ד"ר עדי ברנדר: "פנסיית החובה היא עושק של עניי ישראל" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ד"ר עדי ברנדר: "פנסיית החובה היא עושק של עניי ישראל"

השבוע השיק האוצר את פנסיית החובה לעצמאים בישראל ■ למי זה עוזר? לדברי ברנדר, בטח שלא לשכבה החלשה באוכלוסייה ■ בהקשר של קצבאות הביטוח הלאומי אמר ברנדר כי "המדינה מכריחה את העניים לקנות את השלמת ההכנסה, שקודם ניתנה להם ללא כל תמורה"

תגובות

>> שר האוצר יובל שטייניץ, יחד עם המפקח על הביטוח ידין ענתבי ונשיא לשכת העצמאים יהודה טלמון, חגגו השבוע את השקתה של פנסיית החובה לעצמאים בישראל. "שנה וחצי לאחר שהחלנו פנסיית חובה על שכירים, אנחנו מרחיבים את המהלך גם לעצמאים. בכך מקדימה מדינת ישראל את מרבית מדינות העולם", אמר שר האוצר בגאווה גלויה.

עם זאת, דבריו של שטייניץ לא הצליחו להסתיר את העובדה כי את החובה לחסוך לפנסיה הטיל משרד האוצר הפעם רק על עצמאים ששכרם הוא יותר מ-4,000 שקל בחודש (סף המס המינימלי, פחות או יותר) - וזאת בניגוד לפנסיית החובה לשכירים, שלא נקבע לה מינימום כזה. האם זהו סוג של הפקת לקחים של משרד האוצר מהטעות שנעשתה בפנסיית החובה לשכירים - טעות, שהאוצר עדיין אינו מודה בה באופן גלוי? מי שהצביע על הטעות הזו בפומבי הוא בנק ישראל. ד"ר עדי ברנדר מהמחלקה הכלכלית בבנק, קבע כי פנסיית החובה היא עושק של עניי ישראל, כי במצב הקיים כיום לא כדאי לעניים לחסוך כלל לפנסיה, וכי בכך המדינה הופכת את העניים לעניים יותר, ואת העשירים לעשירים יותר. הדרך היחידה לפצות על כך, קובע ברנדר, היא להקטין את הטבות המס הניתנות לחוסכים העשירים לפנסיה - כדי להגדיל את סבסוד החיסכון לעניים.

במלים בוטות יותר: בנק ישראל, בשמו של ברנדר, חושד כי תוכנית פנסיית החובה היא סוג של קונספירציה של משרד האוצר, שבעזרתה הוא מנסה להשתחרר מחובתה של המדינה לדאוג לפנסיה של ענייה.

מדוע? כי כיום המדינה דואגת בפועל לפנסיה של אזרחיה העניים. היא עושה זאת באמצעות קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. הקצבאות האלה, המשולמות לזוג עובד שזכאי להשלמת הכנסה (זוג גמלאים עניים), מגיעות כיום ל-3,600 שקל בחודש. "זה הרבה יותר ממה שהיה לזוג כזה לפני הפרישה, כשלרוב רק אחד מבני הזוג עבד ופירנס", קובע ברנדר. "פרדוקסלית, אצל העניים הפרישה לפנסיה מגדילה את ההכנסה המשפחתית - אז בשביל מה להכריח אותם לחסוך עוד?"

אין טעם, אומר ברנדר, שזוג עני שבקושי מצליח להתפרנס למחייתו ולמחיית ילדיו, יצטרך להקטין את ההכנסה שלו לטובת חיסכון לפנסיה - כשמלכתחילה מצבו בפנסיה הוא משופר. למעשה, למשפחה ענייה שזקוקה למלוא ההכנסה שלה כדי להתקיים לא כדאי לחסוך ויהי מה - ולא משנה איזו ריבית נציע להם בעבור חיסכון. בוודאי שהכלל הזה נכון, קובע ברנדר, כשכל הכדאיות של החיסכון הפנסיוני מתמצה בהטבות המס הניתנות עליו - ועובדים עניים כלל אינם מגיעים אל סף המס.

פנסיית החובה, אומר ברנדר, מציעה לעניים את העסקה הבאה: תהפכו לעניים יותר כיום (אתם וילדכם), ובתמורה מצבכם הטוב בפנסיה ייהפך לטוב עוד יותר. העסקה הזו, הוא אומר, משוללת כל היגיון מבחינת העניים, במיוחד שהיא בעצם עסקת שווא: מצבם בפנסיה של העניים לא באמת משתפר. הסיבה - וכאן נכנסת תוכנית הקונספירציה שברנדר מרמז לה - שההטבה בפנסיה משולמת מכיסם של העניים.

"קצבאות הביטוח הלאומי", הוא מזכיר, "מותנות בהכנסה. מי שמגיע לפרישה עם חיסכון פנסיוני צבור, זכותו לקבלת קצבאות יורדת. כך יוצא שהחיסכון שהם צברו על חשבונם, יבוא על חשבון קצבאות הזקנה שהגיעו להם חינם. למעשה, המדינה מכריחה את העניים לקנות את השלמת ההכנסה שלהם, שקודם ניתנה להם ללא כל תמורה".

החשד של ברנדר בתוכנית קונספירציה גדל כשבדק את חלוקת ההטבות הפנסיוניות שהמדינה משלמת לאזרחיה. לאזרחים העניים, שאינם מגיעים לסף המס, המדינה מממנת למעשה קצבאות ביטוח לאומי חינם (קצבאות הזיקנה שהם זכאים להן הן בסכום הגדול משמעותי מההפרשות שלהם לביטוח לאומי במשך חייהם). אצל האזרחים העשירים המצב הוא הפוך - הם משלמים לביטוח הלאומי הרבה יותר מכפי שהם מקבלים ממנו, אבל האזרחים העשירים הם גם אלה שמקבלים הטבת מס בעבור החיסכון הפנסיוני.

ברנדר יצא לחשב את סכום ההטבות שמקבל כל עשירון, ונדהם לגלות איזון מושלם: סכום ההטבה שמשלמת המדינה לעניים באמצעות מימון קצבאות הביטוח הלאומי שלהם, זהה בדיוק לסכום ההטבה שמשלמת המדינה לחוסכים לפנסיה באמצעות הטבות מס. אין ספק כי האיזון הזה הוא סוג של ציון לשבח למדיניות רווחה, אך ברנדר מצביע על כך כי האיזון הזה עומד להיות מופר. פנסיית החובה משאירה את הטבות המס בגודלן הנוכחי, אבל מקטינה את ההטבה של קצבאות הביטוח הלאומי לעניים - כי הרי זכאותם לקצבאות תיקטן עם צבירתו של חיסכון פנסיוני על ידם. כלומר, הצעד של פנסיית חובה מפר את איזון ההטבות שמשלמת המדינה לפנסיה, לרעת העניים.

"פנסיית החובה פגעה בעניים, ומגיע להם פיצוי על כך", קובע ברנדר. הפיצוי המוצע על ידו: הקטנת הטבת המס המשולמת לחוסכים העשירים לפנסיה, למשל בדרך של הקטנת ההטבה מ-35% ל-30% בלבד. את ההפרש שייחסך הוא מציע להעביר לסבסוד החיסכון הפנסיוני של העניים - למשל, באמצעות הגדלת קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי המשולמות לעניים, תוך הדגשת הקצבאות המשולמות לעניים שעבדו וחסכו במהלך חייהם - "כי צריך לתגמל את העניים העובדים, ולהבחין בינם לבין עניים שלא עבדו כלל".

תגובת משרד האוצר: ברנדר טועה בכך שהוא מעריך כי קצבאות הביטוח הלאומי אינן צפויות להיפגע בעתיד. בפועל, בגלל הגידול הצפוי בגירעונות הביטוח הלאומי, קיים סיכון כבד כי הקצבאות ייפגעו, ולכן אסור להביא לכך שהפנסיה של אזרחי ישראל תסתמך על ההבטחה של קצבאות הביטוח הלאומי. הם חייבים לקנות לעצמם זכויות פנסיה מובטחות, באמצעות חיסכון אישי.

בנוסף, באוצר מודים כי העמדת הפנסיה לעצמאים על מינימום שכר של 4,000 שקל היא סוג כזה של הפקת לקחים - הגם שבשלב זה אין להם כוונה לערוך תיקון דומה בפנסיית החובה לשכירים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#