חברות כרטיסי האשראי מנסות לדרוס יוזמה לתחרות בשוק - את המחיר משלם הצרכן

שלוש חברות כרטיסי האשראי - ישראכרט, ויזה כאל ולאומי קארד - נהנות מרווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה ומתשואה חלומית ■ הן עושות בשיטה הקבועה: תחרות דלילה ■ האם סוף-סוף יקום הרגולטור שיטפל באחד מהכשלים הגדולים במערכת הפיננסית, או ששוב ינצח הכוח של החברות הגדולות

אתי אפללו
אתי אפללו

>> גם אם תבדקו את ספח הקופה בסופרמרקט משני צדדיו, לא תגלו בו סעיף של "תשלום בעבור הוצאות סליקה ועמלה לחברת כרטיסי האשראי". גם בחשבונית שתקבלו אחרי ארוחה במסעדה או בחנות מכשירי החשמל לא יופיע סעיף כזה.

ובכל זאת, העמלות שמשלמים עסקים בישראל לחברות האשראי הן מרכיב גבוה מדי בהוצאותיהם, שמתורגם ישירות למחירי המוצרים. במלים אחרות, מי שמשלם את החשבון הוא הציבור. ומי מרוויח מכך מאות מיליוני שקלים? כמובן, חברות כרטיסי האשראי וכמובן הבעלים שלהן, הבנקים הגדולים.

העובדות הן פשוטות: שוק כרטיסי האשראי, שנשלט על ידי הבנקים, הוא ריכוזי - אין בו תחרות, הצרכן משלם מחירים שמותירים בידי החברות רווחים גבוהים מאוד ובאופן כללי הוא חולה מאוד. בימי הקיץ הלוהטים האלה, שבהם נוהג עולם העסקים להאט מעט את פעילותו, וחלק גדול מהשחקנים בשוק עולים על מטוס בדרך לחופשה ארוכה בחו"ל, בחברות כרטיסי האשראי דווקא מתחממים העניינים. בשקט בשקט הן נערכות לסיבוב נוסף בקרב הארוך והבלתי נגמר שלהן ברגולטורים הישראלים שמנסים להצר את פעולותיהן.

יוזמת חקיקה חדשה, שבאה להיטיב עם העסקים הקטנים והבינוניים, מאיימת לצמצם את רווחיהן של החברות - והן יעשו הכל כדי למנוע אותה. הן מצטיידות בלוביסטים ועורכי דין, ומגבשות שורה של טיעונים כדי שאף אחד לא יגע להן בקצפת. בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכספים ועסק בהצעת החוק הזאת, התברר עד כמה נחושות חברות כרטיסי האשראי להגן על עסקיהן.

נשאלת השאלה אם הפעם, אחרי שנים ארוכות של רגולציה כושלת, יקום הרגולטור שיצליח לשחרר את בעלי העסקים ואותנו מאחד העוולות הגדולות של המערכת הפיננסית בישראל.

שלוש חברות, שתי עמלות

אחת הסיבות לכך שהכשלים בשוק כרטיסי האשראי אינם עולים לסדר היום הציבורי בעוצמה הדומה לבעיות בענפים אחרים במשק, היא שמדובר בפעילות מורכבת ולא תמיד ברורה לאזרח הקטן.

ואולם הצרכנים מבצעים כיום יותר ויותר עסקות באמצעות כרטיסי אשראי (ראו מסגרת) ולכן כדאי להבין מעט טוב יותר כיצד פועלת מערכת העמלות בין העסקים לחברות כרטיסי האשראי.

בישראל פועלות כיום שלוש חברות כרטיסי אשראי: ישראכרט, שבבעלות בנק הפועלים; לאומי קארד, שבבעלות בנק לאומי; וויזה כאל, שבבעלות בנק דיסקונט. מלבד הנפקת כרטיסים, לחברות כרטיסי האשראי יש גם מערכת המספקת תשתית סליקה - העברת כסף ממחזיק כרטיס האשראי לבית העסק. כיצד זה פועל? הלקוח רוכש מוצרים בבית העסק באמצעות גיהוץ כרטיס האשראי. בית העסק מקבל את התשלום עבור הרכישה מחברת הסליקה תמורת עמלת בית עסק (הנקראת גם עמלת סליקה).

בשלב הבא דורשת חברת הסליקה ממנפיקת הכרטיס - חברת כרטיסי האשראי של הלקוח - את התשלום שכבר נסלק. תמורת קבלת התשלום משלמת חברת הסליקה עמלה צולבת.

במקרים רבים, חברות כרטיסי האשראי ממלאות הן את תפקיד המנפיקה והן את תפקיד הסולקת. כך למשל, כאשר לקוח מבצע רכישה באמצעות כרטיס ויזה של לאומי קארד ובית העסק מקבל שירותי סליקה מלאומי קארד, הרי שחברת ויזה העבירה כסף מכיס לכיס. ואולם אם הלקוח שילם בכרטיס לאומי קארד ואילו בית העסק מקבל שירותי סליקה מישראכרט, הרי שישראכרט אמנם מקבלת את עמלת בית העסק, אבל היא נלאצת לשלם ללאומי קארד עמלה צולבת.

העסקה שלא היתה

במשך שנים מתלוננים בתי העסק על העמלות הגבוהות שהם משלמים לחברות כרטיסי האשראי. לפי העסקים הקטנים, העמלה הממוצעת היא כ-2% מכל עסקה - מה שפוגע באופן קשה ברווחים של בתי העסק. וכשבשוק כזה אין ממש תחרות, בתי העסק אינם מצליחים להתמקח על המחיר.

ואולם הקש ששבר את גב הגמל היה התעקשות של חברת לאומי קארד לגבות מבתי העסק עמלה גם על עסקות שבוטלו. כלומר, כאשר הלקוח ביטל את הרכישה ולאומי קארד - כחברה הסולקת - לא העבירה את הכספים לבית העסק, היא עדיין דרשה את התשלום של עמלת בית העסק.

ליובל יבנקובסקי, בעל מכון לאבחון עסקי העוזר לעסקים קטנים, המצב נראה מוזר מאוד. לטענתו, מצב כזה לא ייתכן בשוק תחרותי שבו חברות לא יכולות להפעיל כוח נגד הצרכנים.

יבנקובסקי הגיש בתחילת השנה תביעה ייצוגית נגד לאומי קארד בסכום של 74 מיליון שקל. בתביעה הוא טען: "החוזה שלפיו לאומי קארד גובה את העמלה גם בגין עסקות שבוטלו יוצר מצב אבסורדי, שבו מצד אחד לאומי קארד זוכה בעמלה בכל הקופה, ומצד שני בעל העסק משלם עמלה על עסקה שלא בוצעה. לא מדובר רק בחוסר שוויון, אלא נוצר מצב שבו בעל העסק משלם לחברות כרטיסי האשראי ואינו מקבל תמורה בכלל".

במקביל להגשת התביעה פנה יבנקובסקי לחבר הכנסת דני דנון (הליכוד), יו"ר ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לשירותי בנקאות למשקי הבית ולעסקים קטנים ובינוניים. דנון הטיל על מכון המחקר של הכנסת לבצע מחקר על שוק כרטיסי האשראי. תוצאות המחקר לא היו משמחות. שורה של כשלי שוק בתחום פוגעת בצרכנים והופכת את רווחי חברות כרטיסי האשראי ל"על-נורמליים". הכסף הגדול זורם מכיסי הציבור לכיסי חברות כרטיסי האשראי.

כמה גדול? הכנסות חברות כרטיסי האשראי נגזרות ממחזור העסקות. היקף המחזור של כל החברות הוא 160 מיליארד שקל בשנה. ההכנסות המצרפיות של חברות כרטיסי האשראי הסתכמו ב-2009 ב-3 מיליארד שקל, והרווח הנקי שלהן הסתכם ביותר מחצי מיליארד שקל.

העסקים הקטנים משלמים בגדול

מכון המחקר של הכנסת מונה שורה של כשלים בשוק כרטיסי האשראי, שהתרגום המעשי שלהם הוא עלויות נוספות שמועמסות על הצרכנים.

הכשל הראשון נובע מהגבלות שונות בסליקה שמטילות חברות כרטיסי האשראי. כך למשל, כל חברות כרטיסי האשראי מאפשרות לחברות האחרות לסלוק להן את הכרטיסים, אבל אצל ישראכרט רק החברה עצמה יכולה לסלוק את כרטיסיה, וכך גם את כרטיסי אמריקן אקספרס שמונפקים על ידי החברה. למעשה, גם את כרטיסי אמריקן דיינרס של ויזה כאל יכולה רק כאל לסלוק. אבל בעוד שדיינרס ואמריקן אקספרס זניחות יותר בשוק (4% ו-5% בהתאמה), ישראכרט הוא כרטיס נפוץ יותר (17%).

המשמעות של כשל זה היא שאם בעל עסק מעוניין להעניק שירות ללקוחותיו שהם בעלי כרטיס ישראכרט, אין לו ברירה אלא לבקש מישראכרט להיות גם החברה הסולקת. אחרת הוא לא יוכל לקבל תשלום באמצעות כרטיס ישראכרט. לכן לא פלא שהחברה הוכרזה ב-2005 כמונופול בשוק הסליקה של כרטיסים מסוג ישראכרט ומסטרקארד (את המותג מסטרקארד, בעל נתח שוק של 28%, מנפיקות חברות נוספות מלבד ישראכרט, אך ישראכרט היא הדומיננטית בהנפקת המותג).

הכשל השני נעוץ בעמלה הצולבת - אותה עמלה שמשלמת חברת האשראי הסולקת לחברת האשראי שהנפיקה את הכרטיס. עמלת בית העסק נגזרת משיעור העמלה הצולבת. כלומר העמלה שישלם בית העסק תמיד תהיה גבוהה יותר משיעור העמלה הצולבת.

בשנים האחרונות, לאחר התערבות הרגולטורים, שיעור העמלה הצולבת - שהסתכם ב-2006 ב-1.25% - הולך ופוחת בהדרגה. האם הירידה הזאת חילחלה גם לעמלה שמשלמים העסקים עצמם? לא בטוח. העסקים ממשיכים לשלם את אותן העמלות, וממילא הצרכנים נאלצים לשלם יותר. העמלה הממוצעת של בית עסק היתה ב-2004 כ-1.6% בישראכרט וכ-1.5% בוויזה. ממוצע עמלות אלה אמנם ירד מ-2% ו-1.9% בהתאמה מ-1998, ואין נתונים מסודרים לגבי גובה העמלה בתקופה מאוחרת יותר.

ואולם לפי הנתונים שהוצגו במחקר הכנסת, בעסקים קטנים העמלה הממוצעת נותרה 2%. רשתות שיווק גדולות משלמות עמלות נמוכות בהרבה - עד 0.8%. הסיבה לכך היא כי לרשתות אלה (למשל, לרשתות השיווק והדלק) יש קלף מיקוח חזק יותר מול חברות כרטיסי האשראי, שעד עתה גם גבו עמלה צולבת נמוכה יותר על עסקות שנעשו ברשתות אלה.

רק לשם המחשה, כל ירידה של 0.1% בממוצע העמלה משמעותה ש-160 מליון שקל נשארים בידי העסקים ולא עוברים לידי חברות כרטיסי האשראי.

גם בשוק ההון מבינים כי לחברות כרטיסי האשראי אין אינטרס להתחרות על המחיר. בסקירות שמפרסם על השוק מנהל מחלקת הפיננסים בכלל פיננסים ברוקראז', יובל בן זאב, הוא כותב: "תימשך הפחתת העמלה הצולבת. למרות זאת החברות ינקטו גישה רציונלית ולא יפחיתו עמלות והרווחיות לא תיפגע. ככה זה במודל רציונלי של תחרות בין מעטים בשוק בוגר".

רווחים "על-נורמליים"

בשוק שבו יש תחרות בין מעטים לא תמיד יש תחרות במחיר. כך למשל, אברהם בירנבאום, יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל, ציין בישיבה שנערכה בוועדת משנה לוועדת הכספים בעניין: "בענף כרטיסי האשראי קיים אוליגופול. אמנם כניסת לאומי קארד ב-2000 לשוק יצרה תחרות מסוימת והוזילה את העמלות לקמעונים, אבל כל אזרח צריך לדעת, ורבים בוודאי יודעים, שקיים תיאום, לפחות במבחן התוצאה, בין חברות כרטיסי האשראי".

בירנבאום הביא לדוגמה את סוגיית העמלות להמרת מט"ח - כלומר, אם אדם שילם בחו"ל בכסף זר באמצעות הכרטיס, והכסף נגבה ממנו כאן בשקלים. לדבריו, "ויזה לוקחת עמלה של 0.75% על המרה לדולרים ו-2% על המרה ליורו ולמטבעות אחרים. ישראכרט גובה ההיפך - 0.75% על יורו, ו-2% על דולרים. בינואר השנה העלו כל החברות בעת ובעונה אחת את שיעורי כל העמלות להמרת מט"ח ב-0.25%. אם זה אינו תיאום, איני יודע תיאום מהו".

הכשלים אלה מתבטאים על פי מכון המחקר של הכנסת ברווחים "על-נורמליים" שמציגות חברות כרטיסי האשראי. לפי המחקר, רווחיהן של חברות כרטיסי האשראי צומחים בשיעור שנתי של יותר מ-25%, והתשואה על ההון העצמי הממוצעת בענף (ב-2007-2009) היא 37.9%.

תשואה של 40%

בסוף מאי התייצבו לישיבה בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה לשירותי בנקאות למשקי בית ולעסקים קטנים ובינוניים, כל נציגי חברות האשראי. ואולם, על אף שיש רק שלוש חברות כרטיסי אשראי באולם היה צפוף מאוד שכן כל חברה היתה מצוידת במספר רב של לוביסטים שתפקידם ללחוץ על הרגולטורים כדי לרכך את הרגולציה.

ניגודי האינטרסים בין החברות השונות ניכרו בישיבה והאווירה היתה מתוחה. בעוד שישראכרט ניסתה לנווט את הדיון אל גביית העמלות על ביטול העסקות - נושא שעלול לפגוע יותר בלאומי קארד - החברות האחרות ניסו לנווט את הדיון לשאלת הכשלים בסליקה והסליקה הבלעדית של ישראכרט.

מוטי שפירא, מנכ"ל להב - ארגוני העצמאים, דיווח בישיבה על סקר שערך הארגון בעניין עמלות בתי עסק בקרב 300 בעלי עסקים בפריפריה. לפי הסקר, שיעור עמלת בתי העסק היא כ-2.03%. לדבריו, "אם חברות האשראי מרוויחות כל כך הרבה, אפשר להוריד את העמלות לשיעור נמוך יותר".

יבנקובסקי ציין בישיבה: "לאוזן לא מיומנת מספרים כמו 3%, 2% ואפילו 1.5% לא נשמעים הרבה. אבל זה סכום עצום, כי מדובר באחוז מהמחזור ברוטו. אם סוחר מוכר טלוויזיה ב-10,000 שקל, והרווח שלו הוא 5%, אז כמה זה בעצם 2% מתוך 5%? הם לוקחים בעצם כמעט 50% מהרווח של בעל העסק. התשואה להון של חברות האשראי היא 40% - זה יותר מכל חברה בורסאית ומעבר לכל סכום מקובל. אין לנו בעיה שירוויחו, אבל זה מראה על חוסר איזון ועל בעיה. זה צריך להדליק נורה אדומה".

עו"ד טליה סלומון, המייצגת את חברת כאל, ציינה בדיון כי הבעיה היא חוסר השוויון בין ישראכרט ליתר המותגים החזקים: "המותג ישראכרט הוא חזק. זה מותג שמרכז נתח שוק של כ-20% משוק הסליקה, והוא בעיקר משמש אוכלוסיות שהן פחות חזקות, ולכן נפוץ בפריפריה. המשמעות היא שבתי עסק, בעיקר בפריפריה, פשוט חייבים להיות בקשר עם חברת ישראכרט, כי ללא ההסכם עם חברת ישראכרט הם לא יוכלו לכבד בבתי העסק שלהם חלק ניכר מכרטיסי האשראי.

"הדבר הזה יוצר לכאל קושי מסוים בהתמודדות בתחרות, וגם קושי בגיוסים של בתי עסק חדשים - כי הלכה למעשה 100% מבתי העסק החדשים שנפתחים פונים לחברת ישראכרט, והרבה פחות מבתי העסק האלה, בערך שליש, פונים גם לחברת כאל. יש להם תחליפים לכרטיסים של כאל. זה יוצר קושי לכאל גם בהסבה של בתי עסק קיימים אליה, ולכן אנחנו תומכים בכך שכן יתבצעו המהלכים הנדרשים כדי לשנות את המצב".

נציג ישראכרט, בועז רדאי, התקומם למשמע הדברים: "המשמעות היא הפקעת מותג ישראכרט בתחום הזה של הסליקה, ומתן השימוש בשם ישראכרט לשתי החברות שיושבות פה לצדי. אני חושב שזה לא ראוי. הצעת החוק כמו שהיא מנוסחת כיום היא אנטי ישראכרט, ואני לא יודע מאיזו סיבה היא מונעת".

אברהם בירנבאום יו"ר אירגוני הסוחרים בישראל, הגיע לפתרון פשוט הרבה יותר: "צריך לטפל בעניין שיעורי העמלות. יש מי שמכתיב את שיעורי העמלות לחברות כרטיסי האשראי - אלה הן רשתות השיווק הגדולות שמשלמות 0.8% בלבד. חברות כרטיסי האשראי תלויות בהן, לא להפך. אילו המחוקק היה קובע את שיעור העמלה הזה כתקרה שהחברות לא יוכלו לגבות משאר הקמעונים והעוסקים מעבר לה, הכול היה מסתדר".

היסטוריה של כשלים

הדבר החמור ביותר בשורת הממצאים של מכון המחקר של הכנסת הוא שאף אחד מהכשלים האלה אינו בגדר תגלית מרעישה. זה יותר מעשור מנסים הרגולטורים השונים לטפל ללא הצלחה בשוק הבעייתי הזה. פעם אחר פעם מצליחות חברות כרטיסי האשראי, שמצטיידות בגדודי לוביסטים ובטענות מושחזות, לבטל את רוע הגזירה.

"ההתרשמות שלי היא שהפיקוח הוא קצת אנמי", אמר ח"כ דנון בישיבה שהתקיימה בעניין בסוף מאי, ביחס לפעילות הפיקוח על הבנקים בתחום. "יש פה גופים חזקים בשוק, ששולטים בשטח שהוא גדול מאוד. הרגולטור צריך להשתמש בשיניים ולעלות על הדברים האלה, לא לחכות שאנחנו נבוא עם הצעות חוק. לכם כרגולטור יש המון כוח שאתם לא משתמשים בו".

במאי 2000 פנו חברות כרטיסי האשראי לבית הדין להגבלים עסקיים כדי לקבל פטור מהסדר כובל ביחס לסליקה הצולבת בניהן ובקשר לשיעור העמלה. ההליך נמשך בבית הדין שש שנים, שהנושא העיקרי במחלוקת היה גובה העמלה הצולבת.

בית הדין הגיע להכרעה, אך זמן קצר לאחר הפסיקה הגיעה הממונה על ההגבלים העסקיים להסכם עם חברות כרטיסי האשראי, לתקופה של שש שנים וחצי. במסגרת ההסכם חלה ירידה הדרגתית משיעור של 1.25% ב-2006 לשיעור של 0.875% בסוף 2012. המדרגה הקרובה היא ביולי - אז תרד העמלה לשיעור של 0.975%.

ההסכם יפוג בסוף 2013, אך גם הוא אינו חף מבעיות. ראשית, הוא לא מוביל לירידה בעמלות שמשלמים בתי העסק הקטנים. מעבר לכך הוא אינו מסדיר את מעמדם של סולקים פוטנציאלים שרוצים להיכנס לשוק.

הכניסה לתחום כרטיסי האשראי בישראל קשה מאוד, ומיזמים שהוקמו נכשלו. בתחום קיים מעין מעגל קסמים - ככל שיותר בתי עסק סולקים כרטיס מסוים כך עולה התמריץ של הלקוח להחזיקו; וככל שיותר לקוחות מחזיקים את הכרטיס כך עולה התמריץ של בית העסק להתקשר בהסכם סליקה עם חברת האשראי שמנפיקה את הכרטיס.

אם אף אחת מהחברות לא תסכים לסלוק מותג חדש שנכנס לשוק, אף אחד לא יסכים להיכנס לשוק הזה. ואם סולק שנכנס לשוק (ומועמדים אפשריים לעניין הן חברות הביטוח) לא מצליח לשכנע את אחת מחברות כרטיסי האשראי להעדיף את שירותיו לא תתפתח בשוק תחרות.

"חקיקה תפקיע את זכות הקניין"

באוגוסט 2005 מינה שר האוצר אברהם הירשזון ועדה בין-משרדית לבדיקת כשלי השוק בענף. מסקנות הוועדה היו כי כשלי השוק בענף מייקרים את מחירי המוצרים והשירותים במשק וחוסמים את התפתחותו של אשראי חוץ-בנקאי קמעוני באמצעות כרטיסי האשראי - מצב המביא לפגיעה בצריכה הפרטית, בצמיחת המשק וברווחת הציבור.

בפברואר 2007 הגישה הוועדה לשר האוצר דו"ח מסכם והמלצותיה היו חיוב סליקה הדדית בין כל חברות כרטיסי האשראי הקיימות והעתידיות לפעול בשוק; מתן סמכות פיקוח למפקח על הבנקים להסדיר את הסליקה המלאה ולפקח על גובה העמלה הצולבת; ועידוד גורמים עסקיים חדשים להיכנס לתחומי ההנפקה, הסליקה והניכיון של כרטיסי אשראי.

האוצר נעזר גם בכלכלן דוד בועז שחיבר דו"ח שהצביע על כשלים דומים. ואולם האוצר לא הגיש הצעת חוק בעניין עד היום, על אף שנוסח תזכיר חוק בעניין בשעתו. בדיון שהתקיים בוועדה בעניין בסוף מאי, ציינה נציגת הפיקוח על הבנקים, כי אכן עובדים בימים אלו על הצעת חוק. "התזכיר שגובש לאחר המלצות הוועדה הבין-משרדית הופץ לפני כמה שנים, לדעתי ב-2007. אל תשכחו שגם החשב הכללי התחלף. דברים מתעכבים, דברים שהם לא בהכרח תלויים בנו או ברצונות שלנו", התפתלה נציגת בנק ישראל בישיבת הוועדה.

נציג האוצר ציין כי ההצעה תוגש בתוך שבועות בודדים. דנון הגיש בינתיים הצעת חוק פרטית שבמרכזה הצעה לחייב כל מותג כרטיסי אשראי או מנפיק כרטיסי אשראי שהגיע לנתח שוק של 10% ויותר, לאפשר לכל סולק שמעוניין לסלוק אותו לעשות זאת. חברות כרטיסי האשראי, ובעיקר ישראכרט, צפויות להתנגד להצעה.

במקביל, סיכם דנון את ישיבת הוועדה מסוף מאי: "הוועדה קוראת למשרד האוצר ולבנק ישראל לקדם במהירות את הצעת החוק להסדרת שוק כרטיסי האשראי, לרבות טיפול ופיקוח על גובה העמלות וסליקה צולבת. הוועדה קוראת לבנק ישראל להגביר את הבקרה על עסקות כרטיסי האשראי, ובעיקר לפרסם הנחיה ברורה בנושא גביית עמלות בגין עסקות שבוטלו". כעת הכדור נמצא במגרש של רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, ושוקי אורן, החשב הכללי באוצר.

מישראכרט נמסר בתגובה: "מאז הונהג הסדר העמלה הצולבת, שנקבע על ידי הממונה להגבלים עסקיים, יותר מ-45 אלף בתי עסק העבירו פעילותם בין הסולקים השונים וזו הוכחה נחרצת לקיומה של תחרות בשוק הסליקה. בנוסף, עמלת בתי העסק הממוצעת ירדה משמעותית והיא מהנמוכות בעולם.

"קבוצת ישראכרט השקיעה לאורך השנים סכומי עתק בבניית המותג הישראלי ישראכרט וכל חקיקה פרטית תפקיע את זכות הקניין של הקבוצה. חלקה של קבוצת ישראכרט כיום בשוק אמצעי התשלום הוא כ-8% בלבד והיא מציעה ומזכירה למתחריה, הפועלים נגדה במסווה של עידוד התחרויות בענף, כי הדרך לעידוד התחרות היא פיתוח של מותגים פרטים חזקים וטוב יעשו אם ישקיעו את מרצם ומשאביהם בכיוון זה".

מלאומי קארד נמסר בתגובה: "הנושאים הרלוונטיים נדונים בין החברה לגורמים הרלוונטיים בערוצים המקובלים".

שוק כרטיסי האשראי: צומח, רווחי ובעייתי מאוד

>> שוק כרטיסי האשראי הוא אחד השווקים הצומחים והרווחיים בישראל. בענף פועלות שלוש חברות כרטיסי אשראי, שנמצאות בבעלות הבנקים: ישרכארט (הפועלים) לאומי קארד (לאומי) וכאל (דיסקונט והבינלאומי). החברות פועלות בכמה תחומים - והעיקריים הם הנפקת כרטיסי אשראי, סליקה ומתן אשראי חוץ בנקאי.

בעשור האחרון גדלו היקף השימוש בכרטיסי האשראי והיקף העסקות המבוצעות בהם בקצב מהיר. מספר הכרטיסים הפעילים גדל בממוצע ב-6.8% בשנה בארבע השנים האחרונות, והיקף העסקות גדל בתקופה זו בממוצע של 8.6% בשנה (נתון נמוך יחסית, עקב עצירה בגידול בתקופת המשבר). מתחילת 2010 צמח היקף העסקות בכרטיסי אשראי בשיעור דו-ספרתי לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

גם לאחר פתרון הכשלים בתחום הסליקה המפורטים בכתבה יהיה צורך להסדיר היבטים רבים הקשורים לשוק, כמו כשלים בתחום הניכיון וכשלים הנובעים מכך שהבנקים הם הבעלים של חברות כרטיסי אשראי, מצב המונע התפתחות של תחרות אמיתית בין האשראי שנותנים הבנקים לבין האשראי שנותנות חברות כרטיסי האשראי. ואולם יוזמות להפרדה, שעולות מעת לעת, מטורפדות במהירות וקשה לראות את הבנקים מוותרים על חברות כרטיסי האשראי הרווחיות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום