עידן פצלי השמן: הנפט האמריקאי יתדלק פוליטיקה עולמית חדשה - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עידן פצלי השמן: הנפט האמריקאי יתדלק פוליטיקה עולמית חדשה

הטיפוס של ארה"ב אל צמרת יצרניות הנפט, בזכות פצלי השמן, יכול להוביל לשינוי הסדר הפוליטי ■ לאחר חצי מאה, כוחו של אופ"ק בראשות סעודיה ייחלש, הגדלת היצוא האמריקאי להודו ולסין תחזק את הקשרים עמן, והגדלת היצוא לאירופה תחליש את רוסיה

11תגובות
בית זיקוק בפילדלפיה. גל שני של צמיחה בייצור הנפט בארה"ב
David Parrott/רויטרס

לפני שנתיים, בפברואר 2016, מחיר חבית של נפט גולמי היה כ-30 דולר, תחזיות קודרות עבור תעשיית הנפט נשמעו מכל צד, שליש מכל חברות הנפט בעולם היו על סף פשיטת רגל והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) הזהירה כי "אם משהו לא ישתנה, השוק הגלובלי יטבע בהיצע יתר של נפט".

שנתיים לאחר מכן, מחיר הנפט הכפיל את עצמו, אף אחד לא טבע בנפט עודף, וחברות הנפט שוב רושמות רווחים נאים. במהלך השנתיים הללו, הרבה מים זרמו בשווקים הגלובליים ובכלכלת העולם, ואין ספק שהשינויים הללו משפיעים על מחירי הנפט - הדם שזורם בעורקי הציוויליזציה הטכנולוגית - וגם מושפעים מהם.

מחירי הנפט הגיעו ביולי 2008 לשיא של 145 דולר לחבית; כמובן שהמחיר הזה היה לא ריאלי - בייחוד על רקע המשבר הפיננסי הגלובלי - והוא התרסק לרמות של 40 דולר. ואולם מהר מאוד חלה עלייה והנפט נסחר במחירים של 90–110 דולר לחבית במהלך ארבע שנים עד סוף 2014. הסיבה למחירים הגבוהים היתה גידול אטי מאוד בייצור הנפט העולמי ב–2005–2013, תקופה שבה הביקושים עלו באופן מהיר בעקבות צמיחה חזקה במדינות המתפתחות.

אבל אז חל שינוי: מחירי הנפט הגבוהים הגדילו את כדאיות הכרייה, הריביות הנמוכות מאוד אפשרו הלוואות זולות לחברות הנפט, ובמקביל ההתקדמות הטכנולוגית איפשרה הפקת הנפט מפצלי שמן - שעד אז לא היתה כדאית אף שהעתודות הגדולות של נפט זה היו ידועות כבר מזמן. הפקת נפט מפצלי שמן נתפשה כמהפכה, והיא הוסיפה רבות לעודף ההיצע שהצניח את מחירי הנפט לשפל האחרון של מתחת ל–30 דולר בסוף 2014.

כך החל עידן הנפט האמריקאי: ב-2011–2015 ייצור הנפט בארה"ב כמעט שהכפיל את עצמו. כמובן שזרם כה גדול של נפט לשוק גרם לעודף ההיצע העולמי וכן לירידה ניכרת במחירי הנפט. כשהחלו הירידות, קרטל הנפט אופ"ק בראשות סעודיה בחר לספוג את הירידה בהכנסות במטרה לגרום לכך שהמחירים הנמוכים ימוטטו את היצרניות האמריקאיות: ברוב השדות של פצלי שמן, הייצור ברמת מחירים נמוכה מ–40–50 דולר לא היה כלכלי. אבל הירידה הממושכת במחירים גרמה לבעיות תקציביות קשות מאוד בקרב חלק גדול מחברות הקרטל עצמן, ולבעיות קשות עוד יותר במדינות היצרניות מחוץ לקרטל ובהן ונצואלה ורוסיה.

בסוף 2016 הסכים אופ"ק, יחד עם רוסיה ויצרניות נפט אחרות, על קיצוץ בהיקפי הייצור. בשונה מהעבר, הפעם מרבית היצרניות עמדו בהתחייבויותיהן לקיצוצים, והירידה בהיצע החלה להשפיע על השווקים. באותה העת, העולם רשם מומנטום צמיחה חזק ומסונכרן, שכלל התאוששות ניכרת בסחר ובתובלה בינלאומיים, והגדיל מאוד את הביקושים לנפט. במשך כמה חודשים ב–2017, לראשונה זה שלוש שנים, הביקושים הגלובליים לנפט היו גבוהים מההיצע העולמי.

כתוצאה מהירידה בהיצע והעלייה בביקוש, מחירי הנפט החלו לעלות והגיעו לשיא של יותר משלוש שנים. וכמובן שעליית המחירים גרמה ליצרניות האמריקאיות לקפוץ על ההזדמנות ולהגדיל שוב את הפקת הנפט.

לאופ"ק יש מתחרה רציני

בנובמבר 2017 עבר ייצור הנפט בארה"ב את הרף של 10 מיליון חביות ליום, רמת הייצור הגבוהה ביותר מאז שנות ה-70. הייצור ברמות אלה ממקם את ארה"ב במקום השלישי בין יצרניות הנפט בעולם, לאחר רוסיה וסעודיה. סוכנות האנרגיה האמריקאית (EIA) צופה כי עד 2020 ארה"ב תיהפך ליצואנית נטו של אנרגיה; כבר באוקטובר 2017 יבוא הנפט לארה"ב ירד מתחת ל-2.5 מיליון חביות ליום, הנמוך מאז החל המעקב ב-1973, בהשוואה ליותר מ-12 מיליון חביות לפני עשור.

באותה העת, שפע הנפט האמריקאי הפך את הנפט האמריקאי מסוג טקסס מתוק לזול בהרבה מאשר זה המשמש בנצ'מרק גלובלי, נפט מסוג ברנט - מה שמעלה את הביקוש בעולם, ובפרט באסיה, לנפט האמריקאי. היצוא של הנפט הגולמי מארה"ב זינק לאחר הסרת המגבלות על היצוא ב-2015; במחצית הראשונה של פברואר השנה היה היקפו הממוצע 1.3 מיליון חביות ליום, לעומת 800 אלף לפני שנה.

כבר בסוף 2018 או בתחילת 2019 צפוי הייצור להגיע לשיא, וארה"ב עשויה לתפוס מידי רוסיה את מקומה כיצרנית הנפט הגדולה בעולם. כל הגידול בהפקת הנפט צפוי להגיע מפצלי השמן; ככל שמחירי הנפט יהיו גבוהים יותר, כך הצפי הוא לייצור רב יותר. עם זאת, גם ירידת המחירים מהרמה הנוכחית - עד גבול מסוים - לאו דווקא תוביל לקיצוץ בייצור. כשמחירי הנפט התרסקו ב-2014, מרבית חברות הנפט האמריקאיות שרדו באמצעות התייעלות וקיצוץ עלויות. יישום טכנולוגיות חדשניות מאפשר לחברות האמריקאיות הפקה יעילה של נפט במהירות ובהיקפים גדולים יותר - ובעלויות נמוכות הרבה יותר מבעבר. הגמישות והקדמה מאפשרות לחברות ייצור הנפט בארה"ב להסתגל למחירים נמוכים ולהמשיך לצמוח.

על פי הדו"ח האחרון של IEA מפברואר, לאחר קיצוץ עלויות דרמטי, המפיקים בארה"ב נהנים מגל שני של צמיחה יוצאת דופן כל כך עד כי ב–2018 הגידול שלהם בייצור הנפט צפוי להשתוות לסך הצמיחה בביקוש העולמי. כלומר, אופ"ק עשוי שוב למצוא את עצמו באותו מקום שבו הוא היה ב–2014, רק שהקיצוצים כבר בוצעו ויהיה קשה מאוד - טכנית, כלכלית ופוליטית - להעמיק אותם מעבר לרמות הנוכחיות, אם כי הצפי הוא שאופ"ק ורוסיה יסכימו להאריך את מגבלות הייצור עד 2019.

אופ"ק נמצא במצב חדש שבו יש לו מתחרה משמעותי על נתח השוק הגלובלי. כל דולר עלייה במחירי הנפט מדרבן את היצרניות האמריקאיות להגדיל את התפוקה; כל חבית נפט מפצלי שמן בארה"ב שמתווספת לשוק עשויה להגדיל את ההיצע שוב מעבר לביקוש ולגרום לירידה במחירים. מבחינת אופ"ק, טווח המחירים האופטימלי הוא 70–80 דולר לחבית - אך זהו גם המחיר האידיאלי עבור מרבית יצרניות הנפט בארה"ב, שבו הן יגדילו את התפוקה ויכרסמו יותר ויותר בנתח השוק של אופ"ק ורוסיה.

Charlie Riedel/אי־פי

רמת המחירים הנוכחית - אופטימלית

גם השנה צפוי אופ"ק להמשיך לדבוק במגבלות הייצור, בעוד הצמיחה הגלובלית החזקה צפויה להמשיך להוביל לביקושים גבוהים בעולם לאנרגיה בכלל ולנפט בפרט; שני הגורמים הללו צפויים לתמוך במחירי הנפט. לעמת זאת, הצמיחה המואצת בייצור הנפט בארה"ב מגבילה את עליית המחירים הפוטנציאלית. הצפי הוא כי גם השנה, כמו ב–2017, המחירים ינועו בתוך טווח מסוים, אם כי ייהפכו לתנודתיים יותר, שכן גם מחירי הסחורות מושפעים מהלך הרוח בשווקים הפיננסיים.

כל שיבוש בתפוקה באחת היצרניות המובילות עשוי לגרום לקפיצה במחירים (לוב וניגריה, לדוגמה, מאופיינות בשיבושי ייצור תכופים; בוונצואלה תעשיית הנפט נמצאת בקריסה), אך הצפי הוא כי אלה יהיו השפעות נקודתיות בלבד. הפיתוח של שדות פצלי שמן הוא קל, זול ומהיר הרבה יותר מאשר הפרויקטים הענקיים של הנפט הקונוונציונלי; כך שהיצרניות האמריקאיות של פצלי השמן יכולות להתאים את הייצור באופן מהיר מאוד לתנודות השוק.

תנועת מחירים בתוך טווח של 60–80 דולר לחבית מיטיבה עם הצמיחה הגלובלית באופן כללי. מצד אחד, מחירים גבוהים מדי פוגעים בצריכה, שכן דלק יקר מותיר פחות כסף בכיסי הצרכנים; גם תעשיות רבות נפגעות מאנרגיה יקרה. מצד אחר, מחירים נמוכים מדי פוגעים ביצרניות ויצואניות הנפט, כולל במדינות המתפתחות, וכן ביצרניות האמריקאיות, התורמות לצמיחה כלכלית דרך שוק העבודה, מסים והשקעות. הרמה נוכחית של המחירים נראית אופטימלית מבחינת הכלכלה הגלובלית.

המשמעויות של הגידול בנתח השוק של ארה"ב בתחום האנרגיה אינן מסתכמות בהטבה עם הכלכלה האמריקאית בלבד. הזינוק האמריקאי אל צמרת יצרניות הנפט נתפש במשך זמן רב על ידי סעודיה ורוסיה ככזה שיערער את המצב הגיאופוליטי; סדר אנרגיה עולמי חדש יכול לצוץ ולהביא עמו סדר פוליטי עולמי חדש, שבו כוחן של יצואניות הנפט, שהיו בעלות השפעה רבה מאוד בחצי המאה האחרונה, יפחת באופן משמעותי.

הגדלת יצוא הנפט לסין והודו מחזקת את הקשרים הפוליטיים של ארה"ב עם מדינות אלה באמצעות קשרי הסחר. מבחינת מדינות אירופה, הגדלת היבוא מארה"ב תקטין את תלותן ברוסיה כספקית האנרגיה ותפחית את השפעתה ביבשת.

ברית הוא מנכ"ל ומייסד בית ההשקעות טנדם קפיטל; ויימן היא אנליסטית מאקרו לשווקים גלובליים. אין לראות במאמר המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך. ייתכן שלטנדם קפיטל קיים עניין בניירות הערך המוזכרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#