חברות הביטוח עושות צחוק מהמוסד לביטוח הלאומי - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חברות הביטוח עושות צחוק מהמוסד לביטוח הלאומי

כבר 40 שנה נכשלים הניסיונות של הביטוח הלאומי לגבות מחברות הביטוח כספים שמגיעים לו - בגלל חלוקת אחריות משונה בכל הנוגע לנפגעי תאונות דרכים ■ המדינה מנסה לפתור את הבעיה עם ההצעה להטלת מס־קנס על החברות ■ האם לא פשוט יותר שהביטוח הלאומי ייצא מהתמונה?

17תגובות
דורית סלינגר
אייל טואג

כל חובבי תיאוריות ההון־שלטון יכולים לחגוג על הסיפור הזה: כבר כמעט 40 שנה, 39 שנים ליתר דיוק, שחברות הביטוח עושות קרקס מהביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי יודע שעושים ממנו קרקס, והוא מעריך את הפסדיו מכך במאות מיליוני שקלים בשנה.

ההפסדים האלה הם חלק ממשחק סכום אפס — ההפסד של הביטוח הלאומי הוא כל כולו הרווח הנקי של חברות הביטוח. לציבור, בכל מקרה, לא יוצא מכך דבר. אף שהבעיה מוכרת וידועה, הביטוח הלאומי והמדינה אינם מצליחים להתמודד עמה, ובחוק ההסדרים ל–2019 מוצע לה פתרון נוסף, שלישי ברציפות בשלושת חוקי ההסדרים האחרונים.

לסיפור קוראים תביעות שיבוב, או הזכות של הביטוח הלאומי לתבוע מחברות הביטוח להחזיר לו כספים בגין פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, במיוחד למי שנפגעו בתאונת דרכים אגב עבודה (בדרך לעבודה, או תוך כדי עבודה). הזכות לשיבוב נולדה בגלל מציאות שהיא אבסורדית מבסיסה: מי שנפגע בתאונת דרכים, במיוחד אם תאונת הדרכים היתה אגב עבודה ולכן מוכרת כתאונת עבודה, מותר לו לתבוע את הפיצוי המגיע לו משני גורמים שונים: המוסד לביטוח לאומי, וגם חברת הביטוח (שלו או של מי שפגע בו).

מאחר שיש שני אחראים לתשלום הפיצוי, היה צריך לקבוע את חלוקת האחריות ביניהם. החלוקה ההיסטורית שנקבעה היתה כזאת ששירתה את חברות הביטוח הפרטיות: חברות הביטוח מחשבות את הנזק שמגיע לנפגע תאונת הדרכים, מפחיתות ממנו את מה שהביטוח הלאומי שילם לנפגע — ומשלמות רק את ההפרש. כלומר, בפועל חברות הביטוח משלמות רק חלק קטן מסכום הנזק, כי את היתרה הן מפילות על כתפי הביטוח הלאומי.

הבעיה היא שחובת הביטוח המלאה היא קודם כל של חברות הביטוח, במסגרת ביטוח החובה שהן מוכרות לבעלי המכוניות. לא זו בלבד, אלא שזו חובת ביטוח רחבה ונדיבה במיוחד, שאינה מוגבלת בסכום. משמעות הדבר היא שנפגע בתאונת דרכים יכול לתבוע גם נזק תיאורטי של מיליוני שקלים רבים מחברת הביטוח הפרטית שלו. מכאן, שההתחמקות האלגנטית של חברות הביטוח, שחוסכות לעצמן חלק גדול מתשלום הנזק בגלל נדיבותו של הביטוח הלאומי, אינה במקומה, והיא הופכת את הביטוח הלאומי לפראייר של חברות הביטוח.

לכן ניתנה לביטוח הלאומי זכות השיבוב — הזכות לתבוע חזרה מחברות הביטוח את התשלומים שחסכו לעצמן. זוהי זכות חוקית ייחודית, ששמורה רק לביטוח הלאומי, והיא נועדה להחזיר את הדברים לסדרם.

דמי ביטוח חובה לרכב ששולמו בישראל, במיליארדי שקלים

פעם אחר פעם, הביטוח הלאומי מוותר

אלא שעקרונות לחוד ומציאות לחוד. במלים אחרות, בואו נראה אתכם מצליחים להוציא מחברות הביטוח כסף, גם אם עומדת לכם זכות חוקית ייחודית הנקראת זכות השיבוב. מאז 1979 מנסה המוסד לביטוח לאומי להפעיל את זכות השיבוב, ולהחזיר לעצמו את התשלומים שחברות הביטוח חסכו על חשבונו, ומאז 1979 הוא ניגף בקרב.

פעם אחר פעם מתברר שהביטוח הלאומי מצליח לגבות רק חלק קטן מהכסף שהגיע לו, הרבה בגלל חוסר סדר ניהולי של הביטוח הלאומי (אין לו מעקב אחר תביעות, שייתכן שהיה בהן תשלום גם של חברות הביטוח); ולא מעט גם מפני שחברות הביטוח ממש לא מנדבות מידע לביטוח הלאומי. עיקר ההפסד הכספי, עם זאת, נובע מכך שהביטוח הלאומי נכנע בפני חברות הביטוח מלכתחילה. ב–1979, כדי לא להגיע לבית המשפט בתביעות שיבוב נגד חברות הביטוח, נחתם הסכם שהסדיר את יחסי השיבוב. כדי לא להתנהל מול חברות הביטוח בבתי משפט, הביטוח הלאומי נתן להן הנחה מראש של 45% על הסכום שמגיע לו. אבל גם את הסכום המופחת הוא מתקשה לגבות בגלל האי־סדר הפנימי במוסד. בדו"ח מבקר המדינה מלפני חצי שנה שעסק בנושא, נכתב כי הביטוח הלאומי גובה כחצי מיליארד שקל בשנה מחברות הביטוח במסגרת תביעות שיבוב, אבל ככל הנראה הוא מפסיד בדרך סכום דומה של עוד מאות מיליוני שקלים שמגיעים לו.

בניסיון לצמצם את ההפסדים, ביטל הביטוח הלאומי ב–2008 את ההסכם מ–1979, רק כדי לחתום ב–2013 על הסכם חדש עם חברות הביטוח — כמעט באותם תנאים כמו ההסכם הקודם. הניסיון של הביטוח הלאומי לשפר תנאים מול חברות הביטוח נחל כישלון חרוץ, וההסכם החדש משפר את מצבו של הביטוח הלאומי באופן זניח בלבד. ספק גם אם היעילות התפעולית של המוסד באיתור תביעות שיבוב השתפרה בעקבות ההסכם החדש. בשני חוקי ההסדרים האחרונים (של 2013–2014 ושל 2015–2016) נקבעו פעמיים חובות על חברות הביטוח לעזור לביטוח הלאומי באמצעות החובה לדווח לו על תביעות שבהן חברות הביטוח פיצו באופן חלקי, בגלל תשלומי הביטוח הלאומי — אבל אלה לא הועילו, והמדינה נדרשה לבצע תיקון שלישי בחוק ההסדרים ל–2019.

הפתרון של האוצר ייקר את הפרמיות

התיקון המוצע הפעם, בהתבסס על מסקנות של צוות מיוחד שהוקם באגף החשב הכללי באוצר כדי לבדוק את ההסתבכות הנמשכת בתביעות שיבוב, הוא לבטל את הסכם 2013 עם חברות הביטוח, ולעבור למנגנון שיבוב חדש. במקום שחברות הביטוח יחזירו לביטוח הלאומי כסף בגין כל תביעה, דבר שמחייב את הביטוח הלאומי לזהות את התביעות האמורות וגם להעריך כמה כסף חסכו לעצמן חברות הביטוח בכל תביעה — ייקבע סכום גלובלי שנתי. הביטוח הלאומי יעריך כמה כסף חוסכות לעצמן חברות הביטוח כל שנה על סכומים שהביטוח הלאומי משלם במקומן.

במשרד האוצר מאוד גאים בפתרון הזה, שלדעתם יאפשר לביטוח הלאומי לקבל סוף־סוף מחברות הביטוח את הכסף שמגיע לו. אפשר, עם זאת, להבחין בחיסרון שניכר בו — חברות הביטוח סופגות מעין קנס־מס מהמדינה, של תשלום של סכום גלובלי, בלי שנבדקו כלל התביעות הפרטניות שבגינן הסכום הזה נדרש לתשלום, ולכן איש אינו יכול לערוב אם מדובר בסכום המדויק שמגיע למדינה לקבל. די ברור גם מה תהיה תגובת חברות הביטוח לכך: סביר להניח שהסכום ברובו יגולגל על כתפי המבוטחים באמצעות ייקור הפרמיות, במקרה זה די בצדק.

כמובן, היה אפשר לשקול לפתור את הבעיה מבסיסה בדרך אלגנטית בהרבה, ולשאול מדוע בכלל נקבעה חלוקת האחריות בפיצוי על תאונות דרכים בין הביטוח הלאומי לבין חברות הביטוח — כשהאחריות הביטוחית היא בכלל של חברות הביטוח. במקום לחלק את התשלום בין חברות הביטוח לבין הביטוח הלאומי, ואחר כך לריב על איך מחזירים את התשלום בין הצדדים, האם לא היה פשוט יותר לקבוע שרק חברות הביטוח משלמות?

מבחינת החוק, פתרון כזה הוא אפשרי ואף מתבקש. האחריות המלאה על נזקי תאונות דרכים, גם אם הן קורות בדרך לעבודה, מוטלת על כתפי חברות הביטוח. על פניו, אין סיבה ממשית לכך שהביטוח הלאומי נדחף פנימה לשלם, והראיה היא שגם הביטוח הלאומי סבור שמגיע לו לקבל את הכסף חזרה מחברות הביטוח. תרבות יחסי העבודה בישראל, שמטילה על המדינה אחריות לתאונות עבודה (גם כשבפועל מדובר בתאונת דרכים); וגם החשדנות לגבי תרבות תשלום התביעות של חברות הביטוח (הביטוח הלאומי מפצה את הנפגע מיד, בעוד חברות הביטוח נוהגות לגרור אותו בבית המשפט במשך שנים) — גרמו לכך שהביטוח הלאומי התחיל לקחת על עצמו אחריות לפיצוי אף שאינה נדרשת ממנו.

הביטוח הלאומי נדרש לפצות, בעוד יש אחראי אחר שעל פי חוק אמור לפצות בכל מקרה. לכן במקום למצוא עוד פתרון בעייתי לסוגיית השיבוב הבעייתית עד מאוד, אולי הגיע הזמן להפסיק את השיבוב — ולתת לחברות הביטוח לשלם הכל בעצמן? אז, לפחות, הן כבר לא יוכלו לעשות מהמדינה קרקס.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#