מתיחות בין האוצר לבנק ישראל: האם פישר יישאר?

הגיע הזמן שנתניהו יודיע אם הנגיד יכהן קדנציה נוספת

שטרסלר נחמיה

>> המתיחות בין שר האוצר יובל שטייניץ לבין נגיד בנק ישראל סטנלי פישר עלתה מדרגה בימים האחרונים. מדובר בחילוקי דעות במגוון נושאים, כמו מיקומו של אגף שוק ההון והביטוח, הפחתת המע"מ ורשימת האישים שיעטרו את שטרות הכסף החדשים.

שטייניץ חושב אחרת. בישיבות פנימיות באוצר הוא אומר שאם צריך לעשות שינוי, זה צריך להיות דווקא בבנק ישראל. כלומר, להוציא את הפיקוח על הבנקים מתוך הבנק, כי יש ניגוד עניינים ברור בין הבנק - שקובע לבנקים את רווחיותם באמצעות קביעת שערי ריבית, מרווחים ועמלות, לבין המפקח - שצריך לפקח עליהם בכל הסעיפים האלה.

שטייניץ אומר שבשוק ההון לא היו פשיטות רגל של חברות ביטוח וגם לא של קופות גמל, והנזקים היו נסבלים, כאשר ההפסדים הוחזרו ב-2009. הרי גם לבנקים היו הפסדים לא מעטים עקב המשבר העולמי.

באותן שיחות פנימיות אומר שטייניץ שאם אגף שוק ההון לא היה באוצר, בנימין נתניהו לא היה יכול לבצע את רפורמת בכר ולא את הרפורמה בפנסיה, ולכן יש להשאיר את האגף באוצר. ואמנם נכון, רק האינטימיות והשליטה של שר האוצר באגף מאפשרים ביצוע רפורמות חשובות בשוק ההון, ואין לשכוח שמשרד האוצר הוא זה שמוליך את הרפורמות והתחרותיות במשק ב-25 השנים האחרונות - ולא בנק ישראל השמרן, שמקדיש את רוב משאביו לשמירה על היציבות והרבה פחות לעידוד התחרות. לכן, לא צריך למהר ולהוציא את אגף שוק ההון מהאוצר, ולבטח לא לתוך בנק ישראל. הרי אין כמעט מודל כזה בעולם.

בעניין הוויכוח על הורדת המע"מ, מס ההכנסה ומס החברות - שטייניץ צודק. זה נכון להוריד עכשיו מסים, כי ההורדה היא דלק הצמיחה הכי טוב שיש. גם בנושא הדמויות שיופיעו על השטרות החדשים צודק שטייניץ, וכך גם בוויכוח על מדיניות השכר בבנק ישראל.

ואולם לא צריך להתרגש יותר מדי מהוויכוחים בין שר האוצר לנגיד. תמיד היו כאלה, והיו תקופות שהם היו חריפים הרבה יותר. הרי "כל אחד רואה את הדברים מהפוזיציה שלו", כמו שאמר השבוע פישר.

פישר הוא כלכלן בעל שם עולמי, ידע ומוניטין, ואין לנו שגריר טוב ממנו ברחבי תבל. עצם כהונתו בישראל משפרת את דירוג האשראי שלנו. הוא עומד לסיים את כהונתו הראשונה בסוף אפריל, לכן מוטב שראש הממשלה יוציא כבר השבוע הודעה שמבשרת על הארכת כהונתו בעוד חמש שנים. אז אפשר יהיה לחזור לוויכוחים - אבל מתוך ידיעה שפישר נשאר בבנק ישראל. הרי אחרי הכל, המדינה חשובה יותר.

מצוקה שווה לכל

לפני כחודש וחצי הוציא בג"ץ פסק דין שקבע שאין להפריט בית סוהר בישראל. כתוצאה מכך בית הסוהר הפרטי שנבנה ליד באר שבע עומד לעבור לידי המדינה, תמורת פיצוי ראוי.

אז עכשיו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש מרוצה. היא השיגה את מטרתה: מצוקה שווה לכל.

איש השנה 2009

בשבוע שעבר עסקו אמצעי התקשורת בסיכום 2009 והעשור כולו. למקרא הסיכומים שעסקו בכלכלה בשנה החולפת, התברר שלא לחינם נאמר: "הנייר סובל הכל".

אותם פרשנים וכלכלנים שניבאו את סוף הקפיטליזם ומשבר גרוע יותר מזה של 1929, שכחו לגמרי את מה שאמרו רק לפני כמה חודשים. אז הם יצאו בשצף קצף נגד האוצר ש"לא עשה כלום" ו"לא מותח רשת ביטחון מלאה לחסכונות הציבור", והנה עכשיו הם מהללים את מדיניות האיפוק והאחריות שנקט אותו אוצר רשע.

היו שתי דרכים לטפל במשבר הגדול: דרכו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, ששפך טריליוני דולרים על המשק, ביצע תוכניות חילוץ לבנקים ולעסקים והכניס את ארה"ב לגירעון גדול ומפחיד; או דרכן של צרפת וגרמניה - שלא השתוללו בתקציב ולא הפריזו בחילוצים.

כמו ארה"ב נהגו גם בריטניה, יוון וספרד, והן הידרדרו לגירעון מפחיד של 12%-13% מהתוצר. יוון משלמת על כך בגדול. אצלנו לחצו על האוצר להתנהג כמו אובמה - לשפוך כספים, להגדיל את הגירעון לממדים אמריקאיים, לתת ערבות מדינה ב-40 מיליארד שקל לאג"ח של הטייקונים ולא לפתוח את הבורסה לאחר יום הכיפורים, כדי למנוע מפולת.

יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, איבד עשתונות ותבע שהמדינה תספק ערבות של 80% להנפקות חדשות של אג"ח, אחרת הכל יתמוטט. מנכ"ל בנק המזרחי טפחות, אלי יונס, הציע שהמדינה תרכוש בעצמה אג"ח קונצרניות. יו"ר הראל, יאיר המבורגר, אמר שיש לחוקק חוק מיוחד שידחה את הפירעונות של האג"ח הקונצרניות, ויו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, דרש שהממשלה תעשה כבר משהו - ומהר.

הצמד עופר עיני ושרגא ברוש - יו"ר ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים - השמיצו את שר האוצר דאז בכל הזדמנות. עיני הפחיד אותנו בנבואות זעם על פדיונות עתק שירוקנו את קופות הגמל וברוש הפליג לדבר על פיטורים המוניים במגזר העסקי. נתניהו (שהיה אז באופוזיציה) ואהוד ברק דרשו רשת ביטחון לכל חסכונות הציבור - שתפצה אותנו החל מתחילת 2008. על חשבון מי?

אך היה איש אחד שעמד מול הפניקה: שר האוצר רוני בר-און. הוא לא נכנע ללחצים, לא סגר את הבורסה ולא הזרים מיליארדים לטייקונים. רק בסוף נאלץ להיכנע ולספק לפוליטיקאים רשת ביטחון צנועה ומוגבלת. לכן הוא איש השנה של 2009.

אולי הגיע הזמן שעיני וברוש, ששתו את דמו, יבקשו ממנו סליחה. ראוי גם שהעיתונאים והכלכלנים ששכחו בקלות מה אמרו בעת המשבר, יבקשו סליחה. מהציבור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker