"20 המשפחות ששלטו במשק נחלשו. הטייקון הישראלי הוא לא מה שהיה" - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"20 המשפחות ששלטו במשק נחלשו. הטייקון הישראלי הוא לא מה שהיה"

עו"ד אסתר קורן, המתמחה במיזוגים ורכישות, ליוותה בשנים האחרונות שורה של קבוצות - בהן אי.די.בי, אקויטל וצדיק בינו - במהלכים ליישום חוק הריכוזיות ■ "החוק הביא לשינוי בדמותו של הטייקון הישראלי", אומרת קורן ל-TheMarker

18תגובות
צעדה של אנשי שכונות ואנשי המחאה החברתית אבן גבירול תל אביב
12/05/12
תצלום- מוטי מילרוד
מוטי מילרוד

עו"ד אסתר קורן מלווה ומייעצת זה ארבע שנים לשורה של קבוצות וחברות בשוק ההון, בהן אי.די.בי, אקויטל וקבוצת צדיק בינו, בנוגע ליישומו של חוק הריכוזיות. במבט רטרוספקטיבי, קורן בטוחה כי חוק הריכוזיות תרם לשינוי מבנה שוק ההון הישראלי — בתמיכתם של אירועים כלכליים חיצוניים, שהביאו לצמצום השפעתן של הקבוצות העסקיות הגדולות על המשק.

"חוק הריכוזיות הביא לשינוי בדמות הטייקון הישראלי, והחלשת התופעה הזאת שנקראת טייקונים", אומרת ל–TheMarker קורן, ראש מחלקת מיזוגים ורכישות במשרד גרוס קליינהנדלר חודק הלוי גרינברג ושות' — אחד ממשרדי עוה"ד הגדולים בשוק ההון. "אבל היחלשות הטייקונים לא התרחשה רק בגלל החוק, שהשפעתו היתה לאו דווקא משמעותית. תרמו לכך הסדרי החוב והחלטות עסקיות שגויות, שהביאו את הטייקונים לאבד שליטה על חלק מהחברות. גם תיקון 20 (רגולציה על שכר הבכירים; ע"א) ורפורמת המדדים, שמביאה לירידה בהיקף אחזקות בעלי העניין, סייעו לכך.

>> אחרי נבואות הזעם: למה באמת נכחדו רוב הפירמידות? 

"אם לפני עשר שנים היו 20 משפחות חזקות במשק — כמו של נוחי דנקנר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, מוטי זיסר, שרי אריסון, מוזי ורטהיים ועידן עופר, כיום רואים היחלשות משמעותית שלהן, ושינוי במבנה השוק. עם זאת, עדיין יש במשק בעיות של ריכוזיות. אנחנו עדיין רואים תאגידים ששולטים בכמה ענפים — זו תופעה קיימת", אומרת קורן ל–TheMarker.

חוק הריכוזיות, שבחודש שעבר מלאו ארבע שנים לחקיקתו, החל להתגלגל במסדרונות הכנסת ב–2010 על רקע ביקורת ציבורית, שהושמעה בין היתר על ידי TheMarker. מי שעמד בראש הוועדה שניסחה את החוק היה מנכ"ל משרד האוצר בזמנו, חיים שני, והשתתפו בה כל צמרת הרגולציה בישראל. בתחילת דרכה, הוועדה היתה "ברווז צולע", שסבל מנטישה של חברים, התמשכות של דיונים וקושי להגיע למסקנות חותכות. למעשה, החוק היה קרוב להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה, אלמלא לחץ המחאה החברתית של קיץ 2011.

עו"ד אסתר קורן
עופר וקנין

החוק, שנוסח על רקע החשש מהתעצמות יתר של גופים עסקיים במשק, הורה על כיווץ הפירמידות בבורסה לשתי שכבות (חברה אם וחברה בת), הפרדה בין בעלות על בנקים או חברת ביטוח לבעלות על חברות ריאליות משמעותיות, וכן קבע מגבלות בנושאי הפרטה או מתן זיכיון לנכסי המדינה.

בספטמבר 2011, בשעה שהמפגינים ברוטשילד המשיכו להפעיל לחץ על ממשלת ישראל, פירסמה הוועדה את המלצותיה הראשונות. בדו"ח הסופי, שפורסם חצי שנה מאוחר יותר, הציגה הוועדה בראשונה את בעיית הריכוזיות בישראל, במלוא חומרתה, למרות הכחשותיהם הנמרצות של בעלי אינטרסים שונים.

בין היתר, בדו"ח הוועדה נכתב כי "המשק בישראל מתאפיין בריכוזיות על־ענפית יתרה בהשוואה לשווקים אחרים ברחבי העולם. ריכוזיות זו מתבטאת, בין השאר, בכך שמספר מצומצם של אנשי עסקים שולט בשיעור ניכר של נכסים ריאליים ופיננסיים במשק. שליטה זו מושגת בחלק ניכר מהמקרים באמצעות קבוצות עסקיות המסודרות במבנה פירמידלי.

"המבנה הריכוזי מעורר חשש לפגיעה באיתנות המערכת הפיננסית, לפגיעה בתחרות העסקית ואף לפגיעה בציבור החוסכים, בבעלי מניות המיעוט בחברות הציבוריות ובמחזיקי איגרות חוב. המלצות הוועדה מבקשות להגביר את התחרותיות במשק הישראלי, להבטיח שוק תחרותי ויעיל, להגן על ציבור המשקיעים ולחזק את איתנותם של המתווכים הפיננסיים ואת יציבותם", נכתב.

"לובי חזק של בעלי שליטה בכנסת"

"חוק הריכוזיות היה יצירתי מאוד ותקדימי. אין חוק כזה בעולם, אף שתופעת ריכוזיות קיימת גם מחוץ לישראל", אומרת קורן. "הדרך שבה בחר המחוקק לטפל בתופעה היתה קיצונית מאוד. זו חדירה של הרגולציה באופן דורסני, ופגיעה בזכות הקניין של בעלי מניות. למעשה, החוק אילץ בעלי שליטה למכור נכסים או לבצע פעולות עסקיות, שלאו דווקא נדרשו ברמה הכלכלית. על רקע התקדימיות של החוק היה חוסר ודאות לגבי אופן היישום שלו וההשלכות הצפויות".

איך נוצרה בישראל כלכלה ריכוזית שנשלטת על ידי מעטים?

הפירמידות שצריכות לקפל שכבה עד סוף 2019

"זו שאלה של התפתחות. אחת הסיבות היא תהליכי ההפרטה במשק, שאיפשרו למעטים להחזיק ביותר נכסים שמכרה המדינה. סיבה נוספת היא העובדה שישראל היא מדינת הגירה, שעברה תהליך של צמיחה מהירה. זה תהליך טבעי שיוצר אילי הון — אותם 'טייקונים'. הרגולציה לא התערבה בתהליך שיצר את אילי ההון, גם בשנים שבהן ההשלכות של התופעה היו דומיננטיות בהרבה. ההתערבות של הרגולציה, באמצעות כלים של ממשל תאגידי בחברות ציבוריות, הגיעה רק בשלבים מאוחרים יותר".

היה נכון בכלל להקים את ועדת הריכוזיות?

"היה נכון לבחון את הנושא, שקיבל רוח גבית מהמחאה הציבורית. עם זאת, לדעתי היה צריך לבחור באמצעים אחרים לטפל בתופעה, בדגש על ממשל תאגידי ושקיפות, ולאו דווקא על ידי מכירה של חברות. לעניין ההפרדה בין הנכסים הריאליים לפיננסיים — יש הצדקה והיגיון. בעניין הפירמידות, הטיפול היה צריך להיות מידתי יותר. למשל, היה צריך לקבוע סף מהותיות מסוים לגבי גודל הפירמידה או לכוח השוק שלה, וגם לגבי אחוזי ההחזקה, שהופכים קבוצת חברות לפירמידה משמעותית".

איך קרה שהיוזמה לחקיקת חוק הריכוזיות הגיעה דווקא מהרחוב ולא מהכנסת?

"יש לובי חזק ואינטרסים של בעלי שליטה בכנסת. הייתי אומרת בזהירות שבעיית הריכוזיות לא זוהתה במסדרונות הכנסת, מאחר שכדי לקדם חקיקה צריך גורם אינטרסנטי שידחוף לכך. כאן לא היה גורם כזה. הבעיה הוצפה במחאה ציבורית, שדיברה על ריכוזיות. במחאה דיברו בסיסמאות, אבל לא שמו את האצבע על האמצעים".

כמי שעבדה בצמוד לחברות הציבוריות, מה היו התגובות של המגזר העסקי לחקיקה?

"ככלל, במגזר העסקי חשבו שהחוק חוקק מאילוצים מערכתיים־ציבוריים, ולאו דווקא בגלל בעיה אמיתית. כך לפחות סברו בעלי השליטה בחברות, שקישרו את החוק בעיקר לנושא קבוצת אי.די.בי. הם אמרו: 'משתמשים בתותח כדי לטפל בבעיה נקודתית'. ההרגשה היתה שהמחוקק הגיע עם כלים לא מידתיים לטפל בנושא, בעיקר לנוכח העובדה שבעיות מהסוג הזה לא טופלו בצורה הזו במקומות אחרים בעולם.

"החברות ראו בחוק נטל — נזק כלכלי שנגרם לבעלי השליטה והמניות. בהמשך שרר הרבה חוסר ודאות לגבי השלכות החוק. עם זאת, החברות התייחסו לחוק בצורה רצינית ונערכו ליישום שלו. ראינו שהיה יישום מהיר יחסית של חלק מסעיפי החוק, לכיוון פירוק הפירמידות. חברות רבות טיפלו בכך כבר בשלבים הראשונים. אי.די.בי למשל נמצאת בישורת האחרונה של החוק בכל הנושא של צמצום מבנה השכבות".

ראינו שקבוצות עסקיות ובעלי שליטה הפעילו לובי חזק בעת גיבוש החוק. הציגו בוועדות בכנסת תחזיות אפוקליפטיות לשוק ההון. למי היה אינטרס לייצר מצג כזה?

"מי שהתנגד לחוק היו הטייקונים, אם זה דנקנר, פישמן או תשובה. ההתנגדות נבעה מהפגיעה האפשרית בקבוצות העסקיות, והדרישה שימכרו תאגידים שבשליטתם מתוך מניעים זרים. בזמנו היה משא מתן ארוך על החוק. היו הופעות בפני הוועדה של מי שעשוי להיפגע מהחוק. היתה לכך השפעה מסוימת, אבל לאור הלחץ הציבורי הגדול שהיה בזמנו, דעתם של בעלי השליטה, וגם דעת בעלי מקצוע שהתנגדו להחמרת החוק, לא התקבלה.

אליעזר פישמן
עופר וקנין

"דובר למשל על הקלות מיסוי, שלא ניתנו בסופו של דבר. דובר גם על מתן הקלות לביצוע תהליכים של פירוק הפירמידות, שלא ניתנו. שתי ההקלות שכן אושרו היו בנושא של פדיון מוקדם לאג"ח (חברות רשאיות לפרוע חוב במטרה לצמצמם שכבה בפירמידה לפי ערך שוק, וברוב של 50% בלבד מבעלי האג"ח באישור בית משפט), והאפשרות לבצע הצעת רכש באמצעות בית משפט ברוב של 50% מבעלי המניות. שתי ההקלות נכונות, אך לא יושמו בצורה רחבה".

"מבעלי שליטה — לשלטון מנהלים"

קורן סבורה כי אחד הסעיפים המרכזיים ב"חוק הריכוזיות" — המורה על הפרדה בין נכסים פיננסיים (בנק, חברת ביטוח ובית השקעות) לנכסים ריאליים (חברות טכנולוגיה, סלולר, נדל"ן ועוד) — הוא סעיף מוצדק, שהיו לו השלכות משמעותיות על שוק ההון, והוא כנראה ימשיך להשפיע עליו בשנים הבאות.

כתוצאה מ"סעיף ההפרדה", למשל, צדיק בינו החליט לוותר על השליטה בחברת האנרגיה פז, ובחר להמשיך להחזיק בבנק הבינלאומי; בדומה, קבוצת דלק, שבשליטת יצחק תשובה, מנסה זה כמה שנים למכור את אחזקותיה בחברת הביטוח הפניקס; קבוצת אי.די.בי מקדמת את מכירתה של כלל ביטוח; וגם המשפחות ורטהיים ועופר, ששולטות בבנק מזרחי טפחות במקביל לשליטה בקוקה קולה ובחברת הנדל"ן מליסרון בהתאמה, נדרשות עד סוף 2019 לבחור בין אחת מהאחזקות.

"בהחלטה לאלץ את הקבוצות להפריד בין אחזקות פיננסיות לריאליות היה היגיון, שנועד למנוע ניגודי עניינים", מדגישה קורן. "הקבוצה הראשונה שביצעה את ההפרדה היתה בינו, שליווינו אותה בתהליך. בינו העדיף את האחזקה בבינלאומי, והקבוצה פיזרה באמצעות גוף מוסדי את האחזקות בפז. למעט בינו, רוב הקבוצות עדיין לא ביצעו את ההפרדה. אנחנו רואים שכמה חברות ביטוח ובנקים נמצאים 'על המדף' זה תקופה ארוכה, אך קיים קושי במכירה שלהם.

"הסיבה לכך היא שהשוק הישראלי מצומצם מאוד, ולכן קשה למצוא קונה ללא החזקות ריאליות משמעותיות. מצד שני, יש בעיות רגולציה למתן היתר שליטה לגופים סיניים ולגופים בינלאומיים אחרים. התוצאה היא שיש דחיפה לכיוון של ביזור האחזקות ומכירתן לציבור. אבל יש בכך בעיות: הקיבולת של השוק היא לא כזו גדולה, במיוחד על רקע המלצות ועדת שטרום (שאילצה כמה בנקים להיפרד גם מחברות כרטיס האשראי; ע"א). זה יוצר עומס על שוק ההון".

מהן ההשלכות של המצב שאת מתארת?

"לעודף ההיצע והביקוש הנמוך צפויות להיות שתי תוצאות: הראשונה היא שבעלי שליטה שמחזיקים בגופים פיננסיים עשויים להימצא במצב של חיסרון כיס — כלומר מכירה בערך נמוך, ללא מימוש פרמיית השליטה והשווי המלא הפוטנציאלי למכירה. במקרה של אי.די.בי ראינו שבעל השליטה (אדוארדו אלשטיין) מתנגד למכירת השליטה בבורסה, כי עסקה שכזאת תיעשה במחיר נמוך ביחס לעסקה של מכירת שליטה — מה שיכול לפגוע בבעלי המניות של אי.די.בי. התוצאה השנייה היא מעבר לבעלות על חברות פיננסיות ללא גרעין שליטה. המשמעות של המהלך היא מעבר ממבנה של בעלי שליטה לשלטון מנהלים. אנחנו מחליפים את בעיית הנציג (קידום אינטרסים של בעל השליטה; ע"א) שאיפיינה את בעלי השליטה בבעיית הנציג של המנהל.

בעלי שליטה שצריכים להפריד בין הנכסים הריאליים לפיננסיים שלהם עד סוף 2019

"אפשר לראות, שאף שעברו ארבע שנים, נושא ההפרדה בין ריאלי לפיננסי לא הגיע לפתרון, כי קיים קושי אמיתי. כרגע בעלי השליטה מעדיפים שלא לבצע מכירה של המניות בשוק ההון ולבזר את השליטה, אלא למכור את מניותיהם בצורה מרוכזת, תוך מימוש פרמיית שליטה. אני צופה שלקראת הדד־ליין — סוף 2019 — תהיה מגמה של ירידה במחירים, והתאמתם למחירים שיהיו קרובים יותר לביצוע פעולות שמתאימות לביזור השליטה".

"החוק לא הביא למכירת נכסים"

פרט להפרדה בין נכסים פיננסים לריאליים, סעיף מרכזי נוסף בחוק הריכוזיות מחייב את הקבוצות העסקיות להתכווץ לשתי שכבות — חברה אם וחברה בת. על פי החוק, הקבוצות נדרשו להתכנס למבנה של שלוש שכבות עד דצמבר 2017 (ארבע שנים מהחלת החוק), ולמבנה של שתי שכבות עד דצמבר 2019 (שש שנים). הוראות החוק מתייחסות הן לחברות ציבוריות שהנפיקו מניות, ובהחמרת המחוקק — הן הוחלו גם על חברות שהנפיקו אג"ח בלבד (חברות אג"ח).

"נושא הפירמידות הוא עניין אקוטי, שגרם להרבה בוקה ומבוקה", הדגישה קורן. "התזה היתה שברגע שיש כמה חברות בטור אנכי שנשלטות בידי אותו בעל שליטה, יש לבעל השליטה אינטרסים נוספים. כך למשל, לאותו בעל שליטה יש אינטרס להעביר תועלות במעלה הפירמידה לטובתו, זו תיאוריית ה'חליבה'. בנוסף, המבנה הפירמידלי מאפשר לבעל שליטה לשלוט בקבוצה גדולה של חברות בכסף קטן — מה שיוצר פער בין אחוזי האחזקה בהון לבין האחזקה בשליטה. הדבר בולט במיוחד ברכישות ממונפות.

"מאז שחוק הריכוזיות פורסם ב–2013 ועד סוף 2015, טופלו 37 מתוך 47 חברות בפירמידות. הן לא חיכו לרגע האחרון. החברות נקטו בכמה פעולות כדי להוריד שכבה: חלקן פירסמו הצעות רכש לחברה בת, חלקן ביצעו מיזוגים עם החברה האם, חלקן ביצעו פדיון מוקדם של אג"ח, אחרות עברו הסדרי נושים והיו שלושה מקרים של מכירה לצד ג'. קשה לשים את האצבע לגבי הגורם שבגללו נעשו המהלכים האלה — האם זה נעשה עם או בלי קשר לחוק הריכוזיות.

"החוק היה אגרסיבי בנטל שהטיל על החברות לבצע מהלכים, אבל בסוף היום, ברמת היישום, הוא לא כצעקתה. במבחן התוצאה, החוק לא הביא את בעלי השליטה למכור נכסים, אלא בעיקר לצמצום שכבות בפירמידה. במובן הזה, החוק לא השיג תוצאות משמעותיות. יש אמנם עוד שנתיים עד למועד הסופי שבו החברות יצטרכו לטפל בנושא הפירמידות — אך אני לא רואה שתהיה בשורה גדולה".

להתמקד בבעיות הממשל התאגידי

סעיף קיפול הפירמידות בחוק הריכוזיות כלל שורה של הקלות, אולי בעקבות לובי של גורמים מתוך הקבוצות העסקיות. כך, למשל, הוחלט שלא להכליל במניין השכבות בפירמידות שותפויות גז, מה שהקל משמעותית על קבוצת דלק בקיפול הפירמידה וגם על פירמידת ישראמקו. בדומה, הוחלט גם שלא להכיל את המגבלות על חברות פרטיות וחברות זרות שאינן נסחרות בישראל (כלומר, נסחרות בבורסות זרות בחו"ל).

ההחרגה של חברות פרטיות וזרות היא לקונה משמעותית, שאיפשרה בין היתר לאלשטיין להשתלט על אי.די.בי באמצעות פירמידת ענק של חברות זרות. בדומה, הלקונה מאפשרת כיום למתמודדים כמו נתי סיידוף — ואפילו אלשטיין — לרכוש את השליטה בפירמידת בזק בהשקעה נמוכה מאוד, רחוק מהסכומים שהיו נדרשים לשלם אלמלא השתלטו על בזק שלא באמצעות חברת האחזקות בקצה הפירמידה. אותה לקונה אף מאפשרת לבעלי שליטה לרקוח רעיונות יצירתיים במטרה לעקוף את חוק הריכוזיות, באמצעות מחיקה מהמסחר בתל אביב, ורישום חברות למסחר בחו"ל.

"אם רצו לפתור בעיות של ריכוזיות בכלל המשק, היה נכון לכאורה להחיל את החוק גם על פירמידות שבנויות מחברות פרטיות", אומרת קורן. "גם ההחרגה של חברות זרות לא ברורה. אין למעשה הבדל בין שכבה שהיא חברה שנסחרת בישראל לבין שכבה שהיא חברה זרה. ההשפעה שלה על קצה הפירמידה זהה. כל התיאוריות בדבר תיעול, והחליבה של חברות רלוונטיות באותה מידה גם לחברה זרה. בנוסף, ההחרגה של חברות זרות והכללה של חברות דואליות היא טעות. זה מעודד את מחיקה של חברות דואליות מהבורסה בישראל, לטובת בורסה בחו"ל".

לדעת קורן, הטיפול בבעיית הפירמידות היה צריך להתמקד במישור הממשל התאגידי, כלומר ברגולציה על אופן ניהול הדירקטוריון, כך שהשפעתו של בעל השליטה תצומצם ותוגבל. "היה הגיוני לטפל בבעיה בצורה ממותנת יותר, דרך יצירת רוב של דירקטורים בלתי תלויים, אבל גם זה היה צריך להגיע עם שינוי בקונספט של דירקטור בלתי תלוי, כך שהוא יהיה עצמאי יותר ומנוטרל מזיקות חיצוניות ומלחצים של בעל השליטה. שינוי בממשל תאגידי היה יכול להיות פתרון טוב יותר".

הפתרון היצירתי של אי.די.בי

המשרד של עו"ד קורן ייצג את קבוצת אי.די.בי, הפירמידה הגדולה בשוק ההון, שנשלטה אז בידי דנקנר מול ועדת הריכוזיות. מי שייצג את אי.די.בי היה עמיתה של קורן, עו"ד דוד חודק. "העבודה איתנו התחילה על רקע מקצועי וענייני כדי לסייע לאי.די.בי. העמדות וההסתייגות שהצגנו לא התקבלו", אומרת קורן.

כיום, מלווה קורן את בעל הבית החדש באי.די.בי, אדוארדו אלשטיין, ביישום חוק הריכוזיות, ובכלל זאת לגבי אופן קיפול הפירמידה. קורן היא האחראית למבנה היצירתי שרקחו בקבוצה לעקיפת חוק הריכוזיות, וזאת באמצעות הקמת תאגיד ייעודי פרטי, שיקבל הלוואת מוכר מאי.די.בי פיתוח ויחזיק בחברות דסק"ש ובנותיה במקום אי.די.בי פיתוח. בצורה זו אלשטיין הצליח לבטל שכבה בפירמידה — מבלי לוותר על אף חברה ציבורית.

"באי.די.בי בדקנו לפחות עשר חלופות אחרות לצמצום הפירמידה. בכל חלופה ראינו שהנזק למחזיקי האג"ח ולבעלי המניות מהציבור הוא משמעותי, ולכן בחרנו בחלופה שצימצמה למינימום את הנזק. זהו פתרון לגיטימי, שנעשה מתוך אילוץ ומצב קיים. יכול להיות שצריך למנוע בעתיד יישום של מהלך כמו זה שעשינו באי.די.בי, אבל נכון למנוע אותו רק לגבי מצבים חדשים. מכיוון שהמקרה של אי.די.בי הוא מצב קיים - הפעולה הזאת היתה לגיטימית לחלוטין, והיא עומדת בדרישות החוק והרציונל".

האם שוק ההון בישראל הוא שוק בריא יותר כיום — ארבע שנים לאחר החלת החוק?

"התרחשו בשוק ההון הרבה שינויים לאחר החלת החוק. ראינו שינוי משמעותי במעמד בעלי השליטה, הגדלה של אחזקות הציבור בחברות, בין היתר בשל רפורמות המדדים, וגם מחיקה של חברות מהמסחר. האם זה גרם לכך שהשוק טוב יותר? יש שיפור, אבל לאו דווקא כתוצאה ישירה של חוק הריכוזיות.

"אני חושבת שיש שיפור משמעותי בממשל התאגידי. בסוף היום, ועדת ביקורת, ועדת המאזן וכלי ממשל תאגידי אחרים הביאו לכך ששוק ההון מתנהל כיום בצורה שקופה ונכונה יותר. אמנם מבנה השוק הוא עדיין מורכב, ומאופיין בשלטון המשפחות, אבל התופעה הזאת נמצאת במגמת שינוי. בעיני, החוק היה קטליזטור גדול מאוד לכל התהליכים שהתרחשו אחריו".

.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#