משרד הבריאות מעדיף אוכל מתועש על אוכל ביתי

תעשיית המזון

מיכל אנסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
מיכל אנסקי

<<חוק ארכאי מחייב כל יצרן מזון בישראל לרישיון יצרן זהה ממשרד הבריאות. המשמעות היא שאופה זעיר, המייצר כמה כיכרות לחם ביום בעבודת יד, חייב ברישיון הזהה לרישיון שמחזיקה, למשל, מאפיית אנג'ל, עם אותן דרישות אדריכליות של מפעל ייצור.

רבים מהיצרנים הזעירים מונעים מאהבה לעשייה, מאידיאולוגיות של בריאות וסתם טעם טוב, אך החוק מונע מהם זכות קיום ומתיר אותו רק לבעלי הממון. העובדה שהמדינה מעניקה במה רק לקנה מידה מסחרי של ייצור מזון, עלולה לגרום לאיכות מזון דלה ולירידה לטמיון של מסורות, מתכונים ומוצרים מגוונים שהתרבות הישראלית כה גאה בהם. כך, מאות כישרונות מקומיים הולכים לאיבוד כי אין באפשרותם לעמוד בדרישות היקרות האלה.

האובדן הוא גם של הצרכנים, המחפשים מוצרים איכותיים ובריאים - אלטרנטיבה למוצר המתועש וההמוני. הצרכנים נפגעים מכך בדרך נוספת: יצרנים זעירים רבים נאלצים לפנות לדרכים לא חוקיות כמו שימוש ברישיונות של אחרים וייצור ביתי לא מפוקח. רבים מהמשווקים, בהם רשתות שיווק גדולות המיועדות לקהל אורגני, המעסיקים את היצרנים הזעירים - כלל לא דורשים את רישיון היצרן, וכך נוצר מצב מסוכן שבו ייתכן שלציבור משווקים מוצרים מזוהמים שעלולים לסכנו. חיפוש מהיר באינטרנט מעלה מאות אתרים ופורומים המציעים פתרונות אלטרנטיביים לרישיון ייצור: קומבינות, קניית רישיונות בכסף וחמור מכך - רשימות של חנויות ומשווקים שאינם מבקשים הצגת רישיון. במצב כזה, על מי מוטלת האחריות במקרה של הרעלת מזון?

אזי איך נפריד בין עלית לייצרן פטיפורים, בין יקבי רמת הגולן ליקב בוטיק? איך יתקיימו שני היצרנים זה לצד זה? במדינות אחרות מצאו לנושא פתרון: מדרג בסוג הרישיון הניתן ליצרנים עם מאפיינים שונים. ראוי שגם בישראל תאומץ השיטה.

מדרג כזה קובע סטנדרטים באופן פרופורציונאלי להיקף הייצור, ומסדיר את דרישות ההיגיינה, ההעסקה והתוצרת. מדרוג ברישיון יצרן יציע למעשה דרך לשנות לטובה את תעשיית המזון הישראלית, לפתוח אותה לייצור בוטיקי, מגוון ואיכותי. כך תוחזר לצרכנים השליטה במה שמגיע להם לצלחת.

הכותבת היא יזמית שוק האיכרים בנמל תל אביב

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker