מנכ"ל האוצר מסכם שנה למפולת: "זה היה מאוד מפחיד, היה חשש מבור גדול באחד הבנקים" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנכ"ל האוצר מסכם שנה למפולת: "זה היה מאוד מפחיד, היה חשש מבור גדול באחד הבנקים"

אריאב: "אנחנו משק קטן עם מילייה מצומצם: בעלי ההון, עורכי הדין שלהם, רואי החשבון ■ הם הגיעו בטלפונים אל כולם ■ אבל כאשר יש דרג מקצועי עם חוט שדרה חזק, אז הדברים מסתדרים"

תגובות

>> כיום, כאשר מנכ"ל האוצר ירום אריאב מרשה לעצמו לומר כי "בדיעבד, מרבית ההחלטות היו נכונות", זה נשמע פשוט וקל.

לפני שנה, כאשר בשבוע אחד בספטמבר קרסו או הולאמו ליהמן ברדרס, פאני מיי ופרדי מק, מריל לינץ' ו-AIG, זה היה רחוק מאוד מלהיות פשוט. למעשה, קובעי המדיניות בישראל, ובראשם משרד האוצר, נלחמו אז את אחת המלחמות הקשות ביותר שלהם: המלחמה שלא להיסחף אחר הפאניקה הציבורית-פוליטית, ולא לשעבד את הקופה הציבורית כדי לחלץ את המשק מהמשבר הפיננסי.

ההחלטה של משרד האוצר שלא לעשות, נתפשה אז ציבורית כחולשה נוראית. בפועל, היא היתה בדיוק ההפך מכך: אחת החוזקות החשובות של הממשלה בישראל. "היתה מהומה נוראית של אי ודאות כללית, שדרשה לפחות מהממשלה לשדר ודאות. אם הממשלה היתה מצטרפת להיסטריה הכללית בתגובות שלה, זה היה מחריף את המצב", אומר אריאב.

ההחלטה של פקידי האוצר, בגיבויו של שר האוצר דאז רוני בר-און, שלעשות פחות זה בעצם לעשות יותר, התבססה על ניתוח מצבה המיוחד של ישראל בתוך המשבר העולמי. "קודם כל ניתחנו והבנו", אומר אריאב, "שיש הבדל מהותי בין מצבה של ישראל לבין מצבן של מרבית מדינות המערב. כך, יש הבדל גדול בין משק קטן ופתוח, שחוטף בגלל טלטלה עולמית, לבין משק גדול וסגור יחסית כמו המשק האמריקאי. למעשה, במצבה של ישראל, לצפות שהיא תצליח לבלום את המשבר - שכל כולו בא מהעולם - זה כמו הציפייה שנחלץ את עצמנו מהביצה בציציות ראשנו. בנוסף, היה הבדל מהותי במצבו של המגזר הפיננסי בישראל לעומת העולם.

"המצב אמנם היה מפחיד, כי היו הפסדים גדולים בשוק ההון ושוק האשראי החוץ-בנקאי נכנס לשיתוק, והיה חשוב מאוד לעצור את המומנטום השלילי הזה. עם זאת, היה גם חשוב שלא ליצור אשליות שווא: לא יכולנו לבלום את המשבר ואת הירידות בבורסה בחודש שאחרי נפילת ליהמן ברדרס. ממשלה של מדינה קטנה כמו ישראל, באמצע משבר גלובלי ענק, פשוט לא יכולה ולא צריכה לעשות זאת".

למעשה, הציפיות הלא ריאליות כי הממשלה "תעשה משהו ותעצור את הירידות", היו מבחינת פקידי האוצר אחת הסכנות הגדולות ביותר של המשבר. "התחילו לעלות הצעות על הלאמות של גופים ועל מתן רשת ביטחון מאוד צפופה שתמנע מהציבור הפסדים", אומר אריאב. "המשמעות של כל ההצעות הללו היתה נסיגה לאחור של שוק ההון, נסיגה לאחור של המשק, וגם לקח מוסרי שלילי לכל נוטלי הסיכונים. לכן, הדבר הכי חשוב היה לא לזגזג, לא לסגת מקווי מדיניות שהאמנו בהם לאורך שנים ולהימנע מטעויות מז'וריות שמדרדרות את המשק לאחור".

דפדפו בין המדינות בעזרת החצים

פחדתם?

אריאב: "בוודאי. זה היה מאוד מפחיד. היה חשש מבור גדול באחד הבנקים שאתה לא יודע עליו - משהו בנוסח ההשקעה הגדולה שהיתה לבנק דיסקונט באיגרות החוב של פאני ופרדי, רק ששם זה נגמר טוב. אחר כך היה חשש שהמערכת הפוליטית תסחוף אותנו בפאניקה, שלא ניתן יהיה לעמוד בפניה: תקציב נוסף, זריקת כסף, חילוצים ענקיים של חברות בקשיים ושל כספי הפנסיה בשוק האג"ח".

הלחצים, מזכיר אריאב, היו תחילה לעצור את המסחר בשוק ההון - ולא לפתוח את הבורסה אחרי חג הסוכות, אשר במהלכו קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. לאחר מכן התפתחו הלחצים ל"הצלת שוק האג"ח" בדרך של רכישה ישירה של אג"חים על ידי הממשלה, או בדרך של פרישת רשת ביטחון ממשלתית, שתמנע את ההפסדים שספגו קרנות הפנסיה בשוק. כל התוכניות הללו אמורות היו להביא לכך שהממשלה תזרים מיליארדים רבים של שקלים של כספי מסים לשוק ההון, בניסיון לבלום גל ירידות עולמי.

מי שאמור היה לצאת נשכר מכך היה הציבור, שהפסיד את מיטב החיסכון הפנסיוני שלו בגל הירידות, אבל כמובן גם בעלי ההון, שמכרו את איגרות החוב שלהם לציבור.

"הדבר הלוחץ ביותר", מגלה אריאב, "היה העובדה שאנשים שמבינים בכסף הפסידו המון כסף. אנחנו בסך הכל משק קטן וריכוזי. זה מילייה מצומצם מאוד: בעלי ההון, עורכי הדין שלהם, רואי החשבון. זה יוצר לחץ גם בעיתונים וגם בטלפונים. הם הגיעו לכולם: לשר, אלי, לחשב הכללי, למפקח על הביטוח".

לנגיד, למפקח על הבנקים, ליו"ר רשות ניירות ערך?

"על אלה אני לא יכול להעיד מכלי ראשון, אבל אני מניח שכן".

ולראש הממשלה, אהוד אולמרט?

"המעורבות של ראש הממשלה היתה רק בהקשר של פרישת רשת ביטחון לחוסכים לפנסיה".

מה חשבת על הטלפונים הללו?

"הבעיה היתה להגיד לעצמך שכל משפט שאומרים לך אינו משפט תמים, ושגם אנשים טובים רואים את הדברים מהזווית הצרה שלהם. לעמת זאת, אתה, כפקיד ציבור, חייב לראות את הזווית של כלל אזרחי המדינה, ולטווח הארוך".

לגיטימי להרים טלפון למנכ"ל האוצר ולייעץ לו להתערב בשוק האג"ח?

"אם יש דרג מקצועי עם עמוד שדרה מספיק חזק, שאין לו אג'נדה אישית ורואה רק את טובת הכלל, אז הדברים מסתדרים. הדרג הפוליטי שומע במצבים כאלה הרבה מאוד אינטרסנטים, והוא חייב להסתמך על דרג מקצועי חזק ובעל ביטחון שיתווה את המדיניות. בסופו של דבר אנחנו, כדרג מקצועי, עמדנו בלחצים. עובדתית חטפנו מכה לא קלה: מכה מורלית, שיתוק של שוק האג"ח וגם פגיעה קשה ביצוא, בתעסוקה ובצמיחה. אבל לפחות הממשלה לא הגבירה את המכה ומיקדה את מאמציה במתן פתרונות נקודתיים לבעיות נקודתיות של ישראל".

הפתרון המקצועי של הדרג המקצועי באוצר היה למקד את הסיוע הממשלתי באותן נקודות שבהן ישראל גילתה חולשה. כך, נחלצה המדינה לסייע ליצואנים, כדי שיוכלו להתמודד עם הירידה החדה בביקושים בעולם. עסקים קטנים ובינוניים קיבלו סיוע באשראי, כדי להתמודד עם מחנק האשראי. לבנקים הוצעה תמיכה מוגבלת, בדמות של ערבות מדינה לחיזוק ההון שלהם, ולשוק ההון הוצעו קרנות המנוף - לסיוע בהסדרי חוב בשוק איגרות החוב.

"עצם ההכרזה על קרנות המנוף יצר שינוי", אומר אריאב, "בעיקר בגלל שהלכנו על זה בהיקף תקציבי גדול. בסופו של דבר ההכנה של הקרנות ארכה יותר מדי זמן, אבל די היה בהכרזה עליהן כדי להשפיע לטובה".

מהלך נוסף שננקט, דווקא בניגוד לדעתו המקצועית של האוצר, היה פרישת רשת ביטחון לחוסכים המבוגרים לפנסיה. האוצר התנגד, אבל בסופו של דבר הסכים לרשת ממוקדת למבוגרים בלבד. "המינון שנבחר בסוף היה נכון", אומר אריאב. "הרשת נתנה ביטחון פסיכולוגי, וזאת מבלי שהיא סיבכה אותנו עם התחייבויות גדולות מדי".

גם לגבי אישור התקציב, שלווה במהומת אלוהים והסתיים בסופו של דבר בהרחבת הגירעון וגודל ההוצאה בתקציב, המסקנה של אריאב דומה. "הלקח של איך מנהלים תקציב בתקופת משבר קשה כל כך הוא קריטי. היו הרי אינסוף אמירות שבמשבר חייבים לפרוץ את התקציב ולהתחיל לשפוך כסף. לא נכנענו לזה, והגידול בתקציב מוקד רק לתוספת תשתיות או לתוספת אשראי. בתוך כל המהומה שהיתה וכל האי ודאות, לפחות הממשלה שידרה עקביות ויציבות בהתנהלות שלה. זה היה מאוד חשוב. בדיעבד, מרבית ההחלטות היו נכונות, גם בעיתוי שלהן, והראיה לכך היא שאנחנו נחלצים מהמשבר הזה במהירות יחסית".

מה עוד צריך להיעשות שלא נעשה במסגרת לקחי המשבר?

אריאב מצביע על ארבעה דברים. האחד, הסקת מסקנות נדרשת לגבי הפיקוח הפיננסי - הסקת מסקנות שצריכה להיעשות ברמה העולמית. השני, המשך העמקת הטיפול בתחומים שבהם ישראל סובלת מחיסרון יחסי: שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה, רפורמה נחוצה בעבודת המגזר הציבורי. "ככל שהכלכלה תהיה יותר משוכללת", אומר אריאב, "גם יהיה לה יותר קל לצלוח משברים".

שתי המסקנות הנוספות של אריאב מצויות בתחום הפילוסופי יותר. ראשית, אריאב מעניק צל"ש ליכולת ההתמודדות של הכלכלה הישראלית. "המגזר העסקי בישראל", הוא אומר, "הוא מומחה להתמודדות עם משברים. כבר 25 שנה אנחנו נגררים בין היפר אינפלציה למשבר מניות בנקים, לאינתיפאדה ראשונה ושנייה ולמלחמה בלבנון או בג'נין. הכלכלה הישראלית למודת משברים ולמדה להגיב אליהם נכון. ראינו את זה במשבר הנוכחי: בעוד שבעולם עסקים חשבו שהשמים נפלו, עסקים בישראל כבר היו עסוקים בחיפוש פתרונות והזדמנויות. זה עשה את שלו בהתאוששות המהירה שלנו".

שנית, אריאב מעניק צל"ש דווקא למשבר הכלכלי הקשה ביותר שידעה ישראל מעודה, משבר קריסת מניות הבנקים ב-1983, כי "בגלל הטראומה ההיא, הבנקים בישראל התנהלו במשבר הנוכחי באופן יותר זהיר מבנקים בעולם. וגם זה נכס חשוב ובלעדי שלנו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#