מודל העבודה של משרד חינוך עבר מן העולם - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מודל העבודה של משרד חינוך עבר מן העולם

מערכת החינוך

>> הפתרונות לבעיות החינוך רבות כמעט כמו הבעיות עצמן. השורה התחתונה כמעט תמיד מגיע למנטרה של הוספת עוד תקציב. תקציב נוסף לא יפגע במערכת, אבל בתנאים הנוכחיים אני לא משוכנע שהדבר יועיל לה. המערכת זקוקה לשינוי ארגוני שיבטיח שהתקציב יוכל להיות מנוצל באופן מיטבי.

מבנה הניהול של מערכת החינוך נקבע בתקופה של משק ריכוזי שכולו מנוהל תחת משרדי הממשלה. לכן, המערכת מנוהלת ברובה על ידי משרד החינוך. לאורך השנים נעשו ניסיונות לשינויים מבניים. המרכזי שבהם הוא מעבר ממודל של יסודי שמונה שנתי למודל שש שנתי, והוספת חטיבות ביניים. ואולם דווקא שינויים אלה הביאו את המערכת למבנה מוזר ולא הגיוני. כיום המצב הוא שבכיתות א'-ו' בתי הספר נמצאים תחת ניהול מלא של משרד החינוך והמנהלים והמורים הם עובדיו. חטיבות הביניים נותרו כצאן ללא רועה: מחד גיסא הן נמסרו לניהולן של הרשויות המקומיות והרשתות, ומאידך גיסא הן מנוהלת על ידי משרד החינוך ומרבית מהעובדים ומהמנהלים מועסקים על ידי המשרד. התיכונים נתונים בידי הרשויות המקומיות ורשתות החינוך.

מבנה זה מביא לאינספור קלקולים ואבסורדים. לדוגמה, יכולה להיות חטיבת ביניים שתנוהל על ידי רשת חינוך, אבל המורים מועסקים על ידי המשרד, כך שהמורה למעשה לא חייב דין וחשבון למנהלי בית הספר אלא לצד שלישי. לחלופין, בקרית חינוך שנמצאת בחצר אחת יש הפרדה כמעט מוחלטת בין סגל החטיבה לסגל התיכון ואין כל אפשרות להעביר מורים בין שני בתי הספר, לא מטעמי צורך ולא מטעמי יעילות. גם בהיבט הפדגוגי נוצרת אנומליה מאחר שכל המטרה של מעבר למודל של חטיבה ותיכון היה ליצור רצף שש שנתי במעקב אחר הישגי הלומדים ויכולותיהם, לנייד מורים מיומנים לחטיבות הביניים כדי לאתגר את התלמידים ולקבוע תוכנית עבודה בעלת רצף שש שנתי בכל נושאי הלימוד תחת רכז מקצוע אחד. על אף שעברו עשרות שנים מאז שהוחלט על הרפורמה, עדיין לא בוצע כל שינוי משמעותי בנושא הרצף השש שנתי, ז'-י"ב.

ואולם אחד ההיבטים המרכזיים הוא ההיבט הניהולי. כיום הרגולטור, כלומר, משרד החינוך שאמור להתוות מדיניות ולפקח על המערכת, מחזיק במונופול על ניהול רוב המערכת. המודל של משרד ממשלתי שגם מנהל וגם מפקח סופו לעבור מן העולם. כבר כיום רשתות חינוך יודעות להעניק לתלמיד תמורה גדולה יותר על כל שקל, וזאת בזכות יכולות הניהול המקצועיות שלהן ויכולתן להביא כסף מחוץ למערכת.

אין מדובר בהפרטה של החינוך. גופי חינוך יהיו חייבים להיות מוסדות ללא כוונת רווח. הרפורמה תוביל תהליך חדשני במערכת ותיקה שקפאה על שמריה. רשתות חינוך ראויות יציעו תוכניות לימוד מגוונות ועכשוויות, יזרימו כסף למערכת ויתחרו ביניהן על הישגים. משרד חינוך ימלא תפקיד מטה מקצועי ויפקח על פעילותן.

דווקא התקופה הנוכחית היא חלון הזדמנויות אפשרי לקיום השינוי המיוחל. אנו רואים שהציבור הישראלי מודע הרבה יותר לנושא החינוך, ובעקבות זאת הממשלה הבינה שיש להעביר הרבה יותר משאבים לתחום זה. גם מבחינה פרסונלית זה זמן טוב לשינוי, כאשר בראש המשרד עומד כיום צוות שנראה נחוש מתמיד לשנות את הכיוון של המערכת.

הכותב הוא מנכ"ל רשת אורט ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#