סטנלי פישר מכריז מלחמה על הטייקונים

המשק הישראלי ריכוזי בכל קנה מידה

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8

>> לרוב, כשמדברים על דו"ח ועדת ברודט, חושבים על הדו"ח מ-2007 שהמליץ על התייעלות בצבא. אלא שדוד ברודט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, חתום על דו"ח נוסף מ-1995, שבו המליץ על הוצאת התאגידים הריאליים מהבנקים.

בנק הפועלים

קשה כמעט לדמיין את המשק הישראלי כיום בלי המלצות ועדת ברודט הראשונה. המשק הישראלי, שהיה נתון במשך שנים בשליטה הדורסנית של חברת העובדים של ההסתדרות, של משפחת רקנאטי (ששלטה בתאגיד אי.די.בי), ושל הבנקים הפועלים ולאומי, שינה בתוך עשור את פניו. תאגיד אי.די.בי הסתבך בפרשת ויסות המניות של הבנקים ויצא משליטת רקאנטי, חברת העובדים קרסה כלכלית, ואילו שני מוקדי הכוח הגדולים של הבנקים פורקו בהתאם להמלצות ועדת ברודט.

הריכוזיות חיה ובועטת

מתוך הריסות הקונצרנים הישנים ובאמצעות הפחתת עוצמתם של שני הבנקים הגדולים, צמח משק חדש לחלוטין - ותחרותי הרבה יותר. אבל, למרבה הצער, המשק הישראלי עדיין ריכוזי בכל קנה מידה. למעשה, במבט מפוכח לאחור קשה שלא להלל את המלצות ועדת ברודט הראשונה, ששיחררה את המשק מכבלי שני הבנקים הגדולים, אבל אי אפשר גם שלא לתמוה כיצד הורתה ועדת ברודט לבנקים למכור את אחזקותיהם בתאגידים ריאליים - אבל איפשרה לתאגידים ריאליים להמשיך ולשלוט בבנקים.

זאת היא התוצאה הלא ברוכה של ועדת ברודט הראשונה. בנק הפועלים מכר את אחזקותיו בכור ובכלל, אבל הוא עצמו חלק מהתאגיד הריאלי של קבוצת אריסון, שמחזיקה גם בחברת שיכון ובינוי. גם בנק מזרחי-טפחות מוחזק בידי שתי קבוצות עסקיות גדולות - זו של יולי עופר (אחיו של סמי, שמשפחתו מחזיקה בחברה לישראל), וזו של מוזי ורטהיים, שמחזיק גם בחברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה ישראל) ובקשת, זכיינית ערוץ 2. הבנק הבינלאומי מוחזק בידי צדיק בינו, שמחזיק גם בפז ובבית הזיקוק אשדוד.

על העובדה שהבנקים מכרו את אחזקותיהם בתאגידים ריאליים, אבל נהפכו בעצם לחלק מתאגידים כאלה, צריך להוסיף גם את חברות הביטוח, שנשכחו בצד. ב-1995 חברות הביטוח עוד התמקדו בעיקר בפעילות ביטוח, כך שאיש לא ראה לנכון להתייחס אליהן. אך ב-2010 חברות הביטוח הן כבר חברות אשראי חוץ-בנקאי, שמתחרות בבנקים. וזאת בשעה, שכמה מהן הן חלק מתאגידים הריאליים הגדולים של ישראל: כלל ביטוח היא חלק מקבוצת אי.די.בי, והפניקס - כולל בית ההשקעות אקסלנס - היא חלק מקבוצת דלק.

15 שנים לאחר ועדת ברודט הראשונה, מדינת ישראל השתחררה מכבלי שני הבנקים הגדולים, אבל מצאה עצמה לכודה ברשת של כמה אילי הון גדולים במיוחד, ששולטים בחלקים רחבים של המשק הישראלי - וגם בפעילות הפיננסית שלו. המטרה של ועדת ברודט - לשכלל את המשק ולהגדיל את התחרות בו - לא הושגה. ריכוזיות מסוג אחד הומרה בריכוזיות מסוג אחר, גרועה לא פחות, ואולי אפילו יותר.

מגרש משחקים סגור

צריך לקרוא את הרמיזות של בנק ישראל לגבי "קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות" או לגבי "קשרים בין קבוצתיים, המתבטאת בישיבה בדירקטריונים של חברות רבות" כדי להבין שהמשק הישראלי היה ונשאר משחק מגרשים סגור, שבו שולטים קומץ בנקאים ואנשי עסקים עשירים: הטייקונים.

את דעתו על רמת התחכום של הטייקונים כותב בנק ישראל במפורש, כשהוא מציין כי כלכלת מדינת ישראל מושפעת מה"גחמות של אנשים מעטים". את דעתו על הסיכון שהטייקונים מייצרים למשק מביע הבנק כשהוא מציין ש"גלום בהם פוטנציאל לסיכון מערכתי". בנוגע לדעתו על מידת ההגינות של הטייקונים, בנק ישראל רומז לקשרים בינם ובין הבנקים ובינם ובין עצמם - תוך רמז ברור לפגיעה בתחרות ההוגנת במשק.

בהתאם, בנק ישראל קורא להכרזת מלחמה על הטייקונים: הוא ממליץ להטיל עליהם מס דיווידנד ולהגביל את אחזקתם בחברות השונות ל-30% בלבד, והוא ממליץ לתת להם לבחור: או פעילות ריאלית או אחזקה בחברות פיננסיות. אי אפשר גם וגם.

באיחור של 15 שנה, בנק ישראל ממליץ להשלים את עבודתה של ועדת ברודט הראשונה. בזמן שחלף מאז למדנו עד כמה חשובות היו ההמלצות של ברודט בנוגע להפרדה של התאגידים הריאליים מהבנקים, ומדוע היתה זו טעות מרה לא להחיל את ההמלצות גם בכיוון ההפוך - לאסור על תאגידים ריאליים להחזיק בבנקים, חברות ביטוח וחברות פיננסיות אחרות. הגיעה הזמן לתקן את הטעות הזו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker