אפס ריבית, הרבה סיכון

מי שקונה מניות בשל הריבית הנמוכה רצוי שיתפלל למסר

גיא רולניק
גיא רולניק

אתם נכנסים לסניף הבנק. לקבל עצה, לקבל רעיון, לקבל כיוון. בארבע השנים האחרונות למדתם בהדרגה שבסניף הבנק יש סיכוי לקבל רעיון להשקעה. מאז כפתה ועדת בכר על הבנקים למכור את קרנות הנאמנות שלהם - הפקיד כבר אינו דוחף בצורה אוטומטית את הסחורה של הבנק. הוא חושב יחד אתכם מה לעשות עם הכסף.

מה אתה יכול להציע לי, אתם שואלים. אני לא מחפש סיכונים, מוסיפים.

אתם לא אוהבים את התשובה: 0.5%, 1%, לא יותר. לפעמים אפילו יציעו 0%.

זה מה יש, יסביר הפקיד, זאת הריבית במשק.

כמה מאכזב. הבנקים מרוויחים מיליארדי שקלים, ולכם מציעים ריבית אפסית.

אתם שואלים את הפקיד מה מציעים המלווים קצרי המועד של בנק ישראל - המק"מים. התשובה דומה: תשואה של פחות מ-1%.

ומה עם איגרות חוב צמודות למדד, נניח לחמש שנים? גם כאן התשובה דומה: אחרי עמלות תישארו עם תשואה של פחות מ-1%. וגם היא לא מובטחת, רק אם מחזיקים את האיגרת עד לפדיון. בדרך יהיו תנודות.

אז מה עושים? ברור - מחפשים מכשירים מסוכנים יותר. כל ילד בשוק ההון מבין את זה.

אם הריבית אפסית, אזי משקיע שמחפש תשואות ורווחים חייב, חייב לקחת סיכונים. ללכת לדברים ארוכים יותר, תנודתיים יותר, אקזוטיים יותר. לגוון, לפזר, לברור ולחפש היטב - אבל ברור שחייבים לקחת יותר סיכונים כדי להרוויח.

לא בטוח. לקנות נכסים מסוכנים זה מסוכן. תמיד. זה טבעם של נכסים מסוכנים. לקנות נכסים מסוכנים בעידן שבו הריבית אפסית - זה מסוכן עוד יותר. למעשה, רכישת נכסים מסוכנים היא לפעמים הכי מסוכנת כשהריבית אפסית.

מתי כדאי לקנות נכסים מסוכנים? כאשר הריבית גבוהה, גבוהה מאוד אפילו, ואתה מצפה שהיא תרד.

כולם יודעים להסביר כיום, בדיעבד, את התנפחות בועת האשראי ובעקבותיה את המשבר הפיננסי שפקד את השווקים בשנה האחרונה. אבל מה ייצר את הגאות חסרת התקדים שהיתה בשני העשורים שקדמו למשבר?

יש המדברים על מהפכת ההיי-טק, אחרים מדברים על מהפכת הניהול, המינוף, הפריון, הגלובליזציה. כולם סיפורים טובים ויפים.

כל מי שלמד את השיעור הראשון במימון יודע שבמשוואת שווי מניות או כל נכס אחר, למחיר ההיוון, לריבית, יש השפעה אדירה על שווי הנכס. כאשר ריבית יורדת בשיעורים דרמטיים - מאזור של 10% לשנה לפחות מ-1% - ההשפעה שלה על מחיר הנכסים המסוכנים, כמו מניות, היא אדירה.

מלחמתו של וולקר באינפלציה הצליחה, ואלן גרינספן שהחליף אותו יכול היה להרשות לעצמו ולארה"ב להוריד את הריבית בשנות ה-90 בשיעורים חדים (מה שהקרין, כמובן, על העולם כולו). גם הריבית הארוכה על איגרות חוב של ממשלת ארה"ב ירדה לאורך רוב התקופה. התוצאה היתה גל העליות האדיר בשוק המניות.

ואז, באמצע 2000, התפוצצה בועת האינטרנט - בועת הדוט.קום, המניות נפלו, אוסאמה בן לאדן פוצץ את מגדלי התאומים וארה"ב נעצרה מבחינה כלכלית.

באותה נקודת זמן טענו מנתחים שמרנים, ואנחנו בתוכם, שמרגע זה והלאה צפוי לשוק המניות "עשור אבוד". הרי הריבית כבר לא יכולה לרדת שוב מ-10% ל-1%. המנוע הגדול כבר מוצה, אמרנו לעצמנו, מכאן והלאה צפוי שוק המניות לדשדש במקרה הטוב או לעלות בשיעורים נמוכים במקרה הטוב יותר.

אבל זה היה הרגע שבו הפעיל גרינספן שוב את נשק הריבית והוריד אותה קרוב לאפס. ידידו ג'ורג' בוש הפעיל את הנשק הפיסקלי - הוריד מסים, הגדיל הוצאות ופתח גירעונות תקציביים אדירים שבתורם דחפו להגדלת הגירעונות המסחריים.

השיקוי האלים הזה עבד להפליא: שוקי המניות התאוששו והחלו לרוץ. מה זה לרוץ - לדהור.

איך הם דהרו? הרי הריבית היתה נמוכה לכל אורך התקופה. גל ירידת ריבית נוסף ענק לא היה.

לא, הפעם המנוע הגדול לא היה הורדת ריבית מהירה וחדה אלא מינוף פראי של כל השווקים, החברות ומשקי הבית - אשראים מכל הסוגים, חלק ישירים וחלקם מתוחכמים, סמויים, בנגזרים פיננסים, בקרנות גידור, בקרנות השקעה פרטיות, ברכישות חוזרות של מניות, במשכנתאות, בנגזרות על משכנתאות, באיגרות חוב ובחוזי ביטוח על איגרות חוב ובאופציות על חוזי ביטוח על איגרות חוב. אלה נשענו על מחירי נדל"ן עולים, שבתורם סייעו לניפוח נוסף של שוקי האשראי ושל הצריכה הפרטית.

עד לפני שנה נדמה היה ש"השיטה" הזאת עובדת להפליא. ריבית נמוכה, מחירי נדל"ן נמוכים, גלובליזציה, צריכה באשראי וגירעון מסחרי מטורף עם סין מאפשרים לשוקי המניות בארה"ב לעלות ולעלות ולעלות. זה היה תור הזהב של ההשקעות. שום דבר לא יכול היה לעצור אותו.

ואז הכל קרס. אלה הקוראים את השורות האלה כבר לא צריכים תזכורת למה שהתרחש כאן בשנה האחרונה: התברר ששוק הון שמבוסס על בועת אשראי לא יכול להמשיך לשגשג. המערכת הפיננסית העולמית כמעט קרסה במשבר הפיננסי הגרוע ביותר מאז שנות ה-30.

אבל הנה! מתחיל סיבוב חדש. שוק המניות חזר לדהור בשלושת החודשים האחרונים. טעה מי שדיבר על תקופה ארוכה של ירידה מהמנוף הגבוה של אשראי שאליו טיפסה המערכת הפיננסית הגלובלית.

איך זה קורה הפעם? הרי הריבית שוב נמוכה מאוד. איך מתניעים מחדש את שוקי המניות בעולם? איזה שפן חדש יש בכובעים של הבנקים המרכזיים בעולם?

לשפן הזה קוראים quantitaitve easing. הם כבר לא מסתפקים בהורדת ריבית אלא שופכים טריליונים של דולרים ישירות לתוך השוק, ברכישות של איגרות חוב ובדרכים שונות ומשונות.

אז הריבית עומדת על אפס, הטריליונים נשפכים, שוקי המניות דוהרים - ואתם שוב עומדים מול הפקיד בבנק ושואלים מה לעשות עם הכסף. הרי הריבית אפסית, איך אני ארוויח?

אז הנה התשובה: ריבית נמוכה היא יועצת השקעות רעה. ריבית אפסית היא יועצת השקעות רעה מאוד. רוב המשקיעים הטובים בעולם התעשרו לא מפני שהרוויחו הרבה כסף לאורך זמן, אלא בעיקר משום שהם נמנעו מהפסדים גדולים. מי שחושב שריבית אפסית היא זאת שתייצר גאות מתמשכת בשוקי המניות - כנראה לא למד שום דבר מההיסטוריה. מי שקונה מניות רק בגלל הריבית הנמוכה צריך לקוות שגם הוא יקבל מסרים מישויות עליונות שיגידו לו מתי בדיוק לצאת, מתי תתחיל הריבית לעלות או מתי האינפלציה תתפרץ.

רוב המשקיעים לא מקבלים מסרים כאלה, ולכן נטילת סיכונים בגלל ריביות נמוכות היא מרשם גרוע בהשקעות. יש לקוות שהמשקיעים המוסדיים המנהלים את כספנו למדו גם הם לקח מאירועי השנה האחרונה, וכי הם קונים עבורנו מניות ואיגרות חוב שנבחרו בקפידה ולא רק משום "שהריבית נמוכה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום