מהפכה עם טעם - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפכה עם טעם

מיץ פז הוחלף במיץ סחוט, לחם אחיד בלחם שאור, גלידה תעשייתית בגלידה ביתית, נס קפה באספרסו ומסעדת פועלים בביסטרו. בתוך עשור ביצע שוק המזון הישראלי קפיצה לגובה שמזכה אותו במדליה אולימפית. ואל תשכחו להודות לעלייה הרוסית

תגובות

גורמה ישראלי / פרויקט שבועות

>> כשמיכאל אלטפדר, מנהל ושותף במסעדת אונייגין התל אביבית, נערך לליל הסילווסטר 2009 - הוא ביקש להקפיד שיש מספיק קוויאר, שיהיו חזירונים ממולאים על השולחן ושאפשר יהיה לרכוש שמפניה במחיר של 3,000 שקל לבקבוק. היו אלה ימיה הראשונים של המסעדה הרוסית, שנפתחה עקב דרישה של קהל יעד, שביקש לשחזר תפריט ומנות מוכרות ממסעדת פושקין במוסקווה.

אלטפדר, 33, פעיל בסצינת חיי הלילה, מכיר היטב את קהל היעד וסופר את טור מכוניות ההאמר בכניסה. אם היה מילון מצולם שבו הגדרת ה"נובוריש" - וטעמו באוכל - הרי היא כאן.

ערב הסילווסטר באונייגין, שבו הוטסו לישראל חומרי גלם ייחודיים בשביל ערב אחד, מצטרף למנות המיוחדות שמגיש שלום מחרובסקי, הבעלים של מסעדת היוקרה מול ים בנמל תל אביב. מנת כבד אווז וירטואלי, למשל, שמחירה 210 שקל, מורכבת מפלחי לובסטר קר שעליהם מגורד כבד אווז. אפשר לנגוס מהמנה לצד כוסית יין מורשה (בצירה) של יקב רומנה קונטי מבורגונדי, בציר 1996, ב-20 אלף שקל לבקבוק.

היכולת של מחרובסקי ואלטפדר לקיים את המסעדות אונייגין ומול ים, על מנותיהן המורכבות והיקרות, היא קפיצת המדרגה של שוק הגורמה הישראלי בעשור האחרון. ואולם "מסעדות הקצה" האלה, הפונות לאלפיון העליון ומגשימות לו כל גחמה - הן לא הסיפור כולו.

המעבר ממיץ פז וזיפ למיץ סחוט, יין ואספרסו, מתחולל גם ביסודות של שוק המזון ולא נמצא רק בשוליים היוקרתיים. גם מחרובסקי מודה שהמהפכה האמיתית נמצאת מחוץ לגבולות מסעדתו.

"ביסטרואים מוקפדים כמו בראסרי, קפה איטליה, קופי בר וקפה נואר הם הסיפור כולו", הוא אומר כשהוא ישוב במשרדו בנמל תל אביב מול קיר זכוכית הפונה לים. "כמות המסעדות האלה, איכות המזון המוגש בהן, ההקפדה, רמת המסעדנות - זו ההתקדמות האמיתית בקולינריה הישראלית".

קפיצת המדרגה הזאת היא הישג מרשים ביותר, בעיקר מאחר שישראל ניצבת כיום בעמדה שווה כמעט לזו של מדינות אחרות בעולם בעלות מסורת קולינרית של מאות שנים. את הגלידות התעשייתיות בצבעי פסטל החליפו גלידות שף ביתיות בטעמים אקזוטיים; הלחם השחור הוחלף בלחמי שאור עם בזיליקום ותפוחי אדמה; פירות ים מגיעים טריים או קפואים; ושפים יכולים לבחור אם להשתמש בבשר עגלים או בזה של פרות מבכירות.

ההוכחה הניצחת למהפך הקולינרי היא השורה התחתונה - הכסף שמושקע בתחום. התקציב הנדרש להקמת מסעדות גדל פי שלושה בתוך עשור: לפני עשור השקעה של 1,000 דולר למ"ר נחשבה תקציב עצום להקמת מסעדה. כיום התקציב הוא פי שניים ושלושה - הקמת מסעדה ממוצעת בשטח של כ-200 מ"ר לא תסתיים בתקציב של פחות מחצי מיליון דולר.

כבר לא סוגדים לשף

"בעבר היו טבחים ואנשים שיש להם מסעדות. כיום יש שפים ומסעדנים", אומר רונן ארדיטי, מנכ"ל איגוד המסעדנים בישראל יותר מעשור והבעלים של מסעדת בליני בנוה צדק. המשמעות היא שיש הכרה בכוח הכלכלי שמניע מסעדה, לצד התמקצעות.

"כיום מסעדה היא חברה מנוהלת", מסביר ארדיטי. "המסעדנים הם כבר לא זאבים בודדים, אלא מוקפים בעובדים מקצועיים". האחים יורם וארי ירזין, למשל, הם בעלים של קבוצת מסעדות כמו מוזס, עד העצם, טוני וספה וקפה איטליה, כשלצדם צוותי עובדים; רותי ומתי ברודו, הבעלים של הבראסרי, מלון מונטיפיורי וקופי בר, מוקפים בצוות עובדים בכירים.

לצד השפים והמסעדנים פועלים גם יועצי הקמה למסעדות, יועצי תפעול, שפים המייעצים בבניית תפריטים למסעדות ומשרדי יחסי ציבור, שעוסקים רק בתחום הקולינרי. "אלו הכוחות שמקדמים את הענף", טוען ארדיטי, "מפני שכיום יש הבנה שחייבים לשכור אנשי מקצוע".

בישראל פועלות כ-6,000 מסעדות בסך הכל, כשמחציתן בפריפריה ולא בערים הגדולות. "גם זו התבגרות של השוק", אומר ארדיטי. "מסעדה שמחממת צלחות ל-130 מעלות לפני הגשה של מנה חמה לא קיימת רק בלב העיר הגדולה. בעל המסעדה נעזר ביועץ שהתמחה בחו"ל ומכיר מגמות וחומרי גלם, כדי להקים מסעדה ברמה טובה גם במקומות פחות צפויים".

הוכחה נוספת לקפיצת המדרגה הגדולה שעשתה ישראל בתחום המסעדנות היא המעבר ממסעדות הסוגדות לשף למסעדות ביסטרו. "לפני עשור היו כאן מסעדות כמו קרן, תפוח זהב וכפות תמרים. כיום נשארנו לצד כתית ומסעדות עילית אחרות שהולכות לכיוון ביסטרואי יותר", אומר מחרובסקי. "זו מגמה עולמית. שפים פותחים יותר ויותר מסעדות ביסטרו, שבהן לא ?משתחווים לשף', אלא אוכלים מנה שגודלה לפחות 150 גרם. כיום רוצים אוכל אמיתי, ותמורה טובה לכסף", הוא מוסיף.

ישראל של השנים האחרונות מלאה במסעדות שיודעות לספק את הסחורה הזאת בדיוק. לכן המיתון העולמי פחות מפחיד מנהלים כמו ירזין או רימון בן יקיר, הבעלים של רשת המזון האסיאתית ג'ירף, שהוקמה בשנות ה-90, ושל מסעדת מועדון הקצינים.

הספירה מתחילה בשנות ה-90

בששת הסניפים של מסעדות ג'ירף סועדים מדי חודש כ-80 אלף איש, ועוד כ-30 אלף איש קונים מנות לקחת הביתה או מזמינים בטייק אווי - כמות גדולה מאוד של לקוחות המבכרים דרך קבע מזון איכותי במחיר סביר. "בשנות ה-80 נכנסה לישראל תרבות צריכה שלא הכרנו של שרי אוצר שיוצרים כלכלת בחירות של בזבוז", אומר בן יקיר. "מי שהיה אז בן עשר ויצא למסעדה סינית, הלך בשנות ה-90 עם המשפחה לבראנץ' ובשנות ה-2000 לאספרסו בר", הוא מסביר את התהליך.

"בשנות ה-90 נכנסו לישראל מקדונלד'ס, ברגר קינג והארד רוק קפה. היה תהליך שלום שהביא לפריחה כלכלית. צעירים מצאו לעצמם מקומות בילוי לא יקרים ויצאו אליהם לבד. אחר כך החלה תרבות פנאי - המעבר משישה לחמישה ימי עבודה בשבוע קריטי בעניין הזה".

בישראל של 2009 יש קהל של כ-3 מיליון איש שלוקחים חלק בתרבות הבילוי והמסעדות, אומר בן יקיר. "כשאני התחלתי היו רק חצי מיליון, אבל מאז הכל השתנה - הורים שהיו בני 40 בשנות ה-90 הם בני 65 כיום ועדיין יוצאים. זה קהל חזק ביותר - ויש לו כסף פנוי. בכל שנה נכנסים שנתונים חדשים למחזור המבלים, ולא עוזבים".

לדבריו, עלייה ברמת החיים היא תהליך בלתי הפיך. "לטוב מתרגלים, ואם יש מיתון מחכים שהוא יחלוף. אנשים לא יכולים לחזור אחורה מבחינה קולינרית. כשרוצים לחסוך בשעת מיתון אולי עוברים מרפאל לג'ירף, אבל לא מוותרים לגמרי על היציאה".

ואולם בן יקיר מפתיע כשהוא נשאל אם חיכו של הסועד הישראלי הפך אנין יותר בעשור האחרון. "לדעתי, חוש הטעם של הסועדים הצעירים בנסיגה. ימי העבודה התארכו, ילדים התרגלו לאוכל של צהרוניות, למזון מעובד ולא מושקע. כשהילדים האלה גדלים ויוצאים לאכול הם צריכים להיפתח לאוכל טוב מחדש. וזה חבל".

מי שחולקת עליו בעניין זה היא המול"ית ז'אנה גור, המוציאה יחד עם בעלה אילן גור את המגזין הגסטרונומי "על השולחן", מחזיקה בהוצאת ספרי בישול ומרצה על אוכל ישראלי בחו"ל. "את הוצאת ?על השולחן' הקמנו בשנות ה-90", מספרת גור. "בשנות ה-80 הייתי דיילת ואחד הדברים שהבאתי לישראל היה מיץ תפוזים טרופיקנה כי כאן עוד לא גילו את המיץ הסחוט המוכן. באותם ימים, כדי לקנות צמחי תבלין, חוץ משמיר, היה צריך לנסוע למשתלות ברחבי הארץ".

לדעת גור, מגמת גילוי הבישול החלה בכל העולם בשנות ה-80. ישראלים מוכשרים כמו ארז קומרובסקי וחיים כהן יצאו ללמוד בישול. לאחר ששבו לישראל הם נהפכו למובילים בשוק. "כשחיים כהן הגיש בקרן קבב טלה זו היתה תעוזה כי חומרי גלם ישראליים נהפכו למקור השראה. את הספירה מתחילים משנות ה-90, אז הקמנו את ?על השולחן' כי הבנו שיש קהל לקריאה וללמידה על אוכל", אומרת גור.

במקביל לעלייה ברמת החיים ולהתעניינות הגורפת בתחום האוכל, החל הקהל הישראלי לצפות באדיקות בתוכניות בישול בטלוויזיה. מה שהחל כתוכניות בישול בשעות אחר הצהריים, כמו "טעמים" הוותיקה של צחי בוקששתר, "שום פלפל ושמן זית" של כהן ואחרות, עבר בשנים האחרונות לתוכניות בישול בזמן צפיית השיא. תוכניות "קרב סכינים" ו"המטבח" הפכו את הבישול העילי למוכר בכל בית.

ותודה לעלייה הרוסית

גם הבישול הביתי נראה כיום אחרת לחלוטין. בשלנים ובשלניות המבקשים להשיג חומרי גלם טובים - גבינות ובשר מיובאים - יכולים למצוא אותם על המדפים במרכולים ליד הבית. צחי ליפקה, מבעלי חברת טיב טעם ואחראי על השיווק של הרשת לשפים, מסביר מה השתנה: "את תרומת העלייה הרוסית הגדולה התחלנו להרגיש באמצע שנות ה-90. התמקמנו בשוק הכרמל ומכרנו מוצרים שהם חיפשו, כמו חזיר. הנועזים קנו מאתנו ומכרו בטנדרים. לקח לנו זמן להבין שאנחנו צריכים לפתוח חנויות באשדוד ובקרית גת".

מאז אמצע שנות ה-90 מייבאת הרשת פירות ים, דגי סלמון, פילה טונה טרי, כ-100 סוגים של גבינות שונות, וכן מקושרת למגדלים מקומיים המספקים לה בשר בקר ובשר חזיר. כיום יש לטיב טעם 16 סניפים, והרשת מציעה לשפים במסעדות את המוצרים שיהפכו בקרוב למוצרי מדף, ונחשבים, לדברי ליפקה, לחדשניים בתחום הקולינריה: מוצרי "רדי טו קוק" - המוכנים לבישול ללא טרחה: "טבעות קלמארי מצופות בקמח, שרימפסים משופדים ברוטב ופסטות מוכנות בשקיות של חברת "surgital" האיטלקית, שאין צורך לבשל", מפרט ליפקה.

אך זאת לא תרומתה היחידה של העלייה מרוסיה לשוק המזון. אנשי עסקים מרוסיה ביקשו, ומבקשים עדיין, לפתוח בישראל מסעדות ובתי אוכל מושקעים במיוחד, בהיקף שלא היה מוכר לישראלים קודם. כיום פועלות באזור המרכז המסעדה פושקין, ואונייגין, שותף בכיר במסעדת הרברט סמואל הוא בנו של אוליגרך רוסי (יאיר מלכין, בנו של ויטלי מלכין), ובקרוב יפתחו מסעדות נוספות. יוצאי רוסיה נחשבים בליינים המעריכים אוכל ואלכוהול טוב. הקהל הזה סועד במסעדות כקלואליס, מול ים, מסה, קיוטו, רפאל ועוד.

למי יש יותר כבוד

שני הישגים קולינריים אמיתיים - המייחדים את ישראל בעולם ומבססים את מעמדה כמדינה שאינה רק צרכנית טובה של מזון משובח, אלא גם מייצרת אותו בעצמה - נרשמו דווקא בשנה האחרונה. הראשון התרחש השבוע: השף מאיר אדוני ממסעדת כתית הוזמן לארוחת הגאלה של קרן ג'יימס בירד בארה"ב. השני הוא הביקורת שכתב מבקר היינות האמריקאי רוברט פרקר על יין יקב יתיר.

היקב הוקם ב-2001 כשותפות של יקבי כרמל עם תושבי חבל יתיר ומדי שנה מייצר כ-100 אלף בקבוקים. לפני שנה וחצי טעם מבקר היינות האמריקאי רוברט פרקר את בציר 2003, העניק ליין ציון גבוה במיוחד, ומאז הוכפלו מחירי כל היינות ביקב.

מרק סקווירס, שניהל את הטעימה עבור פרקר, סיכם את הטעימה: "לישראל יש תעשיית יין הראויה לתשומת לבם של צרכני היין בעולם. היינות אטרקטיוויים ואיכותיים, ורבים מהם הם יינות קלאסיים. הטובים שבהם ירשימו כל אוהב יין". עם זאת, הוא ביקר את המחירים הגבוהים לדעתו.

"הכי חשוב שנחשפנו לקהל רחב ואיכותי", אומר מנכ"ל היקב, יעקב בן דור. "תדמית ישראל כיצרנית יין זכתה לתנופה עזה ומחירי הבקבוקים אצל אספנים החלו לעלות באופן משמעותי. הופתענו מעוצמת ההכרה. מחירים אצל אספנים מגיעים ל-6,000 שקל לבקבוק". ואולי כשהסועדים ילגמו יין יתיר יקר במסעדת מול ים נדע שהמהפכה הושלמה סופית, שכן גם בתחום זה, לא רק הידע, אלא גם הכסף הגדול - קובע.

פורצי הדרך - קיצור תולדות הטעם הישראלי

קפה

החלוצים: נורית ואודי רווה, בעלי הרשת התל אביבית אספרסו בר

אז: נורית רווה, המנהלת והמייסדת, עסקה בתחום האופנה. הסניף הראשון של אספרסו בר הוקם בתל אביב ברחוב יבנה פינת מונטיפיורי ב-93'. כיום הרשת מונה שמונה סניפים. אודי רווה ואחיה של נורית, בועז, נסעו לקראת הפתיחה למפעל בריסטוט באיטליה ורקחו תערובת, שעמה נותרה הרשת עד היום. ב-94' הוקם גם בית הקפה אילנ'ס ברחוב אבן גבירול בתל אביב. כיום מונה הרשת 14 סניפים

והיום: לפי אתר 2eat פועלים בישראל 1,390 בתי קפה, מהם 465 בתל אביב

יין

החלוצים: 20 ייקבי בוטיק שפעלו בישראל בסוף שנות ה-90'. בין היתר: אלכסנדר, אמפורה, ססלוב, מישר ולביא

אז: הפריצה החלה בשנות ה-90' ונמשכת עד היום. מוקד יקבים צפוף במיוחד נמצא באזור יואב יהודה: 25 יקבים במועצה אזורית אחת, באזור לטרון וסביבות ירושלים. בין היקבים הבולטים באזור: סוסון ים, פלם, צרעה, קסטל וקטלב. יקב גדול בישראל, כמו כרמל מזרחי או רמת הגולן, מייצר יותר ממיליון בקבוקים בשנה. יקב בינוני, כמו קסטל ורקאנטי - כ-100 אלף בקבוקים בשנה. יקב בוטיק מייצר כמה אלפי בקבוקים בשנה

והיום: בישראל פועלים כ-200 יקבים בסך הכל ומספרם עולה בטור הנדסי. היקף שוק היין כולו: 700 מיליון שקל בשנה

שוקולד

החלוץ: קונדיטוריית מישי בלוג בקרית טבעון שנפתחה באמצע שנות ה-70

אז: בלוג המתמחה בקונדיטוריה הונולד בציריך. באמצע שנות ה-70 פתח מישי בלוג את הקונדיטוריה בקרית טבעון ומכר פרלינים שהכין בטכניקות חדשניות לצד העוגות. "קודם קיררתי את המקום לאחר האפייה ואז הכנתי פרלינים", הוא אומר. לפני שנה פתח בלוג בוטיק שוקולד בקרית טבעון שמוקדש למכירת פרלינים בלבד

והיום: בישראל פועלות לפחות 45 חנויות שוקולטיירים, בעיקר באזור המרכז. ב-2006 הוכפל היבוא של ולרונה, ספקית השוקולד לשוקולטיירים, מ-50 טונה ל-100 טונה

גבינות

החלוצים: כ-20 מחלבות בוטיק, בהן המחלבות ברקנית ועין כמונים

אז: פעלו בישראל 20-30 מחלבות בוטיק, כשהבולטות הן המאירי האיכותית מצפת, ברקנית ועין כמונים - חווה שהוקמה בהר כמון ב-80' על ידי משפחת אברוצקי וקרויה על שם הכפר הדמיוני "עין כמונים", שבו מתרחש ספרו של אפרים קישון "שועל בלול התרנגולות"

והיום: בישראל פועלות יותר מ-70 מחלבות בוטיק, המהוות 3% מסך שוק ייצור הגבינות המקומי

מסעדות גורמה

החלוצים: שאול אברון, ממסעדת הקיוסק בנוה צדק, צחי בוקששתר ממסעדת התרווד הוורוד ושמעון ריישר ואבי קורדובה מפפיון

אז: בשנות ה-80 נפתחו שלוש מסעדות הגורמה הראשונות. הן בלטו בייחודן וחלוציותן והיו ידועות לקהל יעד מצומצם של מביני דבר ובעלי ממון. אחריהן נפתחו מסעדת קרן, שבה בישל חיים כהן, ותפוח זהב של ישראל אהרוני. מסעדות אלה גם הצמיחו את הדור הבא של השפים: יונתן רושפלד היה הסו-שף הראשון בתפוח זהב ואחריו עבד בה גם יורם ניצן, השף של מול ים

והיום: 150 מסעדות שף פועלות בישראל. מחזור השוק של המסעדות ובתי הקפה היה 5 מיליארד שקל ב-2008; תקציב הקמת מסעדה קפץ מ-1,000 דולר למ"ר לפני עשור לכ-3,000 כיום

מעדניות

החלוץ: שלמה רודד, הבעלים של מעדניית גרנדיוז'י שנפתחה ב-85' בגן העיר בתל אביב

אז: גרנדיוז'י הכילה קצביה, דלפק אוכל מוכן, יינות ומוצרי מזון ארוזים. המעדנייה נסגרה אחרי 20 שנות פעילות, אבל ממשיכה בפעילות במרכז המסחרי בכפר שמריהו. אחרי הקמתה הגיעו ממשיכים מכובדים: רשת מעדניות רן שמואלי, מעדנייה של ישראל אהרוני, שפעלה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 ומעדני מזרע. תנופה משמעותית נרשמת שוב בשנים האחרונות עם מעדניות כמו קרלברג בראשון לציון וברחובות, טיב טעם בעיר, מעדניות גורמה שופ וגם בירושלים: קנטי, ושפע מעדניות גבינה בשוק מחנה יהודה

והיום: 220 מעדניות פועלות בישראל, כ-60 מהן בתל אביב

ספרי בישול

החלוצה: רות סירקיס, מחברת "מהמטבח באהבה" שיצא ב-75'

אז: "לראשונה יצא ספר שביקש להעביר הנאה מאוכל", מחמיא הקולגה ישראל אהרוני לסירקיס. הספר הודפס ב-67 מהדורות ונמכר בכ-500 אלף עותקים. כשמונה שנים אחר כך יצא ספרו של אהרוני, "הבישול הסיני". הוא נמכר בכ-300 מאות אלף עותקים

והיום: בישראל יוצאים כ-20 ספרי בישול בשנה. את רשימת רבי המכר מאכלסת בביטחה זה יותר מ-100 שבועות הקונדיטורית קרין גורן עם הספר "סודות מתוקים" (עד כה נמכר ביותר מ-100 אלף עותקים)

לחם

החלוץ: ארז קומרובסקי, שהקים את מאפיית לחם ארז ב-96'

אז: קומרובסקי שב מקליפורניה עם נוסחה לאפיית לחם על בסיס שאור והקים את המאפייה שהעמידה סטנדרטים חדשים ללחמים בישראל. המאפייה נהפכה לרשת משגשגת עד שצברה חובות ועמדה בפני מיזוג עם רשת קופי בין - שלא הסתייע לבסוף

והיום: בישראל פועלות 452 מאפיות וקונדיטוריות, מתוכן 126 בתל אביב. רשת לחם ארז מונה 26 סניפים, אך קומרובסקי כבר אינו חלק ממנה. הוא מכר את חלקו ומעביר סדנאות בישול בביתו במצפה בגליל. בעקבות ההצלחה קמו מאפיות בולטות נוספות (לחמים, לה פנריה והלחם של תומר). גם המאפיות הוותיקות החלו להציע ללקוחות לחמים מיוחדים

קייטרינג

החלוץ: מייקל שטרן הוא ללא ספק החלוץ, כשהקים ב-89' קייטרינג הנושא את שמו

אז: אל מייקל שטרן הצטרף כשותף בקייטרינג השף רן שמואלי, שמאוחר יותר פתח את קייטרינג רן שמואלי. לפני כן בישול גורמה ושירותי הסעדה היו שני מושגים מנוגדים

והיום: בישראל כ-300 חברות קייטרינג ושפים העוסקים בתחום ברחבי הארץ. בולטים בתחום קייטרינג הגורמה כיום: קייטרינג מגי ותולי, פוד ארט של השף ירון קסטנבוים, פול אסנהיים ואל באבור של חוסאם עבאס. אפשרות מועדפת נוספת על האלפיון העליון היא הפעלת צוות מסעדת היוקרה האהובה עליהם: כתית או קלואליס

51% מהישראלים אוכלים גבינות גורמה; 1,400 טונה מהן מיובאים מדי שנה

>> 51% מהישראלים אוכלים גבינות איכותיות, כמו גבינות עובש צרפתיות, גבינות שמנת וגבינות קממבר; ובשנים 2006-2007 היתה עלייה של כ-25% בצריכת גבינות איכותיות בישראל - כך עולה מבדיקה שערכה חברת סיימון, יבואנית מזון גורמה, ב-2006.

לישראל מיובאים מדי שנה 1,400 טונה של גבינות גורמה, אך כמות זו מהווה פחות מ-2% משוק הגבינות הקשות בישראל - כך מספרת נני סיימון, מנכ"לית חברת סיימון. כ-500 טונה מגבינות אלה מיובאים מאירופה, כ-400 טונה מארה"ב ו-500 טונה נוספים ממקומות אחרים בעולם. רוב הישראלים שאוכלים גבינות גורמה מיובאות מתמקדים בגבינות עזים, סנט אלברה, קממבר לה רוסטיק, בורסאן, סנט אגור ואמנטל.

בשנתיים האחרונות נרשם גידול גם במספר מחלבות הבוטיק שהוקמו בישראל, המשווקות גבינות גורמה קשות. הדבר הוביל לעלייה מתמשכת במכירות של גבינות איכות. בענף הגבינות מעריכים כי תנובה מחזיקה במונופול של כ-90% משוק הגבינות הקשות בישראל, וכי נתח השוק של מחלבות הבוטיק מגיע לכ-8%.

בשנים האחרונות למדו הישראלים גם לייצא מוצרי גורמה, בהם גבינות. לדברי מיכל נאמן, מנהלת פיתוח עסקי של ענף המזון במכון היצוא, היקף היצוא של מזון גורמה ב-2008 היה כ-200 מיליון דולר, וברבעון הראשון של 2009 שמר הענף על היקף יצוא דומה, באופן יחסי, שהסתכם ב-50 מיליון דולר.

היקף היצוא של מוצרי חלב ישראלים הגיע ל-28.3 מיליון דולר ב-2008, ול-7.4 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2009. עיקר היצוא בענף זה היה לצפון אמריקה, והסתכם בכ-4.2 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2009 - עלייה של כ-64% לעומת הרבעון המקביל. שוק נוסף הוא האיחוד האירופי, שהיצוא אליו ברבעון הראשון היה בהיקף של כ-3 מיליון דולר - ירידה של כ-32% לעומת הרבעון המקביל ב-2008.

אורה קורן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם