"סלינגר עשתה מעין הלאמה של הביטוח"

כך תיאר בכיר בענף הביטוח את הנחיית המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, לא לאפשר לבעל שליטה לכהן כיו"ר חברת ביטוח ■ מה עדיף, חברה עם בעל שליטה או בלי? בדיקה של ביצועי המניות לא מספקת תשובה חד-משמעית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורית סלינגרצילום: מוטי מילרוד

אתמול פתחה הממונה על הביטוח, דורית סלינגר, במהלך שמרעיד את דירקטוריוני חברות הביטוח. במרכז המהלך עומד האיסור על בעל שליטה בחברת ביטוח לכהן כיו"ר החברה — תפקיד שבעלי השליטה בחברות הביטוח מכהנים בו.

ההוראות של סלינגר עוררו לא מעט תרעומת בקרב מנהלי חברות הביטוח. בכיר באחת מהן אמר אתמול: "למעשה, מדובר במעין הלאמה של החברה. בסופו של דבר, בעל השליטה בחברה רוצה להשביח את החברה בטווח הארוך, והוא לא מסתפק — כמו המנכ"לים — בראייה קצרת טווח".

בהוראותיה החדשות על מבנה הדירקטוריון מתאימה סלינגר את תפישתה לזו של מערכת הבנקאות — בעל שליטה בבנק לא יכול לכהן כיו"ר הבנק. שני הנפגעים העיקריים בתעשיית הביטוח הם משפחת שניידמן, השולטת בביטוח ישיר, ויאיר המבורגר ששולט בהראל ביטוח. סלינגר הסבירה כי הכוונה מאחורי האיסור היא ליצור את ההפרדה הכה חשובה בין הדירקטוריון לבעל השליטה. הפרדה שתאפשר לדירקטוריון לפקח ללא משוא פנים ובלי ניגודי עניינים על הנהלת החברה.

"זאת איוולת לחשוב שלבעל השליטה יש אינטרס אחר מאשר רק השאת תשואה לבעלי המניות שלו", אמר בכיר בתחום. "הרי אם מחיר המניה ירד בעקבות שטויות שעושה בעל השליטה — הוא הראשון להיפגע מכך".

בעל שליטה מעוניין לכהן כיו"ר הדירקטוריון במטרה להתוות אסטרטגיה, למנות מנהלים ולפקח שהדברים מיושמים בהתאם לשביעות רצונו. האיסור החדש שהטילה סלינגר מציף את אחד הוויכוחים הוותיקים והסוערים בעולם הניהול — מה עדיף: חברה עם בעל שליטה או חברה ללא בעל שליטה?

בדיקה של ביצועי המניות אינה מספקת בהכרח תשובה לשאלה. כך למשל, יש לא מעט פרמטרים נוספים שמשפיעים על מניות הבנקים, מעבר לשליטה, שיש להביא בחשבון — כמו איכות ההנהלה, תאבון סיכון, משתנים מקרו־כלכליים (ריבית ואינפלציה), ומעמד עסקי (חלק מדואפול פועלים־לאומי הנהנה מיתרון עצום לגודל).

גם מניות חברות הביטוח לא ממש יודעות לתת תשובה חד־משמעית לשאלה. כך, שתי הנפגעות רות העיקריות מהוראות סלינגר, הראל וביטוח ישיר, נחשבות לטובות בענף — בעוד לחברה בלי בעל שליטה, כמו הפניקס, יש את שווי השוק השני בגובהו בשוק — ומנייתה הניבה למשקיעים את התשואה הגבוה ביותר בין חברות הביטוח.

השוק תומך בסלינגר

עם זאת, נראה כי שוק ההון מצדד בהוראות של סלינגר: הראל וביטוח ישיר הגיבו אתמול בעליות של כ–1.5% — בעוד במחירי שאר מניות הביטוח נרשמו ירידות.

בחינה של מערכת הבנקאות מעלה כי מבין חמשת הבנקים הגדולים, בשלושה יש בעלי שליטה: שרי אריסון בהפועלים, משפחות עופר וורטהיים במזרחי טפחות וצדיק בינו בבנק הבינלאומי. לאומי ודיסקונט מתנהלים בלא גרעין שליטה. בבנק ישראל קבעו כבר מזמן כי בעל שליטה בבנק לא יוכל לכהן כיו"ר, אלא רק כדירקטור — כשלבעל השליטה נותרה עדיין הזכות למנות את יו"ר הדירקטוריון.

המפקחת על הבנקים, חדוה בר, פירסמה בשנה האחרונה רשימה של הנחיות שנועדו לקצוב את משך כהונת היו"רים של הבנקים, כשהיא מצפה שיו"ר לא יכהן יותר מתשע שנים, כפי שמותר לכהן ליו"ר בבנק ללא גרעין שליטה, ולא יותר מ–19 שנה — כפי שמכהן כיום זאב אבלס בבנק אגוד.

בבנק הפועלים אריסון אינה מכהנת כדירקטורית — מייצגים אותה בדירקטוריון הבנק אפרת פלד, מנכ"לית ויו"רית החברה האם אריסון החזקות, ונציגים נוספים. בהבינלאומי, בינו ובנו, גיל בינו, מכהנים כדירקטורים. במזרחי טפחות, ליאורה עופר מכהנת כדירקטורית.

הניסיון מלמד כי בעשור האחרון שליטה בבנק היתה לפעמים יותר משקולת מיתרון. אריסון, למשל, לא ממש פעלה לתיקון הממשל התאגידי הלקוי בבנק — שבא לידי ביטוי בין השאר במתן אשראי ללווים גדולים ללא ביטוחונות, כמו אליעזר פישמן ונוחי דנקנר, וגם לא התערבה בפרשות של הטרדה מינית.

בינו, לעומתה, דאג שהבינלאומי יתנהל בשמרנות — הבנק שבשליטתו לא הסתבך בחובות והסדרי חוב של טייקונים — והוא גם לא חיפש להתרחב בחו"ל, להפך, הוא היה הראשון לחסל את הפעילות הבינלאומית של הבנק. ייתכן, אמנם, שבתקופות גאות הבינלאומי שילם על כך — כשלא מימן עסקות גדולות ומתוקשרות. עם זאת, לאורך זמן האסטרגיה של בינו הוכיחה את עצמה: הבינלאומי נסחר כיום לפי מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי) של סביב 1.

במזרחי טפחות בעלי השליטה לא ממש דומיננטיים. מי שכן היה דומיננטי הוא המנכ"ל הקודם, אלי יונס, והמחליף שלו בארבע שנים וחצי האחרונות, אלדד פרשר. עם זאת, הסיבה העיקרית לתשואות היתר שמציג מזרחי טפחות בשנים האחרונות היא הגאות בשוק המשכנתאות — שבו מזרחי נחשב לשחקן הגדול בענף.

בלאומי, בהיעדר בעל שליטה, בעלת הבית בשש השנים האחרונות היא המנכ"לית, רקפת רוסק עמינח, שנהנית מתמיכה נרחבת של דירקטוריון הבנק, בראשות דוד ברודט. במשך השנים האלה, בין השאר בזכות מהלכי התייעלות מקיפים, מציאת פתרון לבעיות הון ומימוש נכסים ברווחים גבוהים — לאומי סגר את הפערים מול מתחרהו הגדול, בנק הפועלים, ושני הבנקים מציגים כיום רווחיות דומה.

מה עם יו"ר הוועד

עם הפרטתו ב–2005, דיסקונט נשלט על ידי קבוצת ברונפמן־שראן. מי ששימש עד 2009 יו"ר הבנק מטעמם הוא שלמה זהר, והחל ב–2010 יוסי בכר. ברונפמן־שראן לא ממש הטביעה חותמה על ביצועי דיסקונט וגם כשהמפקח הקודם על הבנקים, רוני חזקיהו, דרש מהקבוצה להזרים בתקופת המשבר בשווקים של 2008 כמה מאות מיליוני שקלים — היא לא עשתה זאת. בסמוך לכניסתה לתפקיד המנכ"ל של לילך אשר טופילסקי בפברואר 2014, ברונפמן־שראן נפרדו סופית מהחזקתם בדיסקונט.

מאז מתנהלת אשר טופילסקי כבעלת הבית. היא מובילה מהלכים של התייעלות, צמצום פעילות בינלאומית, אסטרטגיית צמיחה באשראי וגיוסי הון — שהביאו לשיפור בתוצאות. דיסקונט גם נהנה מ"המתנה" שקיבל מבנק ישראל — כשחברת כרטיסי אשראי כאל נשארה בשליטתו — ומכך שיו"ר הוועד המיליטנטי ומי שלמעשה היה בעל הבית בבנק, ריקי בכר, פרש עם מצנח זהב של כ–10 מיליון שקל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker