הרגולטורים נהפכים לגלדיאטורים: איזה גוף יפקח על האשראי החוץ בנקאי? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגולטורים נהפכים לגלדיאטורים: איזה גוף יפקח על האשראי החוץ בנקאי?

החלטות תמוהות, חלוקת גזרות בלתי אפשרית, ואפילו קבלת החלטה של מפקח אחד שמסכלת את ההחלטות של מפקח אחר: המלחמה בין רשות שוק ההון לפיקוח על הבנקים מגיעה למחוזות האבסורד ■ חוק נאווי, חוק האשראי החוץ־בנקאי וחוק ה-PSD מגדילים את פערי המדיניות

4תגובות
חדוה בר ודורית סלינגר
אמיל סלמן ועופר וקנין

מאבקי הכוחות בין גופי הפיקוח השונים, ובמיוחד בין הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בראשותה של חדוה בר לבין רשות שוק ההון בראשותה של דורית סלינגר, הגיעו לרמות אבסורדיות לחלוטין. המאבקים מולידים החלטות תמוהות, חלוקת גזרות בלתי־אפשרית, פיצול הפיקוח, סתירות פנימיות — וכן, השבוע גם איום בנקיטת פעולה מסכלת של גוף פיקוח אחד להחלטה של גוף פיקוח אחר. כך, באופן רשמי, גופי הפיקוח הפיננסי בישראל מכשילים במכוון זה את זה.

זה התחיל עם לידתה של רשות שוק ההון כגוף פיקוח עצמאי, כשעל הדרך החליטה המדינה לצרף לרשות כובע פיקוחי חדש — המפקחת על האשראי החוץ־בנקאי. זאת כמובן שערורייה שבמשך כמעט 70 שנה איש בישראל לא פיקח על האשראי החוץ־בנקאי. טוב שמדינת ישראל התעוררה באיחור אלגנטי כדי להבין את חשיבות הפיקוח על הענף, אבל העובדה שלפתע נולד מפקח שעוסק בתחום האשראי — במקביל לפיקוח על הבנקים — עוררה אינספור חיכוכים ומלחמות גזרות.

המלחמה הראשונה היתה על ההגדרה מהו גוף אשראי חוץ־בנקאי ומתי הוא נהפך לבנק. ספציפית, המאבק התנהל סביב הפיקוח על אגודות האשראי והפיקדון החדשות. כיום יש רק אחת כזו — אגודת אופק, ולאחר דין ודברים ארוך בין שני גופי הפיקוח התקבלה הפשרה האבסורדית הבאה: אגודת אשראי, שגם מקבלת פיקדונות, תפוקח על ידי רשות שוק ההון כל עוד היא קטנה. ברגע שהיא גדלה ועוברת את רף הפיקדונות של 1.5 מיליארד שקל, היא תשודרג אחר כבוד למעמד בנק, ותעבור לפיקוח של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. למה? ככה.

התשובה "ככה" חוזרת ועולה לגבי הדיון הנוכחי שמתנהל בוועדת הכספים של הכנסת, סביב מעמדן של אגודות האשראי החרדיות, הידועות יותר בכינוי גמ"חים. גם על הגמ"חים הבינה מדינת ישראל שהיא חייבת לפקח, בין השאר בשל איום של האמריקאים, שזיהו בגמ"חים לא מעט פעילות של הלבנות הון, אבל מובן שחברי הכנסת החרדים — ובעיקר יו"ר ועדת הכספים, משה גפני — אינם ששים לפיקוח הזה. לכן, בצר לנו, מוצע שהגמ"חים שהם יפוקחו כנראה בידי רשות שוק ההון, והם ייחשבו בנק ויעברו לפיקוח על הבנקים אם וכאשר יצברו פיקדונות של יותר מ–3 מיליארד שקל. מדוע 3 מיליארד ולא 1.5 מיליארד כמו במקרה של אגודות אשראי רגילות? לכנסת ישראל הפתרונים.

מי מפחד מאשראי המונים?

עוצמת הסתירה בין שני גופי הפיקוח עולה השבוע על שולחן הכנסת סביב שאלת הפיקוח על אשראי המונים (P2P). גופי P2P מפוקחים בידי רשות שוק ההון, והם מתחרים באשראי הצרכני בבנקים. כדי לפעול הם צריכים לפתוח חשבונות נאמנות בבנקים, והבנקים כמובן מקשים עליהם בכך. ברשות שוק ההון רואים בכך סיכול מכוון של התחרות בידי הבנקים, ולעומת זאת, הפיקוח על הבנקים טוען שהבנקים צודקים, מכיוון שהצו לאיסור הלבנת הון של גופי ה–P2P עדיין לא פורסם. רשות שוק ההון מבטיחה שהצו יפורסם בקרוב, וממתינה לראות אם בעקבותיו הבנקים יחדלו מלהכשיל את גופי ה–P2P, ומה יעשה בנק ישראל בנידון.

בנוגע לפיקוח על גופי אשראי, שגם מקבלים פיקדונות מהציבור, אפשר להבין את החיכוך בין שני גופי הפיקוח — בנק ישראל, בכובעו כמפקח על הבנקים, אמון של שמירת יציבות המוסדות שלוקחים פיקדונות מהציבור, ולכן נכון שהגופים שמקבלים פיקדונות יפוקחו בעיקר על ידיו. אלא שאי־אפשר כבר להסביר את החיכוך הבלתי־אפשרי בין שני גופי הפיקוח כשבאים לדון בגופים שרק מספקים אשראי, בלי לקחת פיקדונות מהציבור.

חוק האשראי החוץ־בנקאי, חוק חדש שעבר רק לפני כשנה, קובע שהפיקוח על גופי האשראי החוץ־בנקאי יהיה נתון למפקח החוץ־בנקאי החדש, היושב בתוך רשות שוק ההון. ואולם, לחוק הזה נקבע סייג אחד: שלוש חברות כרטיסי האשראי, ישראכרט, ויזה כאל ולאומי קארד, יישארו בפיקוח של בנק ישראל. ההסבר לכאורה הוא שמדובר בגופי עזר בנקאיים, כלומר, חברות בנות של הבנקים. אלא שבעקבות חוק שטרום, הבנקים עומדים למכור את חברות כרטיסי האשראי שלהם, כך שבקרוב חברות כרטיסי האשראי כבר לא יהיו גופי עזר בנקאיים. אז מדוע הן צריכות להישאר תחת הפיקוח של בנק ישראל? ככה.

הסבר חלופי הוא הטענה של בנק ישראל שגופים גדולים יכולים לסכן את היציבות של מערכת האשראי והבנקאות בישראל. רק שהעובדה שרשות שוק ההון כבר מפקחת היום על היציבות של גופים בעלי נכסים של טרליוני שקלים, ושחברות כרטיסי האשראי אינן מגייסות פקדונות מהציבור, מטילים ספק בהגיון של הפיצול הזה.

הקרב על האג"ח

האבסורד בכך שחברות כרטיסי האשראי נשארו בפיקוח על הבנקים, אף שלכל דבר ועניין הן גופי אשראי חוץ־בנקאי, מתגלה בשני אירועים. האחד הוא חוק נאווי, או החוק המטיל הגבלות על גופי אשראי חוץ־בנקאי בסך אג"ח שהם יכולים לגייס בשוק ההון. החוק הזה הוא כולו תולדה של לחץ של בנק ישראל, שלא הסכים שחברות פרטיות שעוסקות במתן אשראי יהיו חופשיות לגייס אג"ח — אף שכל חברה פרטית ישראלית אחרת יכולה לגייס כמה אג"ח שהיא רק רוצה. לבנק ישראל היו אינספור טיעונים על הסיכון המערכתי שספקי אשראי חוץ־בנקאי יכולים להשית על מערכת האשראי כולה, ולכן דרש כי ספקי האשראי החוץ־בנקאי לא יוכלו לגייס אג"ח ביותר מ–2.5–5 מיליארד שקל.

הבעיה עם חוק נאווי היא שהוא נחקק לפני שעבר בכנסת חוק שטרום, המפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, כשנה מאוחר יותר. לפתע התברר לכולם כי חברות כרטיסי האשראי, שיופרדו בקרוב מהבנקים, יוכלו לגייס עד 5 מיליארד שקל בלבד בשוק ההון, סכום מגוחך במונחים של סכומי ההון והאשראי שחברות כרטיסי האשראי זקוקות להם. באיחור אלגנטי, בנק ישראל שוקל להתחרט על ההגבלה שדרש להטיל, וליזום תיקון לחוק נאווי שיקבע כי החוק אינו חל על חברות כרטיסי האשראי. למה? אולי כי בנק ישראל מפקח עליהן, ולכן זה בסדר לא להגביל אותן בסכומי האג"ח שהן מגייסות.

הטיעון המסתמן הזה הקפיץ את רשות שוק ההון מעורה. הרשות היא המפקחת החדשה על כל גופי האשראי החוץ־בנקאי, וזה קצת מעליב שגופים שמפוקחים בידי הפיקוח על הבנקים יוכלו לגייס אג"ח ככל רצונם, ואילו גופים שמפוקחים על ידי רשות שוק ההון יהיו מוגבלים בגיוס האג"ח שלהם. לכן, רשות שוק ההון הודיעה שעל גופתה המתה — או שחוק נאווי יבוטל, וכל הגופים החוץ־בנקאיים יוכלו לגייס אג"ח ללא הגבלות, או שגם חברות האשראי יהיו מוגבלות בסכומי האג"ח שהן יוכלו לגייס. בנק ישראל טוען שעדיין לא התקבלה החלטה בנושא התיקון הצפוי בחוק נאווי.

יד שמאל מוזילה, יד ימין מייקרת

האבסורד שמתגלה בחוק נאווי מתגמד ביחס לאבסורד המובנה בחוק ה–PSD החדש. מדובר בתזכיר חוק, שנכתב במשותף על ידי בנק ישראל, משרד האוצר, רשות שוק ההון ומשרד המשפטים, ונועד להכין את ישראל לעידן התשלומים הדיגיטליים המודרניים. תזכיר החוק שואב מהדרקטיבה האירופאית להסדרת עולם התשלומים (להלן PSD), והוא מסדיר את מעמדם של גופי הפינטק, גופי התשלום כמו פייפאל, וגם הגופים המסורתיים יותר של עולם תשלומי כרטיסי האשראי — מנפיקי הכרטיסים וחברות הסליקה. החוק נועד לפתוח את עולם התשלומים, להעניק מעמד חוקי לגופי התשלומים הדיגיטליים, וגם להסדיר את היכולת של גופי התשלומים לעבוד בישראל באמצעות התחברות למערכות התשלומים הקיימות (בעיקר מערכת מס"ב הבנקאית).

הכלל הקובע בחוק הוא שכל הגופים העתידיים האלה יפוקחו בידי המפקח החוץ־בנקאי החדש, כלומר במסגרת רשות שוק ההון. בין השאר נקבע, בהסכמת בנק ישראל, שכל מערכות הסליקה והנפקת כרטיסי האשראי יהיו מעתה בפיקוח של רשות שוק ההון. זאת, פרט לשלוש חברות הסליקה וכרטיסי האשראי הקיימות בישראל, שיישארו בפיקוח של בנק ישראל. למה? ככה.

רשות ההגבלים פתחה חזית נוספת, עם קביעה מסתמנת שישראל תעבור מסליקה חודשית ליומית. בנק ישראל מתנגד לכך, ואף מאיים לייקר את העמלה הצולבת שמשלמים בתי העסק. זוהי פעולה מסכלת יוצאת דופן. אל תוך האש הצולבת הזאת נכנסה רשות שוק ההון עם עמדה שתומכת במהלך של רשות ההגבלים, ומתנגדת לזו של בנק ישראל. כרגע לרשות שוק ההון אין עדיין מעמד רשמי בוויכוח, אבל לאחר חקיקת חוק ה–PSD, תהיה זו רשות שוק ההון שתפקח על הסולקים בישראל — מלבד שלוש החברות הקיימות. פערי המדיניות בין גופי הפיקוח נהפכים לנוכחים וגדולים מתמיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#