מלחמת שני העולמות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמת שני העולמות

המגזר השלישי

תגובות

>> בעולם המודרני התקדמות נמדדת על פי אינדיקטורים כלכליים. כדי לדעת אם חברה מצליחה מסתכלים על השורה התחתונה, רווח, הפסד, הוצאות, הכנסות, תזרים, חובות ונכסים. כדי לקבוע אם מדינה משגשגת, בוחנים את התוצר שלה - הגירעון, החוב, שער המטבע. אין ספק שהמדידה הכלכלית הכרחית, אבל האם היא מספיקה כדי לדעת אם חברה יציבה, בריאה, ורחמנא ליצלן, צודקת ומאושרת?

לפני כשנתיים פנה נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, אל שניים מזוכי פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ ואמרטיה סן, כדי שיציעו מדדים חלופיים לרווחה חברתית. הם המליצו להוסיף לצד מדדי כושר הייצור גם מדדים של איכות חיים וסביבה. בקהילה העסקית במקביל, במיוחד בעקבות המשבר הכלכלי, החלה להתפתח תפישה של שורה תחתונה משולשת. לצד המדדים הפיננסיים, חברות רבות כוללות בדו"חות הכספיים גם מדידה של השפעות על הסביבה האנושית ועל הסביבה הפיסית.

כאשר ה-OECD בוחן את מועמדותה של ישראל להצטרף לשורותיו, הוא בוחן הישגים כלכליים, אבל לא רק אותם. הארגון העיר וביקש לבדוק גם כיצד ישראל מתמודדת עם פערים חברתיים וכיצד היא נערכת לטיפול בפסולת ובזיהום. כאשר משקיעים מתלבטים אם להשקיע בחברה, חלקם בוחנים ומשקללים גם נתונים על יחסה לעובדיה וללקוחותיה, ואת מידת עמידתה בתקינה ירוקה.

העולם הישן נחלק לשני מחנות, אלה המאמינים בפיתוח ובצמיחה, ואלה החותרים לשימור ולצדק חברתי. הם נאבקו זה בזה ושניהם הפסידו. החסידים העיוורים של הפיתוח נפלו אל תהום המשבר הכלכלי, והנאמנים הסגפנים של שימור הטבע והצדק החברתי, מצאו עצמם מוגפים בשמורות מגודרות בשולי החברה. אבל כיום, כאשר מתחילים להציב ערכים כלכליים, חברתיים וסביבתיים בשורה אחת, מתחיל הדיאלוג האמיתי ביניהם.

הציפייה היתה שבין המדדים הללו יהיו יחסים הפוכים וסותרים. ככל שהרווח הכלכלי יעלה, כך יחמיר הנזק החברתי והסביבתי, וככל שהתרומה לחברה ולסביבה תגבר, כך הרווחים יצטמצמו. היעדר אפשרות לקיימות כלכלית של שירות חברתי הוא ההצדקה לקיומו הנפרד של מגזר העמותות, והוא ההיגיון שמאחורי תמריצי המס והסבסוד הניתנים לו. אלא שכיום יש משקיעים שמוכנים לספוג רווח נמוך על השקעה עסקית, ובלבד שהשקעתם תישא גם פירות חברתיים וסביבתיים. כדי לעודדם להשקיע, בארה"ב ובבריטניה ניתן להקים גוף היברידי, שהוא חצי חברה עסקית וחצי עמותה.

ואולם יותר מעניינים מכך הם המקרים שבהם שלוש השורות התחתונות תומכות זו בזו. למשל, תחום היעילות האנרגטית בתאגידים, בחברות מסחריות ובבתי השקעות. החברות הבינו שאם הן יצמצמו את צריכת האנרגיה ופליטת הזיהום תוך ניצול יעיל יותר של חומרי גלם, הן יפחיתו את ההוצאות השוטפות שלהן. לא זו בלבד, אלא שהן יוכלו לשווק מוצר ידידותי לסביבה ובכך לשפר את המותג ולהגביר מכירות. מנושא שולי שהוטל על עובד ותיק ומיותר, נהפך התחום לנושא ליבה באחריות מנהלים מוכשרים הנהנים מתקציבים נדיבים.

בעידן שבו חברות עסקיות מצרפות לשורה הפיננסית גם שורה חברתית וסביבתית, ושבו עמותות מפתחות מיומנות ניהולית ופיננסית ומייצרות הכנסות, ההבדלים בין המגזרים מתעמעמים והולכים. בשורה התחתונה - אם זה יקדם צמיחה, יצמצם פערים וישמור על הסביבה, מה רע בכך?

הכותב הוא המשנה למנכ"ל קרן רוטשילד (יד הנדיב)

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#