מורגן סטנלי השיג את גולדמן סאקס - והוכיח כי האסטרטגיה שלו השתלמה - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מורגן סטנלי השיג את גולדמן סאקס - והוכיח כי האסטרטגיה שלו השתלמה

בנק ההשקעות מורגן סטנלי יצא מהמשבר הפיננסי של 2008 מוערך פחות ורווחי פחות מהמתחרה הגדול שלו, גולדמן סאקס ■ תוצאות הרבעון הרביעי של 2017 מראות שהמצב התהפך, והבנק - שסבל מחשדנות בשל האופן שבו נוהל - זוכה כעת לאמון המשקיעים

תגובות
בניין מורגן סטנלי
Bloomberg

הבנק מורגן סטנלי יצא מהמשבר הפיננסי העולמי של 1935 כאחת החברות המובילות בוול סטריט. ברגע נדיר של עקביות בשווקים הגועשים של ארה"ב, ההיסטוריה חזרה על עצמה — אך הפעם זו היתה הצלה של הרגע האחרון. לקיחת חובות כבדים לפני המשבר הפיננסי של 2008–2007 איימה לדחוף גם את מורגן סטנלי למדורה שכילתה את כל המתחרים הגדולים שלה, מלבד גולדמן סאקס.

מבין השניים, מורגן סטנלי יצא מהמשבר מוכתם יותר. פחות בגלל מה שעשה, ויותר בגלל מה שהיה: רווחי פחות, מקושר פחות באמצעות עובדיו לשעבר לגורמים פוליטיים, ומוערך פחות על כך שחמק מאסון.

ואולם אחרי פרסום התוצאות של הרבעון האחרון של 2017, השווי של מורגן סטנלי עלה על זה של גולדמן סאקס. הדבר משקף לא רק את השיפור ברווחיות הבנק, אלא גם את האמון שנותנים המשקיעים באופן ניהולו.

גולדמן, במידה מסוימת של צדק, מוצא את ההשוואה לא הוגנת. לשני הבנקים יש בערך את אותן תשואות, וכל אחד מהם מוביל גלובלית בתחומים שונים בשוקי ההון. ייתכן שגולדמן יחזור להוביל לאחר תוצאות הרבעון הבא, אבל לגישה שלו יש קהל גדל והולך של ספקנים. לאג"ח, מט"ח וסחורות — האסכולה המסתורית שממנה יצא המנכ"ל שלו, לויד בלנקפיין — היתה תקופה קשה שמעידה על יותר מסתם מזל רע. היוזמה האחרונה שלו — הגדלת הרווח באמצעות לקוחות קטנים שלהם סירב בעבר — עדיין טעונה הוכחה.

הזמנים משתנים

ההערכה כלפי מורגן סטנלי נבנתה עם הזמן. נראה כי לבנק ולמנכ"ל שלו, ג'יימס גורמן, יש תכונות שנדיר למצוא בוול סטריט, כמו חזון ארוך טווח ותוכנית כיצד להוציא אותו לפועל. ואולם המרכיב יוצא הדופן ביותר הוא דווקא זה שנעדר ומאפיין את רוב בנקי ההשקעות המצליחים — רווחים פרועים.

מאז המשבר הפיננסי ב–2008, התוצאות הכספיות של מורגן סטנלי השתפרו בהתמדה, אם כי רק עד הרמה הנוכחית של מספיק בקושי. ההחזר על ההון ב–2017 היה 9.4% — לא גבוה כמו ההחזר השגרתי של חברות החשמל והמים. יעד החזר ההון החדש של גורמן הוא 10%–13% — הקרוב יותר לממוצע בשוק הכללי. בשיחת ועידה שהתקיימה באחרונה, שאל אחד האנליסטים את גורמן מדוע היעד אינו גבוה יותר, שכן הבנק צפוי להרוויח מרפורמת המס, שהפחיתה את מס החברות מ–35% ל–21%. גורמן התנגד, והדגיש כי הבנק מציג יעד אפשרי. לכוון גבוה יותר ולחזור לתשואות על ההון של לפני המשבר, שהיו גבוהות מ–20%, משמעו "לעשות משהו שאתה לא רוצה שנעשה".

מאז 2006 צמח ההון של מורגן סטנלי מ–35 מיליארד דולר ל–77 מיליארד דולר, והבנק הפחית משמעותית את החובות שלו — מה שהפחית גם את התשואה על ההון. דרישות ההון מהבנק אולי יצומצמו עקב שינויים ברגולציה, שממנה הושפע מורגן סטנלי, אך האווירה המתירנית שהיתה בעבר אינה צפויה לחזור בקרוב. בדרך כלל, כאשר מנכ"ל מסביר מהם החסמים של הרווחיות — מחיר המניה של החברה צונח. ואולם להערותיו של גורמן היה דווקא אפקט הפוך.

התוצאות הכספיות העידו על שינויים גדולים בבנק. מסדרונותיו עדיין עמוסים באנשים נמרצים ולבושים היטב, שגילם אינו ברור, אך אלה כבר לא שליטי היקום מטעם עצמם, כפי שהיו לפני המשבר. התשלום כשיעור מהכנסות פעילות בנקאות ההשקעות צנח משיא של 78% ב–2008 ל–35% כיום.

יו"ר מורגן סטנלי, ג'יימס גורמן
בלומברג

היחס המחבק ימשוך את הלקוחות?

פעילות בנקאות ההשקעות כבר פחות חשובה בימים אלה, ואחראית למחצית מהפעילות של מורגן סטנלי. מנגד, ההכנסות של הבנק מניהול הון צמחו חדות מאז המשבר, ונהפכו למרכזיות יותר בפעילותו מאז שרכש את עסקי ניהול ההון של ג'יימס גורמןב–2009. הצעד היה שנוי במחלוקת בזמנו, ואף נראה מטופש שנה לאחר מכן, כאשר האינטגרציה בין העסקים דישדשה.

נכון להיום, הרכישה הזאת נחשבת הזדמנות חד־פעמית. ההכנסות והרווחים צמחו במהירות. שולי הרווח, אמר גורמן, הגיעו לרמות שנראו רק בזמן בועת הדוט.קום ב–1999 (בבית ההשקעות סמית ברני, שאת מה שנותר ממנו רכש מורגן סטנלי בעסקה עם סיטי). העובדה הזאת, הוא טוען, עשויה להצביע על כך שהם בדרך למעלה.

בתגובה, סטיבן צ'ובק, אנליסט בחברת הברוקרז' אינסטינט, עשה השוואה בין שני העסקים כדי להדגים עד כמה הגישות שלהם שונות. שלושה רבעים מהכנסות סמית ברני, לעומת חמישית מהכנסות מורגן סטנלי, הגיעו מעסקות — כלומר, מעמלות על מכירה של מניות ואג"ח — ולכן היו גם תנודתיות. הדגש הזה השתנה מאז.

עמלות שנגבו כשיעור מהנכסים הם מקור ההכנסה החשוב ביותר, אך משכנתאות והלוואות אחרות ללקוחות, שממומנים על ידי פיקדונות, הם מקור הכנסה משני, שצומח במהירות. ההלוואות מגובות על ידי אחזקות ניירות הערך של הלווים, מה שעוזר להסביר מדוע הפסדי האשראי העדכניים כמעט לא קיימים.

משיכת פיקדונות אינה קשה כפי שניתן לצפות מהלקוחות האמידים שמורגן סטנלי מחזר אחריהם. כמובן שכבר יש להם חשבונות בנק, אבל בנקים מסחריים קונבנציונליים כמעט אינם משלמים ריבית, וגובים כסף על ניהול חשבונות שוטפים. בכך הם מעודדים את הלקוחות לפזול לצדדים.

לתפישת הבנק, האפשרויות הטובות ביותר שלו ינבעו מהיחס הטוב שלו ללקוחות, שיעבירו אליו חלק מהכספים שהם מנהלים במקומות אחרים. הבעיה היא שגם בנקי השקעות אחרים מרגישים כך — לוולס פרגו ובנק אוף אמריקה מריל לינץ' יש גישה דומה שהם מיישמים בהצלחה, כמו גם הרבה יועצים פיננסיים פרטיים.

סטארט־אפים דיגיטליים, כמו וולתפרונט (WealthFront) ובטרמנט, טוענים כי הם עושים את מה שהבנקים עושים בעלות נמוכה יותר, ומצליחים למשוך לקוחות צעירים יותר. בטרמנט הגיל הממוצע של הלקוחות הוא 37; ואילו במורגן סטנלי הגיל הרווח של הלקוחות הוא סוף שנות ה–50.

כאשר יש כל כך הרבה סיבות להיכשל, אפילו הניסיון של גורמן לא יכול לסלק את כל הספקות. אך מנגד לסקפטיות עומדת העובדה כי הכל עובד כשורה ונעשתה מספיק התקדמות עקבית כדי להניח שהתשואות של מורגן סטנלי עשויות יום אחד להיות גבוהות מ"מספיק בקושי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#