ידעתי שמסטרכארד צפויה לזנק - אז מדוע מכרתי המניה?

אסור למכור מניה מצוינת רק בשביל לממש רווחים

קובי בלום
קובי בלום

הפתגם העממי הפופולרי - "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" - נתפס כאמת מוחלטת. אך האם הוא נכון גם בוול סטריט?

כולנו מכירים את השמות "ויזה" ו"מסטרכארד" - שני מותגי כרטיסי האשראי הנפוצים בעולם. כששמעתי, בחורף שנת 2006 כי חברת מסטרכארד מתכוונת להנפיק בראשונה את מניותיה לציבור, התעוררה סקרנותי.

לא מיהרתי לקנות את המניה בהנפקה או מיד אחריה. רציתי לעשות את שעורי הבית כהלכתם, לפני שאני קופץ למים הקרים. אספתי וקראתי, ככל שהשיגה ידי, חומר רקע ומחקרים אנליסטיים שנכתבו בוול סטריט אודות החברה. ככל שקראתי יותר על מסטרכארד, כך אהבתי יותר את המודל העסקי שלה.

למדתי שמסטרכארד היא חברת כרטיסי האשראי השניה בגודלה בעולם, אחרי ויזה, אך בשנים האחרונות היא מגדילה את פלח השוק שלה על חשבון המתחרה הגדולה. החברה עובדת עם כ-25 אלף בנקים שונים בעולם, שמשווקים את כרטיסי האשראי שלה ב-210 מדינות. החברה הנפיקה קרוב למיליארד כרטיסי אשראי, מסוגים שונים, מספר שהולך וגדל בהתמדה מדי רבעון. קראתי בעניין רב כי מסטרכארד ו-ויזה מחזיקות יחד ביותר מ-90% משוק כרטיסי האשראי העולמי - דואופול גלובלי שבפועל אין לו תחרות אמיתית מכל גורם אחר. הרבה חברות, חלקן מהגדולות בעולם, ניסו להנפיק כרטיסי אשראי גלובליים- וכל הנסיונות נחלו כישלון חרוץ. קימים מחסומי כניסה קשים ביותר לכל מתחרה חדש שמנסה להכנס לתחום. בשולי הענף פועלים גם אמריקן אקספרס ודיסקברי, אך להן יש מודל עיסקי שונה.

תוך כדי קריאת החומר, התברר לי להפתעתי, שלמסטרכרד כלל לא משנה אם הצרכן שהשתמש בכרטיס האשראי שילם לבסוף את חובו. לכך אחראי הבנק שמנפיק את הכרטיסים ללקוחותיו. כלומר, הסיכון הטמון בעסקיה של מסטרכארד נמוך מאוד. ההכנסות של החברה נובעות בעיקר ממגוון רחב של עמלות שרותי מסלקה על הקניות שמתבצעות באמצעות הכרטיסים. בעלי הכרטיסים אינם מודעים לעמלות השוליות שהבנקים גובים מהם ישירות בעבור מסטרכארד, והחברה נוהגת להעלות לעיתים קרובות ובאין מפריע את מאות תעריפי המסלקה שלה.

בכל שנה, קראתי בהנאה, מתבצעות יותר ויותר עסקאות קניה באמצעות כרטיסי אשראי בעולם, על חשבון שימוש פוחת בצ'קים ובמזומן. שוקי ענק כמו הודו, רוסיה, ברזיל וסין הולכים ונפתחים בפני מסטרכרד, שמרויחה הן מעליית רמת החיים בעולם והן מהגידול המתמיד במספר הכרטיסים והעסקאות.

הבנתי כי שוק כרטיסי האשראי העולמי ילך ויגדל בעשר-עשרים השנים הקרובות ותופעה זו של השימוש הגובר ב plastic-money משמשת כרוח גבית תומכת, ארוכת טווח, לטובת מסטרכארד ורווחיה הצומחים.

ככל שהתעמקתי בעסקי מסטרכארד התרשמתי יותר מהשילוב היחודי בין תחרות מוגבלת, נישה מוגנת, שוק צומח, אלגנטיות בגבייה האנונימית, סיכון נמוך, ומודל עסקי יפה שמתקרב ככל הניתן לקבלת רשיון חוקי להדפסת כסף.

לאחר שעות רבות של קריאה ולימוד הבנתי את המבנה העסקי של מסטרכארד. ידעתי איך היא מרוויחה ואיך היא אמורה להגדיל את רווחיה בשנים הקרובות. הרגשתי שעשיתי היטב את שיעורי הבית ושאני מוכן לקנות את המניה ולהפוך לשותף לטווח ארוך בעסק ששמו מסטרכארד.

להפתעתי, מרבית האנליסטים הזרים שסיקרו את המניה לא גילו את אותה התלהבות כמוני. הם לא אהבו את התביעות המשפטיות הגדולות התלויות ועומדות נגד החברה. החשש מהתביעות הסיט את הפוקוס שלהם מהמודל העסקי הנדיר של מסטרכארד.

במאי שנת 2006 החלה המניה להיסחר בבורסה בניו יורק. מחירה נע בחודשים הראשונים קצת מעל 40 דולר, מחיר המשקף מכפיל רווח של כ 12. בהתחשב בכך שהערכתי כי לחברה פוטנציאל גידול רווח של כ 15%-20% לשנה, זה היה מכפיל רווח נמוך מאוד, שנבע כנראה מהלך הרוח השלילי שהישרו האנליסטים.

התחושה בוול-סטריט כלפי המניה הייתה זהירה וסקפטית. הדעה השלטת הייתה שמסטרכארד תסבול מקנסות של מיליארדי דולרים כתוצאה מהמשפטים.

ביוני 2006, לאחר התלבטויות נוספות, רכשתי את מניית מסטרכארד בכמות המירבית האפשרית בעבור כל תיקי המניות בחברה. על כל מניה שילמתי 46 דולר. המניה המשיכה להתנדנד מספר חודשים סביב מחיר הקנייה, ובחודש אוגוסט 2006 החלה לעלות.

בנובמבר 2006 פירסמה מסטרכארד את תוצאות הרבעון השלישי שאישרו כי החברה ממשיכה לעשות צעדי התיעלות ומגשימה את הבטחותיה לגידול מרשים במכירות וברווחים. הסיפור חזר על עצמו בשני הרבעונים הבאים.

בינתיים החלו התביעות המשפטיות להתברר בבתי המשפט בארה"ב ובדרך כלל הגיעו הצדדים לפשרות שהיו סבירות מבחינת החברה. עננת האיום המשפטי החלה להתפוגג, ובמקביל "גילו" האנליסטים בוול סטריט את ההצלחות התפעוליות של מסטרכרד ואת שוויה הנמוך - והחלו להתחרות אחד בשני בהמלצות שהרעיפו על החברה. המניה המשיכה לשעוט קדימה. בינואר 2007, כחצי שנה לאחר קנייתה, הגיע מחירה למאה דולר.

שבוע לאחר מכן נכנס למשרדי מנהל השיווק שלי, וטען בלהט שאנו חייבים למכור את הנייר ולממש רווחים. "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" חזר ואמר. "אם לא נמכור והמניה תתרסק, ניראה מאוד לא מקצועניים בעיני לקוחותינו".

שבתי ובדקתי את הנתונים. למרות הכפלת המחיר נסחרה מסטרכרד לפי מכפיל רווח של 17 בלבד, עקב הצמיחה המטאורית ברווחיה. הסיפור העסקי נותר מבטיח כשהיה והחברה הוכיחה מדי רבעון שהיא ממשיכה לפרוע את השטר, לענות על כל הציפיות.

סרבתי למכור. "אנחנו קונים מניות לטווח ארוך", אמרתי למנהל השיווק, "אנחנו לא סוחרי יום, כל זמן שהחברה ממשיכה לתפקד באופן מרשים כל כך, נעמוד לצידה".

המניה המשיכה לטפס. התוצאות העסקיות של שני הרבעונים הבאים היו טובים מהצפוי. נראה היה שמסטרכרד פועלת כשעון שויצרי משובח בשוק שרחוק מאוד מלהיות רווי.

במרץ 2007 הגיע מחיר המניה ל-130 דולר, דהיינו, תוך תשעה חודשים שילשה המניה את עצמה. זה לא דבר של מה בכך, זה לא קורה כל יום וודאי שלא במניה "כבדה וסולידית", כפי שהייתה מסטרכארד.

לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמסטרכארד החלה לשחק תפקיד חשוב בחיי. גיליתי שאני נוטה יותר ויותר לחזור ולספר, ללא ליאות, את סיפור ההצלחה של הנייר. המניה החלה לככב בשיחותי עם עמיתי לעבודה וגם עם חברים אחרים. הצלחתי לשרבב את מסטרכרד לתוך שיחות חולין, להפתעתם של בני שיחי, בין אם היה צריך ובין אם לאו. מסטרכארד גרמה לי לשמחה. אשתי והילדים ידעו לדקלם בעל פה את שיקולי ההשקעה המוצלחים שלי. אפילו את האורחים שהזמנו לארוחה החגיגית של יום שישי בערב הצלחתי לשעמם עד זרא בסיפורי הגבורה שלי עם מסטרכארד.

במקביל לעלייה המטאורית של המניה, הלכו והתרבו הלחצים למכירתה. קיבלתי טלפונים רבים מלקוחות החברה, מאנליסטים טכניים, מחדר המסחר, אפילו מאנשי הבֵּק-אופיס. חלקם הביעו הערכה להישג, אך כולם, בלי יוצא מהכלל, הוסיפו רמז עבה, שהגיע הזמן להיפגש עם הכסף.

חזרתי ועשיתי שיעורי בית. המניה כבר לא הייתה זולה, אך מכפיל הרווח היה עדיין סביר יחסית לצמיחה הנאה, והחשוב ביותר - הסיפור העסקי שהלך ונגלה לעיננו היה מרשים יותר מההבטחה ומהציפיות. נאחזתי בנתונים וסרבתי למכור.

חלף עוד רבעון, המניה המשיכה לעלות והלחצים למכור הלכו וגברו. במחיר 150 דולר נסחרה מניית מסטרכרד לפי מכפיל 21 - ואני נתתי הוראת מכירה.

תרועות השמחה נשמעו מכל עבר. הדעה המקובלת הייתה ש"האיש התעשת וחזר לחושיו". הלקוחות שילשו ומעלה את השקעתם הראשונית במניה, תוך כשנה.

עמוק בלב קיוויתי שלאחר מסע עליות כל כך תלול ומרשים, תעשה המניה "מימוש טכני", כלומר, תסבול מירידה זמנית במחירה, כך שאוכל לרכוש אותה שנית במחיר נמוך יותר. רציתי להישאר שותף בעסק ששמו מסטרכארד, כי ידעתי היטב שיהיה קשה מאוד למצוא בוול סטריט מודל עסקי כל כך אטרקטיבי במחירים סבירים. טפחתי לעצמי על השכם וחיכיתי בסבלנות למימוש הטכני.

החודשים המשיכו לחלוף, חורף התחלף בקיץ, ומסטרכארד המשיכה לגלות את הפוטנציאל העסקי החבוי בה. מרבעון לרבעון עלו המכירות והרווחים, ההוצאות נותרו בשליטה, ומול עיני הנדהמות, המניה עלתה כפורחת.

באוקטובר 2007 הגיע מחירה ל-180 דולר ובמרץ 2008 ל-240 דולר. מניית מסטרכארד מעולם לא עשתה "מימוש טכני" משמעותי, כפי שציפיתי שתעשה, ותקוותי לקנות אותה שוב התפוגגו ועלו בעשן.

ביוני 2008, כשנה לאחר שמכרתי אותה, הגיעה המניה למחיר של 320$. מכפיל הרווח היה כבר אמנם כ-28 אך העליה התלולה במחיר המניה לא הייתה "באוויר" - היא נבעה מהסיבות הנכונות: עסק פורח, צמיחה יפה ועקבית והמשך הבטחה לעתיד.

העיסוק במניות טומן בחובו, מעשה שטן, שורה ארוכה ומגוונת של יסורים, חרטות וכאבי לב. אחד מהם הוא הכאב הצורב לראות במו עיניך איך מניה שזה עתה מכרת, ממשיכה לנסוק לשחקים, כשאתה נותר מאחור, פעור פה, מאוכזב ומתוסכל.

לא עוד שמחת מסטרכארד, לא עוד שיחות מסדרון נלהבות. פסקו, לרווחתם של בני משפחתי, גם סיפורי ההצלחה של יום שישי בערב.

ומוסר השכל? לקחים? מבחינתי הלקח ברור: עשה את שיעורי הבית שלך כהלכה, הבן היטב את העסק שאליו אתה נכנס, עקוב אחרי החברה, וכל עוד הסיפור העסקי המובטח ממשיך לממש את עצמו - היצמד למניה בכל כוחך. התעלם ככל הניתן מלחצי הסביבה. לעולם אל תמכור מניה של חברה מצוינת רק מפני שמכפיל הרווח שלה קצת גבוה מדי.

הסיכויים שלך לרכוש נייר סולידי שעתיד לעלות פי עשר נמוכים מלכתחילה. אלו דברים שקורים לעיתים רחוקות מאוד, וכשזה קורה - אל תמהר לקפוץ מהרכבת. הישען לאחור על מסעד הכסא, התעלם מהטילטולים שבדרך, שב בניחותא, הרגע. תהנה מהנסיעה.

הכותב שימש בעבר מנכ"ל פארגון - זרוע ההשקעות בחו"ל של כלל פיננסים

הטור פורסם במגזין ההשקעות של TheMarker - מגזין יועצי ההשקעות

אין לראות במאמר המלצה לקנייה או מכירה של ני"ע

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ