בישראל הקרטליסטית יש כשלי שוק בתחום שכר המנהלים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בישראל הקרטליסטית יש כשלי שוק בתחום שכר המנהלים

כל הבלופים שמכרו לנו על משכורות הבכירים במשק

ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרבה המועמד ברק אובמה לדבר על הצורך בריסון משכורות המנהלים בוול סטריט. בחודשים הראשונים לכהונתו המשיך אובמה בקו התקיף שלו נגד שכר המנהלים, והפעם היה לו גם גיבוי כלכלי חד לביקורתו: קריסת וול סטריט והחלטת הממשל להזרים מאות מיליארדי דולרים להצלת חברות שמנהליהן זכו למשכורות עתק הוכיחה שגם בארה"ב הקפיטליזם עובד רק בימי השגשוג - כשמגיע משבר נקרא משלם המסים לדגל, לממן את מחדלי המנהלים.

רגע האמת הגיע בחודש שעבר, כשפורסמו משכורות בנקאי וול סטריט ל-2009 והזעקה הציבורית עלתה שוב - אז אימץ אובמה קו חדש, פייסני יותר. כשנשאל על משכורותיהם של הבנקאים, אמר שמדובר באנשים מוכשרים מאוד - ובכלל, שיש שחקני בייסבול המרוויחים יותר מהם.

ההשוואה של משכורות המנהלים בחברות הציבוריות למשכורותיהם של כוכבי רוק, סלבריטאים וספורטאי-על נהפכה לפופולרית בשנים האחרונות, עם הזינוק במשכורות המנהלים. ברגע שמשווים בין משכורת של שחקן גולף לבין משכורת של בנקאי, קל יותר לשאול מה ההבדל? מדוע יש עוינות כה גדולה כלפי משכורות הבנקאים ושוויון נפש ואפילו אהדה למשכורות הספורטאים? כאן משלמים על כישרון לבעוט בכדור או להכניס כדור בחור, וכאן משלמים על כישרון להוביל ארגונים עם אלפי עובדים.

ובכן, יש הבדל גדול. השוואת משכורות המנהלים למשכורות הספורטאים או לאלה של כוכבים אחרים היא מניפולציה מתוחכמת, שנועדה לשרת את החזירות של הראשונים. משכורותיהם של הרוב המכריע של הספורטאים ושל הכוכבים הן תוצאה ישירה ומדויקת של השוק החופשי המשלם עבור כישרון, עבור היכולת לייצר כסף או רייטינג. ספורטאי כושל לא יקבל משכורת גבוהה, ספורטאי כושל לא יוכל לקבל הסכם שכר המבוסס על קשריו החברתיים.

לעומת זאת, משכורותיהם של רבים מהמנהלים היא תוצאה ישירה של כשל שוק - שבגינו יכולים מנהלים לייצר ביצועים בינוניים או להשמיד ערך, ולהתעשר.

השוואת שכר הספורטאים לזה של הבנקאים היא אחד מני בלופים רבים שמוכרים לציבור כדי שמנהלים יוכלו להמשיך למשוך משכורות עתק, ולהיחשב עדיין כ"מנהיגים" וככאלה שהחברה צריכה להודות להם. הנה כמה מהבלופים הנפוצים:

* "המשכורות הגבוהות של מנהלים הן תוצאה ישירה של השוק החופשי, של הקפיטליזם". זהו המטה-בלוף הגדול ביותר, זה שמאגד את רוב הבלופים על שכר מנהלים.

כותב שורות אלה מאמין בשוק חופשי, בתחרות ובמריטוקרטיה - שלטון הכישרון. זה כ-20 שנה אני כותב בעד ערכים אלה; אני רוצה לחיות בחברה שמעריכה כישרון ונותנת חופש מלא והזדמנויות לאנשים מוכשרים.

אבל חלק גדל והולך מהמשכורות ומההטבות שמחולקות במשק הישראלי, כמו גם בכלכלות רבות אחרות בעולם, לא משקף את השוק החופשי אלא את הכשלים בשוק החופשי. ליתר דיוק, הוא משקף את הנקודות שבהן מחיר המנהל לא מבטא שוק אמיתי של כישרון ויכולות.

 

המשכורות הגבוהות ביותר בישראל משולמות בענפים הנשלטים על ידי קרטלים ומונופולים, כלומר מבני שוק לא תחרותיים. הכישרון היחיד של המנהלים או של בעלי השליטה בחברות האלה הוא לשמר את המבנה האנטי תחרותי בענפים שלהם.

דוגמה טובה לכך היא מערכת הבנקאות. בכל שנה, כשמתפרסמות משכורות המנהלים, מסבירים לנו שמדובר בבנקאים מוכשרים, שזה מחיר השוק ושזה מה שנדרש לשלם כדי למשוך אנשים טובים. אך הפלא ופלא - כשמנתחים את מערכת הבנקאות בתקופה של חמש עד עשר שנה, מגלים כמה דברים מעניינים: איש מהמנהלים המוכשרים האלה לא הצליח להגדיל את נתח השוק של הבנק שלו באופן משמעותי. הבנקים הם קרטל שמחלק בינו לבין עצמו את השוק. בחלק מהבנקים אין בכלל "ניהול", משום שדרגות ה"ניהול" שמאפשרים הוועדים החזקים הן נמוכות ביותר. מנכ"ל של אחד הבנקים אמר לי לפני שנה שהבנק מנוהל על ידי הוועד, ושדרגות החופש שלו אפסיות. זה לא הפריע לו למשוך משכורת של כמה עשרות מיליוני שקלים בשנים האחרונות.

* "משכורות הבסיס של המנהלים נגזרות ממחיר השוק, והבונוסים צמודים לביצועי החברות". סיפור טוב בעל קשר קלוש למציאות. משכורות הבסיס של מנהלים בענפים רבים מושפעות מניפוח השכר בחברות אחרות, שבהן כשלי השוק קובעים את רמת השכר. אשר לבונוסים, אלה משולמים ללא קשר למצב השוק - גאות או שפל - ונתונים למניפולציות. מנהלים רבים מושכים בונוסים עצומים בימי הגאות ולא מחזירים אותם בימי השפל, כשרווחיות החברות קורסת או כשהן עוברות להפסדים. כך למשל בענף הפיננסים הישראלי, ברוב המקרים משקפים הבונוסים של 2009 את המחיקות שנרשמו ב-2008, כלומר המנהלים הרוויחו מההפסדים של השנה הקודמת.

* "תגמול המנהלים באופציות צמוד ליצירת הערך שלהם עבור בעלי המניות". סיפור טוב, נשמע טוב, אבל הניסיון מוכיח שהמנהלים והדירקטוריונים השכילו להפוך את כל מנגנון האופציות לסוג של בדיחה.

ראשית, כשכל השוק עולה בגלל בום כלכלי או ירידת ריבית, האופציות הופכות מנהלים רבים למולטי-מיליונרים, גם אם הם מנהלים גרועים. שנית, כשהשוק נופל, ימהרו מרבית הדירקטוריונים "להתאים" את מחירי המימוש של האופציות למנהלים. ובכלל, מנגנוני האופציות בנויים ברוב המקרים כך שהמנהלים יגרפו רווחים בכל מצב.

* "אלה חברות פרטיות. הן אמנם נסחרות בבורסה, אבל ברוב המקרים יש להן בעלי שליטה ברורים שמשלמים את הבונוסים". אלה אינן חברות פרטיות, והן נהפכות לציבוריות יותר ויותר. אם לפני 15 שנה היו משכורות המנהלים בחברות הבורסאיות בעיקר פיקנטריה, הרי כיום הן סוגיה לאומית ומאקרו-כלכלית. יותר ממחצית כספי הפנסיה בישראל מושקעים כיום בשוק החופשי, במניות ובאג"ח של חברות בורסאיות. משכורות המנהלים נוגסות בפנסיה של אזרחי מדינת ישראל.

גם חברה שלכאורה רוב מניותיה נמצאות בידיים "פרטיות" יכולה להיות חברה ציבורית במובן הכלכלי: אם היא חלק מקרטל או ממונופול או מהסדר ממשלתי כלשהו, אז המנהלים יונקים את משכורותיהם מהרנטה המונופוליסטית או בעקיפין מהעטין הציבורי.

* "המשכורות מאושרות על ידי בעלי השליטה והדירקטוריונים". המציאות ברוב החברות הציבוריות מוכיחה שלבעלי השליטה בחברות הבורסאיות יש לעתים קרובות אינטרסים נוספים שונים ומשונים לתפור למנהלים השכירים שלהם חבילות שכר ובונוסים שאינן קשורות ליצירת ערך לאורך זמן. ואכן, הניסיון הבורסאי מלמד כי דווקא בחברות שבהן יש בעל שליטה ברור שיש לו ראייה לטווח הארוך - משכורות המנהלים נמוכות מהמקובל אצל המתחרים.

אשר לדירקטוריונים, ברוב המכריע של המקרים מדובר בחותמות גומי. המשק הישראלי קטן וצפוף, והרוב המכריע של הדירקטורים עסוקים בלכסות את ישבנם. דירקטורים "מקצועיים" לא רוצים להיות ממוצבים כעושי צרות, וייצאו נגד המנהלים או נגד בעלי השליטה לעתים רחוקות.

הפרופסור לניהול הנרי מינצברג מסכם יפה את האמת מאחורי משכורות העתק של המנהלים בארה"ב, ונדמה לנו שחלק מהדברים תקפים גם לשוק הישראלי:

בעוד מרבית המנהלים מתוארים כ"מנהיגים", הרי שבפועל רבים מהם מהמרים במשחק מכור מראש:

1. הם מהמרים בכסף של אנשים אחרים: בעלי המניות שלהם והעובדים שלהם, שעלולים לאבד את משרותיהם.

2. הם מקבלים את הכסף שלהם לא רק כשהם מנצחים, אלא גם כאשר רק נראה שהם מנצחים - כשהמניות שלהם עולות או כשהבונוסים שלהם נכנסים לפעולה על פי אמות מידה חשבונאיות כלשהן.

3. הם מקבלים כסף גם כשהם מפסידים במשחק. קוראים לזה מצנחי זהב.

4. חלק מהם מקבלים בונוסים כבר בתחילת המשחק, כשהם רק מקבלים את הקלפים - לדוגמה, כשהם חותמים על מיזוג שכלל לא ברור אם יצליח (רוב המיזוגים נכשלים).

5. יש מנהלים שמקבלים בונוסים רק עבור הסכמתם "להישאר בשולחן" - מענקי הישארות.

מינצברג מרחיק לכת וטוען שמשכורות המנהלים לא רק גורעות מהרווח של החברות, אלא שלעתים הן מביאות להרס חברות וליצירת תרבות אנטי ניהולית.

הנחת הבסיס ברוב תוכניות הבונוסים היא שהבריאות של חברה מיוצגת רק על ידי פרמטרים פיננסיים או באמצעות מחיר המניה שלה. חברות הן מסובכות הרבה יותר. הבריאות האמיתית שלהן משתקפת בעיקר במה שהחשבונאים מכנים "מוניטין": איכות המותגים שלהן, המוניטין הכוללים שלהן, עומק התרבות הניהולית שלהן והמחויבות של המנהלים ושל העובדים לחברה.

ומה שיותר חשוב: ההנחה השגויה שאפשר למדוד ביצועי מנהלים בעיקר על ידי פרמטרים פיננסיים - הורסת את הניהול של החברות. ההתמקדות בפרמטרים פיננסיים נהפכת לתחלופה נוחה עבור המנהלים המנותקים, אלה שלא מבינים את העסק שלהם ושאין להם עומק ניהולי אמיתי.

מנהלים חסרי סבלנות עושים שימוש לרעה בפרמטרים הפיננסיים: הם יהרסו את המוניטין של החברה באמצעות חיתוך בהוצאות התפעול ובשירות הלקוחות, ובהחלפת עובדים יקרים ומנוסים בעובדים זולים. העובדים הנותרים יישארו כדי לשרוף את שווי המותגים בעלי הערך של החברה. "במהירות רבה ההוצאות הנמדדות יורדות, בשעה שהחברה מידרדרת לאטה".

ומה עם הטענה ש"חייבים לשלם" משכורות עתק, כי אחרת לא מקבלים את האנשים הטובים ביותר? האם היא תמיד נכונה?

ייתכן, אבל אפשר שבחלק מהמקרים המציאות הפוכה, כפי שמינצברג מסביר:

"לדעתי, אם תשלם את הבונוסים האלה תקבל את האנשים הלא נכונים. במקרה הגרוע יהיו אלה נרקיסיסטים המרוכזים בעצמם, ובמקרה הטוב - אנשים שמוכנים להיות מנותקים מכל שאר הצוות באמצעות תוכנית הבונוסים שלהם".

מינצברג משוכנע שאפשר להביא אנשים מצוינים לניהול חברות גם בלי לשלם להם בונוסים גבוהים - מפני שהאנשים הטובים ממילא מחפשים במשרת המנכ"ל דברים רבים נוספים מעבר לכסף: מוניטין, עונג מההנהגה של חברה גדולה או הזדמנות להשפיע על ארגון גדול היקר להם.

השנתיים האחרונות בכלכלה העולמית והישראלית חשפו באופן ברוטלי את כשלי השוק של השוק החופשי ואת הצורך בהתערבות. בישראל הצפופה, הקרטליסטית, שבה הממשלה מעורבת בחלקים ניכרים מהשוק וכולם מכירים את כולם, יש הרבה מקומות החשופים לכשלי שוק בתחום שכר המנהלים. למחוקק, לרגולטור ולציבור יש מקום לחשוב כיצד מתקנים את כשלי השוק האלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#