צעירים וחוסכים? התרחקו מביטוח מנהלים: דמי הניהול גבוהים פי 3 מקרן פנסיה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צעירים וחוסכים? התרחקו מביטוח מנהלים: דמי הניהול גבוהים פי 3 מקרן פנסיה

הנתון שחברות הביטוח מנסות להסתיר: דמי הניהול בביטוח מנהלים - 3% ■ שיעור זה גבוה כמעט פי שלושה מדמי הניהול הנגבים בקרנות הפנסיה ■ גם בהתחשב ביתרון הייחודי של ביטוחי המנהלים - הבטחה כי התארכות תוחלת החיים לא תפגע בקצבה - הפנסיה עדיין עדיפה ■ פיצחנו את חידת דמי הניהול

2תגובות

האם אתם יודעים כמה דמי ניהול אתם משלמים בעבור החיסכון הפנסיוני שלכם? זוהי שאלה רטורית. פרט למתי מעט, לרובו המוחלט של הציבור אין מושג מהם דמי הניהול שהוא משלם, ובהכרח, אין לו גם כל יכולת להתמקח על גובהם - ולא בכדי. עולם דמי הניהול, כמו עולם החיסכון הפנסיוני, הוא מסובך ומורכב, ורק מעטים שולטים בו.

עד כמה מדובר בעולם מסובך יעיד הגילוי כי המבוטחים בביטוחי מנהלים מהסוג המשתתף ברווחים משלמים דמי ניהול של קרוב ל-3%. כן, קרוב ל-3% - כמעט פי שלושה מדמי הניהול שתשלמו בקרנות הפנסיה. אין צורך לרוץ לניירת ולבדוק את הדיווחים של חברת הביטוח שלכם על שיעור כזה של דמי ניהול: המספר הזה אינו מופיע בשום מקום. כדי להגיע אליו הסתמכנו על הערכות של כמה מהטובים שביועצי הפנסיה בישראל, וכן נעזרנו בנתונים ובהערכות של אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר. כלומר, השתמשנו במיטב קשרינו כדי לנסות ולפצח עבורכם את חידת דמי הניהול שאתם משלמים. מחיר בלתי סביר עבור החיסכון

השורה התחתונה של הבדיקה שלנו קובעת כי דמי הניהול הממוצעים שמשלם חוסך בינוני הם כ-1.1% בקרן פנסיה, 1.5%-2% בקופת גמל, 1.7% בביטוח מנהלים חדש (אחרי 2004), וכ-2.5%-3% בביטוח מנהלים ישן (לפני 2004). מי שחוסך בביטוח מנהלים, ובעיקר בביטוחי המנהלים הוותיקים מסוג פוליסה משתתפת ברווחים, משלם מחיר בלתי סביר בעליל עבור החיסכון שלו, והפנסיה שלו ללא ספק תיפגע מכך.

מאחר שכל תוספת של 1% לתשואה מגדילה את החיסכון הפנסיוני בכ-17%, המשמעות היא שרק בגלל דמי הניהול הגבוהים יותר, החוסכים במסגרת ביטוחי המנהלים המשתתפים ברווחים מאבדים כ-20%-25% מהחיסכון הפנסיוני שלהם בהשוואה לקרן פנסיה. מה דעתכם להגיע לגיל 67 עם חיסכון של 800 אלף שקל, לעומת מיליון שקל שהיו יכולים להיות לכם לו הייתם חוסכים במסגרת קרן פנסיה?

המסקנה המתבקשת היא שכל החוסכים לפנסיה, במסגרת פוליסות משתתפות ברווחים, ייטיבו לעשות אם יניידו את החיסכון שלהם לקרן פנסיה. זוהי המסקנה החשובה ביותר של הבדיקה, אבל יש לסייג: ביטוחי מנהלים מציעים לחוסכים ביטוח שאינו קיים בקרנות פנסיה. זהו ביטוח מפני התארכות תוחלת החיים. יועצי ביטוח מעריכים כי ההבטחה הזו שווה כ-10% במונחי חיסכון לפנסיה, או כ-0.7% במונחי דמי ניהול. לפיכך, דמי הניהול האפקטיביים שגובות החברות בפוליסות המשתתפות ברווחים אינם 2.5%-3% כי אם 1.8%-2.3%. ועדיין, הפער לטובת קרנות הפנסיה גדול.

משמעות הממצא הזה גדולה ביותר: הבטחת תוחלת החיים היא האמצעי העיקרי שבו משתמשים סוכני הביטוח כדי לשכנע מבוטחים שלא לנייד את החיסכון הפנסיוני שלהם מחברת הביטוח אל קרן פנסיה. הרי לפניכם, אם כן, כימות כלכלי של שווי ההבטחה הזו של חברות הביטוח, ותשובה לשאלה אם בעבורה כדאי להמשיך ולהישאר כבולים לביטוח מנהלים יקר להחריד.

אבל, גם במקרה הזה אנחנו רוצים שוב לסייג את עצמנו. כדאיות המעבר מביטוח מנהלים יקר להחריד לקרן פנסיה זולה לאין ערוך - מושפעת גם מגיל החוסך. מבחינתו של חוסך מבוגר - שמאחוריו כבר שנים ארוכות של תשלום דמי ניהול שערורייתיים, ולפניו פרישה לפנסיה בעוד מספר שנים מועט - כבר מאוחר מדי לתקן את הנזק. את הקנס של דמי ניהול מנופחים הוא כבר שילם, ולפניו מונחת עתה ההטבה המשמעותית של הבטחת תוחלת החיים - ואסור לו בגילו המופלג לוותר על ההטבה הזו. לעומת זאת, לחוסך צעיר, שיש לו עוד שנים רבות של נשיאת המשקולת הכבדה של דמי ניהול מנופחים בביטוח, כדאי למהר ולעבור לקרן פנסיה - ובכך לחסוך מעצמו את הפגיעה בחיסכון שלו.

מהו גיל האיזון, שהחל ממנו כדאיות המעבר בין ביטוח לפנסיה מוטלת בספק? כלל האצבע של היועצים הפנסיוניים מצביע על גיל 45, אבל זהו כלל אצבע בלבד. כדי לקבל החלטה מושכלת יש צורך בקבלת ייעוץ פנסיוני פרטני. זוהי, כנראה, גם המסקנה החשובה ביותר של הבדיקה: לא ניתן לקבל החלטות לגבי החיסכון הפנסיוני לבד, ויש צורך בייעוץ פנסיוני מקצועי ואובייקטיבי - בשום פנים ואופן אין להסתמך על העצות המוטות שמעניקים לכם סוכני הביטוח. ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי אמיתי עולה כסף, כ-3,000 שקל לייעוץ, אלא שאלה עשויים להיות 3,000 השקלים הכי כדאיים שתשלמו בכל חייכם.

חשוב במיוחד לפנות לייעוץ הפנסיוני במועד הפרישה: בשום פנים ואופן אל תקבלו החלטה כיצד למשוך את החיסכון הפנסיוני שלכם בטרם תתייעצו. טעות בשלב הפרישה כבר לא ניתן יהיה לתקן מאוחר יותר.

קופת הגמל היא, לטוב ולרע, המוצר הפנסיוני הפשוט ביותר, בעיקר בגלל שאין בה מרכיבי ביטוח (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה). קופת גמל היא תיק חיסכון בלבד. זו הסיבה שעיקר תשומת הלב הציבורית ממוקדת בדמי הניהול של קופות הגמל - זה המוצר הפשוט ביותר להבנה. בגלל הפשטות יש גם סיכוי להפעיל לחץ תחרותי, ולנסות להביא להפחתת דמי הניהול: יש המון קופות גמל, וניתן בהחלט לערוך מעין תחרות ביניהן ולאיים בעזיבת הקופה אם דמי הניהול לא יופחתו. בהיעדר ביטוחים, גם קל מאוד לקבץ כמה קופות קטנות שיש לכם לקופה אחת גדולה, וזה מומלץ מאוד: ככל שתיק החיסכון שלכם יהיה גדול יותר, כך יש סיכוי רב יותר שתזכו להנחה בדמי הניהול.

צריך לציין כי הפשטות היא גם החיסרון של קופת הגמל, מאחר שהקופה אינה מעניקה לחוסך לפנסיה את הביטוחים הנדרשים לו. זו גם הסיבה לכך שדמי הניהול בגמל הם שערורייתיים במיוחד: מוצר הכולל חיסכון בלבד, וגובה בעבור השירות של ניהול ההשקעות בלבד דמי ניהול של 1.5%, הוא מוצר שצריך להיחשב יקר ללא כל סיבה.

קרן פנסיה היא מוצר החיסכון הפנסיוני הזול ביותר. להבדיל מקופת הגמל, היא גם מוצר פנסיוני מלא: עבור אותם דמי ניהול קרן הפנסיה מעניקה גם ביטוח חיים וגם ביטוח אובדן כושר עבודה. לעומת זאת, קרן הפנסיה אינה מעניקה הבטחת תוחלת חיים - גודלה של קצבת הפנסיה החודשית, עם הגיעכם לגיל פרישה בעוד עשרות שנים, יושפע מהיקף החיסכון שצברתם, אבל גם מהערכות תוחלת החיים של האוכלוסייה במועד הפרישה. ככל שתוחלת החיים מתארכת, קצבת הפנסיה החודשית תקטן - מאחר שאותו חיסכון צריך להספיק ליותר שנים).

היעדר הבטחת תוחלת החיים הוא החיסרון העיקרי של קרן הפנסיה בהשוואה לביטוחי החיים. לעומת זאת, דמי הניהול הנמוכים בהרבה הם יתרון. יתרון נוסף הוא שהביטוחים הכלולים בקרן הפנסיה (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה) הם זולים בהרבה בהשוואה לפוליסות הביטוח, בגלל היותם ביטוחים קבוצתיים-הדדיים (כל חברי קרן הפנסיה מבטחים אחד את השני).

יתרון שלישי הוא שהמדינה מסבסדת את הרווח (התשואה) של קרנות הפנסיה, באמצעות הנפקה של איגרות חוב מבטיחות תשואה. צירוף שלושת אלה ביחד הופך את קרן הפנסיה למכשיר חיסכון זול יותר מביטוחי החיים בכ-30%-40%. משמע, מבין שני חוסכים המתחילים בנקודה שווה ומגיעים לגיל פרישה, זה שיחסוך בפנסיה ייהנה מחיסכון צבור גבוה ב-30%-40% מזה של החוסך בפוליסת ביטוח.

אין ספק, פוליסות ביטוחי המנהלים הן המוצר הפנסיוני היקר והמסובך ביותר. אפילו כדי להסביר את דמי הניהול של הפוליסות, נדרשנו כבר לשלוש טבלאות שונות - המשקפות את השינויים שחלו בדמי הניהול המשולמים במהלך התקופה. השינויים בדמי הניהול חופפים גם לשינויים מהותיים שנעשו במוצר עצמו, בעיקר שינויים מהותיים מאוד שנעשו בהבטחה הייחודית שמספקות פוליסות ביטוחי המנהלים - הבטחה מפני התארכות תוחלת החיים. כלל האצבע הוא שיש קשר ישיר בין גובה דמי הניהול לבין טיב הבטחת תוחלת החיים, קרי הפוליסות המשתתפות ברווחים הוותיקות גבו את דמי הניהול הגבוהים ביותר אבל גם סיפקו את הבטחת תוחלת החיים הטובה ביותר, ואילו פוליסות ביטוח המנהלים כיום גובות הרבה פחות דמי ניהול, אבל גם הבטחת תוחלת החיים שלהן כבר הרבה פחות נדיבה (על הבטחת תוחלת החיים - ראו מסגרות).

למעשה, דמי הניהול בעולם הביטוח מורכבים מכדי שניתן יהיה להבין אותם לבד - באשמתו המלאה של המפקח על הביטוח. במהלך שנות ה-90 ועד אמצע שנות ה-2000 התירו המפקחים על הביטוח לחברות הביטוח להשתולל בדמי הניהול שהן גובות: המפקח איפשר לחברות הביטוח להשתתף ברווח עם המבוטחים, דבר שגם סיבך את דמי הניהול וגם ייקר אותם מאוד. בנוסף, המפקח איפשר לחברות הביטוח להוליך שולל את המבוטחים, ולהסתיר בפועל כמעט מחצית מדמי הניהול הנגבים מהם - בכך שדמי הניהול הנגבים מהפרמיה החודשית נכללו ביחד עם מרכיבי הביטוח (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה) תחת הכותרת העמומה של "הוצאות". בממוצע, על כל 100 שקל שהפקיד מבוטח בפוליסה שלו מדי חודש, רק 80 זרמו לחיסכון לפנסיה. 20 זרמו לכיסה של חברת הביטוח כהוצאות - לכאורה כדי לממן את רכישת הביטוחים, אבל בפועל כדי לממן בעיקר את דמי הניהול שגבתה החברה לעצמה.

לפי הערכות של יועצי הפנסיה, מתוך 20 השקלים שזרמו להוצאות, בין 10 ל-15 שקל היו בפועל דמי ניהול. משמע, בעוד שקרנות הפנסיה גבו מהחוסכים אצלן 6% מהפרמיה כדמי ניהול, וגם הציגו זאת באופן גלוי, חברות הביטוח גבו בהסתר 10%-15% מהפרמיה כדמי ניהול, מבלי שהמבוטחים היו מודעים לכך.

15% מהפרמיה כדמי ניהול התוספו לדמי הניהול מהצבירה, שעליהם דיווחו חברות הביטוח בגלוי למבוטחים שלהן, ושבגלל מרכיב ההשתתפות ברווח היו גם כך גבוהים. דמי הניהול הנגבים מתוך הרווחים (ההשתתפות ברווחים) נהוגים מאז 1992, אבל לצערנו רק עשור מאוחר יותר - החל ב-2003 - החל המפקח על הביטוח לאסוף את הנתונים של דמי הניהול הללו ולפרסם אותם במרוכז. לפי הדיווחים מ-2003, ממוצע דמי הניהול מצבירה שגבו חברות הביטוח, כולל מרכיב ההשתתפות ברווח, נע בין 1.5% ל-1.6% בשנה. אלה הם דמי הניהול הגלויים של חברות הביטוח, והם כבר כך היקרים ביותר בענף הפנסיה. כאשר מוסיפים אליהם את המרכיב הנסתר של דמי הניהול, זה שנגבה מתוך הפרמיה ומסתתר בתוך מרכיב ההוצאות, מגיעים לדמי ניהול מפלצתיים בגודלם שגבו חברות הביטוח בפוליסות המשתתפות ברווחים.

המפקח התעורר מאוחר

עד כמה מדובר בדמי ניהול מפלצתיים יעידו הנתונים שקיבלנו מהמפקח על הביטוח, והנוגעים רק להכנסות של חברות הביטוח מדמי ניהול מצבירה - בלי מרכיב הפרמיה. הנתונים מלמדים כי בין 2002 ל-2009 גבו חברות ביטוח 7.3 מיליארד שקל דמי ניהול - ממוצע של כ-900 מיליון שקל בשנה. אפילו ב-2008, שבה רשמו הפוליסות הפסדים כבדים ולכן לא היתה השתתפות ברווח, נהנו חברות הביטוח מהכנסות של יותר מחצי מיליארד שקל מדמי ניהול מצבירה. לו היינו מוסיפים לחשבון גם את ההכנסות מדמי ניהול מפרמיה, הסכום המדויק של דמי הניהול שהן גבו היה כנראה משלש את עצמו.

המפקח על הביטוח התעורר באיחור להבין כי הוא מאפשר לחברות הביטוח לעשוק את מבוטחיהן, ועוד לבצע את העושק הזה במחשכים. לכן, החל ב-2004 שונתה תקרת דמי הניהול של חברות הביטוח: אין יותר מרכיב הוצאות (החיסכון והביטוחים נמכרים בנפרד), אין יותר השתתפות ברווח, דמי הניהול כוללים מרכיב של דמי ניהול מצבירה ודמי ניהול מפרמיה המתפרסמים באופן גלוי והתקרה המרבית של שני המרכיבים יחד היא עד 2% מהצבירה - כמו התקרה בקופות הגמל. התוצאה של התערבות המפקח היא הפשטה ניכרת של מרכיב דמי הניהול בחברות הביטוח, וגם ירידה חדה בשיעור שלהם - כיום חברות הביטוח גובות דמי ניהול נמוכים מהתקרה המירבית של 2%.

השינוי בדמי הניהול, יש להדגיש, חל רק על פוליסות חדשות הנמכרות החל ב-2004. הרוב המוחלט של מבוטחי חברות הביטוח מחזיקים בידיהם פוליסות משתתפות ברווחים, מה שאומר שהם ממשיכים לשלם מדי שנה דמי ניהול מנופחים, מבלי שהם אפילו מודעים לכך. הדרך היחידה שלהם לפעול להפחתת דמי הניהול היא לשקול לעזוב את הביטוח (לנייד את החיסכון לקרן פנסיה), או לפחות לאיים בניוד - ולקוות כי חברת הביטוח תסכים להתפשר על גובה דמי הניהול. הפשרה חייבת להתמקד במרכיב ההוצאות - לקוחות גדולים וחזקים הצליחו לכופף את חברות הביטוח ולצמצם את מרכיב ההוצאות, כלומר לצמצם את דמי הניהול מפרמיה, למינימום. באופן לא פורמלי, ישנה גם התחייבות של חברות הביטוח כלפי המפקח לאפשר למבוטחים שדורשים זאת להקטין את שיעור ההוצאות מ-20% ל-10%. נצלו זאת!

***

קופות גמל

1. תקרת דמי ניהול: 2% מהצבירה 2. דמי ניהול ממוצעים: 1.1%-1.2% 3. דמי ניהול שישלם החוסך הבינוני: 1.5%-2%

קרנות פנסיה

1. תקרת דמי ניהול: 0.5% מהצבירה ועוד 6% מהפרמיה - שקול ל-1.1% מהצבירה 2. דמי ניהול ממוצעים: 0.4% מהצבירה ועוד 4% מהפרמיה - שקול ל-0.8% מהצבירה 3. דמי ניהול שישלם חוסך בינוני: 1.1% מהצבירה - המרב שמאפשרת התקרה


***מילון מונחים

תקרת דמי הניהול בכל ענף התקרה נקבעת על ידי אגף המפקח על הביטוח במשרד האוצר.

ממוצע דמי הניהול בכל ענף הנתונים בכתבה נלקחו מפרסומי משרד האוצר.

שיעור דמי הניהול שמשלם החוסך הפשוט יש פער עצום בין שיעור דמי הניהול הממוצע לבין שיעור דמי הניהול שמשלם החוסך הפשוט הבינוני, מאחר ששיעור דמי הניהול הממוצע מושפע מהסכמי דמי ניהול נמוכים מאוד שמשלמות קבוצות עובדים גדולות וחזקות. בפועל, החוסך הבינוני - נניח, חוסך עם תיק חיסכון של 100 אלף שקל - ישלם הרבה מעבר לכך. כפי שמפורט בכתבה, לעתים קרובות דמי הניהול שהוא ישלם יהיו קרובים מאוד לתקרה המרבית.

דמי ניהול מצבירה דמי ניהול שנגבים מתוך סך תיק החיסכון.

דמי ניהול מפרמיה דמי ניהול שנגבים מתוך ההפקדה החודשית (הפרמיה) לחיסכון הפנסיוני.

חיבור בין דמי ניהול מצבירה ומפרמיה כדי לפשט את דמי הניהול, ולהציג את דמי הניהול של כל ענפי החיסכון הפנסיוני על בסיס של מספר אחד בר השוואה, תירגמנו את דמי הניהול מפרמיה לדמי ניהול מצבירה. התרגום נעשה כך שכל 1% דמי ניהול מפרמיה תורגם ל-0.1% דמי ניהול מצבירה - סולם שקילות שנקבע על ידי אגף הפיקוח על הביטוח. סולם שקילות זה מביא בחשבון הנחות שונות לגבי אורך החיים הממוצע של תיק חיסכון פנסיוני, אבל הוא נחשב סביר בעיני מרבית יועצי הפנסיה. ככל שתיק החיסכון הפנסיוני גדול וותיק יותר, כך עיקר הנטל הכלכלי עובר לדמי ניהול מצבירה, ואילו דמי הניהול מפרמיה נהפכים זניחים.


***פוליסות ביטוח

א. פוליסות ביטוח חדשות (הונפקו מ-2004 ואילך):

1. תקרת דמי ניהול: 2% מהצבירה, עם אפשרות לשלב בין דמי ניהול מצבירה ומפרמיה. השילוב נע מ-2% דמי ניהול מצבירה ו-0% מפרמיה, ועד 1% מצבירה ו-11% מפרמיה

2. דמי ניהול ממוצעים, דמי ניהול לחוסך הבינוני: במקרה זה אין הבדל גדול בין השניים. לפי נתוני האוצר, מדובר בממוצע של 1.2% מהצבירה ועוד 5% מהפרמיה - שקול לממוצע דמי ניהול מצבירה של 1.7%

ב. פוליסות משתתפות ברווחים (1992-2000)

1. תקרת דמי ניהול: 0.6% מהצבירה ועוד 15% מהרווח הריאלי שהניבה הפוליסה לחוסך. בנוסף, הפוליסות גובות בממוצע עוד 20% מהפרמיה כמרכיב הוצאות, שבו מעורבבים יחדיו דמי הניהול עם עלות (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה)

2. ממוצע דמי ניהול: ב-2003-2009, לפי חברות הביטוח, הן גבו דמי ניהול של 1.5%-1.6% (כולל מרכיב ההשתתפות ברווח). בנוסף, כאמור, יש את מרכיב ההוצאות שכולל בתוכו את דמי הניהול. לפי הערכות יועצי פנסיה, חלקם של דמי הניהול במרכיב ההוצאות הוא 10%-15% מהפרמיה - שקול ל-1%-1.5% מהצבירה. לפיכך, סך דמי הניהול שגבו הפוליסות המשתתפות ברווחים, בממוצע מאז 2002, הוא כ-1.5% דמי ניהול ישירים מצבירה, ועוד כ-1%-1.5% דמי ניהול חבויים הנגבים דרך הפרמיה - ובסך הכל, דמי ניהול מצבירה של 2.5%-3%

ג. פוליסות משתתפות ברווחים (2001-2003)

1. תקרת דמי ניהול: אותה תקרה כמו שאר המשתתפות ברווחים

2. ממוצע דמי הניהול: 1.5%-1.6% מצבירה, ועוד מרכיב הוצאות הנגבה מהפרמיה החודשית - ומסתיר בתוכו את דמי הניהול. ההערכה היא שבפוליסות הללו, מרכיב דמי הניהול היה כבר זול יותר, והגיע לכ-5% מהפרמיה - שקול ל-0.5% מהצבירה. בסך הכל, מדובר בדמי ניהול של כ-2% מהצבירה

האם יציבות חברות הביטוח בסכנה?

הפוליסות המשתתפות ברווחים הוותיקות, ששווקו ב-1992-2000, הן אחד המוצרים הרווחיים ביותר של חברות הביטוח כיום - אבל גם אחד המסוכנים שבהם. למעשה, שיווק הפוליסות הללו צריך להיחשב אחת השערוריות הניהוליות הגדולות בעולם הפיננסים הישראלי, מאחר שהחברות הבטיחו לעצמן רווחים אדירים בטווח הקצר, אבל תוך סיכון היציבות שלהן בטווח הארוך.

קוצר הרואי של הנהלות חברות הביטוח - וגם של המפקחים על הענף - הביא לכך שהפוליסות המשתתפות ברווחים הוותיקות הבטיחו למבוטחיהן תוחלת חיים פיקטיבית. הבטחת תוחלת החיים בהן התבססה על לוחות תמותה משנות ה-50, כשכבר במועד השיווק היה ברור כי תוחלת החיים בפועל גבוהה בהרבה. המשמעות היא שחברות הביטוח מכרו מוצר תוך ידיעה שהן מפסידות הון עתק עליו.

מי מוכר ביודעין מוצר שהוא מפסיד עליו הון עתק? מנהל שמסתכל רק על הטווח הקצר. תמונת המראה של הבטחת תוחלת חיים פיקטיבית היתה מכירת ביטוחי חיים פיקטיביים. חברת ביטוח שמניחה שאנשים ימותו צעירים - ולכן מתחייבת לקצבת פנסיה גבוהה מאוד - גם תמכור ביטוחי חיים יקרים מאוד. קצבת הפנסיה תצטרך להיות משולמת למבוטחים רק בעוד עשרות שנים. לעומת זאת, הרווח מביטוח חיים יקר מאוד נכנס לחשבון הרווח וההפסד של החברה באופן מיידי (וכמובן, משפיע על הבונוס השנתי של המנהל).

ייאמר לזכותן של חברות הביטוח, שלא רק קוצר רואי היה כאן. במהלך שנות ה-90 הן הניחו (כמו גם המפקח על הביטוח), כי הבטחת הקצבה הנדיבה עד כדי אי סבירות אינה רלוונטית - פשוט כי לא יימצא מי שישתמש בקצבה הזו. מבחינתן, ומבחינת המבוטחים אז, הדרך המועדפת למשיכת החיסכון הפנסיוני היתה במשיכה חד-פעמית (משיכה הונית), ולא כקצבה מובטחת לכל החיים.

רק באיחור רב, ב-2000, הבין המפקח על הביטוח כי לא לעולם חוסן, וכי לא ניתן להמשיך ולהמר על מכירת קצבאות יקרות שאיש לא יבחר להשתמש בהן. לכן, החל ב-2001 נאלצו חברות הביטוח לעדכן את לוחות התמותה, ומאותה שנה הפוליסות נמכרו עם הערכות תוחלת חיים מעודכנות.

ואולם עד אז נמכרו פוליסות משתתפות ברווחים בהיקף של יותר מ-100 מיליארד שקל, ובהן גלומה פצצת הזמן של התחייבות לשלם קצבאות יקרות במיוחד. השעון של פצצת הזמן הזו החל לנוע קדימה ב-2008, כאשר המפקח על הביטוח שינה את הוראות תשלום הפנסיה וקבע חובה של קבלת פנסיה כקצבה (להבדיל מהון).

לפני שנתיים ערך TheMarker סבב בקרב חברות הביטוח, ושאל אותן אם יש להן די עתודות כספיות כדי לשלם עבור הקצבאות היקרות שהובטחו בעבר. בחברות הביטוח צחקו אז, והסבירו שהשינוי שערך המפקח על הביטוח הוא רק לטובתן. משמע, החובה למשוך פנסיה כקצבה חודשית, תוך ביטול האפשרות למשוך את הפנסיה כמשיכה חד-פעמית, תביא לכך שכל הכספים שצברו המבוטחים לפני 2008 יימשכו כהון. המבוטחים יעדיפו למשוך את הכספים כהון, חשבו שם, ובכך תיפתר הבעיה.

לשאלתנו, השיבו חברות הביטוח כי הן ערוכות, בהתאם לדרישת המפקח, עם עתודות של 30% - משמע, הן מניחות כי 30% מהמבוטחים בלבד יבחרו למשוך את הפנסיה שלהם כקצבה, וכנגד אותם מבוטחים הן צוברות עודפים כספיים להבטחת התשלום.

בחלוף שנתיים, חברות הביטוח כבר מתבטאות אחרת. כלל ביטוח אף דיווחה בדו"ח ל-2009 כי "מחקר העלה כי חלה עלייה בשיעור המבוטחים המממשים את זכאותם לקצבה". בהתאם, הגדילה החברה את ההערכה שלה לגבי היקף הקצבאות שתצטרך לשלם ב-340 מיליון שקל - מ-820 מיליון שקל לכ-1,160 מיליון שקל.

המחקר של כלל ביטוח עולה בקנה אחד עם הערכות של יועצי הפנסיה, הסבורים כי שוק הפנסיה הישראלי עובר להעדפה של קצבה על פני משיכה הונית. יתרה מכך, להערכתם השינוי כה חד, עד שהוא עלול להביא להתהפכות התמונה המוכרת של משיכת הפנסיה כיום - משיכה חד-פעמית מביטוחי מנהלים, ומשיכה של קצבה מקרנות פנסיה. "השוק נהיה מתוחכם", אמר ל-TheMarker יועץ פנסיוני בכיר, "לכן בעתיד, כאשר אנשים יבואו לממש את הפנסיה שלהם, הם ימשכו את הקצבה המינימלית שהם מחויבים לה - 3,800 שקל בחודש - במקום שמבטיח להם את הקצבה הכי טובה, כלומר בביטוח המנהלים שלהם. דווקא מקרן הפנסיה שלהם הם ימשכו את יתרת הכסף כמשיכה חד-פעמית".

מצב שבו מבוטחים מושכים קצבה מביטוחי מנהלים ומשיכה חד-פעמית מקרנות הפנסיה עלול להיות בעייתי עבור החברות. האם הן ערוכות יציבותית לשינוי הזה? החברות טוענות כי הן עומדות בדרישות הפיקוח, המנחה אותן להיערך למשיכה של 30% מכספי הפוליסות המשתתפות ברווחים כקצבה. ההערכה היא שבפועל, העתודות של חברות הביטוח מניחות משיכת קצבה של 30%-40%. לא ניתן לקבל פירוט מדויק של שיעור משיכת הקצבה הגלום בעתודות - המפקח על הביטוח אינו מחייב את החברות לחשוף זאת.

להערכתם של יועצי הפנסיה, עתודות של עד 40% אינן מספיקות, ואינן משקפות נכונה את השינוי שעובר ענף הפנסיה. חברות הביטוח, בכל מקרה, מרגיעות כי גם אם יתגלה שהעתודות נמוכות מדי - הדבר יתברר באופן הדרגתי לאורך שנים, ויהיה להן די זמן כדי להגדיל את ההפרשה לעתודות. במלים אחרות, חברות הביטוח לא רואות את המצב הקיים כמסכן את יציבותן, אבל הוא בהחלט עשוי להשפיע לרעה על הרווח שלהן במשך שנים, כאשר הן ייאלצו להקטין את הרווח כדי להגדיל את ההפרשה לעתודות.

כמה שווה הבטחת תוחלת החיים של חברות הביטוח?

המוצר ששמו ביטוח מנהלים מסובך מאוד לניתוח והבנה. המורכבות הזו מנוצלת במידה רבה נגד המבוטחים, כי היא משמשת כלי בידי סוכני הביטוח להציג את המוצר כפי שנוח להם, ולשכנע את הלקוח שהמוצר הוא מצוין - אין לו כל יכולת אמיתית להבין מה הם אומרים, או לחלוק עליהם.

המנוף העיקרי שסוכני הביטוח משתמשים בו הוא הבטחת תוחלת החיים - הבטחה ייחודית לחברות הביטוח. ההבטחה הזו מגינה על המבוטחים לפנסיה, כך שקצבת הפנסיה החודשית שלהם לא תקטן במקרה של התארכות תוחלת החיים של האוכלוסייה כולה.

קצבת הפנסיה החודשית מחושבת כחלוקה של סכום החיסכון במספר חודשי החיים הצפוי - תוחלת החיים. ככל שמספר חודשי החיים הצפוי גדל, כך תוצאת החלוקה קטנה, וקצבת הפנסיה החודשית קטנה. אצל חברות הביטוח זה לא יכול לקרות, כי הן מבטיחות מראש למבוטח מה תהיה ההנחה לגבי מספר חודשי החיים, וזאת גם אם בפועל, במועד הפרישה, בעוד עשרות שנים, יתברר כי מספר חודשי החיים הצפוי גדל מאוד.

ההבטחה הזו חשובה מאוד (וגם מסוכנת מאוד עבור חברות הביטוח - ראו מסגרת "האם יציבות חברות הביטוח בסכנה" מימין), והיא שווה כסף. בעולם שבו תוחלת החיים עולה במהירות, קיבוע היום של תוחלת החיים לעוד 40 שנים הוא הבטחה שלא ניתן לזלזל בה.

עצם הבטחת תוחלת החיים 40 שנה קדימה היא הבטחה חשובה. רק שבמקרה של הפוליסות הממשתפות ברווחים הוותיקות (1992-2000), ההבטחה היתה לתוחלת חיים כדאית במיוחד למבוטח, כך שמדובר בהבטחה ששווה כסף רב.

סוכני הביטוח ממנפים את ההבטחה החשובה הזו כדי לשכנע מבוטחים שלא לנייד את החיסכון הפנסיוני שלהם לקרן פנסיה. אלא שלא בטוח כלל כי סוכני הביטוח משרתים בכך את צורכי המבוטחים שלהם. הבטחת תוחלת החיים אמנם חשובה, אבל כמו כל דבר אחר בחיים - ניתן לכמת את החשיבות שלה בכסף.

במונחים כספיים, כל מיליון שקל של חיסכון במועד הפרישה לפנסיה יניבו קצבה חודשית של 6,000 שקל בפוליסות המשתתפות ברווחים, לעומת קצבה של 4,900 שקל בחודש שניתן לקבל לגביה הבטחה כיום - הפרש של 22%. עם זאת, יש הבדל בתנאי הפוליסות, כך שבפועל, להערכת יועצים פנסיוניים, ההפרש בקצבה המובטחת מצטמצם לכ-10%. בתרגום לדמי ניהול - הבטחת הקצבה הנדיבה בפוליסות המשתתפות ברווחים שווה כ-0.7% בדמי הניהול.

נזכיר כי דמי הניהול בפוליסות המשתתפות ברווחים, כפי שחושבו על ידי TheMarker, הם כ-2.5%-3%. סוכני הביטוח משכנעים את המבוטחים כי אלה הם דמי ניהול כדאיים, מאחר שבתמורה להם מקבל המבוטח את ההבטחה הייחודית מפני התארכות תוחלת החיים. אלא שגם כאשר מנכים את שוויה של הבטחת תוחלת החיים, עדיין מגלים כי הפוליסות המשתתפות ברווחים גובות דמי ניהול של 1.8%-2.3% - דמי ניהול גבוהים בהרבה מאלה של כל מוצר פנסיוני אחר.

מכך יוצא כי בשווי הכלכלי של אבטחת תוחלת החיים אין די כדי לפצות על דמי הניהול הגבוהים מאוד שגובות הפוליסות המשתתפות ברווחים, וכי כדאי מאוד לשקול לנייד את החיסכון מהן. עם זאת, יש לזכור כי ההשוואה בין השווי של הבטחת תוחלת החיים, מול העלות של דמי הניהול הגבוהים, משתנה בהתאם לגיל. לחוסך צעיר יש עוד המון שנים לשלם דמי ניהול גבוהים, ולכן מבחינתו העלות של דמי הניהול היא גבוהה במיוחד ומצדיקה את ניוד החיסכון אל קרן פנסיה. לעומת זאת, לחוסך מבוגר יש רק מעט שנים לשלם דמי ניהול גבוהים, ובמקרה שלו לא בטוח כלל כי עלות דמי הניהול גבוהה יותר מהשווי של הבטחת תוחלת החיים. אי לכך, ההחלטה אם לנטוש את הפוליסות המשתתפות ברווחים, לאור דמי הניהול המנופחים בהן, ולנייד את החיסכון למכשיר פנסיוני אחר - חייבת להתקבל רק לאחר ייעוץ אישי פרטני.

שימו לב - מדובר בייעוץ פנסיוני ולא בשיווק פנסיוני. משמע, זהו אינו המקום להתייעץ עם סוכן הביטוח שלכם, המתפקד כמשווק פנסיוני ולא כיועץ אובייקטיבי, ולכן יש לו את מלוא האינטרס לשכנע אתכם להישאר בביטוח בכל מקרה - גם אם טובתכם שלכם מחייבת אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#