אנשי הצללים שמנהלים 14 מיליארד שקל מכספי הפנסיה שלנו נחשפים

השקעות במרכזי דיאליזה, בקרן הגידור של ליהמן ברדרס ובשווקים מתעוררים: בתוך עשור זינק היקף הכספים שמשקיעים קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל בקרנות ההשקעה הפרטיות ■ יחידי הסגולה שמנהלים אותן גובים על כך לפחות 300 מיליון שקל בשנה

נועם בר
אתי אפללו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נועם בר
אתי אפללו
קרנות נדל"ן בולטות בישראל

>> ג'וני קיי, ג'וש רוזנצווייג, נני מעוז, דורון שטייגר - השמות האלה לא אומרים דבר לרובנו. אך האנשים האלה, ועוד הרבה אחרים, מנהלים מיליארדים רבים מכספי הפנסיה של העמיתים בישראל.

פרשת השוחד בקרן ההשקעות הפרטית מרקסטון, הסעירה לפני כחודש את שוק ההון. מעבר לעלילה העסיסית שנחשפה, העובדה שגם מאות מיליוני שקלים מכספי החיסכון הפנסיוני של גופים ישראליים מעורבים בקרן, הפנתה זרקור גם לפינה החשוכה של עולם ההשקעות בקרנות הפרטיות.

בשנים האחרונות, וכחלק ממגמה עולמית, זינק היקף ההשקעה של מנהלי הפנסיה הישראלים בקרנות הפרטיות. הקרנות האלה אמורות לספק למנהלים תבלין שיקפיץ קצת את התשואות. הקרנות הפרטיות מנוהלות בדרך כלל על ידי מנהלי השקעות מומחים, בעלי ניסיון וותק בנישות ייחודיות. אך המקרה של מרקסטון, הגביר את החשש שהיד של מנהלי הפנסיה על ההדק אולי קלה מדי. במקרה של מרקסטון התחייבו מנהלי פנסיה, כמו כלל-ביטוח, הפניקס, איילון ומיטב, להשקיע ביחד סכום שמתקרב ל-100 מיליון דולר - בעיקר על סמך ההחלטה של מנהלי הפנסיה האמריקאים לשפוך לקרן מאות מיליוני דולרים. הבעיה היא שהתברר שהמנהלים האמריקאים קיבלו את ההחלטה בגלל השוחד שקיבלו מיו"ר הקרן, אליוט ברוידי.

היקף הגיוס החריג (כ-800 מיליון דולר) של מרקסטון משך אליה תשומת לב רבה, גם לפני שהתפוצצה פרשת השוחד. ואולם באופן כמעט נסתר מהעין, התפתחה בעשור האחרון בישראל תעשיית קרנות פרטיות ששואבת מכספי הפנסיה הישראליים מיליארדי שקלים מהדלת האחורית. כיום מנוהלים כ-14 מיליארד שקל מכספי הפנסיה בקרנות השקעה פרטיות בישראל ובחו"ל. זהו זינוק אדיר לעומת השקעה מצטברת של כמה מאות מיליונים בלבד בתחילת העשור.

המיליארדים האלה זורמים לעשרות רבות של קרנות פרטיות, כאשר מאחורי כל קרן עומד מספר מצומצם של אנשים שהתעשרו במיליוני שקלים הודות לדמי הניהול שגובות הקרנות מכספי הפנסיה. דמי הניהול שגובה בדרך כלל קרן פרטית הם 2% מגובה ההתחייבות להשקעה. המשמעות: הם נגבים גם אם הכסף לא עבר למנהל הקרן. לדמי הניהול האלה מתוספים דמי הצלחה בשיעור של 20% - בתנאי ששיעור התשואה עולה על רף מסוים שנקבע בהסכם עם המשקיעים.

גם אם הקרן היא כישלון מוחלט - מנהליה עדיין מקבלים 2% דמי ניהול בשנה, מה שמגלם כ-300 מיליון שקל, שעוברים מכספי הפנסיה שלנו - למנהלי הקרנות האלה - בשנה לפי כמות הכסף המנוהלת בקרנות האלה כיום. וזה עוד לפני דמי הה

זו עשויה להיות הסיבה שבגללה ניתן למצוא ברשימת האנשים שעומדים מאחורי הקרנות - לצד אנשי השקעות לא מוכרים - גם שמות של אנשי עסקים נוצצים. מי הם אותם אנשים? איך מנהלי הפנסיה שלנו בוחרים אותם? והאם אנחנו יכולים לישון בשקט מבלי לחשוש שחלק נוסף מכספי הפנסיה שלנו זורם לאנשים מפוקפקים, כמו במקרה של אליוט ברוידי?

מנוה ועד גרופמן

75% מהיקף ההשקעות של כספי הפנסיה בקרנות פרטיות מושקע בקרנות שפועלות בחו"ל והיתר בישראל. כמעט שליש מההשקעה של כספי הפנסיה בקרנות אלה מושקע על ידי ביטוחי המנהלים, והיתרה על ידי קרנות הפנסיה החדשות, קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר וקופות הגמל. רשימת הקרנות הפרטיות שבהן משקיעים מנהלי הפנסיה היא כמעט אינסופית.

קרנות פריווט אקוויטי בולטות בישראל

במקור, ההשקעה בקרנות ההשקעה הפרטיות בישראל החלה בתעשיית ההון סיכון. "תעשיית ההון סיכון היא התעשייה היחידה שיש היגיון להשקיע בה באמצעות קרנות שגובות דמי ניהול מטורפים", אומרים באחד הגופים המוסדיים. ואכן, בדו"חות שמפרסמים המוסדיים רואים השקעות ברשימה ארוכה ומוכרת של קרנות הון סיכון - פיטנגו, אוורגרין, גיזה, ג'ימיני, פונטיפקס, סיידר, ועוד. עם זאת, גם מנהלי קרנות ההון סיכון וגם המוסדיים עצמם מציינים שבשנים האחרונות, פחתה ההשקעה בהן.

זאב הולצמן, מייסד קרן גיזה, מציין כי הקרן האחרונה של גיזה גייסה כסף רק ממשקיעים זרים: "לא הצלחנו לשכנע את המוסדיים הישראליים להשקיע בנו. התחושה הכללית אצל המוסדיים הישראליים היא שההון סיכון הישראלי לא הצדיק את עצמו מבחינת התשואות. הם זוכרים את מה שהיה בהתפוצצות בועת הדוט קום בשנת 2000. הטעם הרע עדיין נשאר להם. העובדות מראות שב-2009 לא גויס כסף בהון סיכון הישראלי. המוסדיים מצדם מציינים כי הם מצמצים השקעות בקרנות הון סיכון מכיוון שלוקח לקרנות אלה זמן ארוך במיוחד להבשיל ולהחזיר מזומנים למשקיעים.

הסוג השני של הקרנות הוא קרנות ההשקעה הפרטיות. בגדולות ובמפורסמות שבהן, כמו פימי, טנא והקרנות השונות של קבוצת ויולה שבין מקימיה שלמה ואהרן דברת - משקיעים מוסדיים. הקרנות של קבוצת ויולה משכו אליהן בשנים האחרונות לא רק את כספי המוסדיים, אלא גם עובדים מוכרים בשוק, בהם אסנת רונן מלאומי ויוסי ריבק לשעבר בכיר בבנק דיסקונט (שבינתיים עזב את הקרן).

מלבד הקרנות האלה, יש הרבה קרנות שבהן ניתן למצוא משקיע אחד או שניים גדולים - שמנוהלות על ידי דמויות פחות מוכרות בתעשייה. "מדובר במנהל השקעות מוכשר מאוד, הוא ידוע בתעשייה", היתה תשובתם הכמעט זהה של מנהלי השקעות רבים לשאלה מי הם האנשים.

גוף מוסדי אחד סיפק תשובה שונה: "מדובר במי שנמאס לו לקבל משכורת נמוכה ועשה אקזיט כדי לשבת בקרן שבה המשכורת מאוד מרווחת. האם מי שהולך לקרנות הפרטיות הוא מוכשר? ומה זה אומר על כל מי שנשאר לעבוד במחלקות ההשקעה בגופים המוסדיים? הוא לא מוכשר? בשביל מה אנחנו צריכים מישהו מאוד מוכשר שיעשה לנו אסטרטגיית שורט-לונג ויסחור במניות? או יקנה נדל"ן? אנחנו לא מספיק מוכשרים לעשות את זה בעצמנו?"

הגב הרחב של נוחי

אילו קרנות השקעה ניתן למצוא בדו"חות המוסדיים? קופות הגמל של אלטשולר שחם משקיעות בקרן הגידור גורדון שמנהלת דנה זהר - שהשיגה תשואות טובות ב-2008, וקצת פחות טובות ב-2009. פסגות הוא אחד המשקיעים של נני מעוז - מנהל קרן הגידור אוורסט שמשקיעה בחברות שעומדות בפני מפנה. מעוז מחפש להרחיב בימים אלה את פעילותו בישראל. ירון תמיר מנהל קרן הגידור פורסט צמיחה קיבל השקעות מהראל, מהפניקס ומאלטשולר שחם. ג'וני קיי, שמוכר אולי לוותיקי שוק ההון, קיבל כסף מק.ה.ל, מכלל-ביטוח ומקופת הגמל של המורים והגננות כדי להשקיע בשווקים מתעוררים. רז כפרי ואילן לבנון, גם הם דמויות חדשות ופחות מוכרות בתעשייה, קיבלו לידיהם בשנה החולפת מאות מיליוני שקלים מהגופים המוסדיים כדי להשקיע בחוב של חברות במצוקה בקרן קלירמרק. משקיע העוגן בקרן זו היא מגדל.

סיפור מעניין ניתן היה למצוא בקרן סקי של רו"ח צבי יוכמן. אחת ההשקעות העיקריות שלה היתה בחברת 013 ברק - בהחזיקה מניות מיעוט. יוכמן השקיע בחברה שהכיר מקרוב, לאחר שהוביל את הסדר האג"ח שביצעה ב-2005. סקי ביצעה אקזיט זריז ורווחי מההשקעה לאחר שאי.די.בי, השותף הגדול בברק, קנה את אחזקותיו. מהתשואה נהנו המשקיעים בקרן, כאשר השותף הגדול בסקי הוא אי.די.בי באמצעות חברת כלל.

קבוצת אי.די.בי עומדת מאחורי כמה קרנות השקעה פרטיות, בהן קרן מוסטנג שעוסקת בהלוואות גישור. את הקרן מנהל דן טהורי, המקורב לנוחי דנקנר. חברת כלל - מקבוצת אי.די.בי גם השקיעה בקרן השקעה גדולה מהכספים העצמיים (נוסטרו) שלה. שותף לשעבר בצוות המנהל של הקרן של טהורי הוא יאיר סרוסי - שמשמש היום יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים.

כלל-ביטוח משקיעה בקרן נוספת שקשורה לקבוצת אי.די.בי -אינפיניטי ישראל סין. זוהי קרן שמשקיעה בחברות עם פוטנציאל הצלחה בשוק הסיני - שהיא פופולרית בקרב מוסדיים רבים. בצוות המנהל שלה נמצא אבי פישר, שותפו של נוחי דנקנר לשליטה באי.די.בי.

כלל היא גם המשקיע העיקרי בקרן אגייט של דני נוה, לשעבר שר הבריאות, שעוסקת בהקמה ופיתוח של מרכזים רפואיים במרכז אירופה ובייחוד במרכזים שמתמחים בטיפולי דיאליזה. בקרן השקיעה גם הראל.

אי.די.בי אינה לבד בעולם קרנות ההשקעה הפרטיות. גם קבוצת דלק נמצאת שם, באמצעות השקעה בקרן מלונות של פתאל; אליעזר פישמן ואילן בן דב, באמצעות השקעה בקואליססטמס (שבה השקיעו גם קופות הגמל של פרפקט); וגם קבוצת האחים עופר, באמצעות השקעה בדי-פרטנרס של ויולה פרטנרס מקבוצת דברת.

קבוצת שרם פודים, המצויה בקשיים והקימה מספר קרנות: קרן ספרה שהיא קרן גידור שבין מנהליה נמצאים חתנו של יצחק שרם רון סנטור, ובין משקיעיה פסגות, הראל, כלל ומיטבית עתודות.

ספרה הקימה קרן שנייה - ספרה ניהול רפואי - המשקיעה בקרנות פארמה - שפופולרית בין המוסדיים. קרן נוספת של שרם פודים היתה קרן אר.טי.פי שהפסיקה את פעילותה לאחר שהקרן בניהולם של דורון שטייגר (שהיה בעבר מנכ"ל החברה לישראל) ועופר ירקוני ספגה הפסדים, בקרן זו השקיעו מנורה מבטחים והפניקס.

קרן נוספת שכבר אינה פעילה היא קרן פייט, של ישי דוידי ורואי מכנס, שמוזגה לתוך פימי. רואי מכנס לא פעיל כעת בתעשיית הקרנות. אגב, בעוד שמרבית האנשים רואים בקרנות ההשקעה אקזיט מוצלח, דווקא ירום אורן מקרן פימי ביצע אקזיט הפוך - כאשר עבר לזמן קצר להיות מנכ"ל דלק נדל"ן, ועזב את התפקיד בנסיבות שעוררו סימני שאלה רבים.

קופת הגמל של עובדי התעשייה האווירית משקיעה בקרן IGI של תרצה פלורנטין וראובן אבי-טל שהשקיעה בהידרו תעשיות ותעשייות רפואיות, וגם קופת הגמל של אפסילון וקופת הגמל של האוניברסיטה העברית ביצעו השקעות קטנות בקרן. מי שמאמין בקרן הוא אלי ברקת, הבעלים החדשים של בית ההשקעות דש איפקס, שהשקיע בה 20 מיליון שקל.

בקרן הגידור אלפא של איש ההשקעות מיכאל ויס השקיעו הראל, פסגות ועובדי האוניברסיטה העברית. קופת הגמל של המורים והגננות לעמות זאת, האמינה בליהמן ברדרס והשקיעה בקרן גידור של בנק ההשקעות שקרס. ככל הנראה הקרן ממשיכה להתנהל, כיוון שבדו"ח הנכס הבודד משעורכת ההשקעה לפי שער של 95 אגורות.

פנים מוכרות בנדל"ן

קרנות נדל"ן שונות לא הצליחו לספק את הסחורה המצופה למשקיעים. כך למשל קרן הנדל"ן של ניאו סיטי של אהוד בן שך ופועלים שוקי הון שהשקיעה בנדל"ן במזרח אירופה, ספגה פגיעה קשה. "אם היה צפוי שהקרן תשיג פי שלושה מסכום ההשקעה בה, המשבר טירפד את הציפיות", סיפרו בפועלים שוקי הון. ניאו סיטי נמצאת כעת בהסדר חוב. מוסדי שהשקיע בקרן זו הוא מנורה מבטחים. גם קרן הנדל"ן של תמיר פישמן שפעלה במזרח אירופה ובה השקיעה אקסלנס, מחקה למשקיעים כ-70% מהכסף, דבר שלא הפריע לדמי הניהול השמנים שגבתה הקרן. בקרן זו השקיעו קופות גמל של אקסלנס.

בקרנות הנדל"ן ניתן למצוא שמות מוכרים יותר. כך למשל קרן מור - שזכתה להשקעות מהראל ומאלטשולר שחם מנוהלת על ידי ג'וש רוזנצוויג - לשעבר יו"ר הבינלאומי. קרן פייר שקיבלה מיליוני שקלים מקרנות הפנסיה הוותיקות מנוהלת על ידי שלמה גרופמן לשעבר מנכ"ל אפריקה ישראל. קרן ריאליטי שמשקיעה גם היא בנדל"ן מנוהלת על ידי ד"ר מיקי ורדי, אך על פי פרסומיה בוועדת ההשקעות שלה ניתן למצוא דמויות מוכרות מאוד: יעקב פרי, יו"ר מזרחי טפחות, ד"ר אהוד שפירא, לשעבר מנכ"ל הפניקס וכיום דח"צ במנורה מבטחים, ועוזי ורדי זר - בכיר בקבוצת אריסון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker