סוס מנצח בדירקטוריון - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סוס מנצח בדירקטוריון

הכירו חבר דירקטוריון חדש - מומלץ ע"י מומחה ליוגה

2תגובות

1. ישיבת דירקטוריון*

היו"ר: "שלום לכל חברי הדירקטוריון".

החברים (מהמהמים מתוך הביסקוויטים): "שלום, שלום".

היו"ר: "אני מבקש להודיע על הצטרפותו של דירקטור חדש לדירקטוריון הבנק המכובד שלנו".

החברים מזדקפים. המלמול נפסק. זה כבר מעניין.

חבר הדירקטוריון יענק'ל (היה הרשג"ד בצופים של הבת של בעל השליטה בבנק): "אפשר לדעת במי מדובר?"

היו"ר: "בהחלט, מדובר בראלף".

החברים נכנסים ללחץ. איש לא מכיר את ראלף.

החבר גיל (היה מנהל כספים של המזנון בבריכה של בעל השליטה): "ראלף. סליחה אדוני היו"ר, האם יש לו גם שם משפחה?"

היו"ר: "לא".

החברה זלדה (בעלת חברת ייעוץ ל"הבראת" חברות. בעיקר חברות שיש להן בעיה עם מחלקת האשראי בבנק): "רגע. האם אתה מתכוון לראלף, סוס הטנסי של בעל השליטה?"

היו"ר: "אכן".

החבר ברל (עורך דין, ייצג את בנו של בעל השליטה כאשר נתפס נוהג בשכרות בפרארי שאבא קנה לו): "סוס, מטאפורית אתה מתכוון".

היו"ר: "לא, סוס. סוס טנסי. אציל. גזעי. בן שבע. סוס מעולה, ראלפי. עטור מדליות".

החבר שמר'ל (רואה חשבון, היה נער סיפון על היאכטה של הבת של בעל השליטה): "זה יעבור את בנק ישראל?"

היו"ר: "אין לי ספק. ראלפי הוא עתיר ניסיון, יש לו רקורד ללא רבב. הוא מונה בשנתיים האחרונות לדירקטור בשש חברות פרטיות ובארבע עמותות ציבוריות של בעל השליטה בבנק".

החברה נחמה (מומחית לאחריות חברתית, זכתה באות התרומה לקהילה, שימשה כמטפלת של ילדי הנהג של בעל השליטה): "כמה אשראי יש לו בבנק כרגע?"

היו"ר: "למיטב ידיעתי, לראלף אין כל אשראי בבנק וגם לא באף אחת מהחברות הקשורות, דבר שמקנה לו יתרון ברור על פני רוב הדירקטורים בבנק. גם בבנק ישראל בירכו על כך".

הדירקטור משה (פרופ' למימון במכללת "הון-שלטון" בגליל העליון, כרוך אחרי רגלו של בעל השליטה בבנק זה 10 שנים. העניק לו 21 חוות דעת שונות לפי הצורך): "מה מביא ראלפי לדירקטוריון, אם יותר לי לשאול?"

היו"ר: "ראלפי הוא סוס, כלומר דירקטור, נאמן. הוא זוכה לאמון טוטאלי של בעל השליטה. הוא נוח מזג, שקול, אין לו שונאים והוא חף מניגודי עניינים. כל דירקטוריון, בוודאי של מוסדי כספי גדול, יכול להתברך בו".

החברה זלדה: "האם לאור האירועים האחרונים בשווקים הפיננסיים, אין חשש שבנק ישראל יערים קשיים על מינויו של ראלפי לדירקטור?"

היו"ר: "יש לנו שש חוות דעת משישה מומחים למימון, להגבלים עסקיים, למשפטים, לרפואה אלטרנטיווית וליוגה, שתומכים במינוי של ראלפי. אני אבקש בנפרד לאשר את תקציב הזמנת כל חוות הדעת, בסך הכל 22 מיליון דולר. כולן קובעות שאין כל מניעה מראלפי להיות דירקטור. חוות הדעת של פרופ' דולצ'ה-ויטה, מומחה למשפט חוקתי, אף קובעת שכל פסילה של ראלפי מהווה סתירה של חוק יסוד: חופש העיסוק".

החבר גיל: "בישיבה בשבוע שעבר לא הזכרת את כל חוות הדעת האלה. מותר לשאול מדוע?"

היו"ר: "כולן נכתבו ב-48 השעות האחרונות".

החבר ברל: "מה שמזכיר לי את שאלת שכר הטרחה של חברי הדירקטוריון. האם לא ראוי, לאור עומס חוות הדעת שאנחנו צריכים לקרוא, להעלות את שכר חבר הדירקטוריון בהתאם? 20% עד 50% בתוספת מע"מ כדין".

היו"ר: "בהחלט, נדון בזה בישיבת הדירקטוריון הקרובה, מיד לאחר שנסיים את אישור ההצעה להוריד את תוספת המימוש של האופציות של המנהלים וקביעת הרף החדש לתשואה להון על הבנק המזכה בבונוס".

החברה זלדה: "מה הרף החדש?"

היו"ר: "לאור מצב המשק, הזמנו חוות דעת מרואה החשבון, עורך הדין והפרופ' למימון דב-מזומן-כהן, הקובעת שהרף המתאים לתשואה להון של הבנק יירד מ-12% ל-3%, וזאת בשים לב לירידת הריבית במשק, לאתגרים העומדים בפנינו ולקושי למשוך טאלנטים להנהלת הבנק".

ברל: "האם החבר ראלף כבר הספיק להתרשם מחוות הדעת?"

היו"ר: "לא ברור. הוא לעס אותה. אני מניח שזה אומר שהיא הניחה את דעתו".

*

*כל הדברים המובאים כאן אינם קשורים למערכת הבנקאות בישראל או לדירקטוריון זה או אחר, והם משקפים את דמיונו הקודח של הכותב בלבד

-

2. לא מדברים עליו. ממעטים לכתוב עליו. כולם מכירים אותו היטב. יודעים שהוא מקנן כמעט בכל מקום. מכירים את כל הסימפטומים שלו. הוא נחשב לחלק אינטגרלי מהחיים. מההוויה. אין מה לעשות. ככה זה.

בשבוע שעבר פירסם Markerweek תחקיר נוסף על סרטן הנפוטיזם בחברה הישראלית: בחברות ממשלתיות, במונופולים, בחברות בורסאיות ובמשרדי ממשלה. מהתחקיר נפקד חלקה של מערכת המשפט. אז תנוח דעתכם: הסרטן נמצא גם שם.

המספרים מבהילים: שיעור העובדים שהם בני משפחה בקרב 10 החברות הממשלתיות הגדולות נע בין 8% במינימום ל-46% במקסימום. מדובר בלא פחות מ-7,000 איש.

אבל המספר הזה הוא רק קצה הקרחון: מבקר המדינה עוד לא בדק את כל משרדי הממשלה, את הרשויות המקומיות ואת שאר חלקי הסקטור הציבורי המורחב. אם נשליך מהנתונים של החברות הממשלתיות על כל חלקי הסקטור הציבורי, נגיע לעשרות אלפי עובדים במשק הישראלי ששייכים ל"חמולות".

נגע העסקת קרובי המשפחה אופייני בעיקר לוועדי העובדים הגדולים. הם מנצלים את כוחם כדי למנות בני משפחה ומחזקים את כוחם במינוי בני משפחה.

אבל טועה מי שחושב שהנפוטיזם הוא שיטה המאפיינת את הרבדים הנמוכים בחברות ובגופים הציבוריים: ברוב הגופים הנפוטיזם מתחיל אצל המנכ"ל ואצל האנשים הבכירים בארגון. יד רוחצת יד: אני אמנה את קרובי המשפחה שלי, אתה תמנה את שלך. זה מה שמקובל.

השתיקה סביב הנפוטיזם אינה מקרית: זהו סרטן המצוי בכל ארגון פרטי וציבורי. בתשובותיהם למבקר המדינה מתקשים לעתים המבוקרים להבין מהם הנזקים של הנפוטיזם ומדוע מדובר בתופעה חברתית וציבורית מסוכנת:

* הנפוטיזם פוגע בכל עקרונות השוויון וההזדמנויות שלהם זכאי כל אדם. מי שנולד למשפחה הנכונה - ראוי. מי שלא נולד לחמולה - יורחק. בכך מפורר הנפוטיזם את אחד העקרונות החשובים ביותר בכל חברה חופשית ובכל משק חופשי.

* הנפוטיזם משחית מערכות ציבוריות. ה"התאמה" של אנשים לתפקידם לא נעשית לפי כישוריהם או מאמציהם, אלא לפי קרבתם המשפחתית.

* הנפוטיזם פוגע בפריון, ביעילות ובקדמה של המערכות הציבוריות. לא רק שהוא מביא למינוי אנשים לא ראויים - הוא גם מונע מארגונים להתייעל במקצועיות. כשנכנסים שיקולים משפחתיים לכל החלטה ארגונית, הסיכוי שלה להיות מקצועית - יורד.

התוצאה של כל אלה היא מערכות ציבוריות מושחתות ולא יעילות ותחושת קיפוח בציבור.

לא צריך להיות כלכלן כדי להבין את הנזקים של הנפוטיזם. אך ראו זה פלא: כל הח"כים ואנשי הציבור "החברתיים", שמרבים לקונן מתחת לכל עץ רענן על מצבן של השכבות החלשות במשק - נאלמים דום כאשר עולה שאלת הנפוטיזם.

במערכת TheMarker לא התקבלה אף תגובה של אף גורם לכתבה. אם מישהו מהח"כים הקוראים את השורות האלה מוכן להרים את הכפפה - אנחנו מחכים כאן. נדמה לנו שיש סיכוי טוב שנחכה עד בוש, משום שהח"כים הם "חברתיים" גדולים כאשר אפשר לקרוא לשפיכת כספם של משלמי המסים. אבל החברתיות שלהם נעלמת כשעלולה לעלות מדבריהם נימת ביקורת, ולו הקלה ביותר, נגד החונטות הגדולות השולטות במשק.

הנפוטיזם מכה בעוצמה בכל העובדים מקרב השכבות החלשות. מי שאינו חבר במשפחה של ה"מסודרים" - כאלה הקשורים לאחד מבורות השומן במשק - יתקשה למצוא שם עבודה. מוכשר, מבריק, מצטיין ככל שיהיה - הוא לא יוכל להתמודד עם חבר החמולה.

טועה מי שחושב שהפרטה תשנה את המצב. הניסיון מלמד כי הפרטה של גופים ממשלתיים מונופוליסטיים מביאה להעברת הרנטה המונופוליסטית מכיסם של מאות ואלפי עובדי החמולות לכיסיהם של כמה בעלי הון.

אלה האחרונים יעדיפו תמיד להילחם ברגולטורים ובפקידים כדי למנוע תחרות הוגנת - במקום להילחם בבזבוז, בשחיתות ובנפוטיזם אצלם בתוך הבית. עדיף לגלגל את העלויות העודפות על הציבור, בחסות הרגולטור הרופס, מאשר להתמודד עם החמולות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#