הגופים המוסדיים בישראל יכולים רק להתבייש

החובות הכלולות בדו"ח חודק - מינימאליות

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

>> בנק ישראל ידוע כגוף שמרני, הממעט להתבטא ועושה זאת תמיד בזהירות יתרה. מכיוון שכך, היה צריך השבוע להגיע אל תחתית הדיווח לציבור בדבר השיקולים בהחלטה לייקר את הריבית ב-0.25% באפריל, כדי לקרוא את המשפט הזהיר הבא: "כמו כן היתה התייחסות (במהלך הדיון על יקור הריבית; מ"א) להנפקת אג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים וללא דירוג, ועלתה השאלה האם המרווחים בהם הן מונפקות משקפים באופן הולם את הסיכון של החברות".

קשה להאמין שפחות משנה וחצי חלפו מאז פרץ המשבר הכלכלי העולמי - שבו שוק האג"ח הקונצרניות בישראל קרס בכ-20%, והציבור הנפחד ראה בעיני רוחו את החיסכון הפנסיוני שלו מתנדף באוויר - כבר נאלץ בנק ישראל לחרוג מהדיפלומטיות הרגילה שלו כדי לאותת ששוק האג"ח שוב נסחף להגזמה. מתברר שדי בפחות מ-18 חודשים כדי שהלקחים של המשבר יישכחו, והגופים המוסדיים - המנהלים את הפנסיה של הציבור - יחזרו לרכוש אג"ח כמעט ללא שיקול דעת.

הלקחים מתהליכי הסקת המסקנות בשוק ההון הישראלי מרים במיוחד. אם נדמה היה שהמוסדיים למדו את הלקח מהמשבר, הרי שהגאות המחודשת בשוק האג"ח מעידה כי דבר לא נלמד. גם אין כל סימנים כי הגופים המוסדיים הסיקו מסקנות כלשהן בכל הקשור לתמרוץ המנהלים: המוסדיים אינם דורשים ריסון שכר הבכירים כתנאי להשקעה בחברות, על אף שברור לכל כי תמרוץ שגוי של המנהלים בארה"ב היה הגורם העיקרי לפרוץ המשבר. נהפוך הוא - בכירי המנהלים בגופים המוסדיים עצמם מובילים כיום את טבלאות השכר!

נוכח המציאות המרה, הצורך ביישום המלצות ועדת חודק מתחזק. מה יש בהמלצות אלה? כמה כללי זהירות מינימליים בהשקעה באג"ח. למשל, החובה לבדוק רכישה של אג"ח במסגרת הנפקה לפחות שבעה ימים מראש. למשל, החובה כי רכישת אג"ח תיעשה רק על סמך בדיקה כלכלית רצינית (אנליזה) של החברה שהנפיקה את אג"ח. למשל, החובה לדרוש מהחברה שהנפיקה את אג"ח כמה הבטחות משפטיות בסיסיות, שנועדו להבטיח כי במקרה שתיקלע למצוקה כלכלית, מחזיקי האג"ח לא יהיו האחרונים בתור לקבל את כספם חזרה.

אף אחת מההמלצות של דו"ח חודק אינה מגלה את אמריקה. למעשה, באמריקה (או לפחות בארה"ב) כל החובות האלה נכללות באופן שוטף בהנפקות אג"ח. שם, באמריקה, הגופים המוסדיים תובעים זאת; הם לא מוכנים לסכן את כספו של הציבור בהשקעה באג"ח בלי שאלה יעמדו בתנאים המינימליים האלה. אך מה שבאמריקה הוא בגדר תנאי מינימלי במובן מאליו, מעורר בישראל סערה רבתי - ונדרשת התערבות של המפקח כדי ליישמו. בדיעבד, אחרי השנה וחצי שחלפו כאן, אי אפשר שלא להתבייש בשמו של שוק ההון הישראלי בשל הסערה שעורר דו"ח חודק. החובות הכלולות בדו"ח הן כל כך מעטות וכל כך מינימליות, שזוהי בושה לגופים המוסדיים שהם אינם תובעים בעצמם את הכללתן בכל הנפקות האג"ח בישראל. איך יתכן שגופים מוסדיים אמריקאיים לא מרשים לעצמם לרכוש אג"ח בלי כל אותן חובות - ואילו בישראל המפקח צריך לאכוף זאת על הגופים המוסדיים?

אפשר להניח שהתשובה טמונה בכך שאלה הם אותם גופים מוסדיים שחזרו לרכוש אג"ח בלהיטות וברשלנות, על חשבון כספו של הציבור, רק חודשים ספורים לאחר חלוף המשבר. בכך הוכיחו הגופים המוסדיים בישראל את חוסר רצינותם, חוסר אחריותם, וחוסר היכולת שלהם להתחיל ולנהוג כמו גופי השקעה מקצועיים. אכן, בושה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker