החוליה החסרה - חלק א: תעלומת השקל החזק - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוליה החסרה - חלק א: תעלומת השקל החזק

למה החוזק הכרוני של השקל מהווה בעיה?

פרק א': תמצית תולדות "סופר-שקל"

את המונח "סופר-שקל" הטבעתי לראשונה עוד בשנת 2001, כדי לתאר את העוצמה הבלתי-רגילה של המטבע הישראלי. באותה תקופה - כאשר הכלכלה הישראלית צללה לתוך מיתון חסר-תקדים באורכו ובעומקו, כאשר מסע פיגועי ההתאבדות שהשתולל בערי ישראל הלם קשות במשק המקומי, ואחרי שה-tech-wreck כבר הוריד מהפסים את רכבת יצוא ההיי-טק - היה נראה מוזר, וכמעט בלתי-ניתן-להסבר, שהשקל הוא המטבע החזק ביותר בעולם. ברם, מכיוון שהשקל עלה לעומת הדולר בזמן שהדולר היה במגמת עלייה לעומת כמעט כל יתר המטבעות, לא היתה זו אלא המציאות העובדתית.

אולם כבר בשנה שלאחר מכן, הכלכלה הישראלית הידרדרה עד כדי אובדן שליטה; והכינוי "סופר-שקל" הפך להיות בדיחה גרועה: השקל צלל לרמתו הנומינלית הנמוכה ביותר אי-פעם ביחס לדולר, בנָגעוֹ ברמה של 5.00 ש"ח לדולר באמצע 2002 (ראה תרשים 1). אבל, בדומה לכל סופר-גיבור מה'קומיקס' - "סופר-שקל" לא מת. אולי זה היה הרושם שנוצר, אבל הגורל ייעד אותו לחזור. הדבר התרחש באופן הדרגתי, כאשר הכלכלה הישראלית נכנסה לתקופת הצמיחה המהירה הארוכה ביותר בתולדותיה; ובפעם הראשונה בהיסטוריה שלה, היא הגיעה למצב של עודף בחשבון השוטף - עודף שצמח שנה אחר שנה.

תרשים 1: שקל / דולר: שערי חליפין יציגים, ממוצע חודשי (ינואר 2000 - אוגוסט 2009)

המקור: אתר בנק ישראל.

ובכל זאת, במהלך השנים הראשונות של תקופת הגאות ההיא, לא גילה השקל עוצמה משמעותית. היתה זו תקופה של חולשת הדולר בשוק הגלובלי, אבל אפילו לעומת המטבע האמריקני נסחר השקל בתוך טווח מחירים צר למדי: בין 4.25 ל-4.70 שקלים, בתקופה אשר בין 2003 ובין אמצע 2006. לעומת היורו (ראה תרשים 2), שהיה בתנופה חזקה נגד הדולר באותן שנים, הגיע השקל לרמה של 5.50 שקלים בתחילת 2004 ונסחר בטווח של 5.40 שקלים עד 6.00 שקלים במשך התקופה 2004-2007.

תרשים 2: שקל / יורו שערי חליפין יציגים, ממוצע חודשי ינואר 2000 - אוגוסט 2009)

בפיתול אירוני, מהסוג האופייני לסאגה של "סופר-שקל", פרץ המטבע הישראלי ממסלול הקיום המשעמם שלו, נוסח קלארק קנט, בדיוק בזמן הפחות מתאים שיכול להיות - בעקבות מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006). מדובר בתקופת פעולות האיבה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, כאשר החלק הצפוני של המדינה - לרבות הנמל הראשי, חיפה - היה משותק, ברובו, במשך חודש ויותר.

אולם עד מהרה התחוור, כי התנופה היסודית של הצמיחה הכלכלית לא סבלה מהשפעה שלילית כלשהי. מאז והלאה - כאשר נקודת המפנה חלה ממש במהלך המלחמה - ערכו של השקל החל לעלות. במשך כשנה, התפתחות זו הוסוותה על-ידי הירידה הכללית בערכו של הדולר לעומת רוב המטבעות בעולם, כך שבמונחי יורו ערכו של השקל לא עלה - ואפילו ירד במקצת בתחילת קיץ 2007. אולם עם התחלת המשבר הפיננסי העולמי ביולי 2007, אשר התרחש במקביל לשינוי במגמה העיקרית של הדולר, השקל התחיל לגלות כוח אוטונומי - וברמה חסרת תקדים.

השנה שבין יולי 2007 ובין יולי 2008 - אשר כבר סומנה בהיסטוריה הפיננסית של העולם כתקופה שבין התמוטטות קרנות הגידור של בר סטרנס (המאורע שהצית את המשבר הפיננסי) ובין ערב הלאמתם של פרדי מאק ןפאני מיי, התמוטטות ליהמן ברדרס והצלת AIG, (המאורעות שהציתו את המשבר הכלכלי הגלובלי) - היתה גם השנה שבה השקל הפגין העוצמה הגדולה ביותר. ביחס לדולר, עלה השקל מרמת שפל של 4.33 שקלים באוגוסט 2007 לרמתו הגבוהה ביותר מזה כ-11 שנים: 3.20 שקלים, ביולי 2008. מול היורו, שהתחיל לרדת לעומת הדולר במשך תקופה זו, השקל עלה ממחיר שפל של כמעט 6.00 שקלים בהתחלת אוגוסט 2007 אל רמת שיא של כמעט 5.00 שקלים בהתחלת יולי 2008.

המהפך בעוצמתו האוטונומית של השקל ביולי 2008, וירידת ערכו מאז ועד לאפריל 2009 (מ-3.20 שקלים ל-4.25 שקלים תמורת דולר), היה מושפע בחלקו, ככל הנראה, מהמשבר הכלל עולמי - ומהבריחה, שדירבן אותה המשבר, לעבר הדולר ואל מטבעות אחרים שנחשבו ל"חוף מבטחים". אולם השקל עצמו תיפקד, במשך התקופה ההיא, כאחד מאותם "חופי מבטחים".

ירידת ערכו, איפוא, חלה בעיקר כתוצאה של החלטה מודעת של בנק ישראל - שהתקבלה במקור במארס 2008, אבל הורחבה במידה רבה ביולי 2008 - ולפיה הבנק יתערב שיטתית בשוק מטבע החוץ, על ידי רכישת דולרים. מאמצע יולי 2008 עד תחילת אוגוסט 2009, הבנק המרכזי הישראלי רכש 100 מיליון דולר בכל יום מסחר (50 מיליון בימי שישי); כך שרזרבות המט"ח של המדינה גדלו, במשך התקופה ההיא, בסך כ-24 מיליארד דולר.

אבל גם מהפך זה במדיניות אי-ההתערבות בשוק המט"ח, אשר בה דגל הבנק המרכזי במשך עשור ויותר, התברר כבלתי מספיק כדי להכניע את עוצמתו של "סופר-שקל". במשך קיץ 2009 - כאשר המשקים והמערכות הפיננסיות בישראל ובעולם יצאו בהדרגה מהתקופה הטראומטית אשר הם עברו מאז ספטמבר אשתקד - החל השקל להתאושש ולהתגבר מחדש, וערכּו לעומת המטבעות העיקריים טיפס שוב. מרמות שפל, 4.25 שקלים לעומת הדולר ו-5.63 שקלים לעומת היורו ב-25 לאפריל - השקל טיפס אל 3.74 שקלים ו-5.35 שקלים ב-3 לאוגוסט.

ובכך, "סופר-שקל" הכריח את בנק ישראל שוב לעדכן את מדיניותו; הפעם בכיוון התערבות גמישה ובלתי-מוגבלת, ביישום אד הוק - במקום ההתחייבות המתמשכת והקבועה-מראש אשר הוא הפעיל לאורך השנה הקודמת. אבל אפילו השינוי באסטרטגיה ובטקטיקה של ההתערבות היה מסוגל רק לבלום או לספוג את הלחץ הבסיסי שדחף את ערך השקל לכיוון מעלה - וזאת למרות העובדה שבחודש הראשון אשר בו הופעלה, גמעה המדיניות החדשה את הכמות הגדולה ביותר של דולרים בחודש בודד מאז הפעלתה (רכישות בלמעלה מ-4 מיליארדי דולר).

פרק ב': למה זה משנה - ולמי זה משנה?

השאלה המרכזית העולה מסקירת ההרפתקאות של "סופר-שקל" שנפרסה לעיל, היא - אז מה? אמנם נכון, שער החליפין הוא נושא מעניין ואף חשוב למוסדות פיננסיים ובפרט לסוחרים. ובאותה מידה ברור שהשער מאוד משנה ליצואנים, מכיוון שהוא קובע את גובה הכנסותיהם ועל-כן גם את הרווחים שלהם. אך האם זה משנה לכלכלה ברמת המאקרו - ואם כן, למה?

יתר על כן: האם זה משנה לאזרח מן השורה, למי שהכינוי ההמוני שלו הוא "האזרח הקטן"? אמת היא, שלישראלים יש נטייה לעקוב בקפדנות אחרי שער החליפין של המטבע שלהם. יש להם דרך ייחודית במינה (עד כמה שידוע לי) לעשות זאת על ידי השאלה השגרתית, "מה עם הדולר?" - כאשר כוונתם האמיתית היא "מהו ערכו של השקל לעומת הדולר?" האם אין זה אלא שריד מתקופת ההיפר-אינפלציה, כאשר למעשה הכלכלה כולה הייתה צמודה דה פאקטו לשער החליפין היומי? או האם השאלה הנפוצה משקפת צורך אמיתי לדעת? - מצב שונה מאוד מזה הקיים בארצות הברית או ביפן או אפילו בגוש היורו; שם, אנשים יכולים לנהל את חייהם היום-יומיים באי-ידיעה מענגת לגבי העליות והירידות של המטבע שלהם.

שער החליפין כאינטרס לאומי חיוני

אני טוען שלפחות בכל הנוגע לרמת המקרו, שער-החליפין הינו בעל חשיבות חיונית ביותר; גם אם לא בנוגע לחיי יום-יום, הרי שבוודאי בנוגע לטווח הארוך. חשיבות זו מוכרת על-ידי המערך הממשלתי - חברי-כנסת, שרים, פקידים בכירים - ועל-כן יש לה השלכות פוליטיות ישירות, במיוחד מאחר שניתן לתרגם אותה במהירות ובקלות לרגשות פופולריים (ופופוליסטיים).

חשיבות זו של שער החליפין משקפת בעצם את החשיבות שנודעת לסקטור החיצוני של הכלכלה. הכלכלה הישראלית תלויה בענפי היצוא שלה, בכל הקשור להתפתחותה - ובסופו של דבר גם בכל הקשור לעצם קיומה. במדינה שרגילה לחיות את חייה בצל איום קיומי, המושג הזה - זיהוי ודירוג של איומים לפי מידת החומרה הפוטנציאלית שלהם - הוא גם מקובל היטב וגם נמצא בשימוש שוטף אצל קובעי-מדיניות. אמנם, מרבית האיומים האלה מתייחסים לתחומי הביטחון וההגנה; אבל קיימים גם איומים קיומיים, שהם כלכליים וחברתיים.

המחסור במשאבי טבע במדינה, וכתוצאה מכך התלות שלה ביבואם של אלה, מחייב אותה להשיג את האמצעים לשלם בעבור מוצרי יבוא בסיסיים. "אמצעי תשלום" פירושו מט"ח; ואת זה, יש צורך להרוויח - ומכך נובע תפקידו החיוני של היצוא. על כן (במובן היותר רחב), כל דבר שיכול לגרום לנזק חמור ומתמשך ליצוא הישראלי מהווה איום אסטרטגי - ובאופן פוטנציאלי, גם איום קיומי - לכלכלה; ובסופו של דבר, איום ליכולת ההישרדות של המדינה.

זה מסביר את הסיבה לכך שהתמיכה הממשלתית בענפי היצוא החיוניים למדינה - בתחילה לחקלאות, אחרי כן לתעשייה, ועכשיו לענפים הטכנולוגיים/פוסט-תעשייתיים - היה אחד מקומץ קטן של נימות תמידיות במדיניות הכלכלית במשך 62 שנות המדינה. הוא אפילו שרד את המעבר ממבנה כלכלי ריכוזי ומובל-ממשלה למבנה יותר מבוזר, המובל על-ידי השוק החופשי, שהתרחש במשך 25 השנים האחרונות.

אולם התהוותה של תופעת הסופר-שקל, פרי השנים האחרונות, מהווה איום מקרו-כלכלי חדש. אם ערכו של המטבע יגיע לרמה "גבוהה מדי" ויישאר שם, הרווחיות ואף השרידות של ענפי היצוא החיוניים ביותר - במיוחד תחום ההיי-טק, אבל בוודאי שלא הוא בלבד - ייפגמו. במקרה כזה ייגרם נזק בלתי-הפיך לכלכלה, מפני שחברות ואף ענפים שלמים ייאלצו להעתיק את פעילותם אל מעבר לים או להיסגר כליל.

בשני המקרים ייגרם אובדן בייצור, בתעסוקה, בתקבולי המסים, בהכנסות מיצוא וכו'. אם הנזק יגיע לממדים מספיק גדולים, יחול משבר כלכלי רב-עוצמה; ובו, באורח אירוני, ערך השקל יתמוטט. אבל עד אז, הנזק כבר ייגרם; והפיחות יבוא מאוחר מכדי למנוע את המשבר ואת ההתפוררות שתבוא בעקבותיו.

כמה גבוה זה "יותר מדי גבוה"?

ברור כי מלת המפתח, בתרחיש שמוצג בפִסקה הקודמת, היא - "רמה גבוהה מדי" של השקל. אבל, מה הוא הגובה של "גבוהה מדי"? בחיפוש תשובה לשאלה זו יש צורך להתגבר על הנטייה הטבעית לפנות אל כלכלנים מקצועיים; מכיוון ששפע התשובות אשר יתקבלו מהם - כל אחת מהן תהיה מבוססת על הנחות ספציפיות ומותנית בקיומם של תנאים שונים - ישמש רק ליצירת בלבול. בעידן שלאחר ההתרסקות הפיננסית-כלכלית של 2008, אנו יודעים: בין הטיפוסים אשר מהם יש להיזהר, יש למנות לא רק סוכני משכנתאות המציעים הצעות מפתות - אלא גם כלכלנים אשר באמתחתם יש מודלים.

כדי לקבל פרספקטיבה לגבי "גבוה" ו"נמוך", יש תועלת בבחינת מחיר השקל במונחי אינדקס משוקלל-סחר (trade-weighted index) המחושב על-ידי בנק ישראל. אינדקס זה מודד את ערך השקל לעומת סל-מטבעות המורכב משותפי-הסחר העיקריים של ישראל: הדולר האמריקני; היורו; הלירה שטרלינג; וכנציג של מזרח אסיה, הין היפני. שימוש בסל מועיל במיוחד לנִטרול בעיית התנודות בין הדולר לבין היורו, או בין הדולר לבין מטבעות אחרים.

תרשים 3 (להלן) מציג את התפתחות שער החליפין של השקל לעומת סל-מטבעות זה, לאחר שהמחירים הותאמו כדי להביא בחשבון את שיעורי האינפלציה השנתיים בישראל ובארצות האחרות - ומזה נובע המונח 'ריאלי' שבכותרת. משמעו של המונח הזה היא שהוסרו העיוותים האינפלציוניים. אבל למרבה הצער, עצם ההתאמה הזו עלול ליצור עיוות. האמת האכזרית היא ששיטות המדידה הרשמיות של האינפלציה הפכו ליותר ויותר חשודות בכל מדינה (נכון הוא שהדבר נעשה מסיבות שונות). זה הופך את ההשוואות, בין שערי החליפין המותאמים של קבוצת מדינות, לתרגיל אשר בהחלט יש להטיל בו ספק. האלטרנטיבה היא להסתכן בלעג מקצועי ולהשתמש בשער החליפין האפקטיבי הנומינלי, שמוצג בתרשים 4.

תרשים 3: אינדקס שער החליפין האפקטיבי הריאלי, שקל/סל (יולי 1999 - יולי 2009. יסוד 100=2000)

תרשים 4: אינדקס שער החליפין האפקטיבי הנומינלי, שקל/סל (יולי 1999 - יולי 2009. יסוד 2 לינואר, 100= 2000)

המקור: אתר בנק ישראל

למזלנו - התמונה הכללית שעולה מתוך שני התרשימים היא עקבית, מבחינת המטרה שלנו כאן. התרשימים מראים, בעצם, את אותו הדבר: שער החליפין האפקטיבי של השקל באמצע 2009 היה ממש באמצע טווח המחירים, ריאלי או נומינלי, שלו בעשור האחרון. אולם, באותה המידה ברור שאם התרשימים היו מתייחסים רק לתקופה מיולי 2002, במקום יולי 1999 - הרמה הנוכחית הייתה נראית גבוהה מאוד ביחס לממוצע של שבע שנים האחרונות. (שימו לב: מספרי האינדקס שונים מאוד; תאריך הבסיס של תרשים 3 הוא ינואר 2000, בעוד שתרשים 4 מבוסס על ינואר 2007. אל תשאלו אותי למה; כך מציג אותם בנק ישראל).

עובדות אלה מהוות עדות מספיקה - לפחות על-פי דעתי - לכך שיש להתעלם מהניתוחים המלומדים שמוצעים על-ידי הכלכלנים, ולא משנה מי משלם להם. אפשר "להוכיח" שערך השקל הוא גבוה, או נמוך, או בדיוק כמו שצריך. מי שלא מצליח לעשות זאת בכוחות עצמו - ישלח-נא לי את ההעדפה שלו בצירוף המחאה, ואשמח לעשות את העבודה בשבילו. השאלה, איפוא, נשארת: איך אפשר לדעת האם ערך השקל הוא כעת "גבוה" או "יותר מדי גבוה", או מה-שלא-יהיה?

אני התרגלתי להשתמש בכמה כללי-אצבע - כולם גסים למדי, ועל זאת אני מודה ללא כל בושה. קודם-כל, בתור מי שמוכר את שירותיו ללקוחות זרים, אני עצמי יצואן; ובתור שכזה, אני מסוגל להעריך את כוח-הקנייה של תקבול במט"ח. אמנם נכון, מחזור ההכנסות שלי נופל במשהו מזה של קבוצת כימיקלים-לישראל, ואני גם מעסיק אנשים במספר הקטן במקצת מזה שנרשם בקבוצת התעשייה האווירית - אבל על בסיס של שנה-מול-שנה, אני יודע מה ניתן לרכוש תמורת חופן דולרים.

שנית, אני מתייחס באופן רציני ביותר לרמת חוסר שביעות הרצון שמושמעת מפי "תעשיינים בכירים". הדור הנוכחי של המנכ"לים התאגידיים, בניגוד לקודמיו, לא אומן לנסוע למשרדי הממשלה בירושלים על מנת להתחנן שיינתן לו סיוע. ולכן אם מתפרצת יללת בכי משותפת בעניין שער החליפין מגרונם של ראשי חברות (קטנות כגדולות, ובמגוון רחב של ענפים) - ובמיוחד, אם יללה זו נתמכת על-ידי ההסתדרות - אזי, ככל הנראה, משהו באמת לא-בסדר.

ולבסוף, בשביל אלה שמעדיפים מדדים "אובייקטיביים": אני ממליץ בפשטות להשוות בין עלות התפקידים הסטנדרטיים בתחום ההיי-טק (כמו מתכנתים בכירים, אנשי בקרת-איכות וכדומה) בעמק הסיליקון וב"סיליקון ואדי" (רצועת החוף במערבה של ישראלי); ככל שהפער ברמת המשכורות יותר קטן, כן גדלה הבעיה שענף ההיי-טק הישראלי עומד בפניה - וככל שהפער נשאר צר במשך תקופה יותר ארוכה, כן גדל הנזק המצטבר.

על-ידי השימוש בניתוח הסופר-מתוחכם הזה, אני מעריך: הרמות אשר היצואנים הישראלים "יכולים לחיות" איתן כיום, הן בערך 3.90 עד 4.00 שקלים לדולר ובערך 5.50 עד 5.60 שקלים ליורו. המספרים האלה מושפעים גם על-ידי שינויים בתנאים הכלכליים; ואלה, כמובן, עברו שינויים דרמטיים - למעלה ולמטה - במשך 18 החודשים האחרונים. זה אומר כי ברמת 3.80 שקלים או פחות (לדולר), וברמת 5.40 שקלים או פחות (ליורו), אני מצפה שהיצואנים יגבירו במהירות את עוצמת יללות-הבכי - וזה בדיוק מה שמתרחש כעת, כמו שאירע בתחילת 2008.

נקודה אחרונה, שמבצבצת בבירור מתוך התרשימים 3 ו-4 לעיל: ערכו של השקל זינק חדות לפני שני המיתונים האחרונים (2001-2002, 2008-2009); וירידה בערכו של השקל קדמה להתאוששותה של הפעילות הכלכלית. כמובן, שזה לא משמש כהוכחה חותכת כלשהי לשום סיבתיות בין שתי התופעות המשתנות - ייסוף/פיחות ומיתון/הרחבה - אבל הרציפות הכרונולוגית בולטת לעין.

סיכום

הרשו לי לסכם את מה שנאמר עד כאן, ולהציג תמצית של המשך הניתוח הזה - אשר ישתרע על-פני גיליונות אחדים של דו"ח לנדאו, כדי להקל על עיכולו. השקל גילה, במשך העשור האחרון, נטייה גוברת לעלייה בערכו לעומת המטבעות האחרים. עוצמה זו הייתה מבורכת בתחילתה - לאחר עשרות שנים, אשר בהן חולשת המטבע הייתה למצב המקובל בכלכלה הישראלית. אבל היא הפכה ליותר ויותר בעייתית, ככל שהתבצרה מגמת ההתחזקות.

האופי הבעייתי של השקל החזק נובע מהשפעתו השלילית הגוברת על התחרותיות של היצוא הישראלי, שהוא חיוני לרווחתה הכלכלית של המדינה; ועל כן - לעצם קיומה. משמעות הדבר היא שאמנם אפשר לסבול תקופות של עוצמה זמנית, אולם כאשר השקל החזק מתקיים במשך תקופה מתמשכת או הופך לתופעה כרונית - מתהווה אסון.

התקופה הנוכחית של עוצמת השקל נמשכת לסירוגין מאז אוגוסט 2006, כלומר שלוש שנים ויותר; על-כן, מבחינת המשק הישראלי, היא משקפת אסון מתהווה - אשר בוודאי מוחרף כתוצאה מהתמוטטות הסחר העולמי שאפיינה את המשבר הכלכלי הגלובלי, ושממנה מסתמנת התאוששות איטית והדרגתית בלבד.

הניתוח יתרכז בארבע שאלות:

מה עושה את השקל לחזק, בהקשר הכלכלי הרחב של היחס בין הכלכלה הישראלית ובין הכלכלה העולמית? מי עושה את השקל לחזק (על-ידי קנייתו) בהקשר הצר של שוק המט"ח, אשר בו נקבע מחיר השקל? מה נעשה, ועל ידי מי, כדי להתמודד עם הבעיה הזאת? מה עוד אפשר, ואולי גם צריך, לעשות - ועל ידי מי - כדי לפתור אותה?

כדי להבין את הרקע הכלכלי להתהוותה של בעיית סופר-שקל, החלק הבא של הניתוח יסקור את המגמות שפעלו במגזר החיצוני של הכלכלה הישראלית במשך העשור האחרון ויותר. סקירה זו תקיף את הסחר במוצרים ואת הסחר בשירותים, ואת החשבון השוטף הכולל; ולבסוף - את חשבון ההון או החשבון הפיננסי, שמתייחס לזרמי כסף אל ישראל וממנה.

סקירת הממצאים מובילה אל מסקנות מפתיעות מבחינת השאלה "whodunit?" ("מי עשה 'ת זה?") בעניין "תעלומת השקל החזק". בחלק השלישי ייבחן שוק מטבע החוץ עצמו, תוך התמקדות בפעילות ובמניעים של הישות אשר כרגע נחשבת לחשוד העיקרי. ברם, כפי שיודע כל קורא מושבע של מותחנים, עדות נסיבתית היא מוליכה שולל במקרים רבים - וכנראה שזה המצב גם במקרה אשר בפנינו.

בחלק הרביעי יתמקד הזרקור בישות שונה לחלוטין; או (בעצם) בקבוצת ישויות, שנהנו עד היום מאלמוניות - אבל שמעשיהן ומחדליהן מהווים, לדעתי, את המפתח להבנת התעלומה של שלוש השנים האחרונות. בכל מקרה, הפעולות והמניעים של "שחקנים" אלה ראויים לבדיקה יסודית - והיא תתבצע.

באופן בלתי-נמנע, ייבחן גם התפקיד וגם התפקוד של הרשויות בזיהוי ובטיפול בבעיית השקל החזק. ייסקרו הפעולות שנעשו, כמו גם חוסר-המעש - והמשמעויות של אלה וגם של אלה.

ולבסוף: אחרי זיהויו של גורם חדש, אשר עד כה לא נחשד - ואחרי הספקת עדויות על מה שהתרחש והסיבות לכך - אני אסיים בהצגת צעדי מדיניות אפשריים, מעבר לאלה שכבר נוסו. ספציפית: אני מציע גישה אשר יכולה לפתור את הבעיה הדחופה של הדולר החזק, ואשר גם תיתן מענה לאתגרים היותר-מושרשים אשר בפניהם ניצבת הכלכלה הישראלית.

מחר יפורסם החלק השני בסדרת הפרסומים "החוליה החסרה" של פנחס לנדאו

סקירה זו הינה ניוזלטר ייחודי העוסק במגמות בתחומי הפוליטיקה והגיאו-פוליטיקה, הכלכלה, העסקים והשווקים של ישראל. הסקירה מפורסמת מאז 1996, ופונה בעיקר לגורמים עיסקיים ופיננסיים בינלאומיים הפועלים בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#