חיה חדשה בבורסת תל אביב: חברה אמריקאית שלא עוסקת בנדל"ן - שוק ההון - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חיה חדשה בבורסת תל אביב: חברה אמריקאית שלא עוסקת בנדל"ן

פנאנט־פארק, חברה למתן אשראי חוץ-בנקאי, רשמה את מניותיה בישראל בנובמבר לפי שווי של 1.9 מיליארד שקל ■ אלא שהמשקיעים המקומיים לא מגלים עניין במניה - למרות תשואת דיווידנד גבוהה ■ מנכ"ל פנאנט־פארק: "הגענו כדי ליצור קשרים ולהישאר שנים"

2תגובות
אייל טואג

לאחר 29 חברות נדל"ן ובינוי אמריקאיות שגייסו בישראל 22 מיליארד שקל ב–47 סדרות אג"ח, נחתה לא מזמן בבורסה של תל אביב חברה אמריקאית מסוג אחר. חברת האשראי החוץ־בנקאי פנאנט־פארק (PennantPark) נרשמה למסחר בנובמבר 2017, גייסה חוב ואף ביצעה רישום כפול של מניותיה, הנסחרות בנאסד"ק (סימול: PFLT) לפי שווי חברה של כ–490 מיליון דולר.

פנאנט־פארק, שהמטה שלה ממוקם בניו יורק, עוסקת במתן הלוואות חוץ-בנקאיות לחברות בגודל בינוני (Mid Market), לרוב לצד השקעות הון על ידי קרנות השקעה פרטיות. החברה מנוהלת על ידי חברת הניהול PennantPark Investment Advisers, שהוקמה ב–2007, שהיא בעלת שתי זרועות נוספות — חברה ציבורית וקרן פרטית.

הקבוצה כולה העמידה עד כה מימון בסכום מצטבר של כ–6.5 מיליארד דולר לכ–450 עסקות. מתוך סכום זה, העמידה פנאנט־פארק 300 הלוואות בכ–1.8 מיליארד דולר. האג"ח שהנפיקה בתל אביב מדורגות AA מינוס על ידי S&P מעלות. החברה גייסה כ–500 מיליון שקל מתוך ביקושים גבוהים יותר - כך שהריבית נקבעה על 3.83%, לעומת ריבית מקסימום של 5%. מאז סוף נובמבר ירד מחירן של האג"ח ב–2.1%.

מי שהביאו את החברה לישראל הם הישראלים יעקב ורבקה ריזמן, הבעלים של חברת ההשקעות FCC. בני הזוג ליוו את פנאנט־פארק בהליכי הרישום, והם מתכננים להביא חברות נוספות לתל אביב.

לדברי בני הזוג ריזמן, הגופים המוסדיים בישראל כמעט לא הכירו חברות מסוגה של פנאנט־פארק, הפועלות בתחום מתן האשראי לחברות לצורך פיתוח עסקי (BDC — Business Development Company). זה אמנם לא מנע מהמוסדיים לרכוש את האג"ח של החברה, אבל כנראה פגע במסחר במניותיה בשוק המקומי. מאז שהתחילו להיסחר לפי שווי חברה של 1.9 מיליארד שקל, בוצעו במניות מספר זעום של עסקות בסכומים קטנים, ומחירה של המניה לא השתנה. לעומת זאת, שווייה של החברה בנאסד"ק ירד מעט מאז ההנפקה בישראל ל–1.7 מיליארד שקל.

המנהלים באחוזת בית אולי מרוצים מהרישום הכפול שביצעה החברה, אבל סביר כי למחזורי מסחר כאלה הם לא פיללו. מנגד, הם כנראה מרוצים מכך שמאז ההנפקה של פנאנט־פארק הגיעה לישראל חברה אמריקאית נוספת שעוסקת באשראי חוץ־בנקאי — מדלי (Medley), שהנפיקה אג"ח בבורסה בינואר.

בפנאנט־פארק מסבירים כי מיעוט העסקות במניה נובע מכך שהיא לא הנפיקה בישראל את מניותיה אלא רק ביצעה רישום כפול, ומכך שיש מוסדיים שרכשו מניות רבות בנאסד"ק והעבירו אותן לתל אביב. כמו כן, הם טוענים כי קיבלו בקשות להקצאת מניות, אבל לפני שהחברה תהיה בשלה לכך עליה להלוות את כספי האג"ח שגייסה.

לדברי פנאנט־פארק, חברות BDC נהנות מהתרחקות הבנקים האמריקאיים מהלוואות לחברות בינוניות. בעוד שב–2009 היה נתח השוק של הבנקים בארה"ב במתן חוב לחברות כאלה 26%, הרי עד 2016 הוא צנח ל–6% בלבד, ואת החלל שהותירו הבנקים ממלאות חברות כמו פנאנט־פארק. הלוואות החברה כפופות למגבלת מינוף — יחס של 1:1 בין חוב להון עצמי של המלווה.

הדיווידנד החודשי של פנאנט-פרק בסנטים למניה

הריבית הממוצעת שהיא גובה על הלוואותיה היא ליבור ועוד 4.5%–6%. כך שמקור הרווחים של החברה הוא מרווח הריביות, ובמקרה הישראלי היא מגייסת בשקלים בריבית נמוכה יחסית ומלווה לשוק בדולרים - בדומה לשאר החברות האמריקאיות שגייסו בישראל. בחברה טוענים כי עליית הריבית הצפויה בארה"ב חיובית לעסקיה, וככל שהיא תעלה - כך תעלה גם הרווחיות שלה.

יותר מ–90% מרווחי פנאנט־פארק מחולקים כדיווידנד חודשי, ותשואת הדיווידנדים השנתית שלה גבוהה — 7.5%–8.2%. בתחילת פברואר הודיעה החברה על חלוקת דיווידנד חודשי שני ברציפות למחזיקי המניות בתל אביב, ששיקף תשואה שנתית של 7.8%.

מודל הפעילות של החברה מבוסס על מתן הלוואות המובטחות בשעבוד ראשון (88% מההלוואות) ושעבוד ראשון ושני (92% מההלוואות) עבור "חברות אופרטיביות עם תזרימי מזומנים איכותיים", בלשון החברה. כמו כן, היא מתמקדת במתן הלוואות לחברות שבבעלות קרנות פרייבט אקוויטי (הון סיכון) "עם כיסים עמוקים", למקרה של צורך בהזרמות הון נוספות לחברות הלוות.

מייסד ומנכ"ל פנאנט־פארק, ארט פן, שהוא גם יו"ר של בית כנסת בניו יורק, אומר כי החברה מלווה כסף לחברות עם רווח תפעולי תזרימי (EBITDA) של 10–100 מיליון דולר, ובונה את תיק ההלוואות שלה - המסתכם כיום ב–700 מיליון דולר - בצורה מבוזרת. "הפורטפוליו שלנו מגוון מאוד", מוסיף פן. "ההלוואות הנוכחיות פוזרו בכ–80 חברות ביותר מ–20 מגזרים. אנחנו מעמידים הלוואות של 5–25 מיליון דולר לחמש־שש שנים, וממוצע הפירעון הוא שלוש־ארבע שנים".

"נביא לבורסה עוד חברות זרות רבות"

יעקב ריזמן הוא טייס קרב לשעבר בחיל האוויר, ורבקה היא פסיכולוגית קלינית. FCC, חברת ההשקעות שבבעלותם, הוקמה על ידי הוריו של יעקב לפני שלושה עשורים. בעבר חווה ריזמן כישלון עסקי בבורסה, כבעל השליטה ומנכ"ל אינסייט קפיטל (לשעבר אזימוט). ב–1992 הוא הנפיק עם אחיו, שלמה ריזמן, את אזימוט, שהתמקדה בענף הטכנולוגיה, אבל לא הצליחה להניב רווחים.

ב–1999 פיצלו האחים את הפעילות, ויעקב נותר בעל השליטה בחברה ושינה את שמה לאינסייט קפיטל. זו עסקה בהשקעות במכשירים פיננסיים, אבל הפסידה יותר מ–20 מיליון שקל בשלוש שנים — ולבסוף נמחקה מהמסחר.

בשנתיים האחרונות עסקו בני הזוג ריזמן ברישום דואלי של חברות אמריקאיות, והחברה הראשונה שהצליחו לייבא לישראל היא פנאנט־פארק. לדבריהם, המהלך התאפשר בעקבות ההתפתחויות בשוק ההון המקומי בשנים האחרונות. "אם בעבר הבורסה נתפשה כממוקדת בשוק החוב, זיהינו שיפור גם בגזרת ההון. הערכנו שחברות זרות איכותיות שיירשמו כאן ייתפשו כאטרקטיביות עבור הישראלים, שאינם מכירים אותן בדרך כלל.

"כיוונו לחברות בעלות שווי שוק נמוך עד בינוני בניו יורק, בטווח שבין מאות מיליונים עד כמיליארד דולר", אומרים הריזמנים. לדבריהם, הם לא "רק מתווכים בין הגופים הביורוקרטיים לקראת הרישום בבורסה - אלא משמשים יועצים אקטיביים ומעורבים בכל הרבדים הקשורים להגעת חברה זרה".

בני הזוג מוסיפים כי בכל המפגשים שקיימו עם פנאנט־פארק מול הגופים המקומיים, הישראלים כמעט לא הכירו חברות בתחומה — BDC. "הבנו שיכול להיות אינטרס של שני הצדדים בהגעה של חברות אמריקאיות כאלה לכאן", הם אומרים. "החברות הבינוניות־קטנות בארה"ב מתחרות על המשקיע האמריקאי מול חברות ענק. הנישה הישראלית יכולה להיות מעניינת עבורן, מאחר שכאן הן ייחשבו גדולות יחסית. יש עוד חברות זרות רבות שנביא לבורסה.

"מילאנו את החלל שיצרו הבנקים"

"אנחנו תמיד מחפשים דרכים לגיוון מקורות המימון שלנו, והקשרים עם שוקי ההון בישראל מגוונים את הנגישות למקורות הון חדשים", אומר המנכ"ל פן. "ראינו בהגעה לכאן הזדמנות אטרקטיבית, בפרט לאחר שבשנים האחרונות חברות אמריקאיות רבות גייסו כאן חוב בהיקפים נכבדים. באנו לישראל בקיץ ונפגשנו עם משקיעים שגילו עניין, והחלטנו ללכת על זה בתקווה שנוכל לפתח קשרים עם המשקיעים כאן".

איך התנהלו המגעים מול הרשויות בישראל?

"אנחנו בתחום עסקי שמצריך פיתוח של יחסי אמון ארוכי טווח. כל עסקה מתבצעת במחשבה על העתיד הרחוק. ייתכן שגיוס ההון הבא שלנו יהיה בישראל, אבל אנחנו זהירים בהנפקת מניות. בתל אביב זכינו ליחס מקבל וגמיש מצד הבורסה ורשות ניירות ערך. המבנה הדואלי שנוצר הופך את תהליך הרישום הדואלי וגיוסי ההון לאטרקטיבי וקל ליישום בהשוואה למקומות אחרים בעולם. כמעט שלא הציבו בפנינו נטל רגולטורי".

להערכתך, בכמה היה גיוס החוב בישראל זול ממהלך כזה בארה"ב?

"אני חושב שזאת היתה אותה עלות פחות או יותר. המטרה לא היתה העסקה הזאת בלבד, אלא גם לפתח קשרים לשנים קדימה".

ספר קצת על פנאנט־פארק. היא בעצם סוג של בנק, לא?

"זה דומה מאוד לבנק. אנחנו מלווים כסף לעסקים בינוניים בארה"ב. זה שוק אטרקטיבי מסיבות רבות, היות שהבנקים נרתעים ממתן הלוואות לעסקים כאלה, בין השאר בגלל רגולציה ועלויות הון. הבנקים התחילו לצאת מהשוק הזה לפני יותר מעשור, ורק הגבירו את קצב יציאתם מאז. כתוצאה מכך, ובשל הריביות הנמוכות, המשקיעים היו רעבים לתשואות. השילוב של בנקים שיוצאים מהשוק ומשקיעים המעוניינים בתשואות יצר הזדמנות טובה שבה יכולנו להפגיש את השניים, ליצור תיק מגוון ובטוח להלוואות, ולהעניק למשקיעים תשואה קבועה ויציבה.

"אנחנו ועוד כמה חברות דומות בשוק מילאנו את החלל שיצרו הבנקים, וכך אנחנו מלווים כסף עם תשואות מותאמות לסיכון. הן אטרקטיביות בשקלול יחס ההלוואה לשווי הנכס, וכוללות הגנות משפטיות חזקות כדי להגן עלינו".

לטענתכם, אתם מסרבים לרוב הבקשות להלוואות. אתה יכול לציין מקרים שבהם הלוואה שנתתם התבררה כטעות?

"בוודאי. היו לנו חמישה מקרים של הפסקת תשלומי ריבית על ידי לקוחות, מתוך יותר מ–300 עסקות שביצענו. כל טעות היא מקרה בפני עצמו. לעתים חברות מפגינות ביצועים כושלים, או שהן מבטיחות פעולה מסוימת ואינן מקיימות. מתרחשים גם דברים שמעבר לשליטתנו, כמו חברה שעבדה עם הצבא האמריקאי ונפגעה מאוד כשהוא יצא מעיראק. בחמשת המקרים האלה גבינו לבסוף את החוב במלואו ולמעלה מכך — 104 סנט על כל דולר 'אבוד', לאורך הזמן.

"אנחנו מציבים יעדי סף רבעוניים שהחברה הלווה צריכה לעמוד בהם. זה חוזה משפטי מחייב, כך שאם חברה מפרה התחייבות או מפסיקה לשלם לנו, אנחנו נכנסים לתמונה. כמובן שקודם אנחנו משוחחים אתה ומנסים להבין כיצד ניתן לפתור את הבעיה, אבל אם חברה מפגינה ביצועים לקויים - אנחנו עשויים ליטול שליטה ולהמיר את החוב להון עצמי. זה אף פעם לא משמח, אבל זה קורה מעת לעת".

לאילו מגזרים אתם מעניקים כיום הלוואות ומאילו אתם נמנעים?

"אנחנו מלווים לחברות שתזרימי המזומנים שלהן קבועים ויציבים, ולכאלה שאנחנו חושבים שיצליחו יפה גם בעתות של שפל כלכלי. למשל, חברות ממגזרי תוכנה, שירותים עסקיים, הפצה ושירותי בריאות. אנחנו מעדיפים חברות שמבטיחות תזרים מזומנים גדול ושהוצאות ההון וההוצאות האחרות שלהן נמוכות יחסית לתזרים המזומנים שהן מייצרות.

"לא תראה אצלנו חברות עם מחזוריות תנודתית גבוהה — כמו עסקי הפלדה, הנייר או הכימיקלים. בדרך כלל אנחנו גם לא משקיעים בחברות תעופה, רשתות הסעדה והלבשה, או קמעונות. בתיק שלנו מיוצגים 24 ענפים עם 82 חברות, כך שזהו תיק השקעות מגוון למדי, גם מבחינה עסקית וגם מבחינה גיאוגרפית".

הזכרת שפל כלכלי. אתה צופה אפשרות כזאת בקרוב, לאחר מחזור כלכלי חיובי כה ארוך?

"אנחנו תמיד מצפים לכך. לכן אנחנו בודקים אילו ביצועים הפגינה החברה במיתון האחרון, מה החברה יכולה לעשות להפחתת העלויות בתקופת מיתון, כמה מעלויות החברה הן קבועות לעומת עלויות משתנות וכדומה. הדבר החשוב מכל הוא לדעת לצפות אילו דברים עלולים להשתבש וכיצד להתמודד עמם. אנחנו רוצים להבטיח כי כאשר הדברים משתבשים, עדיין נרגיש בנוח כמלווים ושההון שלנו יישמר.

"יש לנו מקרה בוחן טוב עם המשבר של 2008, אבל באופן בלתי-נמנע משהו חדש תמיד יכול לקרות. חברה עלולה לאבד לקוח גדול וההנהלה עשויה להשתנות. אנחנו משתדלים להגן על חברות בתקופות קשות, זה הדבר החשוב ביותר. בתקופות טובות הן מסתדרות בעצמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם