15 סיבות להדחת דנקנר - שוק ההון - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

15 סיבות להדחת דנקנר

ראשי בנק הפועלים טענו כי אין להם מושג מדוע סטנלי פישר דורש להדיח את יו"ר הדירקטוריון, דני דנקנר ■ "שבנק ישראל יציג לי עובדות מרעישות", אמרה שרי אריסון לעיתונאים ■ אבל הסיבות, לפחות בחלקן, דווקא ידועות ■ דנקנר הלך הביתה השבוע בגלל התנהלות פיננסית מסוכנת, דיווחים לקויים וקשרים בעייתיים

תגובות

1. ההשקעות המסוכנות וההפסדים דני דנקנר לא היה האשם היחידי בהשקעות שביצע בנק הפועלים באג"ח מגובי משכנתאות ובמכשירים פיננסיים מורכבים ומסוכנים אחרים. הוא גם לא היה אחראי לבדו להיקף חסר התקדים במערכת הבנקאות הישראלית של ההשקעה באפיקים אלה, שכן גם שלמה נחמה, היו"ר הקודם של הבנק, וגם מנכ"ל הבנק, צבי זיו, חלקו עמו את האשמה.

ואולם תחת כהונתו של דנקנר, סירב הפועלים להיפרד מתיק האג"ח מגובה המשכנתאות במשך תקופה ארוכה לאחר שהחלו להצטבר ההפסדים, במחצית השנייה של 2008.

בסופו של דבר, במאי נאלץ הפועלים להיפרד מהתיק בעקבות התערבות המפקח על הבנקים, שדרש ריתוק הון (איסור על הבנק להעניק אשראי) פי שניים משנעשה עד אז בגין התיק. לולא ההתערבות של הפיקוח על הבנקים, לא בטוח שהפועלים היה מוכר את התיק בזמן. ואם זה לא היה קורה, ההפסד של הבנק - שהסתכם בסופו של דבר ב-1.3 מילארד דולר - יכול היה להיות גדול בהרבה ולהגיע לכ-2.3 מיליארד דולר, ואף לסכן את יציבות הבנק.

ההערכות בשוק לאחר מכירת התיק היו כי דנקנר או זיו, ואולי שניהם יחד, ישלמו על ההשקעות הכושלות ועל התנהלותם מול המשקיעים. אבל אף אחד מהם לא עשה כך, ושניהם אולצו (זיו על ידי דנקנר ודנקנר על ידי בנק ישראל) לעזוב את תפקידם יותר משנה לאחר מכירת התיק.

2. דיווחים לקויים על הפסדי הסאבפריים באפריל 2007 התחילו כלי התקשורת הישראליים לקבל דיווחים על חשש ממחיקות הון של בנק הפועלים בשל השקעה באג"ח מגובות משכנתאות בארה"ב. אביב 2007 היה תקופה שבה המשבר עדיין זכה לכינוי "סאבפריים", ומשקיעים מעטים חזו את הסערה העומדת להגיע לשווקים.

ההערכות לגבי ההפסדים של בנק הפועלים האמירו מחודש לחודש: מ-150 מיליון שקל באוגוסט, למאות מיליוני שקלים בנובמבר, ואז ל-730 מיליון דולר בדצמבר. בסופו של דבר נמכר התיק במאי בהפסד של 4.7 מיליארד שקל.

פרשת ההפסדים של הפועלים מתיק האג"ח מגובות המשכנתאות - שבה היה מעורב דנקנר במשך כל הדרך - נמרחה על פני קרוב לעשרה חודשים. במהלך תקופה זו כשל הבנק מלהעריך את היקף ההשקעה שלו בנכסים מסוכנים, וגרם לחוסר ודאות בקרב המשקיעים. זו גם היתה התקופה שבה הפועלים איבד את מעמדו כבנק הגדול בישראל במונחי שווי שוק, לטובת בנק לאומי.

3. יוזמות מסוכנות באמצע המשבר בדצמבר 2007, בתוך שבוע, חתם בנק הפועלים על הסכמים לרכישת בנקים באוקראינה וברוסיה. באוקראינה דובר על רכישת השליטה (76%) בבנק Ukrinbank תמורת 136 מיליון דולר. ברוסיה תיכנן הבנק לרכוש לפחות 75% מבנק SDM לפי שווי של 140-160 מיליון דולר.

רכישת הבנק האוקראיני שיקפה לו מכפיל הון של 2.3 - ולכן הוגדרה עסקה זולה. המהלכים הוגדרו כאסטרטגיים, ונבעו מההנחה שהבנק אינו יכול לצמוח בישראל.

אבל נפילת הכלכלות במזרח אירופה ב-2008 אמורה היתה להאיר מחדש את הרכישות הללו. בימים שבהם בנקים ישראליים התמודדו עם ההפרשה לחובות מסופקים של לווים מקומיים, קשה היה להעריך את היקף הסיכון הטמון בחובות האבודים של אנשי עסקים ברוסיה ובאוקראינה. למרות זאת, בפועלים לא מיהרו להגיב. בבנק רצו להשלים את רכישת הבנק האוקראיני לפי שווי נמוך יותר.

בסופו של דבר, בשל חשש מהידרדרות נוספת של הפועלים, הביע בנק ישראל חוסר אמון בהחלטות העסקיות בבנק, והתערב בבוטות כששלל מהפועלים את ההיתר לרכישת הבנק באוקראינה ולא העניק לו היתר לרכישת הבנק ברוסיה.

4. ההדחה של אמיר ברנע נדמה כי אמיר ברנע, פרופ' למימון, עשה את הלא יאומן בבנק הפועלים. הדירקטור החיצוני, שתפקידו היה להגן על הציבור, עשה כנראה את מה שהדירקטוריון לא היה מורגל אליו עד אז - הוא פשוט שאל שאלות לגבי עניינים מהותיים בבנק. הוא דרש לדעת מדוע פוטר נחמה.

ואולם במקום שברנע יקבל תשובה לשאלה הלגיטימית, הוא קיבל זימון לפגישה עם דנקנר - שבה האחרון ביקש ממנו לפרוש, "לאור משקעים שנוצרו עם החלפת היו"ר הקודם". על-פי החוק אי אפשר לפטר דח"צ, אבל דנקנר הפעיל על ברנע לחצים לפרוש - ואלה נשאו פרי. הדירקטור שניסה לשאול את השאלות שמעניינות וחשובות לציבור - נפלט ממנו.

5. אובדן האמון בהנהלה במשך שנים היה בנק הפועלים שם נרדף לניהול יציב. תחת השרביט של היו"ר הקודם, נחמה - שניחן ביכולות פוליטיות פנים-ארגוניות גבוהות - נשמר האיזון הנכון בין הרצונות והמאוויים של ההנהלה העוצמתית של הבנק לבין הדירקטוריון ובעלי המניות.

בהשוואה לנחמה, דנקנר התנהל בשנה האחרונה כמו פיל בחנות חרסינה. בזה אחר זה עזבו את הבנק שורה של חברי הנהלה בכירים, בהם זיו - חלקם על רקע אובדן האמון של בעלת השליטה בשל הפסדי הענק, וחלקם על רקע מחלוקות אישיות.

מעבר לנזק המקצועי, חשפו העזיבות פיסות מידע על הנעשה בבנק. עם חלק מהעוזבים יצאה החוצה גם הכביסה המלוכלכת. המידע הזה הגיע, בדרך כזו או אחרת, גם לאוזניו של המפקח על הבנקים, שהתחיל להרכיב במשך השנה וחצי האחרונות את חלקי הפאזל - והשלים אותו לפני חודשיים, עם ההדחה של זיו.

6. ההדחה של צבי זיו "היו לי קווים אדומים שלא רציתי לחצות, והבנתי שזה או אני או דנקנר ואין לי סיכוי - ולכן התפטרתי", אמר השבוע מנכ"ל הפועלים זיו. היתה זו התייחסות פומבית ראשונה לחילוקי הדעות שהובילו להתפטרותו לפני חודשיים וחצי, והיו יריית הפתיחה למלחמה בין בנק ישראל לאריסון-דנקנר.

מאז מינויו של דנקנר ליו"ר דירקטוריון הבנק, לפני כשנתיים, הוא נהפך לאיש החזק בפועלים, החליש את זיו ונטל ממנו סמכויות. דנקנר זקף לזכותו את ההחלטה למכירת תיק האג"ח מגובה המשכנתאות, וניכס לעצמו את מהלך ההתרחבות בחו"ל - כשזה עוד נחשב מוצלח. בהמשך, על-פי בנק ישראל, אילץ דנקנר את זיו להתפטר ודחף למינוי מקורבו, ציון קינן, למנכ"ל הבנק.

ההתפטרות של זיו היתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת בנק ישראל - שהבין כנראה שהבנק הגדול במדינה מנוהל על ידי איש אחד בלבד, ולא על-פי כללי ניהול תאגידי. בדו"ח חמור על התנהלות הדירקטוריון כתב המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, כי הדיון בדירקטוריון בהתפטרותו של זיו נמשך דקות ספורות בלבד. בנוסף, אף אחד מהדירקטורים לא התעניין מהם חילוקי הדעות עם דנקנר - אם הם אישיים או מקצועיים - ומי הצודק מביניהם.

7. אי מינוי ועדת איתור לאחר התפטרותו של זיו, דחף דנקנר למינוי מקורבו קינן לתפקיד. עוד קודם להודעה על המינוי דרשו בבנק ישראל להקים ועדת איתור לתפקיד. אין צורך למהר, אמרו בבנק לדנקנר, ההתפטרות של זיו נכנסת לתוקף רק לקראת סוף השנה, ואין סיבה למינוי בהול. חזקיהו אף הורה במפורש לדנקנר שלא למנות את קינן לתפקיד.

ואולם דנקנר לא שעה לדרישות בנק ישראל. אם הדיון בהתפטרות של זיו נמשך פחות משלוש דקות, בהחלטה למנות את קינן היה כבר "שיפור קל" - דירקטוריון הבנק הקדיש לנושא כ-50 דקות בלבד.

האם קינן הוא בעל הכישורים הדרושים לתפקיד? האם קיימים מועמדים טובים ממנו? בישיבת הדירקטוריון המפורסמת אמר דנקנר שיש מועמד אחר שהוא היה שמח להביא לבנק, אלא שאותו מועמד קשור בהסכם עבודה יקר עם הגוף שבו הוא עובד. הוא התכוון לאלי יונס, מנכ"ל הפועלים לשעבר שמכהן כמנכ"ל מזרחי טפחות. גם הפעם, מילא דירקטוריון הפועלים פיו מים, ועל-פי דו"ח המפקח חברי הדירקטוריון "מילאו תפקיד משני בלבד" בהחלטה. בבנק הגדול במדינה מינו את המנכ"ל בהליך מזורז, כי זה מה שדנקנר רצה.

8. העסקים הכושלים באלרן דנקנר התפטר ביולי 2007 מדירקטוריון חברת אלרן השקעות. ההתפטרות סייעה להשכיח את העובדה שיו"ר בנק הפועלים הוא גם בעל מניות באחת מחברות ההשקעה הכושלות במשק.

אלרן השקעות נעה בשנים האחרונות מכישלון עסקי אחד למשנהו, תוך שהיא סופגת הפסדים כבדים, מחזרת אחר מקורות מימון, אינה עומדת באמות המידה הפיננסיות שנקבעו בהסכמי המימון שלה עם הבנקים ותלויה יותר ויותר ברצונם הטוב. משרד רואי החשבון של החברה, ארנסט אנד יאנג, קבע שיש ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי במתכונתה הנוכחית.

חברת ההשקעות צברה עד סוף 2008 חוב של 187 מיליון שקל לבנקים ולבעלי איגרות החוב שהנפיקה, וגירעון של 215 מיליון שקל בעקבות הפסדים מצטברים של 236 מיליון שקל.

ייתכן שדנקנר אמנם עמל להצניע את מעורבתו בחברה, אך היא לא נעלמה מעיני הפיקוח על הבנקים. בפיקוח חשבו כי אין זה רצוי שיו"ר הבנק הגדול במדינה יהיה בכובעו השני, כבעל מניות, צד למו"מ עם שלושה בנקים לפחות על חמצן פיננסי. ועוד יותר מכך, אין זה רצוי בעיני הפיקוח שיו"ר בנק יהיה מעורב בתסבוכת פיננסית כבעלים.

9. ההלוואה הבעייתית לקרן rp באפריל 2008 שילם בנק הפועלים לקרן RP 25 מיליון דולר תמורת ויתור מצדה על שתי אופציות לרכוש עד 12% מהונו של הבנק הטורקי פוזיטיף בהנפקה פרטית. בנוסף, בעסקה ויתרה RP על האופציה שלה לרכוש נתח ממניות פוזיטיף שבידי בנק הפועלים.

RP היתה שותפה של קבוצת אלרן השקעות בעסקי הנדל"ן והתקשורת במזרח אירופה. התשלום לקרן בוצע כמה שבועות לאחר ש-RP רכשה מאלרן מניות בחברת הנדל"ן אטלס תמורת 6.5 מיליון יורו, ושיפרה בכך את נזילותה של קבוצת אלרן.

פרשת RP המחישה כיצד כהונתו של יו"ר בנק, שהוא גם בעל מניות בחברה שמשוועת למזומנים, יכולה להוביל את בנק הפועלים למצבים בעייתיים. דוברת הבנק סירבה להתייחס לשאלות אם נעשתה הערכת שווי פנימית בבנק הפועלים לאופציות שבידי RP, ואם כן - אם הוצגה בפני מועצת המנהלים של הבנק.

10. הקשר עם ברונשטיין בתחילת פברואר נעצר ניר ברונשטיין, אחד האנשים המקורבים ביותר לדנקנר ומנכ"ל פועלים שוקי הון, בחשד לשימוש במידע פנים. ברשות ניירות ערך חושדים כי ברונשטיין העביר מידע לגבי ירידה הצפויה בתיק האג"ח מגובות המשכנתאות של הבנק לסוחר המעו"ף עופר אייזנברג, שהשתמש במידע כדי למכור מניות.

ברונשטיין אינו חבר בדירקטוריון הבנק, והמידע לא אמור היה להיות מצוי בידיו. על-פי חקירת רשות ניירות ערך, המידע הגיע אליו באמצעות דנקנר. גם אם הדברים נכונים, דנקנר לא עבר על חוקי ניירות ערך, אבל ברור שאסור היה לו להעביר למקורביו אינפורמציה כה דרמטית על הבנק, לפני הדיווח הרשמי עליה.

ארבעה חודשים לאחר שברונשטיין נעצר, הוא עדיין מכהן כמנכ"ל פועלים שוקי הון ונוכח באירועים חגיגיים של בנק הפועלים. אף אחד בבנק לא דרש להשעותו עד סיום החקירה.

11. הקשר עם עופר גלזר "דנקנר ועופר גלזר אינם חברים. אולי הם נפגשו פעם אחת בארוחת ערב עם שרי אריסון, ונכון שגלזר היה במקרה בכלא מעשיהו כשדנקנר ביקר שם, אבל לא מדובר על חברות" - כך טען באחרונה מקורב לגלזר.

חברים או לא, לפני שלוש שנים, בתקופת ניהולו של דנקנר, קיבל גלזר - כשעוד היה נשוי לאריסון - הלוואה של 40 מיליון שקל לצורך בניית שכונת מגורים באילת. גלזר טוען כי תהליך קבלת האשראי נוהל על-פי כל הכללים המחמירים ועבר ועדה מיוחדת של בעלי עניין - אבל זה לא מספיק לפיקוח על הבנקים, שהחליט לבדוק את העניין.

12. העצמאות של דנקנר בבנק ישראל חוששים שדנקנר לא מקבל את החלטותיו באופן עצמאי לגמרי, אלא הוא מושפע מגורמים מחוץ לבנק - למשל בן דודו, בעל השליטה באי.די.בי נוחי דנקנר, שעליו אמר דני דנקנר באחת ההזדמנויות: "אני מעריץ אותו". לפני כשלוש שנים ניסה נוחי דנקנר להשתלט על בנק הפועלים. עוד לפני שאריסון הפעילה את זכות הסירוב והדפה את הניסיון, הבהירו הרגולטורים שאין סיכוי שמי ששולט בקונצרן החברות הגדול במשק, ונחשב אולי הלווה המרכזי שבו, ישלוט גם על הבנק הגדול במדינה.

הניסיון ההוא לא הצליח, אבל המינוי של בן הדוד הקרוב, דני דנקנר, למשרת היו"ר הותיר לנוחי דנקנר קשרים טובים מאוד בבנק. בספטמבר האחרון נדלקו נורות האזהרה של בנק ישראל. בשיא המשבר, כאשר הפועלים דימם מהפסדי עתק בגין השקעות בחו"ל והמדינה עצרה את נשימתה בשל חוסר הוודאות שריחף מעל מערכת הבנקאות - דיווחה כור על הסדר עם הפועלים.

לכור ניתנה על ידי הבנק זכות לדחות מועד הפירעון של אשראי בסך 1.1 מיליארד שקל בארבע-שש שנים. בסמוך למועד זה השקיעה כור מיליארדי שקלים בבנק השווייצי קרדיט סוויס, וחשפה בכך את מערכת הבנקאות לסיכוני הבנקים האירופיים שהיו תחת איום.

ההדחה של דני דנקנר הפחיתה את פוטנציאל ההשפעה של נוחי דנקנר על הפועלים, אך הוא עדיין קיים. גם ליו"ר הבא של הבנק, יאיר סרוסי, יש קשרים עסקיים עם דנקנר - באחרונה השקיע דנקנר בקרן ההשקעות של סרוסי באמצעות כור. בנוסף, בקרוב צפוי להתמנות לדירקטוריון יורם טורבוביץ, שנחשב מקורב של נוחי דנקנר.

דני דנקנר עצמו לא מפנה את הבמה כל כך מהר. היו"ר המודח ימשיך לכהן בחודשים הקרובים כדירקטור בהפועלים, ואמור להתמנות בעתיד לתפקיד יו"ר בנק הפועלים בשווייץ.

13. ההתנהלות האישית בנק ישראל שומר על עמימות בכל הנוגע לסיבות שהביאו אותו להדיח את דנקנר, ולכן לא ברור בדיוק עד כמה מבנה האישיות של דנקנר ואופן התנהלותו קירבו את הקץ. ואולם אפשר להניח שהסגנון האישי שלו צרם לבנק ישראל.

"דנקנר לא בנוי מחומר של יו"ר בנק. הוא יזם בנפשו. אחד שהולך על הגבול ולא מפחד להסתכן. זה אולי מתאים לחברה יזמית, אך לא לבנק הגדול בישראל" - המשפט הזה, שנאמר על ידי בכיר במערכת הפיננסית, עושה לדנקנר הנחה - שכן גם כיזם דנקנר לא הצליח במיוחד.

בבנק ישראל חששו מדנקנר כבר בימים הראשונים שלאחר המינוי, אך הוא לא הרגיע את החששות, ובשיא המשבר אף התנהג כמו מנהל קרן הון סיכון. רמז לגבי הסגנון הלוחמני והמזלזל של דנקנר קיבל הציבור בפרשת הדחתו: אנשי הפועלים ושליחיהם הטיחו האשמות והשמצות באופן שלא היה כמותו בישראל נגד חזקיהו וסטנלי פישר ונגד כל מי שקיבל את עמדתם. אנשי הבנק גם אחראים להתמשכות הפרשה: למרות הנזק שנגרם לבנק בעשרת השבועות שעברו מאז שהתברר כי הוא ייאלץ ללכת, דנקנר בחר להילחם על התפקיד עד הרגע האחרון.

14. כישלון הדיאלוג עם בנק ישראל על אף שבבנק ישראל לא היו שבעי רצון באופן כללי מהתנהלות הפועלים, במשך זמן רב ניסו שם לפעול בשקט ומאחורי הקלעים. לפגישה המפורסמת שנערכה לפני כחודשיים, שבה הודיע פישר לאריסון שקצה נפשו בדנקנר, קדמו פגישות ושיחות שערכו במשך חודשים אנשי הפיקוח על הבנקים עם דנקנר עצמו, עם אריסון ועם נציגיה. לאחר כל אירוע שהיה נראה למפקח תמוה נערכו שיחות כאלה. פעם אחר פעם נדהמו בבנק ישראל לראות שדנקנר מתעלם מהאזהרות.

בכל אותה תקופה ראה בנק ישראל את זיו כמבוגר האחראי. יום לפני פרסום דו"חות הבנק נודע למפקח שגם זיו עוזב את הבנק. פישר וחזקיהו חיפשו סיבה - ודנקנר שיחק לידיהם, כשהתירוץ הרשמי היה אי מינוי ועדה לאיתור מנכ"ל. לבכירי בנק ישראל נמאס להרגיש מושפלים על ידי דנקנר.

15. הלא נודע רבים חיפשו את "הסיבה הנוספת" שבגינה הודח דנקנר מהתפקיד. הטענה היתה שלא סביר שמכלול האירועים שהיה מוכר כבר קודם הוא שהביא להדחתו, ושיש עוד סיבות שמפלילות את דנקנר ושהבנק המרכזי מעדיף שלא לספר עליהן לציבור.

מידע על התנהלות לא ראויה ושמועות שונות התרבו במהלך השבועות האחרונים, אך קשה לדעת אם בנק ישראל התייחס אליהם. אגב, דנקנר עצמו היה בין היחידים שדווקא לא הביעו תמיהה על מהלך ההדחה.

אחרי כל הסיבות האישיות וההחלטות התמוהות של דנקנר כיו"ר בנק הפועלים, כנראה שהסיבה החשובה ביותר היא שהוא פשוט לא מתאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם