רפורמת הקרקעות תביא להולילנדים נוספים

תכנון ובנייה

ערן פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערן פייטלסון

>> רוב הפרטים בפרשת הולילנד עדיין עלומים, אך כבר עתה ניתן להסיק שלוש מסקנות: ראשית, יש פוטנציאל לרווחים גבוהים משחיתות בתחום התכנון והבנייה; שנית, על אף הפוטנציאל הגלוי, השחיתות אינה נרחבת, דבר המתבטא בכך שהפרשה נתפשת חריגה; שלישית, גם אם הולדתה של תוכנית היא בחטא, לרוב אין ברירה אלא לחיות עם תוצריה. במקרה של הולילנד הגדיר השופט את המבנים שאושרו כ"מפלצת כעורה", אך עם המפלצת הזו ירושלים תצטרך לחיות לדורות.

ניתן היה לצפות שלאור תהליך זה תחוזק המערכת הרגולטיבית, אך הרפורמה באה לעשות ההיפך - להחליש את הבקרה התכנונית ולצמצם את הגורמים שעלולים להעלות שאלות לגבי תוכניות. יתר על כן, באמצעות ביטול תוכניות המתאר המחוזיות יצומצו הקריטריונים התכנוניים שעשויים לשמש את ועדות התכנון בבואן לדון בתוכניות בינוי נרחבות. אין ספק שקל יותר להטות ועדה אחת שאין בפניה קריטריונים תכנוניים ברורים, מאשר שתי ועדות הנסמכות על תוכניות מתאר מחוזיות הקובעות הנחיות ברורות להחלטות התכנוניות.

כמו כן, ברור לכל שהגורמים הניתנים ביותר להשפעה הם ראשי הערים הזקוקים לכספים למערכות הבחירות האישיות שלהם, וחברי מועצות הערים (שהם חברי ועדות התכנון המקומיות), שחלקם הגדול לא מקבל שכר על כהונתם. במלים אחרות, הרפורמה המוצעת תקל על הטיית הוועדות ותגביר את התמריצים לשחיתויות.

לכן, התוצאה הצפויה של הרפורמה תהיה הולילנדים נוספים. בין אם יהיה מדובר באחוזי בנייה חריגים, ובין אם יהיה מדובר בפיתוח על חשבון שטחים פתוחים, עם התוצרים של אותן תוכניות שיקודמו בעקבות הרפורמה נצטרך לחיות לדורות. מעבר לכיעור הפיסי של הנוף, הרפורמה מגבירה את סכנת השחיתות המכערת את דמות החברה הישראלית וממאיסה את המדינה על אזרחיה.

הכותב היה ראש בית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker