החוסכים במצוקה - הבנקאים רגועים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוסכים במצוקה - הבנקאים רגועים

כדאי שעודד שריג יתחיל לזרוק לכלא את מי שצריך

1.נגיד בנק ישראל במלכוד: הוא רואה את מחירי הנדל"ן מתנפחים, הוא מבין שחלק מהעלייה נובעת מהריבית הנמוכה במשק, הוא מודע לסיכונים של ריבית ריאלית שלילית במשך זמן - אבל ידיו קשורות. חבריו, נגידי הבנקים של כל הכלכלות הגדולות בעולם, שומרים על ריביות נמוכות - ומרחב התמרון שלו בהעלאת הריבית אינו גבוה. פישר מבין את הסיכונים הכרוכים בשמירה על ריביות ריאליות נמוכות או שליליות במשך זמן. נגידי בנקים בכל העולם מבינים אותם הרבה יותר טוב אחרי המשבר הפיננסי הגלובלי שהגיע ב-2008, לאחר שנים ארוכות של כסף זול ומחירי נדל"ן גואים. אבל בעוד נגידי הבנקים מתמרנים בין הפחד מבועות פיננסיות לבין החשש ממיתון חוזר - הרי שחלקים גדולים מהציבור לא מודעים כלל לסיכונים שבריביות האפסיות.

למרות אוגוסט החם, החופשות והנסיעות לחו"ל, בשבועיים האחרונים גייסו קרנות הנאמנות הישראליות כמיליארד שקל, מה שהביא את סך נכסי הקרנות לשיא כל הזמנים. הגיוסים בקרנות הנאמנות מתרכזים בקרנות האג"ח. הן משווקות לציבור כמשהו יותר סולידי, יותר מאוזן - פתרון לחוסך שלא מעוניין לראות את כספו שוכב בפיקדון עם ריבית אפסית.

היועץ בסניף מסביר ללקוח שעם תוספת סיכון קטנה הוא מקבל עוד 2%, 3% או 5% של תשואה שנתית. החודשים חולפים, האג"ח ממשיכות לעלות, שווי הקרן עלה ב-5%, ב-8% או ב-10%, והלקוח מרגיש שהוא חכם יותר מכולם: גם נשאר סולידי וגם הרוויח פי חמישה ממה שהיה מרוויח אילו נשאר בפיקדון.

אין חיה כאת: בלי סיכון אין סיכוי, וקרן נאמנות שיודעת לעלות ב-5% בשנה יודעת גם לרדת ב-10% בחצי שנה. עידן הריביות האפסיות יכול להימשך זמן רב, אבל ביום שבו יעלו הריביות - ההפסדים יהיו כואבים.

המשקיעים נחלקים כמובן לשני סוגים: אלה שיש להם זיכרון קצר ואלה שאין להם זיכרון בכלל. לפני שנתיים, כשהבורסות קרסו, הם האשימו את הממשלה ואת העיתונות שלא הזהירו אותם מפני הסיכונים בקופות הגמל, בקרנות ההשתלמות ובקרנות הנאמנות. ואולם עכשיו הם חוזרים בדיוק לאותו פרופיל סיכון שהיה בתיקים שלהם ערב המפולת: שיעור המניות והאג"ח של חברות בתיקי ההשקעות שלהם מתקרב שוב לשיא של כל הזמנים.

כמובן שאי אפשר גם להוציא מכלל אפשרות את התסריט שבו הריביות הריאליות הקצרות והארוכות בעולם ובישראל ישמרו על רמה אפסית או שלילית במשך שנים.

אבל גם לתסריט כזה יהיה מחיר כבד: ריביות ריאליות שליליות במשך שנים יהרגו את תוכניות הפנסיה של חלקים גדולים מהציבור. בעוד מנהלי קרנות הפנסיה שואפים או מבטיחים לחוסכים שלהם תשואה ריאלית של 3% או 4% לשנה - הרי ברמת ריבית ריאלית שלילית במשך שנים פוחת והולך הסיכוי שהם יצליחו לייצר תשואות כאלה.

כמעט בכל 20 השנים שחלפו מאז שלחה הממשלה את הציבור לשוק ההון, לשוק הפתוח, שררו במשק ריביות ריאליות חיוביות של 2%-5%. תשואות כאלה, גם לאחר ניכוי דמי ניהול, מייצרות במשך שנים רווחים שיכולים להבטיח תשלומי פנסיה סבירים.

אם הריביות הריאליות האפסיות או השליליות יתקיימו בעולם ובישראל שנים ארוכות, יקרה אחד משניים: נטל הפנסיה יחזור אל הממשלות בדלת האחורית, או שרמת החיים של הפנסיונרים תרד מדרגה.

2. פנסיונרים רבים, שרגילים לחיות מהריבית על חיסכונותיהם הדלים, יושבים כבר זמן רב חסרי אונים מול פקיד ההשקעות בבנק. הקצבה שלהם נחתכה בחצי או בשני שלישים כתוצאה מירידת המדרגה בריבית בשנים האחרונות.

ייתכן שהם ישמחו לדעת שיש אוכלוסיה גדולה שמצאה פתרון פשוט לירידת המדרגה בריבית. מדובר, כמובן, בעובדי האוליגופול הבנקאי.

ירידת הריבית בעולם ובישראל, בשילוב יציאתה של לקיחת הסיכונים מהאופנה, מכה בהכנסות של הבנקים מפעילות מימון: ככל שהריבית יותר נמוכה, המרווח הבנקאי יורד.

עסק רגיל, שצריך להתחרות בשווקים הפתוחים ועומד בפני שינוי חיצוני משמעותי בסביבה העסקית שלו, צריך להתייעל או לפתח מקורות הכנסה חדשים.

אבל הבנקים בישראל פטורים מהעניין הזה. משמאל אפשר לראות את החוזר העליז שהוציא יו"ר ועד עובדי בנק הפועלים לעובדי הבנק בימי קיץ מהבילים אלה. היו"ר מדווח לעובדים שלאור "המציאות המקרו-כלכלית שלה אנחנו עדים בשנים האחרונות... לרבות סביבת ריבית נמוכה באופן חסר תקדים... החליטה הנהלת הבנק להוריד את התשואה המינימלית המזכה את העובדים בבונוסים ל-7.5% במקום 8.5% ולהעלות את שיעור הבונוס במדרגות התשואה להון בהלימה ליעדי הבנק".

ובעברית: אף על פי שאין תחרות במערכת הבנקאות ולרוב הלקוחות שלנו אין שום יכולת מיקוח מולנו, ובהינתן שאין לנו שום רצון להתייעל ולחתוך ב-15 מיליארד שקל המשולמים מדי שנה לעובדי מערכת הבנקאות, אנחנו מציגים פטנט בנקאי ישראלי פשוט - מורידים את הרף כדי שגם בימים קשים אלה נוכל לדלג מעליו בקלות ולחזור הביתה עם הבונוסים.

לידינו הגיע החוזר של בנק הפועלים, אבל צריך להבהיר שהשיטה זהה כמעט בכל הבנקים בישראל, על 45 אלף עובדיהם. והאמת היא שזה רעיון מצוין שצריך לאמץ בכל המשק ולא רק בבנקים: כולנו רוצים לייצר סביבת עבודה תומכת ונוחה לעובדים. הבעיה היא שסביבה כזאת יש בישראל רק למי שיושב על מונופול שלא צריך להתחרות בשוק ויכול לגלגל את הוצאותיו על הלקוחות או על בעלי המניות.

3. אגף שוק ההון באוצר העביר השבוע למשטרה את תיק הבדיקה שלו בפרשת ההלוואות בחברת הביטוח מנורה, שנחשפה בשנה שעברה ב-TheMarker. הקורא הממוצע מעיין בידיעה הזאת ושואל את עצמו אם היא נוגעת לו: יש לו תוכנית ביטוח מנהלים באחת מחברות הביטוח הגדולות, הוא חוסך שם לפנסיה והוא לא יודע אם הוא צריך להיות מוטרד.

התשובה ברורה: הוא צריך להיות מוטרד מאוד. בעוד קופות הגמל וקרנות הנאמנות קיבלו הרבה יחסי ציבור חיוביים - ואחרי זה שליליים - בשנים האחרונות בעקבות ועדת בכר, הרי שהפינה האפלה ביותר בשוק ההון הישראלי היא ביטוחי החיים. בעוד שקרנות נאמנות מחזיקות בעיקר נכסים סחירים ושקופים, ביטוחי חיים מגדילים בעשור האחרון באופן שיטתי את החזקותיהם בנכסים לא סחירים ולא שקופים.

מה הם נכסים לא סחירים ולא שקופים? אלה נכסים שהמבוטח לא יודע אם החברה קנתה במחירי שוק אמיתיים, אלה נכסים שבשוק הון מתוקן כל רכישה שלהם תהיה כרוכה בבדיקת נאותות רצינית, בוועדת ביקורת, בניתוחים, בשקיפות ובעומק. ומה קורה בפועל בחברות הביטוח? פוליסות המשתתפות ברווחים נהפכו עם השנים למסלקה לטובות לחברים ולמקורבים של בעלי השליטה בחברות.

המפקח על שוק ההון והביטוח באוצר, פרופ' עודד שריג, לא עושה קולות של מי שמוטרד מהנעשה בחברות הביטוח. העונשים שהוא מטיל על חברות ביטוח שבהן נתגלו אי סדרים הם מצחיקים בהתייחס לאופי הפעילות ולמידת הנאמנות המצופה מחברת ביטוח שבה כסף מופקד לעשרות שנים. כדאי שהממונה על שוק ההון והביטוח יקרא אליו את הממונה הקודם, ידין ענתבי, שיספר לו כי בשלהי הקדנציה שלו הוא החל להבין את הסכנות הטמונות בניגודי עניינים, בטובות הנאה ובקשרים הסמויים בין האנשים המנהלים את כספי חברות הביטוח.

ענתבי פיספס את ההזדמנות לטפל בהם: כשהוא הבין את הסכנה הטמונה בפעילותן של החברות, פרץ המשבר בשוק ההון והוא חשש שחקירות גדולות מדי ועונשים כבדים מדי יאיימו על יציבותה של המערכת הפיננסית. כדאי אולי ששריג ינצל את אווירת האופוריה בשווקים הפיננסיים כדי להאיר בפנס גדול על הנעשה בתיקי ההשקעות של חברות הביטוח ולהתחיל לזרוק לכלא את אלה שנתפסים. זה המינימום שהוא חייב למבוטחים שנפרדים מהכסף שלהם ל-30 ול-40 שנה ומשלמים דמי ניהול כפולים ומשולשים ממה שמקובל בקופות גמל ובקרנות נאמנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#