מוציאים את העוקץ ממבקר הפנים

החוק מחייב חברות ציבוריות למנות מבקר פנים, אבל לא מגדיר את הקריטריונים למימוש תפקידו - מה שמונע ממנו לעתים קרובות לשמש כשומר סף אפקטיבי ■ הדבר משליך גם על מהימנות חלק מנתוני הדו"חות הכספיים של החברות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בניין הבורסה בתל אביבצילום: בלומברג

כשתקראו את הדו"חות הכספיים של החברות הציבורית בישראל, שצפויים להתפרסם בחודש הקרוב, הביאו בחשבון גם את הדברים שלא יופיעו בהם. אין בכך כדי להטיל דופי במקצועיותם של כל בעלי התפקידים שאמונים על הכנת הדו"חות והבקרה עליהם, כמו רואי החשבון וסמנכ"לי הכספים. הדבר נובע, בין היתר, מהיעדר משאבי ביקורת מספקים, כמו מספר שעות הביקורת והגדרת המחויבות החוקית של החברות להשתמש במנגנוני הביקורת שעומדים לרשותם.

חברות רבות רואות בביקורת הפנים מעין צורך חוקי בלבד, ואינן מתייחסות להשפעה החיובית שיכולה להיות לביקורת איכותית ומקצועית, שמטרתה שיפור התהליכים הפנים ארגוניים והאפקטיביות שלהם, וניהול הסיכונים תוך חיסכון כספי משמעותי לחברה.

חוק הביקורת הפנימית כולל התייחסות לפרמטרים שיש לכלול בדו"ח הביקורת ולנוהלי עבודת המבקר, אבל אין בו התייחסות לרמת המחויבות של החברה לשימוש בביקורת. אחת הסיבות לכך קשורה בעובדה שהמבקר כפוף להנהלת החברה.

לכאורה, אמור להיות ניגוד עניינים בין אינטרס החברה, שמסתכם בשורת הרווח, לביקורת הפנים, שעשויה לחייב משאבים כספיים ותפעוליים. ואולם התבוננות מעמיקה וארוכת טווח מלמדת שלביקורת הפנימית ולהנהלה יש אינטרס משותף, מכיוון שלביקורת יעילה ואפקטיבית עשויה להיות חשיבות מכרעת במיפוי הסיכונים של החברה ואופן ניהולם, ניהול תהליכים בצורה יעילה, מילוי הוראות חוק וקיום ממשל תאגידי נאות. כל אלה עשויים להשליך על הרלוונטיות של הנתונים בדו"חות.

אחד המנגנונים החשובים שהחברות אינן מחויבות אליו בחוק לבצע הוא סקר סיכונים. זהו כלי שיכול להועיל לחברות, שכן הוא מציף סיכונים בתחומים שונים שההנהלה לא בהכרח נתנה עליהם את הדעת. מערך ביקורת משמעותי, שיש לו תוקף וכוח רגולטורי, היה יכול להצביע ולמפות את הסיכונים שהיו גלויים בחלקם מבעוד מועד, ולבדוק כיצד החברה נערכת להקטנת התממשותם.

מנגנון נוסף שיש לו השפעה על פעילות החברה הוא דו"ח ביקורת בנושא עסקות עם בעלי עניין, שבוחן את התנהלות החברה בנושאים רגישים תוך עמידה בהוראות וכללי מינהל תקין. כמו כן, רצוי שיהיה מתאם בין היקף הפעילות של החברה למספר שעות הביקורת, שכן אין כיום רמת מינימום של משך הביקורת.

ב–2007 קבע הממונה על שוק ההון, הביטוח והפנסיה מינימום שעות לביקורת בחברות בתחומים של ביטוח, גמל ופנסיה. ואולם רשות ניירות ערך עדיין לא הלכה בעקבות זאת, ואינה דורשת תקציבי מינימום לביקורת פנימית בחברות ציבוריות. כך נוצר מצב שבו תקציבי הביקורת בחברות הביטוח גדולים באופן משמעותי ביחס לחברות ציבוריות בעלות רמת הכנסות דומה.

באמצעות הגדרה של רמת מינימום, לרבות דרישה לקיום ביקורת בנושאים ספציפיים אחת לתקופה שתיקבע בתקנות החברות הציבוריות, תתאפשר היערכות מתאימה והקטנת סיכונים, שתשפיע על החברה, ובאופן עקיף גם על המשקיעים. הגיע הזמן שרשות ניירות ערך תרים את הכפפה ותיתן משנה תוקף לביקורת הפנימית בחברות ציבוריות. יש לקבוע יותר שעות ביקורת, בהתאם לגודל החברה, ודרישות רגולטוריות מדויקות בנוגע להפעלת מנגנוני הביקורת ומעקב אחר מסירת הדיווחים ושלמותם.

הכותב הוא רואה חשבון ושותף במשרד ליאון אורליצקי ושות'

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker