מה שווה עצה של נוריאל רוביני?

מי שחוזה את העתיד אינו יכול להיחשב כמומחה

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

<<במאה השישית לפני הספירה כתב הפילוסוף והמשורר הסיני לאו דזה את הדברים הבאים: "בעלי הידע אינם חוזים את העתיד; מי שחוזה את העתיד אינו בעל ידע".

המדיה הפיננסית מביאה בפני ציבור המשקיעים, באופן קבוע, תחזיות של כלכלנים ואנשי שוק ההון לגבי הצפוי לנו בעתיד. באיזה קצב תצמח הכלכלה בשנים הקרובות? מהו הכיוון הצפוי של שוק המניות? האם האינפלציה תעלה? אלה הן חלק מהשאלות שמופנות לאותם מומחים, ורובם אינם מהססים לענות עליהן בסמכותיות ובביטחון עצמי רב. מהו המשקל שצריכים המשקיעים לייחס לתחזיות של מומחים? האם ידע בתחומי הכלכלה והיכרות עם שוק ההון נותנים גם כלים לחזות את העתיד? מחקר שערכו הפרופסורים לפסיכולוגיה גוסטב טורנגרן והנרי מונטגומרי מאוניברסיטת שטוקהולם, שנשא את הכותרת "Worse Than Chance? Performance and Confidence Among Professionals and Laypeople in the Stock Market", ממחיש עד כמה אבחנתו של לאו דזה רלוונטית לשוק ההון העכשווי.

המחקר נערך באמצעות שני מבדקים נפרדים שבכל אחד מהם השתתפו שתי קבוצות: האחת של "מומחים פיננסיים" והשנייה של "אנשים פשוטים". בשתי הקבוצות של המומחים הפיננסיים נכללו מנהלי תיקים, יועצי השקעות, אנליסטים וברוקרים שהוותק הממוצע שלהם בשוק ההון היה כ-12 שנה. בשתי הקבוצות של האנשים הפשוטים נכללו סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה.

כל נבדק קיבל שאלון עם שמותיהן של שתי חברות ידועות הנסחרות בבורסה של שטוקהולם. הנבדקים התבקשו לחזות איזו מניה מבין השתיים תעלה יותר בחודש הבא. הנתונים שנמסרו לנבדקים לגבי כל מניה היו שם החברה, הסקטור שאליו היא משתייכת והתשואות החודשיות של המניה ב-12 החודשים האחרונים.

שתי הקבוצות של האנשים הפשוטים הצליחו לחזות נכונה איזו מניה תעלה יותר ב-50% מהמקרים במבדק הראשון וב-52% מהמקרים במבדק השני. תוצאה זו אינה מפתיעה, מכיוון שמחירי המניות מתנהגים באופן אקראי בטווח הקצר. ההצלחה בחיזוי כזה אינה שונה מההצלחה בחיזוי של התוצאה בהטלת מטבע.

שתי הקבוצות של המומחים הפיננסיים הצליחו לחזות נכונה רק ב-40% מהמקרים בשני המבדקים. במלים אחרות, בשני המבדקים הטלת מטבע פשוטה היתה נותנת תחזית טובה יותר מזו של המומחים הפיננסיים.

נוסף לתחזית לגבי מחירי המניות התבקשו כל הנבדקים לענות על השאלה מהי לדעתם ההסתברות שהם יצליחו לחזות נכונה איזו מניה תעלה יותר. היינו מצפים שלפחות המומחים הפיננסיים, שמכירים היטב את האקראיות של מחירי המניות בטווח הקצר, יעריכו שהסיכוי שלהם לחזות נכונה הוא 50%, ואולם מתברר שחברי שתי הקבוצות, בשני המבדקים, לקו בעודף ביטחון עצמי והעריכו את סיכוייהם לחזות נכונה ביותר מ-50% - ואולם עודף הביטחון העצמי של המומחים הפיננסיים היה גבוה באופן משמעותי מזה של האנשים הפשוטים.

המומחים התכחשו לאקראיות

ממוצע ההערכה העצמית של טיב התחזית בשתי הקבוצות של האנשים הפשוטים היה 58% במבדק הראשון ו-59% במבדק השני. לעומתם, הממוצע של ההערכה העצמית של טיב התחזית בשתי הקבוצות של המומחים הפיננסיים היה 63% במבדק הראשון ו-67% במבדק השני. כלומר, מצד אחד המומחים הפיננסיים כשלו ביכולת החיזוי שלהם אפילו ביחס להטלת מטבע, ומצד שני רמת הביטחון העצמי שלהם לגבי יכולתם לחזות את העתיד היתה בלתי סבירה, במיוחד לאור הניסיון שלהם בשוק ההון.

למעשה, החוקרים התעניינו פחות ביכולת החיזוי של הנבדקים בקבוצות השונות, והדגש במחקר היה על התופעה של עודף ביטחון עצמי והגורמים לה. כדי לבדוק מהם גורמים אלה הוצגו בשאלון שנמסר לכל הנבדקים ארבעה גורמים שעשויים להשפיע על התחזית שלהם: המידע שנמסר להם לגבי תשואות המניה בעבר, ידע נוסף שהיה ברשותם לגבי מניות אלה, אינטואיציה וניחוש. הנבדקים התבקשו, לאחר שענו על שתי השאלות הקודמות, לדרג בסקאלה שבין 0 ל-100 איזו חשיבות הם מייחסים לכל גורם בקביעת התחזית שלהם.

התוצאות ממחישות את הבדלי הגישה המהותיים בין קבוצת המומחים הפיננסיים לקבוצת האנשים הפשוטים. שתי הקבוצות של המומחים הפיננסיים ייחסו את החשיבות הרבה ביותר ל"ידע נוסף" (הציון הממוצע של "ידע נוסף" היה 65.5 במבדק הראשון ו-76 במבדק השני). הגורם השני שהמומחים הפיננסיים נעזרו בו בקביעת התחזית שלהם היה "אינטואיציה". ל"ניחוש" ול"מידע על תשואות העבר" לא ייחסו המומחים הפיננסיים משקל משמעותי בקביעת תחזיותיהם.

לעומת זאת, שתי הקבוצות של האנשים הפשוטים העידו כי הגורם המרכזי שהשפיע על התחזית שלהם היה פשוט "ניחוש" (הציון הממוצע של ניחוש היה 67 במבדק הראשון ו-76.2 במבדק השני). הגורם השני שקבוצת האנשים הפשוטים ייחסה לו חשיבות בקביעת התחזית היה הנתונים של "תשואות העבר". בשונה מהמומחים הפיננסיים, האנשים הפשוטים לא חשבו שיש להם "ידע נוסף" רלוונטי, ולכן נתנו לגורם זה את הציון הנמוך ביותר.

התמונה המלאה שמתקבלת מתוצאות המחקר זה היא מרתקת. לסטודנטים לפסיכולוגיה שהשתתפו במחקר היתה מעט מאוד יומרה לגבי יכולתם לחזות שינויים במחירי מניות. רובם בחרו לנחש את התוצאה, ולכן הצליחו בממוצע לחזות אותה נכון ב-50% מהמקרים. לעומתם למומחים הפיננסיים היה ביטחון עצמי רב בידע הנוסף שלהם, והם סברו שיש להם יכולת טובה לחזות את מחירי המניות. בפועל עודף הביטחון העצמי שלהם, וההנחה שהידע והניסיון שלהם בשוק ההון נותנים להם יתרון בחיזוי העתיד, הביאו לכך שהתחזיות שלהם היו נחותות באופן עקבי ביחס לניחוש אקראי שמתבסס על הטלת מטבע.

מהו מוסר ההשכל למשקיעים? בפעם הבאה שתקראו בעיתון על כלכלן או מומחה לשוק ההון שמציג תחזיות לגבי העתיד בביטחון עצמי רב, כדאי לכם לזכור את אבחנתו עתיקת היומין אך החדה של הפילוסוף הסיני. עדיף לסמוך דווקא על הענווים, שמכירים בעובדה שהעתיד הוא בלתי צפוי והם אינם יודעים לחזות אותו.

-

הכותב הוא עורך האתר INBEST

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker