מתקשים לבחור קרן אג"ח? לא נורא, תעודות הסל עדיפות

רוב מנהלי הקרנות אינם מצליחים להכות את המדדים

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

<<המשבר הפיננסי לימד אותנו שגם חברות גדולות ויציבות יכולות להגיע למצב של חדלות פירעון. לכן מנהלי השקעות רבים טוענים שכדי לבצע השקעה מוצלחת באג"ח, ובמיוחד באג"ח חברות, נחוצים ידע ומומחיות. בחירת אג"ח של חברות מצריכה ניתוח קפדני של הדו"חות הכספיים והתשקיף של החברה המנפיקה, כדי להעריך את יכולת ההחזר שלה. גם השקעה באג"ח ממשלתיות דורשת ניתוח של נתונים מקרו-כלכליים כדי לבחור את מסלול ההשקעה המתאים. הטענה הזאת נשמעת הגיונית, אך האם היא עומדת במבחן המציאות?

לשם כך בחרתי לבחון את כל קרנות הנאמנות שנסחרות בבורסה בתל אביב ומתמחות בהשקעה באג"ח ישראליות - כלומר הקרנות שמסווגות כ"אג"ח בארץ-אחר-כללי". לקרנות אלה יש מדיניות גמישה שמאפשרת למנהליהן להשקיע בכל סוגי האג"ח שנסחרות בישראל. התשואות שלהן אמורות לשקף את מידת המומחיות של מנהליהן.

בסך הכל יש 70 קרנות נאמנות, שסווגו לקבוצה של אג"ח-בארץ-כללי, והיו פעילות בשלוש השנים האחרונות (מ-31 ביולי 2006 עד 31 ביולי 2009). בשלב ראשון מיינתי את קבוצת הקרנות הזו לפי התשואות השנתיות שלהן וחילקתי אותן לארבע קבוצות משנה, כאשר הקבוצה הראשונה כוללת את 18 הקרנות בעלות התשואה הגבוהה ביותר והקבוצה הרביעית כוללת את 18 הקרנות בעלות התשואה הנמוכה ביותר.

התשואה השנתית הממוצעת של הקרנות בשלוש השנים האחרונות היתה 3%. ואולם היתה שונות גדולה ביניהן: בעוד התשואה הממוצעת בקבוצה הראשונה היתה 6.1%, התשואה בקבוצה הרביעית היתה -0.7%.

במקביל בדקתי את מידת התנודתיות של הקרנות - שנמדדת באמצעות סטיית התקן, ומשמשת כמדד מקובל לסיכון שכרוך בהשקעה בהן. סטיית התקן הממוצעת של כל הקרנות היתה כ-10%. למעשה אין הבדלים משמעותיים בין הקרנות מבחינת סטיית התקן.

יחס הפוך בין התשואה לדמי הניהול

לפי ההיגיון הכלכלי צריך להיות קשר חיובי בין תשואה לסיכון, כאשר לקיחת סיכון גבוה יותר אמורה להתבטא בתשואה גבוהה יותר שתפצה את המשקיעים על תוספת הסיכון. מסתבר שבקרנות שנבדקו נרשמה תופעה הפוכה: קרנות שלקחו סיכון גבוה יותר הניבו תשואות נמוכות משמעותית.

מתברר שיש קשר בין התשואות של הקרנות לדמי הניהול שהן גובות - אבל הוא הפוך ממה שהיינו מצפים. מנהלי השקעות טוענים שניהול טוב עולה כסף, ולכן המשקיעים יקבלו פיצוי על דמי ניהול גבוהים דרך תשואות גבוהות. אך התמונה שמתקבלת הפוכה.

דווקא בקבוצת הקרנות הראשונה, שבה התשואה היתה הגבוהה ביותר, היו דמי הניהול הממוצעים הנמוכים ביותר (1.4%). במקביל, בקבוצת הקרנות הרביעית, שבה התשואה היתה הנמוכה ביותר, היו דמי הניהול הממוצעים הגבוהים ביותר (1.8%).

כדי לבחון נקודה זו יותר לעומק, מיינתי את הקרנות הנדונות מחדש על פי דמי הניהול שהן גובות וחילקתי אותן שוב לארבע קבוצות, הפעם לפי גובה דמי הניהול. שיעור דמי הניהול הממוצע של כל קרנות האג"ח הכלליות היה 1.6%. ואולם גם כאן היתה שונות גדולה בין הקרנות: דמי הניהול הממוצעים בקבוצה הראשונה היו 2.2%, בעוד שדמי הניהול הממוצעים בקבוצה הרביעית היו 1.1%.

ניתוח הקרנות לפי דמי הניהול מציג תמונה מעניינת. בקבוצה הראשונה, שבה דמי הניהול היו הגבוהים ביותר, היתה התשואה הממוצעת (1.1%) נמוכה משמעותית מבשאר הקבוצות. סטיית התקן הממוצעת של קבוצה זו (13.1%) היתה גבוהה משמעותית מבשאר הקבוצות.

משקיעים שבחרו לרכוש קרנות בעלות דמי ניהול גבוהים הפסידו בכל המובנים: הם גם קיבלו תשואות נמוכות וגם היו חשופים לתנודתיות גבוהה. דווקא בקבוצה הרביעית, שבה דמי הניהול היו הנמוכים ביותר, התשואה היתה 3.5% - יותר מפי שלושה מבקבוצה היקרה. סטיית התקן בקבוצה זו היתה 8%.

המקצוענים לא הוכיחו את עצמם

מסקנה ראשונה מהניתוח הזה היא שבבחירת קרן אג"ח כדאי למשקיעים להסתכל בראש ובראשונה על דמי הניהול שנגבים מהם. טענתם של מנהלי ההשקעות, שלפיה דמי ניהול גבוהים משמעם ניהול מקצועי יותר, לא הוכיחה את עצמה בקרנות האג"ח הכללי שנבדקו בשלוש השנים האחרונות.

נוכח הניתוח שהצגתי כאן עולה השאלה אם המשקיעים באג"ח מקבלים תועלת כלשהי מהניהול המקצועי. אולי כדאי למשקיעים לבחור באלטרנטיווה הזולה של תעודות סל שעוקבות באופן עיוור אחר מדדי האג"ח.

הבורסה לניירות ערך מפרסמת מדד אג"ח כללי שעוקב אחר כל איגרות החוב הנסחרות בישראל. אמנם אין עדיין תעודת סל שעוקבת אחר מדד זה, אך ניתן לחקות אותו בקירוב באמצעות רכישה של כמה תעודות סל שמכסות את אג"ח החברות ואת האג"ח הממשלתיות. כדי לבדוק את התועלת של ניהול מקצועי באג"ח בניתי תעודת סל תיאורטית העוקבת אחר מדד האג"ח הכללי שמפרסמת הבורסה.

הנחתי כי דמי הניהול שתגבה תעודה כזו יהיו תואמים לדמי הניהול הנגבים בתעודות סל שעוקבות אחר מדדי אג"ח רחבים (0.35%-0.4%). בשלוש השנים האחרונות הניב מדד האג"ח הכללי תשואה שנתית ממוצעת של 5.9%. בניכוי דמי הניהול היא היתה מגיעה ל-5.5%.

תשואה זו היתה גבוהה מהתשואה הממוצעת של קרנות הנאמנות שהשקיעו באג"ח כלליות (3%). למעשה, תעודת סל שעוקבת אחר מדד האג"ח הכללי היתה מתברגת בקלות לקבוצת הקרנות בעלות התשואה הגבוהה ביותר. במקביל, סטיית התקן של המדד (4.9%) היא כמחצית מסטיית התקן הממוצעת של הקרנות (10%). כלומר, השקעה במדד אג"ח כללי היתה מניבה תשואה גבוהה יותר ברמת סיכון נמוכה משמעותית.

המסקנה ברורה: משקיעים ששילמו דמי ניהול גבוהים בקרנות אג"ח עשו עסקה גרועה. מצבם היה טוב בהרבה אילו יכלו להשקיע את כספם בתעודת סל זולה שעוקבת אחר מדד אג"ח עם פיזור רחב. תעודת סל כזו עדיין לא קיימת בישראל. עם זאת, ניתן להגיע לקירוב סביר של מדד האג"ח הכללי באמצעות שילוב כמה תעודות סל קיימות.

איך עושים זאת? הנה תשובה אפשרית אחת: תעודת סל אינדקס שקל (דמי ניהול 0.4%) שעוקבת אחר מדד אג"ח ממשלתיות לא צמודות; תעודת סל קסם גליל כללי (דמי ניהול 0.4%) שעוקבת אחר מדד אג"ח ממשלתיות צמודות למדד; אחת מתעודות הסל (של הראל, תכלית, קסם, אינדקס, מבט או פסגות) שעוקבות אחר מדד תל בונד 60 (דמי ניהול 0.35%).

הכותב הוא עורך האתר INBEST. הכתבה אינה מהווה המלצה לרכישת ני"ע או ייעוץ השקעות כלשהו

*סטיית תקן

מדד שבוחן את תנודתיות התשואה שממנה נגזר הסיכון של נכס פיננסי. ככל שסטיית התקן של תשואת הנכס נמוכה יותר, כך הסיכון שלו נמוך יותר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker