תיקון דו"ח מס? רק בתום לב - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תיקון דו"ח מס? רק בתום לב

האם רשאי נישום לתקן דו"ח שהגיש לשלטונות המס מפני שגילה בו ליקויים לאחר הגשתו? אין ספק שהתשובה לשאלה הזאת חייבת להיות חיובית. הרי ההיגיון דורש כי משגילה הנישום ליקוי בדו"ח, עליו לנקוט את כל הצעדים הדרושים לשם תיקון הליקוי בהקדם האפשרי.

והנה, אין בפקודת מס הכנסה כל הליך לתיקון דו"ח לקוי. שלטונות המס מקבלים כדבר שבשגרה דו"חות מתוקנים, ובלבד שלא יהיה בהם משום "חוכמה שלאחר מעשה", לאמור ניסיון לזכות ביתרון מס שלא ניתן היה לזכות בו לעת הגשת הדו"ח.

בימים אלה ניתן פסק דין על ידי השופט מגן אלטוביה, בעניינה של חברת ג.פ.ח.מ. (10) בע"מ. החברה ביקשה לתקן את דו"חותיה הכספיים ל-1998 על מנת להוסיף הפרשה בגין תביעת תשלום שאותו לא רשמה בדו"ח. התברר כי החברה החזיקה החל מ-1993 בשותפות שאת הכנסותיה כללה בדו"ח שלה. בין השותפות למינהל מקרקעי ישראל התגלעה מחלוקת, עד כי ב-1996 הודיע המינהל כי בכוונתו לדרוש "הפרשי קרקע" בשל שישה מגרשים. בשנת המס שלאחר מכן קיבלה החברה דרישה מהמינהל לסכום העולה על 5 מיליון שקל.

בדו"ח שהגישה החברה על הכנסותיה ל-1998 ,זמן קצר לאחר קבלת דרישת המינהל, לא נכללה הפרשה בשל תביעת המינהל. כשנה לאחר הגשת הדו"ח ביקשה החברה לתקן את הדו"ח ל-1998 על ידי תביעה של הפרשה בגובה של 4.3 מיליון שקל. בדו"ח ל-2001 הקטינה החברה את ההפרשה ודיווחה על ההפרש כהכנסה, אך בשל הפסדיה התקזזו אלה כנגד אותה הקטנה והחברה לא שילמה כל מס.

בית המשפט סירב לאפשר לחברה לתקן את הדו"ח שלה ל-1998 ולתבוע את ההפרשה בניכוי. לסברתו, החברה לא נהגה בתום לב, ומשכך צדק פקיד השומה בסרבו לקבל את הדו"ח המתוקן. מדוע לא נהגה החברה בתום לב? לדברי בית המשפט, כבר בעת הגשת הדו"חות המקוריים היתה החברה מודעת לדרישת המינהל. ניסיונה של החברה לטעון כי בעת עריכת הדו"חות ל-1998 לא היה ברור לה כי קיים חוב לא התקבל על ידי בית המשפט.

נמצא כי החברה לא ראתה את החוב "בזמן אמת" כ"חוב תלוי" ברמת ודאות כזו המצריכה הפרשה. מניעי החברה בבקשתה לתקן את הדו"ח נבעו משיקולי כדאיות, משום ששנה זו היתה רווחית במובדל משנות מס מוקדמות ומאוחרות יותר, וההפרשה היתה מקטינה את ההכנסה החייבת במידה ניכרת. משכך היו פני הדברים, נקבע שצדק פקיד השומה בסרבו לאפשר את תיקון הדו"ח.

עם זאת, החברה לא יצאה בלא כלום מהערעור. נקבע כי ב-2001 יכלה החברה לנכות 70% מהסכום שנדרש ממנה על ידי המינהל, משום שבאותה עת כבר יכלה להסתמך על ייעוץ משפטי וחשבונאי. סיכומו של דבר, ההפרשה לא הותר ה ב-1998, וממילא לא נוספה להכנסת החברה הקטנת ההפרשה ב-2001, אך בשנה זו ניתן לה הניכוי של 70% מדרישת המינהל כהפרשה. ניכוי זה לא עזר לה הרבה, שכן הוא רק הגדיל את הפסדיה. ומהי המסקנה? פשוט מאוד: חכם שלאחר המעשה לא ייצא נשכר מתיקון דו"ח שנתי.

-

הכותבים הם שותפים בא. רפאל ושות', עורכי דין. המהדורה הרביעית של ספרם "מס הכנסה" יוצאת לאור בימים אלה בהוצאת רונן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#