הקרב הסמוי בין הגז המצרי לגז הישראלי

חייבים להימנע מהתסריט הגרוע מכל: מחסור בגז ב-2012

שטרסלר נחמיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
שטרסלר נחמיה

>> כעת, לאחר שוועדת ששינסקי אמרה את דברה, צריכה הממשלה לדאוג רק לדבר אחד: לסיים במהירות את הפרשה. איתן ששינסקי חייב לגמור במהירות את כל השימועים, הדיונים והוויכוחים, והממשלה צריכה להגיע לפשרה הוגנת ומהירה - כדי שאפשר יהיה להמשיך את העבודות במאגר הגז תמר. אחרת, ניקלע למחסור בגז ב-2012-2013, וזה התרחיש הגרוע מכל.

לשם כך צריך לגייס הלוואות מהבנקים, משהו סביב 3.5 מיליארד דולר לשמונה שנים, וגם זה לא מבצע פשוט. הבנקים רוצים ודאות וביטחונות. הם לא יכולים לתת הלוואה מבלי שברור להם תזרים המזומנים של תמר, והוא כולו תלוי בגובה המיסוי שעדיין לא נקבע. לכן, אי אפשר להגיע לסגירה פיננסית למימון פיתוח מאגר תמר, וזה מדאיג, כי הזמן רץ.

החברה המצרית שמספקת גז לישראל (EMG שבה שותף יוסי מימן) מבינה היטב את המצב. ממש בימים אלה, כאשר הצרכנים הגדולים של הגז, כמו חברת החשמל, החברה לישראל, מפעלי נייר חדרה או מתקני ההתפלה מנסים לחתום עם המצרים על חוזה לאספקת גז לטווח קצר, נאמר להם כי התנאי לחתימת הסכם הוא שחוזה האספקה יהיה לטווח ארוך. זו הדרך שלהם לנצל את ההזדמנות.

הסכנה הגדולה היא שבסוף ייאלצו הלקוחות הישראלים לחתום על חוזי אספקה לטווח ארוך עם המצרים, ואז לא יהיה למי למכור את הגז במאגר תמר. אם זה יקרה, הכנסות המדינה ייפגעו באופן חמור, כי מהגז המצרי האוצר לא רואה אפילו שקל אחד מס, לעומת המיליארדים שהוא אמור לקבל כתמלוגים ומסים מהגז בתמר. כמו כן, נאבד את היתרון האסטרטגי של עצמאות באספקת גז תוצרת ישראל.

לכן, מהירות ההחלטה היא קריטית. משום שאנחנו כבר מכירים את הסחבת הגדולה בעבודת הממשלה והכנסת, ראוי שראש הממשלה בנימין נתניהו יתערב ויכריע במהירות, כדי להכניס ודאות לשוק שנמצא כיום בכאוס מוחלט.

אגדה עירונית

סביב גילוי הגז התפתחה גם אגדה אורבנית שמספרת על הכנסות אדירות שיגיעו מהגז וישנו לחלוטין את פני תקציב המדינה ויאפשרו לממשלה לתקן את כל העוולות. שר האוצר עצמו דיבר על כך שהכסף החדש ילך "לטובת החינוך ועתיד ילדינו". חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה הספיקו כבר להציע שכספי הגז ישמשו להקמת קרן לאומית "לקידום הכלכלה והרווחה בישראל".

הכל טוב ונחמד, אך רחוק מאוד מהמציאות. זאת, משום שמדובר במקרה הטוב בהכנסה נוספת של 2-3 מיליארד שקל בשנה, כאשר צד ההוצאות בתקציב המדינה ל-2011 הוא 271 מיליארד שקל, שרובו ממומן ממסים ואגרות שונים ומשונים. כלומר, מדובר בתוספת של כ-1% לצד ההכנסות, וזה ממש לא שינוי גדול. החוכמה היא לחלק נכון את 271 מיליארד השקלים ולא להתרכז רק ב-2-3 מיליארדים שוליים.

רק כדי לסבר את האוזן, נזכיר כי הסכם השכר האחרון שנחתם בין האוצר ליו"ר ההסתדרות, עופר עיני, עלה 7-8 מיליארד שקל בשנה, ועוד לא אמרנו כלום על עלות ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס. אז שיהיה ברור: הכנסות המסים מהגז לא ישנו את תקציב המדינה, אבל טוב שהן קיימות.

סיכוי מסוים

פרשיות גדולות מחזיקות אצלנו יום-יומיים. פרשיות קטנות מחזיקות מעמד מהבוקר עד הצהריים, וכך כנראה גם גורלה של פרשת שעון הקיץ.

לפני חודשיים, בעיצומו של המאבק הציבורי למען הארכת שעון הקיץ, חשבנו שהפעם בכל זאת יקרה משהו; שהכנסת תעביר סוף-סוף חוק לטובת הציבור ושעון קיץ ייקבע כמו שמקובל באירופה.

והנה עכשיו יש תזוזה. ביום ראשון הבא תעלה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק של ח"כ ניצן הורוביץ להארכת שעון הקיץ. על ההצעה חתומים עוד כמה ח"כים, כמו מאיר שטרית, דניאל בן סימון, אורי אורבך, חיים אורון ודב חנין.

ואולם בין כל הח"כים האלה אין אף ח"כ מהליכוד, מש"ס או מיהדות התורה, וזה מדאיג כי ועדת השרים יכולה להוריד בקלות את ההצעה מסדר היום. במקרה כזה יעלה הורוביץ את הצעתו לקריאה טרומית בכנסת ביום רביעי הבא, אך גם שם היא עלולה ליפול בקולות הקואליציה - וזה יהיה סוף הסיפור עד לשנה הבאה.

הצעת החוק של הורוביץ אומרת שבמקום ששעון הקיץ יסתיים ביום ראשון שבין יום ראש השנה ליום כיפור, הוא יסתיים ב-1 בנובמבר. זה תיקון בכיוון הנכון, אך גם הוא בעייתי, כי אנחנו פשוט צריכים לאמץ את שעון הקיץ של אירופה. זה גם ימנע בעיות של שעות פעילות וזמני טיסות בינינו לבינם.

לכן, הצעת החוק צריכה לומר שאנחנו מאמצים את שעון הקיץ של האיחוד האירופי: בין יום ראשון האחרון של מארס ועד יום ראשון האחרון של אוקטובר. פשוט וקל, לא יותר ולא פחות.

הבעיה היא שיהדות התורה מתנגדת לשינוי, וכך גם אלי ישי, מנהיג ש"ס. כך שהכל תלוי גם כאן בנתניהו. האם הוא יקדם חוק שהוא נכון מבחינה כלכלית וחברתית, או שיעדיף שלא להרגיז את שותפיו לקואליציה?

עוד המתקה

בית המשפט המחוזי בירושלים המתיק אתמול את עונשו של פיני כהן, שהורשע בזריקת נעל על נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. השופטים קיצרו את עונשו של כהן משלוש שנים לשנתיים, כאשר הם מנמקים את החלטתם בנסיבות האישיות הקשות של כהן, בעובדה שהודה בשלב מוקדם ושלא מדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות.

אז נכון שהנעל כוונה לנשיאת בית המשפט העליון שמייצגת את הרשות השופטת, אך נראה שבנסיבות העניין, מספיק עונש מאסר של שנה אחת. כהן הוא לא נושא דגל האלימות. לא על גבו צריך לחרוש. אולי הנשיא שמעון פרס ירים את הכפפה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker