כדי לגנוב כסף ואת דעת הציבור - צריך גם את אילן ישועה, מנכ"ל וואלה - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כדי לגנוב כסף ואת דעת הציבור - צריך גם את אילן ישועה, מנכ"ל וואלה

מדוע מנכ"ל חזק, דומיננטי ואמיד משתתף בהונאת הציבור, כשהוא יודע שהוא מאפשר שחיתות? כי קשה לעזוב את מועדון ההון־שלטון־עיתון

108תגובות
אילן ישועה, מנכ"ל וואלה
אייל טואג

"הייתי במצוקה אישית ומק­צו­עית קשה. בסוף 2015 פניתי לעו"ד אייל רוזובסקי, שמלווה אותי מאז. אחר כך התחלתי לתעד את הפניות ואת הלחצים של שאול אלוביץ' ושל אשתו איריס".

כך, על פי הדיווח של חברת החדשות בסוף השבוע, אמר מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, בחקירותיו במשטרה במסגרת תיק 4000.

ועוד כמה ציטוטים מצמררים מאותה עדות: "משפחת אלוביץ' היא משפחת פשע. ב–2017 הוא (אלוביץ') ניסה להדיח אותי בדירקטוריון. הוא לא יכול היה לחשוף את הסיבה האמיתית (משפחת ראש הממשלה, בנימין נתניהו; א"א). אלוביץ' אומר שהוא רצה לעשות מוואלה אתר ימני־לאומי — זה שקר. היו פעמים שהיו הוראות ממש לתקוף חזק את נפתלי בנט. מותר היה לכתוב נגד הימין ושרי הליכוד וליברמן וכולם — רק לא נגד ביבי ושרה והבן".

עדותו של מנכ"ל וואלה אילן ישועה במשטרה
חדשות 2, הטוויטר של גיא סודרי

מהעדויות האלה אפשר להתרשם שמנכ"ל וואלה הוא קורבן, אולי אפילו גיבור. הרושם הוא שישועה ביקש להגיש לציבור עיתונות אמיתית שמבקרת את מוקדי הכוח — אבל לא איפשרו לו, ואיימו לפטר אותו. לא נותרה בידו ברירה אלא לציית, אף שידע שהוא חוטא.

הנרטיב הזה מאוד לא מדויק, בלשון המעטה. הוא משרת את ישועה, שיכול וצריך היה לנהוג אחרת — ומיד נגיע לזה. אבל בדרך, ישועה חושף אמת גדולה וחשובה: בשיטה של ההון־שלטון־עיתון בישראל, לצורך קיומו של מערך מושחת וגניבת דעת ציבורית, צריך לא רק את ההון (אלוביץ') ואת השלטון (נתניהו) — אלא גם את שיתוף הפעולה של המנכ"לים הגדולים, החזקים והאמידים. למעשה, הטענות של ישועה נגד אלוביץ' הן דרך נהדרת להבין איך עבדו ה"מוזסים", ה"נמרודים" וה"פישמנים" במשך שנים, כיצד הם הצליחו לסרס מערכות עיתונאיות שלמות, וגם מדוע כולם עדיין שותקים.

ארגון מושחת בונים בסבלנות

העדויות של ישועה, בתפקידו כעורך האחראי של האתר וואלה, מוכיחות שבשנים האחרונות הוא עסק במלאכה בה עסקו עורכי קבוצת "ידיעות אחרונות", אנשים כמו רון ירון וערן טיפנברון: קידום האינטרסים של בעל השליטה, בעוד הם מספרים לציבור שעיסוקם הוא בעיתונות למענו.

את פרטי המקרה של "ידיעות" למדנו מהקלטת השיחות בין נתניהו לבין ארנון (נוני) מוזס בתיק 2000, שבהן השניים מתאמים מה ייכתב בעיתון, מה יהיה הקו המערכתי שלו, מי מהכותבים יעשה את העבודה, ומי מהעיתונאים יורחק. אבל בעוד אנשי "ידיעות אחרונות" ממשיכים לטעון שהם פעלו ביושר עיתונאי, ישועה החליט לספר למשטרה שוואלה לא היה בשנים האחרונות אתר חדשות כי אם כלי של "פרוטקשן" לטובת משפחות נתניהו ואלוביץ'. אך מדוע ישועה מזמר עתה, בעוד בכירי "ידיעות" שותקים וממשיכים להגן על המו"ל?

פרשת בזק תיק 4000 - דלג

התשובה היא שאלוביץ' קרס ומאבד את השליטה בבזק, בעוד מוזס, אפילו לאחר המלצת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום בגין הצעת שוחד, עדיין שולט בקבוצת "ידיעות אחרונות". אלוביץ' לעולם לא יחזור להיות שחקן משמעותי במשק או בשוק העיתונות. הוא שבור כלכלית, מרוסק תדמיתית ועשוי לשבת בכלא.

מוזס, לעומת זאת, אמנם נחלש מאוד, אבל הוא עדיין בעל השליטה בקבוצת העיתונות הגדולה, המפחידה והאלימה בישראל — זאת שמפעם לפעם "מחסלת" אנשים. רבים פוחדים ממנה, והעיתונאי רביב דרוקר הסביר מדוע בראיון ל–TheMarker. בתשובה על שאלה איך השפיעה "כתבת החיסול" ש"ידיעות" עשתה עליו, אמר דרוקר: "לי יש את המיקרופון, יש לי בלוג, יש לי איך להחזיר. כשעושים את זה לאדם שאין לו את הדברים האלה, זה גומר אותו. אין מזה תקומה. אתה יכול למצוא אותם אחרי עשר שנים בלי עבודה ועדיין מלקקים את הפצעים".

עופר וקנין

הפחד ממוזס הוא סיבה ראשונה, והוא נוגע לעובדי "ידיעות" וגם לעיתונאים בכלי תקשורת אחרים שעליהם מוזס משפיע. סיבה שנייה היא שאלוביץ', כמו עופר נמרודי לפני 20 שנה ונוחי דנקנר לפני פחות מעשר שנים — כולם רצו להיות כמו מוזס. הם רצו שיהיה להם מכשיר ל"פרוטקשן", לשליטה מוחלטת בעיתונאים, אפשרות לקדם או לחסל אנשים ויכולת השפעה על הנרטיב הציבורי. אנשי דנקנר אישרו את הדברים: הוא רכש את "מעריב" כדי להפעיל לחץ על TheMarker. פישמן, בחקירה במשטרה בשנות ה–80, לפני שהשתלט על "גלובס", אמר פישמן שלו היה לו עיתון — הוא לא היה עומד לחקירה.

מה שדנקנר ואלוביץ' לא ידעו הוא שכלי תקשורת כזה, שיעיל לצורכי "פרוטקשן", לא יוצרים ביום אחד. זה לוקח הרבה שנים. הם לא הבינו שהכוח של מוזס נובע מכך שהעיתונאים מניחים שהוא ישלוט בעיתונות במשך עשרות שנים נוספות, ולכן צריך לשמור לו נאמנות מוחלטת. למוזס היה ארגון מושחת, עם שורת נאמנים צפופה ששירתה אותו. נמרודי, דנקנר ואלוביץ' ניסו לעשות את זה במהירות, ללא סבלנות — והניסיון שלהם נכשל.

שכר של 100 אלף שקל, ובונוס של יותר מ-10 מיליון שקל

יש הבדל יסודי בין ישועה לבין הבכירים האחרים ב"ידיעות", "מעריב" ו"גלובס". ישועה הוא אדם אמיד מאוד: הוא מכהן זה 20 שנה בתפקיד מנכ"ל עם עלות שכר שלא ירדה מ–100 אלף שקל בחודש. הוא נהנה מבונוס, לפי הערכות בהיקף של 12 מיליון שקל, על מכירת אתר הלוחות יד2 לקונצרן גרמני.

מצבו האישי של ישועה שונה מזה של עיתונאי בדסק שמקבל הוראה. במקום לציית לאלוביץ' — הוא יכול היה לסרב. הוא יכול היה לצאת החוצה עם הסיפור המלא ולהסביר לציבור מיהו אלוביץ' ומה טיב היחסים בינו לבין נתניהו. הוא יכול היה להתפטר. הוא יכול היה למנוע כמה מהעסקות וההחלטות השערורייתיות שבוצעו בבזק וברגולציה על שוק התקשורת — שעלו לציבור מיליוני שקלים.

אבל רק עתה, לאחר שהפרשה התפוצצה, ולא בזכותו, כשמתעוררת האפשרות שיש מי שעשויים לראות בו שותף לקנוניה, ישועה מגלה לנו שמשפחת אלוביץ' היא להגדרתו "משפחת פשע", ושבעבור שאול אלוביץ' הוא רימה את הציבור והשחית גוף תקשורת מרכזי בישראל.

ישועה ידע שהוא משחית את העיתונות ומרמה את הציבור. במשך שנים הוא העיד על עצמו שמודל החיקוי שלו הוא עמוס שוקן, המו"ל של קבוצת "הארץ", ושהוא מתעב את מוזס. הוא חשב שמוזס עושה עיתונות מבחילה. כך נהג לספר לשומעיו כשאתר וואלה היה בבעלות משותפת של בזק וקבוצת "הארץ", וישועה עדיין לא התחיל לשרת את הטייקונים. הוא הקליט את שיחותיו עם אלוביץ', כי ידע שהוא עושה דבר פסול.

מוטי מילרוד

האליטות המתקרנפות

אז מדוע ישועה המשיך לציית לאלוביץ', ולא עצר והתפטר — אף שהוא כבר אינו זקוק לפרנסה? הנה התשובה: הוא נשאר במקומו מאותה סיבה שבגללה רוב האליטות מתקרנפות. מאותה סיבה שבגללה רבים מהדירקטורים, עורכי הדין ורואי החשבון הבכירים והעשירים ממשיכים לציית לבעל השליטה, גם כשההוראות נוגדת את הנאמנות שהם נדרשים לגלות כלפי הציבור. כן, הם רוצים להמשיך לקבל את הכסף הגדול, אבל הם בעיקר רוצים להישאר חברים במועדון ההון־שלטון־עיתון.

ההחלטות של ישועה הן תצוגה מובהקת לדחף הזה. דוגמה נוספת היא הדברים שאמר השופט עופר גרסקופף, שימונה בקרוב לשופט בבית המשפט העליון, על הדירקטורים של דסק"ש בתביעה הנגזרת נגדם, לאחר שאישרו את רכישת "מעריב" בהוראה של נוחי דנקנר: "ובכן, התשובה תימצא, כך נדמה, בסיפור של אנדרסן 'בגדי המלך החדשים'. 'מעריב' הוצג כבגד החדש הדרוש לקבוצה כדי למצוא חן בעיני לקוחותיה. למרבה הצער, לא נמצא בדירקטוריון ילד שזעק או אפילו לחש, 'המלך הוא עירום'".

ישועה נשאר בוואלה והמשיך לציית לאלוביץ' מפני שלא רצה להיפרד מהכבוד, מהשררה, מהתפקיד, מהשכר, מהמעמד החברתי — מהחברות במועדון. הוא אינו קורבן ואינו גיבור. הוא הקליט את אלוביץ' לא כדי להגן על הציבור ולחשוף את השחיתות — עובדה שהוא לא עשה זאת בזמן אמת — אלא כדי שיהיה לו כלי להתמודד עם אלוביץ׳ ביום שזה ינסה להדיח אותו, או ביום שבו ייקרא להעיד במשטרה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#