איך תשיגו תשואה של כ-8%?

זה הזמן לפיזור אפיקים עם מתאם נמוך

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

>> פרשנים אמריקאים רבים מכנים את העשור הראשון של המאה ה-21 בתואר הלא מחמיא "העשור האבוד של המשקיעים". הסיבה לכך היא שתיקי השקעות לטווח ארוך, שנבנו על סמך ההנחות שהיו מקובלות עד כה, הניבו תשואות ריאליות שליליות.

מדד 500 S&P, שנחשב למייצג של שוק המניות האמריקאי, הניב בעשור האחרון תשואה שנתית ממוצעת (במונחים דולריים) של 1%-. גם הגדלת הפיזור לא היתה מסייעת למשקיעים מכיוון שמדד MSCI EAFE, שמייצג את המדינות המפותחות מחוץ לארה"ב, הניב תשואה שנתית ממוצעת של 1.6% (גם כן במונחים דולריים). מכיוון ששיעור האינפלציה השנתי הממוצע בארה"ב בעשור האחרון היה 2.6%, שוקי המניות הניבו למשקיעים בארה"ב תשואה ריאלית שלילית. תיק החיסכון המקובל בארה"ב עבור החוסכים לטווח הארוך הוא תיק מאוזן שמכונה תיק 60-40, שמורכב מ-60% מניות של חברות בארה"ב ו-40% אג"ח אמריקאיות. התשואה השנתית הממוצעת של תיק 60-40, שנמדדת באמצעות מדד 500 S&P ומדד אג"ח כללי בארה"ב (שכולל אג"ח ממשלתיות ואג"ח חברות), היתה בעשור האחרון 2.5% - פחות משיעור האינפלציה. יתרה מזו, תיקי פנסיה רבים לא הצליחו להשיג אפילו את התשואה הזאת עקב דמי ניהול גבוהים ומעברים שגויים בין אפיקי השקעה. מודל החיסכון המקובל בארה"ב, שעל פיו ממליצים יועצי ההשקעות על שיעור החיסכון הרצוי לפנסיה, מניח שיעור תשואה שנתי ממוצע של 8% - יותר מפי שלושה מהתשואה שהשיג תיק 60-40 בפועל.

למרות תמונה עגומה זו, מצבם של המשקיעים לא היה חייב להיות כל כך גרוע - כך לפחות טוענים רוברט ארנוט וג'ון ווסט במאמר שפירסמו באחרונה תחת הכותרת "Was It Really A Lost Decade?i". ארנוט הוא היו"ר והמייסד של חברת Research Affiliates, שעוסקת בפיתוחם של מדדי יסוד, בעוד ווסט משמש מנהל פיתוח מוצרים באותה חברה.

הסיבה העיקרית לתשואות הגרועות בעשור האחרון, טוענים ווסט וארנוט, היא שתיק ההשקעות הטיפוסי בארה"ב אינו מפוזר מספיק ואינו בנוי בצורה נכונה. ההנחה המקובלת שהשקעה ב-500 החברות של מדד S&P יוצרת פיזור מספק היא מוטעית. פיזור השקעות נכון צריך להתבצע בין אפיקי השקעה שונים, כאלה שגם בעשור האחרון לא היה ביניהם מתאם גבוה. כדי להמחיש את טענתם מציגים ווסט וארנוט רשימה של אפיקי השקעה עם התשואות שלהם בעשור האחרון.

העשור של קרנות הריט

באופן קצת מפתיע, קרנות הריט היו האפיק המנייתי המשתלם ביותר בעשור האחרון והניבו תשואה שנתית ממוצעת של 10.2%, למרות המשבר בענף הנדל"ן. גם השקעה במדד מניות של השווקים המתעוררים הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 10.1%. באפיק האג"חי, השקעה במדד אג"ח ממשלתיות של שווקים מתעוררים הניבה תשואה שנתית של 10.9%, ואפילו השקעה במדד אג"ח צמודות למדד של ממשלת ארה"ב הניבה תשואה נאה של 7.7%. למעשה, הבעיה הגדולה של המשקיעים בעשור האחרון היתה במניות של חברות גדולות במדינות המפותחות, שמפאת משקלן הדומיננטי בכל מדדי המניות גררו את תיקי ההשקעות לתשואות נמוכות כל כך.

לטענתם של ווסט וארנוט, זהו שורש הבעיה. שיטת השקלול המקובלת של מדדי המניות מבוססת על ההנחה שהשוק הוא יעיל ושמחירי המניות משקפים בכל מצב את ערכן הכלכלי של החברות. ואולם העשור האחרון, שבו חוו המשקיעים הן את בועת מניות הטכנולוגיה והן את בועת הנדל"ן, המחיש בבירור שהנחה זו אינה נכונה. כאשר מתנפחות בועות בשווקים, משקלן של החברות שערך השוק שלהן מתנפח הופך להיות דומיננטי בתוך מדדי המניות; כשהבועה מתפוצצת, גוררות חברות הבועה את התשואות של מדדי השוק כלפי מטה.

דרך פשוטה שבאמצעותה יכולים משקיעים להתגבר על בעיה זו היא לבנות את תיק ההשקעות שלהם כך שלכל אפיק השקעה יהיה משקל שווה. לשם המחשה נסתכל על תיק ששומר על היחס של 60-40 בין מניות לאג"ח, אך כל אפיק השקעה בו מקבל משקל שווה. מרכיב המניות בתיק כולל חמישה מדדי מניות (שכל אחד מהם מקבל משקל של 12%): מדד 500 S&P (חברות גדולות בארה"ב), מדד MSCI EAFE (חברות גדולות במדינות מפותחות מחוץ לארה"ב), מדד 2000 Russell (חברות קטנות בארה"ב), מדד קרנות ריט ומדד מניות של שווקים מתעוררים. מרכיב האג"ח בתיק כולל ארבעה מדדי אג"ח (שכל אחד מקבל משקל של 10%): מדד אג"ח צמודות למדד של ממשלת ארה"ב, מדד אג"ח כללי בארה"ב, מדד אג"ח זבל (High Yield) בארה"ב ומדד אג"ח של שווקים מתעוררים.

תיק כזה שהיה מורכב ב-1 בינואר 2000 ונעזב לנפשו למשך עשר שנים, היה מניב תשואה שנתית ממוצעת של 6.7%. תשואה זו גבוהה באופן משמעותי מהתשואה שהשיג תיק 60-40 סטנדרטי, ובוודאי לא היתה מצדיקה את התואר "העשור האבוד".

בזכות מדדי היסוד

בנוסף לשקלול אפיקי ההשקעה במשקלות שווים טוענים ווסט וארנוט כי בפני המשקיעים עומדות כיום דרכים נוספות לשיפור התשואה שלא היו קיימות בתחילת העשור. שלא במפתיע, הדרך שהם מציעים היא להחליף את מדדי המניות שמבוססים על שווי שוק במדדי יסוד. כדי להמחיש את טענתם נסתכל שוב על תיק 60-40 שהוצג קודם, ונחשב מה היתה התשואה שלו אילו הוחלפו מדדי שווי השוק במדדי היסוד המקבילים להם. חשוב לציין שמדדי יסוד לא היו קיימים בתחילת העשור, ואולם חברת Research Affiliates מחשבת ומפרסמת את תשואותיהם גם לגבי העבר.

לשם המחשה הוחלפו מדדי שווי השוק העיקריים במדדי היסוד שלגביהם מחשבת חברת Research Affiliates תשואות לעשור האחרון: מדד 500 S&P הוחלף במדד 1000 FTSE RAFI US, שהוא מדד יסוד שמייצג את החברות הגדולות בארה"ב; מדד MSCI EAFE הוחלף במדד 1000 FTSE RAFI Developed EX US, שהוא מדד יסוד שמייצג את החברות הגדולות במדינות המפותחות מחוץ לארה"ב; ומדד 2000 Russell הוחלף במדד 1500 FTSE RAFI US, שהוא מדד יסוד שמייצג את החברות הבינוניות בארה"ב.

מכיוון שכל מדדי היסוד הניבו בעשור האחרון תשואות גבוהות יותר מאלה של מדדי שווי השוק, תשואת התיק היתה עולה ל-8.3% - והיתה עומדת ביעד התשואה המקובל לקרנות פנסיה בארה"ב.

התובנה המרכזית מהנתונים שמציגים ווסט וארנוט היא שמשקיעים יכולים להגן על עצמם מהשפעתן ההרסנית של הבועות שמתפתחות מדי פעם בשווקים. הדרך לעשות זאת היא על ידי פיזור רחב בין אפיקי ההשקעה ושקלול התיק במשקלות שווים, ולא על פי שווי השוק. נוסף לכך, משקיעים יכולים להחליף את מדדי המניות שמבוססים על שווי שוק במדדים מקבילים שמבוססים על שיטות שקלול אלטרנטיביות.

-

הכותב הוא עורך האתר INBEST

-

מדדי יסוד

Fundamental Indexes. מדדי מניות המשקללים את החברות שכלולות במדד באמצעות הנתונים הכלכליים היסודיים (Fundamentals) של החברות, כמו מכירות, רווחים, הון עצמי ודיווידנדים - ולא על פי שווי השוק

-

קרנות ריט

REIT (Real Estate Investment Trusts). קרנות שהרוב המכריע של השקעותיהן הן בנדל"ן מניב, והן מתחייבות לחלק את הכנסותיהן מהשכרת הנכסים (בניכוי הוצאות תפעול) כדיווידנד למשקיעים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker