "שמעתי שאתם מוסמכים לפתוח חשבונות לישראלים בבנק UBS השווייצרי". "נכון", אישרתי. "אנחנו פותחים חשבונות אישיים בשווייץ ומנהלים אותם". "טוב מאוד", אמר קש. "אני מעוניין בחשבון כזה, ואתן לכם 500 אלף דולר לניהול".

לאחר שהתאוששתי מההפתעה, הסברתי לגיורא שאיננו עוסקים בהעברות של כספים, ובוודאי לא של מזומנים. "אתה בטוח בהחלטתך להעביר את הכסף לשווייץ?", שאלתי. "כדאי שתדע שהבנקאות השווייצרית השתנתה בשנים האחרונות. איני בטוח שיקבלו ממך את המזומן, ואם יקבלו, איני בטוח שפרטי חשבונך יישמרו בסודיות הנדרשת". ד"ר קש הביט בי בתדהמה. אחר כך קם, ארז את כספו, נטל את המזוודה ועזב במהירות את המשרד.

לחץ אמריקאי ואירופי

לסודיות במערכת הבנקאות של שווייץ שורשים המגיעים עד ימי הביניים. במשך דורות רבים הסודיות הזאת סייעה להקמת תעשייה פיננסית מפוארת ולהפיכת שווייץ למדינה עשירה.

כספים "לא מוצהרים" מרחבי העולם שחיפשו מקלט זרמו לשווייץ. נוסף למסך הסודיות נהנו הכספים האלה מהניטרליות של שווייץ ביחסי החוץ, מיציבות פוליטית, ממטבע נפרד וממקצועיות הבנקאות.

הסודיות הבנקאית נהפכה למוסד מקודש והביאה לפריחת הענף בשווייץ. ב-1934 מוסדה סודיות זו ב"חוק הבנקאות" המפורסם, שקובע עונשי מאסר וקנסות כבדים על כל המוסר אינפורמציה בנקאית ללא רשות בעלי החשבון. החוק הגדיר התחמקות מתשלום מס (Tax Evasion) כעבירה אזרחית שאינה מצדיקה את הסרתו של מסך הסודיות בבנקים.

הכרסום ההדרגתי בסודיות הבנקאית החל בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אז נדרש לראשונה בחוק השווייצרי זיהוי של בעלי החשבונות, בעוד שבעבר החשבונות היו רשאים להתנהל באמצעות נאמן. לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, בעקבות לחץ אמריקאי, אימצה שווייץ את התקנות הבינלאומיות למניעה של הלבנת הון, שכללו בירור מדויק של זהות הלקוח ומקור כספו. ביולי 2005 החליטו השווייצרים, הפעם בעקבות לחץ של האיחוד האירופי, להטיל מס במקור על הכנסות מריבית בחשבונות שבבעלות תושבי האיחוד.

המשבר הפיננסי שהיכה בעולם לפני כשנתיים גרם להגברת הלחץ על השווייצרים. מדינות אירופה, שהזרימו מיליארדים רבים לחילוץ הבנקים שלהן ולעידוד כלכלותיהן הכושלות, ראו בעיניים כלות כיצד הבנקאות השווייצרית מסייעת לתושביהן לחמוק מתשלום מס. לפי הערכה זהירה, ארה"ב לבדה מפסידה מדי שנה כ-100 מיליארד דולר בהכנסות ממסים בחסות הסודיות השווייצרית.

ה-OECD ו-G20 איימו כי שווייץ תוכנס לרשימה השחורה של מקלטי מס ויוטלו עליה סנקציות קשות. הלחץ עשה את שלו, ובמארס 2009 ריככה שווייץ את חוק הבנקאות. כיום, בניגוד לעבר, כל עבירת מס של תושב זר עשויה לשמש עילה טובה להרמת מסך הסודיות השווייצרית. עם זאת, השווייצרים דורשים מממשלות אחרות "הוכחות ברורות" לעבירת המס ופרטים מלאים של חשבון הבנק. בלי נתונים מלאים אין סיכוי ל"הרמת מסך".

בפברואר 2009 דרשו האמריקאים מהבנק הגדול ביותר בשוויץ, UBS, להעביר לרשותם פרטים מלאים אודות חשבונות הבנק של 52 אלף אזרחים אמריקאים, ולא - יפעלו לביטול רישיון הפעילות של הבנק בארה"ב. השלטונות האמריקאיים האשימו את הבנק, ששליש מעסקיו מתנהלים בארה"ב, בכך שסייע ללקוחות להעלים מס.

הבנק מסר לשלטונות רשימה של 300 מלקוחותיו האמריקאים, ואף הביע נכונות לשלם קנס בסך 780 מיליון דולר בגין ההאשמות בסיוע להעלמות מס. ארה"ב לא הסתפקה בכך, ותבעה מהבנק למסור את רשימת הלקוחות המלאה. לראשונה בהיסטוריה מסר בנק שווייצרי רשימה מפורטת של לקוחות למדינה זרה. פעולה זו חוללה רעידת אדמה בשווייץ, ומומחים בתחום אומרים שזו היתה תחילת הסוף של הסודיות הבנקאית השווייצרית.

במקביל נמשך הלחץ של האיחוד האירופי ומדינות OECD. בשנים האחרונות נאלצה שווייץ לחתום על הסכמי שקיפות והעברת מידע עם 18 מדינות. המדינה גם הסכימה לפעול לפי דרישות המיסוי והתקנות של OECD. כאב הראש של הבנקים השווייצריים החמיר בפברואר 2010, כאשר בנקאי שווייצרי גנב רשימה ממוחשבת ומפורטת של עשרות אלפי לקוחות זרים והציע את הדיסק לשלטונות גרמניה, ששילמו תמורת המידע. ממשלות נוספות הביעו עניין רב בנתוני הדיסק. בנקאי שווייצרי "סולידי" נוסף, מבנק HSBC, גנב אף הוא רשימה ובה 42 אלף שמות של לקוחות זרים, ומסר אותה לשלטונות המס בצרפת.השווייצרים הגיבו בזעם, וטענו שלא ישתפו פעולה עם דרישות של ממשלות זרות שמקורן ברשימות גנובות.

התחושה הברורה היא שהסודיות מתקרבת לסופה. הבנקים בשווייץ סובלים, וימשיכו לסבול, מנטישה המונית של לקוחות מבוהלים. חלקם ייסגרו, וחלקם ייאלצו לשנות את המודל העסקי ולוותר על הניהול הדיסקרטי והרווחי מאוד של כספים לא מוצהרים.

שווייץ אינה בודדה במערכה. מדינות נוספות שניסו לחקות את הסודיות שלה, כמו לוקסמבורג, אוסטריה, אנדורה וליכטנשטיין, נאלצות ללכת בעקבותיה שוב ולהפוך את מערכת הבנקאות שלהן לשקופה יותר. בעולם שלאחר 11 בספטמבר והמשבר העולמי, שבו נדרשת שקיפות וחלק ניכר מהממשלות סובלות מגירעונות ענקיים, ספק אם יש מקום לסודיות בנקאית.

-

הכותב הוא יועץ מומחה בתחום ההשקעות הפיננסיות בחו"ל, ושימש בעבר מנכ"ל פארגון, זרוע ההשקעות בחו"ל של כלל פיננסים. הטור התפרסם במגזין יועצי ההשקעות של TheMarker. לתגובות: kobiblum@gmail.com

-

G20

ארגון שכולל 20 שרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים מ-19 מדינות ומהאיחוד האירופי. חברות האירגון אחראיות ל-85% מהתוצר העולמי ול-80% מהסחר העולמי

-

OECD

ארגון המדינות המפותחות. ארגון של מדינות המקבלות את העקרונות הכלכליים של דמוקרטיה ושוק חופשי. הארגון הוקם ב-1948 כדי לתכנן את שיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker